צילמתי נופר אחד מתוך מרבד נופרים צהובים בבריכת הנופרים בפארק מקורות הירקון
♥

אגדת הנופר הצהוב

לפני שנים רבות, בעיר אפק שליד הירקון, היה מלך עשיר ולו בת יפיפיה. והבת יפת עיניים, בעלת שיער זהב, טובת לב, עליזה וחביבה על כולם. שמה של הבת יצא למרחקים, וכאשר מלאו לה 20שנה החל אביה לחפש לה חתן. מכל קצוות הארץ הגיעו

חתנים רבים והציגו את עצמם לפני הבת. האחד התפאר בעושרו הרב, השני במראהו

החיצוני, השלישי בסוסיו האבירים והרביעי בארמונו הנפלא. אך לשווא. הנסיכה היפה לא רצתה בהם, והם עזבו את הארמון עצובים ומאוכזבים. סרה רוחה של הנסיכה והיא החלה להיות עצובה. יום אחד הופיע בשער הארמון בחור מכוער, לבוש בלויים ורכוב על חמור אפור ועלוב. "אני נסיך מארץ רחוקה ובאתי להציג עצמי בפני הנסיכה" אמר הבחור המכוער ורצה להכנס מבעד לשער, אך שומר הסף החל לצחוק ורצה לגרשו. באותו הרגע עברה הנסיכה בחצר ושמעה את שיחתם. נגשה לשומר ואמרה: " תן לו להכנס, גם לו מגיע לנסות את מזלו בדיוק כמו לנסיכים העשירים שהיו כאן לפניו".

נכנס הנסיך לחצר הארמון ונלווה אל הנסיכה בטיולה. טיילו השניים ושוחחו בעירנות, ופתאום - התפלאו כל דיירי הארמון - הנסיכה צוחקת , עליזה, שמחה, נהנית מכל רגע במחיצת הבחור הזר. בערב לקחה הנסיכה את הנסיך המכוער והציגה אותו בפני המלך: "אבא, זהו הבחור אותו אני רוצה, נעים לי בחברתו, הוא צנוע, חכם ומספר לי סיפורים יפים. אין הוא חושב רק על יופיו או עושרו ואינו מתפאר בסוסיו וארמונותיו." הסתכל

האב בבחור וכעס מאוד: "לא ייתכן! עם הנסיך הלא יוצלח הזה את רוצה להתחתן?!

לא יקום ולא יהיה! אני אוסר עליכם להפגש. שומרים, סלקו אותו מן הארמון!" בעיניים דומעות ראתה הנסיכה כיצד מובילים את אהובה מחוץ לשערי הארמון. "אם לא תרשה לנו להתחתן אברח אליו" קראה הנסיכה בכעס אל אביה. "אם כך," אמר האב, "אכלא אותך במגדל שבארמוני ולא תצאי משם עד אשר תשני את דעתך." הנסיכה המסכנה הובלה אל המגדל. בחדר קטן ישבה בודדה ואת הדלת הכבדה נעלו אחריה. בלילה לא יכלה הנסיכה לישון. הביטה מבעד לחלון, והנה היא רואה למטה, מתחת למגדל, משהו זז. בפחד רב התבוננה במראה המוזר, ואז הבחינה בסולם שהושען אל הקיר, ומישהו מטפס בשלביו. עוד רגע וראשו של הנסיך הופיע בחלון. "בואי," קרא אליה, "בואי אהובתי, נברח אל ארצי ונוכל לחיות שם באושר." טיפסה הנסיכה מבעד לחלון ירדה בסולם, ושניהם החלו לברוח במהירות מן המקום.

למזלם הרע הבחין בהם אחד השומרים וזעיק את המלך ואת שאר השומרים. אלה החלו

רודפים אחריהם, והנסיך והנסיכה ממהרים ומתרחקים לכיוון הנחל. כאשר הגיעו לגדת הנחל, עצרו בחרדה: "היכן הסירה?" צעקה הנסיכה, אך הסירה לא עגנה במקום הרגיל. "אוייה לנו" קרא הנסיך, "כחצד נחצה את הנחל? מה נעשה אם יתפוס אותנו המלך? הוא בוודאי יוציאני להורג ואותך יכלא שוב במגדל. מה נעשה?" "נסיכי, הלוואי שיכולנו להשאר ביחד לעולמים. בוא נתפלל לשמיים, אולי משם יצילונו."

כרעו שניהם על ברכיהם והתפללו. ריחמו עליהם מהשמיים והנה נעשה נס: הנסיכה זהובת השיער הפכה לפרח צהוב בשם נופר, והנסיך המכוער הפך לצפרדע. כאשר הגיעו המלך וחייליו אל הנחל, לא מצאו את הבורחים והיו בטוחים כי טבעו בנהר. התאבל המלך על בתו היפה שנים רבות ולא ידע כי על גדות נחל הירקון מצוי פרח הנופר הצהוב ולידו תמיד צפרדע מקרקרת, והם הנסיך ובתו הנסיכה החיים להם יחד עד היום הזה...