אתה, הרועה במילותי, נושא עצמך בתוך רחשיו של החומר הַהִיוּלִי, נטרף לְיָלְדוֹ ליצור שׂכִיוֹת חמדה מֵהָזָרוּק וְהַנִשְׁכַח
ואני עדיין מקוננת על נדודי ואם לא אשוב מעיר נוכריה לא יפרח בי דשא וללא טללי-ארץ קומלים פרחי
אך לא אקונן יותר, אהיה כמו גבר זה הכלוא בגבריותו כי לא יָאֶה הבכי לַגֶבֶר.
וגם אם אקונן ימשיכו החיים בהדרם כמו בשפלותם, כי אנחנו קיימים בתוך החומר האפור, וּמסכות פָנִים לנו. הסתיו מתגנב דרך חלוני מהמם את חושי בטלאיו הצבעוניים וממלא את נחירי כיסופים.
עדיין מקוננת
אתה, הרועה במילותי,
נושא עצמך בתוך
רחשיו של החומר הַהִיוּלִי,
נטרף לְיָלְדוֹ
ליצור שׂכִיוֹת חמדה
מֵהָזָרוּק וְהַנִשְׁכַח
ואני עדיין מקוננת
על נדודי
ואם לא אשוב
מעיר נוכריה
לא יפרח בי דשא
וללא טללי-ארץ
קומלים פרחי
אך לא אקונן יותר,
אהיה כמו גבר זה
הכלוא בגבריותו
כי לא יָאֶה הבכי לַגֶבֶר.
וגם אם אקונן
ימשיכו החיים
בהדרם כמו בשפלותם,
כי אנחנו קיימים בתוך
החומר האפור,
וּמסכות פָנִים לנו.
הסתיו מתגנב דרך חלוני
מהמם את חושי
בטלאיו הצבעוניים
וממלא את נחירי
כיסופים.