עדיין מקוננת

אתה‏, ‬הרועה במילותי‏,‬
נושא עצמך בתוך
רחשיו של החומר הַהִיוּלִי‏,‬
נטרף לְיָלְדוֹ
ליצור שׂכִיוֹת חמדה‏ ‬
מֵהָזָרוּק וְהַנִשְׁכַח

ואני עדיין מקוננת‏ ‬
על נדודי
ואם לא אשוב‏ ‬
מעיר נוכריה
לא יפרח בי דשא‏ ‬
וללא טללי-ארץ‏ ‬
קומלים פרחי

אך לא אקונן יותר‏, ‬
אהיה כמו גבר זה‏ ‬
הכלוא בגבריותו‏ ‬
כי לא יָאֶה הבכי לַגֶבֶר‏. ‬

וגם אם אקונן
ימשיכו החיים
בהדרם כמו בשפלותם‏, ‬
כי אנחנו קיימים בתוך‏ ‬
החומר האפור‏, ‬
וּמסכות פָנִים לנו‏.
הסתיו מתגנב דרך חלוני‏ ‬
מהמם את חושי‏ ‬
בטלאיו הצבעוניים‏ ‬
וממלא את נחירי‏ ‬
כיסופים‏.‬