נביחת-לב

כבר בוקר‏,‬
שידי הלילה נעלמו,
אני שוכבת במיטתי‏ ‬
מחכה לוֹ שיבוא אל חדרי
ויאסוף אותי אל גופו
וריח שינה יינדוף מעורו
והוא ילחש אהובתי,
האחת ויחידה שלי‏
ואולי לא -
אולי ישכח אותי
כמו אבא שלי
שהלך והצטרף
אל המתים.

הוא בא אל חדרי
נכנס לתוך מטתי‏,‬
שילֵב ידיו תחת ראשו,
בהה בתקרה
ונאנח‏.‬
לא אמר אָהוּבָה
לא עשה אהבה
שוב נאנח‏,
‬קם
והלך.

זנקתי ממטתי
פרשתי זרועותי לרווחה
וצווחתי,
”בוקר טוב עולם‏“!‬
כלבם של השכנים‏
הידהד אלי‬
בנביחה.