דוקטור לאה חברתי, עבר כל כך הרבה זמן, שאיני זוכרת מאיזה אירוע בצעירותי.. נראה לי ,במבט לאחור ואם זכרוני אינו מתעתע, שהאירוע חתונה של קרובת משפחתי וכן מלפני נישואי. מה שמצא חן בעיני בתמונה, הוא האושר והאמון בעולם ובאדם, שהרגשתי בגיל זה(אחר כך הגיעו נישואים אומללים ,שטרפו את הקלפים וסירוב לתת לי גט ,מצדו של הגרוש שלי ,אירועים שלקחו 7 שנים ויותר מחיי, גם היצירתיים !)ועדיין לא תמו, פגעו בי עמוקות והכי חמור גם בילדינו המשותפים, בהמשך , תראי עוד תמונות שלי, שמראות שלמרות התקופה הקשה הזאת, הוצאתי את הספר הראשון שלי : האגדה על השמש, כשהוא הכי אופטימי שרק אפשר! אפילו המאיירת שאיירה את ספרי ציינה, שלא הייתה מעלה בדעתה , שאני נמצאת בתקופה הקשה בחיי(מלבד מות הורי),ועדיין אופטימית! אילו הם 2 העולמות שיצרתי לעצמי כדי לא להשתגע ,או להיות עצובה ונכזבת, יותר ממה שהייתי ואני כותבת כך רק בלשון המעטה, כדי לא לדכא את מי שקורא את תכני כאן! אולם התמונה שהעליתי כאן אתמול והאחרות, מזכירות לי, כשאני נכנסת לכאן וגם לאחרים היודעים את סיפורי(שיראה אור כספר),כי תמיד בעיני, יש אור בקצה המנהרה. ומבט קדימה לעתיד אחר!!! צפי אידלמן.

יפה מאד

נראית נפלא

מה האירוע? מה השמחה? מאושרת ומקושטת וכנראה נהנית...