תפלת בית המדרש בכניסתו וביציאתו כתוב בטור ושו"ע או"ח סי' ק"י סעיף ח' הנכנס לבית המדרש יתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה ױשמחו בי חברי ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם: כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: וכתב מ"א בשם האר"י ז"ל שיש לאמרה בכל בוקר, ותפלת מודה בכל ערב וכתב הטו"ז שיש לומר נוסח אחר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתאיר עיני במאור תורתך ותצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת. ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: כתוב בספר מעבר יבק (מאמר ד' ח"ב פ"ב) שקבלה בידו לומר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב. צור תעודה חתום תורה בלמודי (כל זה יאמר ג"פ ישר והפוך): ברוך אתה ה' למדני חקיך (ג"פ ישר והפוך): בחקותיך אשתעשע לא אשכח דבריך (ג''פ ישר והפוך): שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות. שאו ידיכם קודש וברכו את ה' יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד י"ה בו"ה בשם כל ישראל הריני רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד לידי מעשה ולידי מדות ישרות ולידי ידיעת התורה: (ואח"כ יאמר י"פ) זכר דבר לעבדך על אשר יחלתני: וביציאתו יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני משכים והם משכימים. אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים. אני עמל ומקבל שכר. והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים. אני רץ לחי העולם הבא. והם רצים לבאר שחת. שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך: הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון, 'תפילת רבי נחוניה בן הקנה', ספר בנין אב, חלק א, הקדמה, ירושלים: מכון בנין אב, תשס"ב בכניסתו מהו אומר? התפילה בשלמותה מובאת בגמרא (ברכות נח:( "יהי רצון מלפניך אלוהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם". בנוסף לתפילה המוגדרת במשנה שלא יארע דבר תקלה על ידי, ומשמעות התקלה שלא אכשל בדבר הלכה ואומר על טמא טהור, נוספת בקשה מיוחדת על היחס שבין הלומדים בבית המדרש, "שישמחו בי חברי ואשמח בהם". ופירש רש"י שם, "שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי – על כשלוני ואגרום להם שיענשו". ובמהרש"א בחידושי אגדות תמה על פירוש רש"י למה פירש הדברים בדרך השלילה ופירש שישמחו בי חברי כפשוטו "ישמחו בי שלא נכשלתי ואשמח בהם שלא יכשלו". ונראה שרש"י הרגיש בדברי המשנה, שהתפילה היא שלא תארע תקלה, על מניעת השלילה בלבד, ולא על החיוב שבלמוד התורה. ועל כן פירש שישמחו בי חברי על דרך הסרת המכשול שלא ישמחו בכישלונו. בנוסח התפילה המוזכר בגמרא בבבלי, התפילה על שמחת החברים באה כתוספת על העיקר, שהוא שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה, אולם בנוסח התפילה בגמרא בירושלמי מבואר, שעיקר תפילת ר' נחוניה בין הקנה היתה על יחס החברים בבית המדרש, כשהתקלה והכישלון בהלכה מוזכרים כתוצאה ולא כעיקר הבקשה, וזה לשון התפילה בירושלמי, "בכניסתו מהו אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלוהי שלא אקפיד כנגד חברי, ולא חברי יקפידו נגדי, שלא נטמא את הטהור ונטהר את הטמא, שלא נאסור המותר ונתיר האסור ונמצאתי מתבייש בעולם הזה ובעולם הבא". שורש התקלה והכישלון בדבר הלכה הוא, היחס שאינו נכון ואינו הוגן שבין הלומדים, משום שכל הקפדה והתנצחות מרחיקה מן האמת, ובכדי שלא יארע דבר תקלה וכישלון בהלכה, התפילה היא שלא אקפיד על חברי ולא חברי יקפידו נגדי, ככל שמופשט הלומד מנגיעה עצמית ומבקש את האמת זוכה לאמיתה של תורה. וזה מאמרם זכרם לברכה (בנדרים נה.), "וממדבר מתנה – כיוון שעושה אדם עצמו כמדבר הזה, שהוא מופקר לכל, ניתנה לו תורה במתנה". ככלל שהלומד מופשט מנגיעה עצמית ונגד עיניו האמת בלבד, שאינו מקפיד ואינו עומד על דעתו, כמדבר הזה שאינו מגודר וכל דורכים בו, זוכה הוא לעזרת שמיים, להעמיד הלימוד לפי ההלכה, ומקבל את האמת במתנה ממי שאמרה. וזו היתה תפילתו של ר' נחוניה בדברי הירושלמי, שלא אקפיד על חברי, שתהא האמת מבוקשת מבלי כל נגיעה עצמית כדי שלא יארע דבר תקלה על ידי. ביאורי מילים המהרש"א רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס מידע על המחבר רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) (1555 - 1632), אב בית דין וראש ישיבה בלובלין. חיבורו על הש"ס המתמקד בעיקר בתוספות מודפס ברוב מהדורות הש"ס http://midreshet.org.il/PageView.aspx?id=365&back=http://midreshet.org.il/ResourcesView.aspx?id=2505 הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון, 'תפילת רבי נחוניה בן הקנה', ספר בנין אב, חלק א, הקדמה, ירושלים: מכון בנין אב, תשס"ב בכניסתו מהו אומר? התפילה בשלמותה מובאת בגמרא (ברכות נח:( "יהי רצון מלפניך אלוהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם". בנוסף לתפילה המוגדרת במשנה שלא יארע דבר תקלה על ידי, ומשמעות התקלה שלא אכשל בדבר הלכה ואומר על טמא טהור, נוספת בקשה מיוחדת על היחס שבין הלומדים בבית המדרש, "שישמחו בי חברי ואשמח בהם". ופירש רש"י שם, "שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי – על כשלוני ואגרום להם שיענשו". ובמהרש"א בחידושי אגדות תמה על פירוש רש"י למה פירש הדברים בדרך השלילה ופירש שישמחו בי חברי כפשוטו "ישמחו בי שלא נכשלתי ואשמח בהם שלא יכשלו". ונראה שרש"י הרגיש בדברי המשנה, שהתפילה היא שלא תארע תקלה, על מניעת השלילה בלבד, ולא על החיוב שבלמוד התורה. ועל כן פירש שישמחו בי חברי על דרך הסרת המכשול שלא ישמחו בכישלונו. בנוסח התפילה המוזכר בגמרא בבבלי, התפילה על שמחת החברים באה כתוספת על העיקר, שהוא שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה, אולם בנוסח התפילה בגמרא בירושלמי מבואר, שעיקר תפילת ר' נחוניה בין הקנה היתה על יחס החברים בבית המדרש, כשהתקלה והכישלון בהלכה מוזכרים כתוצאה ולא כעיקר הבקשה, וזה לשון התפילה בירושלמי, "בכניסתו מהו אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלוהי שלא אקפיד כנגד חברי, ולא חברי יקפידו נגדי, שלא נטמא את הטהור ונטהר את הטמא, שלא נאסור המותר ונתיר האסור ונמצאתי מתבייש בעולם הזה ובעולם הבא". שורש התקלה והכישלון בדבר הלכה הוא, היחס שאינו נכון ואינו הוגן שבין הלומדים, משום שכל הקפדה והתנצחות מרחיקה מן האמת, ובכדי שלא יארע דבר תקלה וכישלון בהלכה, התפילה היא שלא אקפיד על חברי ולא חברי יקפידו נגדי, ככל שמופשט הלומד מנגיעה עצמית ומבקש את האמת זוכה לאמיתה של תורה. וזה מאמרם זכרם לברכה (בנדרים נה.), "וממדבר מתנה – כיוון שעושה אדם עצמו כמדבר הזה, שהוא מופקר לכל, ניתנה לו תורה במתנה". ככלל שהלומד מופשט מנגיעה עצמית ונגד עיניו האמת בלבד, שאינו מקפיד ואינו עומד על דעתו, כמדבר הזה שאינו מגודר וכל דורכים בו, זוכה הוא לעזרת שמיים, להעמיד הלימוד לפי ההלכה, ומקבל את האמת במתנה ממי שאמרה. וזו היתה תפילתו של ר' נחוניה בדברי הירושלמי, שלא אקפיד על חברי, שתהא האמת מבוקשת מבלי כל נגיעה עצמית כדי שלא יארע דבר תקלה על ידי. ביאורי מילים המהרש"א רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס מידע על המחבר רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) (1555 - 1632), אב בית דין וראש ישיבה בלובלין. חיבורו על הש"ס המתמקד בעיקר בתוספות מודפס ברוב מהדורות הש"ס http://midreshet.org.il/PageView.aspx?id=365&back=http://midreshet.org.il/ResourcesView.aspx?id=2505

סיכום תפילות רבי נחוניא בן הקנה בכניסתו לבית המדרש וביציאתו, אינה "חפצא של תפילה" אלא 'דברים אחרים שתיקנו חכמים דרך שבח והודיה להקב"ה'. לדעת הרמב"ם חובה לאומרן, ולדעת הריטב"א אין חובה לאומרן. הלכה השו "ע [סי' קי סע' ח] פוסק שיש להתפלל את תפילות רבי נחוניא בן הקנה בכניסתו לבית המדרש וביציאתו ממנו. מפשטות לשונו משמע כרמב"ם שחובה לאומרן. הט "ז [סק"ח. מובא במשנה ברורה סקל"ה] סובר שגם לומד יחידי חייב לומר את התפילה שבכניסה לבית המדרש, ובפרט אם הגיע להוראה. והמגן אברהם [סקט"ז. מובא במשנה ברורה סקל"ז] מוסיף שהעוסק בתורה ביחידות חייב לומר אחר גמר לימודו את התפילה שביציאה מבית המדרש.

הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון, 'תפילת רבי נחוניה בן הקנה', ספר בנין אב, חלק א, הקדמה, ירושלים: מכון בנין אב, תשס"ב בכניסתו מהו אומר? התפילה בשלמותה מובאת בגמרא (ברכות נח:( "יהי רצון מלפניך אלוהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם". בנוסף לתפילה המוגדרת במשנה שלא יארע דבר תקלה על ידי, ומשמעות התקלה שלא אכשל בדבר הלכה ואומר על טמא טהור, נוספת בקשה מיוחדת על היחס שבין הלומדים בבית המדרש, "שישמחו בי חברי ואשמח בהם". ופירש רש"י שם, "שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי – על כשלוני ואגרום להם שיענשו". ובמהרש"א בחידושי אגדות תמה על פירוש רש"י למה פירש הדברים בדרך השלילה ופירש שישמחו בי חברי כפשוטו "ישמחו בי שלא נכשלתי ואשמח בהם שלא יכשלו". ונראה שרש"י הרגיש בדברי המשנה, שהתפילה היא שלא תארע תקלה, על מניעת השלילה בלבד, ולא על החיוב שבלמוד התורה. ועל כן פירש שישמחו בי חברי על דרך הסרת המכשול שלא ישמחו בכישלונו. בנוסח התפילה המוזכר בגמרא בבבלי, התפילה על שמחת החברים באה כתוספת על העיקר, שהוא שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה, אולם בנוסח התפילה בגמרא בירושלמי מבואר, שעיקר תפילת ר' נחוניה בין הקנה היתה על יחס החברים בבית המדרש, כשהתקלה והכישלון בהלכה מוזכרים כתוצאה ולא כעיקר הבקשה, וזה לשון התפילה בירושלמי, "בכניסתו מהו אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלוהי שלא אקפיד כנגד חברי, ולא חברי יקפידו נגדי, שלא נטמא את הטהור ונטהר את הטמא, שלא נאסור המותר ונתיר האסור ונמצאתי מתבייש בעולם הזה ובעולם הבא". שורש התקלה והכישלון בדבר הלכה הוא, היחס שאינו נכון ואינו הוגן שבין הלומדים, משום שכל הקפדה והתנצחות מרחיקה מן האמת, ובכדי שלא יארע דבר תקלה וכישלון בהלכה, התפילה היא שלא אקפיד על חברי ולא חברי יקפידו נגדי, ככל שמופשט הלומד מנגיעה עצמית ומבקש את האמת זוכה לאמיתה של תורה. וזה מאמרם זכרם לברכה (בנדרים נה.), "וממדבר מתנה – כיוון שעושה אדם עצמו כמדבר הזה, שהוא מופקר לכל, ניתנה לו תורה במתנה". ככלל שהלומד מופשט מנגיעה עצמית ונגד עיניו האמת בלבד, שאינו מקפיד ואינו עומד על דעתו, כמדבר הזה שאינו מגודר וכל דורכים בו, זוכה הוא לעזרת שמיים, להעמיד הלימוד לפי ההלכה, ומקבל את האמת במתנה ממי שאמרה. וזו היתה תפילתו של ר' נחוניה בדברי הירושלמי, שלא אקפיד על חברי, שתהא האמת מבוקשת מבלי כל נגיעה עצמית כדי שלא יארע דבר תקלה על ידי. ביאורי מילים המהרש"א רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס מידע על המחבר רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) (1555 - 1632), אב בית דין וראש ישיבה בלובלין. חיבורו על הש"ס המתמקד בעיקר בתוספות מודפס ברוב מהדורות הש"ס http://midreshet.org.il/PageView.aspx?id=365&back=http://midreshet.org.il/ResourcesView.aspx?id=2505

תפלת בית המדרש בכניסתו וביציאתו כתוב בטור ושו"ע או"ח סי' ק"י סעיף ח' הנכנס לבית המדרש יתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה ױשמחו בי חברי ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם: כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: וכתב מ"א בשם האר"י ז"ל שיש לאמרה בכל בוקר, ותפלת מודה בכל ערב וכתב הטו"ז שיש לומר נוסח אחר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתאיר עיני במאור תורתך ותצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת. ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: כתוב בספר מעבר יבק (מאמר ד' ח"ב פ"ב) שקבלה בידו לומר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב. צור תעודה חתום תורה בלמודי (כל זה יאמר ג"פ ישר והפוך): ברוך אתה ה' למדני חקיך (ג"פ ישר והפוך): בחקותיך אשתעשע לא אשכח דבריך (ג''פ ישר והפוך): שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות. שאו ידיכם קודש וברכו את ה' יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד י"ה בו"ה בשם כל ישראל הריני רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד לידי מעשה ולידי מדות ישרות ולידי ידיעת התורה: (ואח"כ יאמר י"פ) זכר דבר לעבדך על אשר יחלתני: וביציאתו יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני משכים והם משכימים. אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים. אני עמל ומקבל שכר. והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים. אני רץ לחי העולם הבא. והם רצים לבאר שחת. שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך: