היסוס
תגובות (14)
/null/text_64k_1#
פסל מקסים,
...מוצא בו הרבה עוצמה.
מנור
צטט: אוריתלנ 2008-08-09 20:44:48
קצת יצא לי לעבוד עם זכוכית מכבשן.
לוקחים זכוכית חמה מהכבשן ומגלגלים אותה מעל גרגירים או אבקת צבע.
הצבע נטמע בזכוכית בכל שלבי הניפוח וההשהיות בגלורי הול.
האמת הטכניקה שסיפרת עליה לצביעה לאחר שהעבודה מוכנה לא מוכרת לי
ותודה על המידע:)
לא הייתי מנסה נסיונות כאלה עם יציקה, זה מסוכן מידי וייגמר בעבודה סדוקה ושבורה.
בכלל .. ככל שמדובר בעבודה עבה יותר כך יש לנהוג משנה זהירות על מנת שלא לזעזע.
שיהייה שבוע טוב
אורית
קצת יצא לי לעבוד עם זכוכית מכבשן.
לוקחים זכוכית חמה מהכבשן ומגלגלים אותה מעל גרגירים או אבקת צבע.
הצבע נטמע בזכוכית בכל שלבי הניפוח וההשהיות בגלורי הול.
האמת הטכניקה שסיפרת עליה לצביעה לאחר שהעבודה מוכנה לא מוכרת לי
ותודה על המידע:)
לא הייתי מנסה נסיונות כאלה עם יציקה, זה מסוכן מידי וייגמר בעבודה סדוקה ושבורה.
בכלל .. ככל שמדובר בעבודה עבה יותר כך יש לנהוג משנה זהירות על מנת שלא לזעזע.
שיהייה שבוע טוב
אורית
בניפוח זכוכית אפשר לצבוע את המוצר לאחר הניפוח, ע"י טבילה של מוט זכוכית במלח של מתכת והצבתו בלהבה שמכוונת למוצא.
סוג מלח המתכת יוצר את הצבע המתקבל כמות הגבישים ורוחב הלהבה את פיזור הצבע (כמו עובי מיכחול או נכון יותר קוטר ריסוס).
מה שקורה זה אטומים של מלח המתכת ניתקים ועפים עם הלהבה ופוגעים בזכוכית החמה ונקבעים עליה.
עם מקרבים את הלהבה, אפשר לקבל גם אפקט של בועות גאז קטנות.
למעשה אני חושב שאפשר לשחק כך גם עם יציקות כמו שלך, בתנאי שהן עדיין חמות למדי.
ציהולי עובד בטכניקת ניפוח הזכוכית.
אינני יודעת עד כמה ניתן לשלוט בדייקנות במיקום הצבעים בטכניקה הזאת.
בשיטה שאני עובדת ניתן לשלוט על מיקום הצבעים.
pate de verre
נסה למצוא בגוגל על השיטה העתיקה הזאת .
(הייתה קיימת עוד מימי מצרים העתיקה וחודשה על ידי אמנים צרפתיים כמו galle.
היי
המון תודה על המידע.
אני אישית מסתקרן לגבי כל סוג של טכנולוגיה, לא משנה בכלל באיזה תחום
ומתגרה להשתלט עליה (על הטכנולוגיה כמובן).
המאמר המתורגם לא לגמרי הסתבר לי, דיבור על קרומי זכוכית בני 10,000 שנה ? אין חיה כזו למיטב ידיעתי, כנראה שהכתב הלך לאיבוד בדרך.
זכוכית איננה החומר האמורפי המוצק היחיד בתבל, הוא אמנם מזכיר זאת אך מכנה את החמרים הללו "זכוכית" מה שאיננו נכון. הם לכל היותר בעלי מבנה זגוגיתי, כלומר פשוט יותר, מוצקים בעלי מבנה אמורפי.
אבל כל זה לא ממש משנה.
מעניינת השליטה בסידור הצבעים השונים בצורה שלאחר ההתכה וההתמצקות יתקבל פיזור צבעים שתוכנן מראש, כמו הפרחים של צ'יהולי למשל, אם הם נוצרו באותה שיטה בה את משתמשת.
אז התהליך בכלליות הוא כזה:
מפסלים בחימר את הפסל אותו אתה רוצה ליצוק מזכוכית.
יוצרים עליו תבנית מפלסטר ואבקות אחרות מחזקות כך שהתבנית תחזיק מעמד בשריפה.
בתוך התבנית הזאת הזכוכית לאט לאט נמסה.
נכון.. דרושה זהירות בתהליך החימום אבל לא פחות בתהליך הקירור.
כל תהליך השריפה ממוחשב.
אוכלים הרבה קש עד שסוף סוף יש ביד לך פסל זכוכית
שלא נסדק ונשבר לו פתאום בגלל טעויות בתהליך השריפה:))
אלו יסודות התהליך
הרבה נסיון נדרש על מנת להבין את התנהגות הזכוכית שהיא חומר מאוד לא צפוי.
הנה מאמר שהופיע לא מזמן בעיתון הארץ אונליין .. הזכוכית נותרת עדיין חידה:)
סוד הזכוכית מאת קנת צ'אנג | ניו יורק טיימס מדענים עדיין אינם יודעים להסביר איך זכוכית, שמוגדרת נוזל, יכולה להיות כה מוצקה. התעלומה מעסיקה רבים מהם ולמי שיפתור אותה ממתין כנראה פרס נובל 
פרט מ"נברשת פרסית" של אמן הזכוכית דייל צ'יהולי, 2005 תצלום: בלומברג רבים מאמינים שהחלונות הצבועים (ויטראז'ים) בכנסיות העתיקות של אירופה עבים יותר בתחתיתם, כי זכוכית היא למעשה נוזל הנע מטה באטיות במשך מאות שנים. זה לא נכון: יצרני הזכוכית הצבועה בימי הביניים לא היו מסוגלים לייצר לוחות ישרים לחלוטין, ולכן מלכתחילה החלונות היו עבים יותר באזורים מסוימים. עם זאת, המיתוס כולל גרעין של אמת לגבי הדימיון בין זכוכית לנוזל. סידור האטומים והמולקולות בזכוכית אינו שונה מזה של נוזל. אבל כיצד מסוגלת הזכוכית להיות נוזל כה קשה? "הזכוכית היא הנוזל הסמיך והצמיגי ביותר, והחומר המוצק בעל הכי פחות מבנה וארגון", אמר הכימאי פיטר הארוול מאוניברסיטת סידני שבאוסטרליה, "זאת חידה מבלבלת במיוחד".
הפיסיקאי זוכה פרס הנובל מפרינסטון, פיליפ אנדרסון, כתב ב-1995 שזאת "הבעיה העמוקה והמעניינת ביותר שנותרה לא פתורה בתיאוריית המצב המוצק". הוא העריך שפתרונה יכול להיות "פריצת הדרך הבאה בעשור הקרוב".
13 שנים אחר כך, המדענים עדיין אינם מסכימים על אופיה של הזכוכית. "רוב האנשים מופתעים לגלות שאנחנו עדיין לא מבינים מדוע זכוכית מוצקה וכיצד היא נוצרת", אמר הכימאי דייוויד רייכמן מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
אט-אט, המדענים אוספים עוד רמזים. לפני כמה שנים, ניסויים והדמיות מחשב חשפו משהו בלתי צפוי: כשזכוכית מומסת מתקררת ומתקשה, המולקולות שלה לא מאטות באותו קצב. חלק מהאזורים הופכים נוקשים ראשונים, בעוד שבאזורים אחרים המולקולות ממשיכות לרחף מסביב בצורה כמו-נוזלית. מה שמשונה עוד יותר הוא שהאזורים הנעים במהירות לא נראו שונים מהאזורים האטיים.
בינתיים נהפכו הדמיות המחשב למתוחכמות מספיק כדי לספק רמזים נוספים, ותיאוריות נוספות הוצעו להסבר תופעת הזכוכית. ד"ר דייוויד וייץ, פיסיקאי מאוניברסיטת הרווארד, אפילו התבדח שבנושא זה יש יותר תיאוריות מתיאורטיקנים.
בעבור מדענים, זכוכית אינה רק החומר של חלונות וצנצנות, אלא כל מוצק בו המולקולות מסודרות באקראיות. כך, סוגי פלסטיק וקרמיקה רבים נחשבים זכוכית.
מצב צבירה משתנה
הבנת הזכוכית תפתור לא רק בעיה יסודית - וככל הנראה תזכה את המדען בפרס נובל - אלא גם תוביל לייצור זכוכית טובה יותר ולהועיל ליצרני תרופות, לדוגמה. אם ניתן יהיה לייצר תרופות מסוימות במבנה זכוכית, הן יתמוססו מהר יותר ואז יוכלו להינתן בצורת גלולה, במקום כזריקה.
כשמקפיאים נוזל למוצק רגיל, הוא משנה מצב צבירה - המולקולות מסתדרות זו ליד זו במבנה פשוט וגבישי. אבל כשנוזל מתקשה לזכוכית, אין התאספות כזאת של מולקולות. במקום זאת, הן נעות יותר ויותר לאט עד שלמעשה אינן נעות כלל, לכודות במצב מוזר בין נוזל למוצק.
יש עוד הבדלים בין שינוי במצב הצבירה לבין מעבר מנוזל לזכוכית. השינוי לזכוכית לא מתרחש בטמפרטורה אחת, מוגדרת היטב - ככל שהקירור אטי יותר, כך יורדת טמפרטורת השינוי; המבנה הסופי של הזכוכית תלוי בקצב הקירור; ובנוסף, אפילו הגדרת הזכוכית שרירותית ומבוססת על כך שהנוזל מגיע לקצב זרימה אטי כל כך שהצפייה בו משעממת ומבזבזת זמן רב מדי.
ד"ר פיטר וולינס, כימיאי מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, סבור שפתר עקרונית את חידת הזכוכית לפני עשרים שנים, בהתבסס על הערכה כיצד היא תיראה אם תוקפא באטיות לנצח. "חשבתי ב-1990 שהבעיה פתורה", אמר וולינס ועבר לעסוק בדברים אחרים. הוא ועמיתיו התעקשו בתקיפות כה רבה על צדקתם, עד "שקיבלת את הרושם שהם מנסים למכור לך מכונית ישנה", אמר ז'אן פיליפ בושו מהוועדה לאנרגיה אטומית של צרפת, "פיטר אינו המשווק הטוב ביותר של רעיונותיו. הוא נוטה להתלהב יותר מדי מהתיאוריה שלו".
בתקופה ההיא החלו להתגלות בניסויים הרמזים הראשונים לאי-האחידות, של האזורים שנעים לאט והאזורים שנעים מהר בזכוכית מתקשה. הממצאים החדשים לא הרתיעו את ד"ר וולינס. ב-2000, הוא שב לעסוק בתעלומת הזכוכית, משוכנע שיוכל למלא חלק מהפערים הממוחשבים שנפערו בתיאורייה שלו. הוא ועמיתיו טוענים, שהצליחו ליישב כמה מהם.
חואן גרהאן, פיסיקאי מאוניברסיטת נוטינגהם בבריטניה ודייוויד צ'נדלר, כימאי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אימצו גישה שונה, והם משוכנעים שהם בדרך הנכונה. הם התמקדו בניגוד בין האזורים הנעים במהירות לאלה הנעים לאט. אבל כמו וולינס, צ'נדלר וגראהן לא הצליחו עד כה לשכנע את כולם בקשר בין המודל שלהם לזכוכית אמיתית.
זכוכית בת 10,000
ד"ר הארוול, הכימאי מאוניברסיטת סידני, אמר שבכל התיאוריות האלה המדענים נדרשו לנחש בנוגע לתכונות האטומיות הבסיסיות של זכוכית, שלא התגלו עד כה. הוא גם תהה אם תיאוריה אחת תהיה מסוגלת להסביר את כל סוגי הזכוכית, משום שהם אינם מוגדרים על ידי תכונה משותפת, אלא על ידי התכונה המשותפת שנעדרת מהם: סדר. יכולות להיות סיבות רבות מדוע סדר זה אינו קיים. "אם הייתי מראה לך חדר בלי פיל בתוכו, השאלה 'מדוע אין פיל בחדר' לא תהיה מוצלחת במיוחד", אמר הארוול.
ניסויים חדשים והדמיות מחשב עשויים להציע הסברים טובים יותר לזכוכית. הדמיות שיצרו הארוול ועמיתיו היו מסוגלות לחזות אלו אזורים צפויים להיעצר, ואלו עתידים להמשיך לנוע. המולקולות באזורים הרכים יותר נעו בחופשיות רבה יותר.
מארק אדיגר, מרצה לכימיה באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון, מצא דרך לייצר קרומי זכוכית דקים ממבנה יציב יותר של זכוכית, ש"התיישנה" במשך לפחות 10,000 שנים. הוא מקווה שקרומים אלה יסייעו לבחון את התיאוריה של וולינס. "כשנהיה מסוגלים לומר מה המבנה שיש בזכוכית, זו תהיה התקדמות משמעותית", אמר ד"ר הארוול, "ובתקווה גם משהו שיהיו לו השלכות רחבות יותר מאשר רק תחום הזכוכית".
ומה לאחר ההתכה ? את יוצקת לתבנית ? או מעצבת עם מלקחיים כפי שעושים פסלי זכוכית בוונציה ?
איך את מונעת התפוצצות של הזכוכית ? כלומר ברור לי שנדרש קצב קירור איטי. איך זה מתבצע ?
תודה רמי
תודה גם לך צביקה חביב:)
הגובה 150 סנטימטר הוי.. דינה ברזילי:)
סתם סתם
הגובה 35 סנטימטר
שמחה שאהבתם
אורית
