התמונה הזאת חיסלה לי את הבוקר. אני כל הזמן מביטה ומציצה ושוב מביטה. לפני שנים קבלנו (תמורת תשלום) מקיבוץ לא רחוק מאיתנו, גורה כזאת, בהירה. הילדים קראו לה "מישמיש" . כעבור שנה לערך הצליחה הכלבה לשבור לי את הכתף. היא ברחה מכלב איום שהיה בשכונה, בעוד אני מחזיקה ברצועה. אחד מבניי ובייחוד אשתו מגדלים אותה יחד עם שני בניהם החמודים. היא קבלה טיפול מלכותי והיום היא זקנה ויושבת על שטיחון בסלון. כאשר אני מגיעה זו חגיגה אמיתית עבורה. וגם עבורי, כמובן. תודה מקרב לב על התמנה.