בין יהודים
מקובלים איחולים וברכות הבאים על רקע אופיו של החג או הזמן:

שבת שלום (ביידיש: א גוט שאבעס) -
איחול הנאמר בשבת עצמה,
או אף בימים הסמוכים לה, לקראת השבת.

שבוע טוב (מיידיש: א גוטע וואך) -
נאמר במוצאי שבת (יש המאחלים אותו לאחר ההבדלה).

כתיבה וחתימה טובה -
איחול הניתן בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה.
בהלכה מובא שיש לסיים מכתבים ואגרות וכדומה,
הנשלחים בימים אלה, בברכה זו.
הברכה היא על פי דברי חז"ל
שבימי עשרת ימי תשובה דנים את האדם בשמיים
בדיוק מה יקרה איתו ולו למשך השנה הקרובה.

חז"ל מוסיפים שפסקי הדין בשמיים נכתבים ונחתמים בימים אלה;
ועל פי זה מאחלים בימים אלה ובחודש אלול,
שהוא חודש הכנה לימי הדין האלה,
"כתיבה וחתימה טוב", -
שיזכה המתברך לפסק-דין טוב כתוב וחתום.

ביום הכיפורים עצמו,
ובמיוחד לקראת סוף היום,
האיחול הוא גְמַר חתימה טובה, -
שהסוף ייגמר בחתימה טובה,
זאת על פי דברי חז"ל שאז הוא זמן החתימה.

במוצאי יום הכיפורים ועד לחג הסוכות נהוג לברך
גְמַר טוב.
מאחלים שהדין של כל אחד נגמר טוב ביום הכיפורים.

שנה טובה, (מיידיש: א גוט יאר) -
בקרב דוברי יידיש מקובל גם במשך כל השנה,
אך האיחול הוא במיוחד לראש השנה,
ובפרט בקרב דוברי עברית
שכמעט ואינם משתמשים באיחול זה במשך כל השנה.

ביידיש,
בעיקר אצל תנועת החסידות:
א גוט קוויטל, על פי הביטוי הארמי "פיתקא טבא" -
איחול הנאמר ביום הושענא רבא.
הכוונה:
על פי הספרות החסידית,
שביום זה נשלחים כביכול פסקי הדין
שנכתבו ונחתמו בימי עשרת ימי תשובה, ליעדם.

ועל כך האיחול שיזכה המתברך ל"מברק" שבו פסק דין טוב.

מועדים לשמחה, (ביידיש: א גוט מועד) -
בחול המועד, כנוסח הקידוש בחגים.

חג שמח (ביידיש: א גוטן יום טוב; תירגום מילולי: "חג טוב") -
במועדים וחגים.

ייתכן שהמקור לאיחול המשלב "שמחה" דווקא ב"חג",
הוא מהפסוק "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד).


פורים שמח, (מיידיש: א פרייליכן פורים) - בפורים.

פסח כשר ושמח - בפסח,
איחול המבטא את ריבוי הלכות הכשרות בחג הפסח.


צום קל - בימי צום ותענית לפי לוח השנה היהודי.


שירבו זכויותינו כרימון - בראש השנה,
פירושו, שנזכה לעשות מצוות רבות
כמספר גרעיני הרימון (מספר רב)
בדרך כלל יהודים דתיים משתמשים באיחול זה.


אמן ואמן.