צידיי הפתחים של תיבות הקינון האלה מוסיפים מימד רביעי לציור!!!!! בכל קטע פונה הקיר לכיוון אחר... איזה יופי!!!
בנוגע ל"פתחי הקינון" (איזו מילה יפה לתאר חור שחור..) המשמעות שמסתתרת מאחורי השינוי במיקומם בציור היא שאין לי שום יכולת שרטוט מינימלית, סרגל הוא כלי זר לי, חישובים זה לא אני, והפרספקטיבה שלי מחורבנת.. לכן אולי הקיר קיבל חיים משלו.. אבל אני באמת מאד שמחה שאתה אוהב את הציור...
מעניין למי אורב החתול הזה...לקוקי שתצא ראשונה ותכריז על השעה?. ..או לצפור על אדן החלון... אני מהמר על הקוקיה..:-)
תשמע, אני אחרוג פה ממנהגי לא "להסביר" ציורים שלי (בעיקר מהסיבה שאין מה להסביר, בד"כ אין לי פאקינג מושג מה ציירתי ולמה..) אבל בגלל שזה אתה... אז אנסה להיות רגע "ידידותית לסביבה ".. הציור הזה, אין בו יחסי חתול-ציפור במובן של מי יטרוף ראשון את מי או מי יברח קודם, יש פה יותר תוגת אחים לצרה.. מה שהיה לי בראש המוזר הזה שלי כשציירתי היה "געגוע לבית", למקום חם שאוהבים אותך בו. יש שם שובכים, מלא, לא יודעת למה הציפור (צביקי) מתעקש להישאר בחוץ, ושמעון החתול הוא בכלל חתול זבל, אז אין לו צורך בבית, ובכל זאת, הם שניהם בחוץ, כל אחד בפינה שלו, מסתכלים לכיוונים הפוכים, קצת עצובים, ובעיקר מאד לבד. שמעון קצת יותר עצוב נראה לי, ואולי לא. לו הייתי צביקי, הייתי עפה ונוחתת כל ראשו של שמעון ובונה לי שם קן קטן.
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#