כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    roza y aureola
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד גלריות (3)

    Inspire

    19 תמונות

    רסא טו

    11 תמונות

    My Little One

    30 תמונות

    אני שצילמתי

    16 תמונות

    תגובות (47)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      8/6/09 11:16:

    צטט: 256kesem 2009-06-08 11:09:51

    יש לך את זה ובגדול , לא לי לציין... אשר

     

    אשר - תודה רבה.

    העלית חיוך גדול על שפתותי!

      8/6/09 11:09:
    יש לך את זה ובגדול , לא לי לציין... אשר
      25/3/09 22:08:

    צטט: שחר 123 2009-03-25 22:06:15

    כן רואים שאת צילמת ......... אבל מה ?קריצה

     

    חה.

      25/3/09 22:06:
    כן רואים שאת צילמת ......... אבל מה ?קריצה
      17/8/08 20:50:

    צטט: כרמה 2008-08-17 17:47:21


    את מהממת יקירה!

     

     

     

     

    משוגעת אחת

    }{

      17/8/08 17:47:


    את מהממת יקירה!

     

     

      7/6/08 11:26:

     

    צטט: אליאס אלי 2008-06-07 10:09:07

    חצובה אנושית מתוחכמת..

    מצולמת..

    מציגה לראווה את מעלות מפרקי גופה

    אותם מיפרקים שמתאימים עצמם בגובה,ובזוית לתכנון ומיקום קומפוזיציה רצויה.

    מממ..

    המצלמת היא 

    דמות חצויה.?

     ששמה חוצץ בין העולם לבינה

    מצלמה.

    ובקצה החצובה המתוחכמת

    במקום שהמצלמה " מתחברת"

    אפשר לרשום אינסוף מילים במחברת..

    על הדמות המצלמת..

    שכאן למעשה היא המצולמת..

    אבל לא רואים את החיוך המקסים

    את הניצוץ בעיניים שראו כה הרבה.

    האני שלך כה חזק

    חזק עד כדי כך שאם תצלמי איש עני

    הוא יועשר באני שלך שמצלם.

     

    רואים פה

    מצלמה קטנה..

    ואישה גדולה ויקרה.

     

    תמונה שהזכירה לי שאני רוצה לצלם אותך

    בלי חוצץ.

    ועם המון אני כרקע

    את 

    האני שלך

    עם 

    האני שלי

    אוהב אותך הרבה.

     

    אני. 

     

     

    אלי

    מה אני יכולה עכשיו לכתוב לך

    שאתה משאיר את המילים האלו כאן

     

    שבא לי לבכות שיש לי אותך

    שהצילום הזה הופך מיותר וחסר משמעות ליד המילים האלו

    שהיום שלנו ביחד שינה לי כל כך הרבה

    שהיכולת שלך לתת לאדם להעניק לך היא הגדולה מכולן

    שבא לי לרוץ עד אליך עכשיו ולמלא אותך בנשיקות

    שיהיה לי כבוד גדול אם תצלם אותי

    שעוד דקה אני מתקשרת אליך

     

    שאם השם שלי הוא חוצץ בין הלמטה ללמעלה

    השם שלך ....

     

    כל אלו לא יספיקו.

     

    אתה ממלא את הלב שלי בשמחה ובאהבה.

     

    אני.

      7/6/08 10:09:

    חצובה אנושית מתוחכמת..

    מצולמת..

    מציגה לראווה את מעלות מפרקי גופה

    אותם מיפרקים שמתאימים עצמם בגובה,ובזוית לתכנון ומיקום קומפוזיציה רצויה.

    מממ..

    המצלמת היא 

    דמות חצויה.?

     ששמה חוצץ בין העולם לבינה

    מצלמה.

    ובקצה החצובה המתוחכמת

    במקום שהמצלמה " מתחברת"

    אפשר לרשום אינסוף מילים במחברת..

    על הדמות המצלמת..

    שכאן למעשה היא המצולמת..

    אבל לא רואים את החיוך המקסים

    את הניצוץ בעיניים שראו כה הרבה.

    האני שלך כה חזק

    חזק עד כדי כך שאם תצלמי איש עני

    הוא יועשר באני שלך שמצלם.

     

    רואים פה

    מצלמה קטנה..

    ואישה גדולה ויקרה.

     

    תמונה שהזכירה לי שאני רוצה לצלם אותך

    בלי חוצץ.

    ועם המון אני כרקע

    את 

    האני שלך

    עם 

    האני שלי

    אוהב אותך הרבה.

     

    אני. 

      5/6/08 07:10:

     

    צטט: בנסון 2008-06-04 23:50:27

    איזה ...בדיוק

     

    תודה לך.

    שמחה שאהבת ושמצאת שכך :-)

      4/6/08 23:50:
    איזה ...בדיוק
      4/6/08 08:08:

    לא חוצפה כלל.

    שם התשובה.

      3/6/08 23:18:

     

    צטט: roza y aureola 2008-06-03 22:52:27

    הי -

    האם הצגת פעם -- סליחה על השאלה הפולשנית?

    אגב, לאיזה שם את עונה?

    ד.

     

    הי דרור.

     

    כלל לא נעלבתי.

    שמחתי להתייחסותך שזרקה אותי שוב למחשבות אודות אמנות, זהות, אני, לופ וכן הלאה.

    לא עניתי אתמל כי ביקשתי להפוך בהן. מן הסתם לא אפסיק לעולם.

     

    ביומיום אני מצלמת פורטרטים. החוויה שלי מול ועם המצולמים במקרים רבים, מורכבת ורגשית מאד. בחודשים האחרונים כשאני מתבוננת בעבודות שלי, אני מוצאת קווי דימיון משותפים שבאים לידי ביטוי בהבעות פנים, תנוחת הגוף וכד' אותם אני מנציחה. והנה פסואה. האם אני מצלמת את עצמי? מהו המקום שנשאר לאוביקט שמולי?

     

    ואם כך, מדוע לא אני. סוג של חקירה עצמית. שנראית לי כרגע הכרחית.

     

    לא חקרתי אודות המניעים של צלמים אחרים לבצע פעולה זו. אני מניחה שהם רבים ומשונים גם אם ישנם משותפים.

     

    זה המקום שלי

    שמחה בו.

     

    גילוי גם אם שחוק

     

    תודה על התגובה המעמיקה שלך. מוזמן תמיד :-)

     

    _________

    גם אני אהבתי

     

     

      3/6/08 22:52:

    הי דרור.

     

    כלל לא נעלבתי.

    שמחתי להתייחסותך שזרקה אותי שוב למחשבות אודות אמנות, זהות, אני, לופ וכן הלאה.

    לא עניתי אתמל כי ביקשתי להפוך בהן. מן הסתם לא אפסיק לעולם.

     

    ביומיום אני מצלמת פורטרטים. החוויה שלי מול ועם המצולמים במקרים רבים, מורכבת ורגשית מאד. בחודשים האחרונים כשאני מתבוננת בעבודות שלי, אני מוצאת קווי דימיון משותפים שבאים לידי ביטוי בהבעות פנים, תנוחת הגוף וכד' אותם אני מנציחה. והנה פסואה. האם אני מצלמת את עצמי? מהו המקום שנשאר לאוביקט שמולי?

     

    ואם כך, מדוע לא אני. סוג של חקירה עצמית. שנראית לי כרגע הכרחית.

     

    לא חקרתי אודות המניעים של צלמים אחרים לבצע פעולה זו. אני מניחה שהם רבים ומשונים גם אם ישנם משותפים.

     

    זה המקום שלי

    שמחה בו.

     

    גילוי גם אם שחוק

     

    תודה על התגובה המעמיקה שלך. מוזמן תמיד :-)

     

    _________

    גם אני אהבתי

     

      3/6/08 22:11:

     

    צטט: roza y aureola 2008-06-03 06:45:12

     

    צטט: אוסיין 2008-06-02 22:00:20

    הי זורה,

    גם אם מדובר בדימוי שחוק-משהו בהיסטוריה של הצילום, יש בו משהו שמוצא חן בעיניי.

     

    מעבר לאיכויות האימננטיות של התצלום (קומפוזיציה, תנועת הידיים, העדשה במרכז וכו'), יש בו משהו טורדני.

     

    זהו מבט מציצני, פנאופטיקוני, של עין מפקחת הרואה הכול ומצויה בכול. ועם זאת, באופן פרדוקסלי, זהו מבט שקורס אל תוך עצמו, אולי משום שהוא צולם (כמדומה) דרך ההשתקפות  במראה. זהו מבט שנפרס כלפי חוץ ועם זאת כלוא בתוך עצמו -- הכתם העיוור, המנכיח את תנאי האפשרות של המבט ואת נקודת ההעלמות שלו: החור השחור, נקודת העיוורון....... 

     

    אהבתי,

    דרור 

     

    נו-נו, אני מקווה שלא נעלבת מהשימוש בתווית "שחוק". אין לי כל בעיה עם זה. תולדות האמנות רצופה ברפליקות של דימויים שחוקים. מה שחשוב אינו ה"מה" אלא ה"איך" -- השימוש שאנחנו עושים בדימויים ואת עשית היטב. החיפוש אחר החדש (מרכז התשוקה של המודנה) הוא פרוורטי לא פחות.

    העיסוק בעצמי בהקשר של "אוננות" זורק אותי לעבודתה של גליה להב או, בעצם (אם מחפשים אילנות גבוהים יותר), אל הספר "תרבות האי-נחת" של פרננדו פסואה": הפנים הוא ריק. "כדי ליצור", כותב פסואה, " הרסתי את עצמי; כל כך החצנתי את עצמי בתוכי, שבתוכי אינני קיים אלא באופן חיצוני. אני התמונה (התצלום) החיה שכמה שחקנים חולפים בתוכה בעודם משחקים בכמה מחזות." זוהי תפישת ה"אני" המפוצל לאישיויות (בבועות) אינסופיות.

    אפרופו אוננות: גם כאן יש לפסואה משהו מענין לומר במובן המטפורי של המילה. והוא קשור למושג ההנאה הנרקיסיסטית במובנה הפרודיאני ולמושג האהבה העצמית:

    "לעולם איננו אוהבים איש, כל מה שאנחנו אוהבים הוא המושג שיש לנו על אודות מישהו. אנחנו אוהבים את המוגש הזה ובסופו של דבר את עצמנו אנו אוהבים. הדבר נכון לגבי כל סולם האהבות. באהבה המינית אנו מחפשים את העונג שלנו באמצעות גוף זר, באהבה שאינה מינית אנו מחפשים את העונג שלנו באמצעות המושג שיש לנו. המאונן עשוי להיות דוחה ועם זאת הוא המסקנה ההגיונית של האוהב. הוא היחיד שאינו מתחזה או אינו משלה את עצמו."

    יש לרעיון זה  גם ווריאציה ספרותית מעניינת אצל חנוך לווין, אבל נשאיר משהו להמשך......

    רק טוב,

    דרור   

     

    הי דרור.

     

    צודק. שחוק עד דק הצילום העצמי בכלל וזה בפרט.

    ואולי בגלל ההמשך שלך. האי שקט הזה. העיסוק בעצמי. הבקשה לצלם עצמי לדעת.

    מתחברת לשימוש שלך במילה קריסה, חור שחור ונקודת עיוורון, שהרי בלתי אפשרי לי לדעת.

     

    ועדיין - נראה שזה חלק מתהליך שלא ניתן לוותר עליו.

    אני בדרך כלל מצלמת אחרים. מצחיק שרק אחרי קילמטראז' לא מבוטל נזכרתי בי.

    הבלבול הזה שבין האוביקט לסובייקט, הוא זה אשר לדעתי מייצר את תחושת הטורדנות הזו. 

    בין המטלות הראשונות שקיבלתי כשהתחלתי ללמוד היה הצילום העצמי. אני זוכרת כמה קשה היה להעמיד את המצלמה מולי. השוויתי את הפעולה הזו לאוננות. ועדיין.

    עכשיו מבקשת להתעלות על המבוכה שבדבר. אולי כדי לדעת :-) (והנה חזרנו להתחלה).

     

    דעת

     

    והכי הכי - שמחה שאהבת.

     

    יום טוב

    אני

    _________ 

    שחוק. אז....?

     

      3/6/08 13:19:

     

    צטט: st:) 2008-06-03 13:06:44

    תמונה יפה יפה!!!

    תודה רבה מחייך

    תמונה יפה יפה!!!
      3/6/08 11:31:

     

    צטט: yaniv d 2008-06-03 11:17:09

    טוב זה

     

    תודה מותק

      3/6/08 11:17:
    טוב זה
      3/6/08 06:47:

     

    צטט: אלי ליבנה 2008-06-02 22:18:31

    אהבתי את הידיים. את ביטחון האחיזה. את נינוחות הישיבה.  את נשמה ייחודית.

     

    אלי. בגלל התגובה הזו שלך, לעולם לא אוכל למחוק את הצילום הזה מכאן.

    תודה רבה. המילים שלך נוגעות.

     

     

      3/6/08 06:45:

     

    צטט: אוסיין 2008-06-02 22:00:20

    הי זורה,

    גם אם מדובר בדימוי שחוק-משהו בהיסטוריה של הצילום, יש בו משהו שמוצא חן בעיניי.

     

    מעבר לאיכויות האימננטיות של התצלום (קומפוזיציה, תנועת הידיים, העדשה במרכז וכו'), יש בו משהו טורדני.

     

    זהו מבט מציצני, פנאופטיקוני, של עין מפקחת הרואה הכול ומצויה בכול. ועם זאת, באופן פרדוקסלי, זהו מבט שקורס אל תוך עצמו, אולי משום שהוא צולם (כמדומה) דרך ההשתקפות  במראה. זהו מבט שנפרס כלפי חוץ ועם זאת כלוא בתוך עצמו -- הכתם העיוור, המנכיח את תנאי האפשרות של המבט ואת נקודת ההעלמות שלו: החור השחור, נקודת העיוורון....... 

     

    אהבתי,

    דרור 

     

     

    הי דרור.

     

    צודק. שחוק עד דק הצילום העצמי בכלל וזה בפרט.

    ואולי בגלל ההמשך שלך. האי שקט הזה. העיסוק בעצמי. הבקשה לצלם עצמי לדעת.

    מתחברת לשימוש שלך במילה קריסה, חור שחור ונקודת עיוורון, שהרי בלתי אפשרי לי לדעת.

     

    ועדיין - נראה שזה חלק מתהליך שלא ניתן לוותר עליו.

    אני בדרך כלל מצלמת אחרים. מצחיק שרק אחרי קילמטראז' לא מבוטל נזכרתי בי.

    הבלבול הזה שבין האוביקט לסובייקט, הוא זה אשר לדעתי מייצר את תחושת הטורדנות הזו. 

    בין המטלות הראשונות שקיבלתי כשהתחלתי ללמוד היה הצילום העצמי. אני זוכרת כמה קשה היה להעמיד את המצלמה מולי. השוויתי את הפעולה הזו לאוננות. ועדיין.

    עכשיו מבקשת להתעלות על המבוכה שבדבר. אולי כדי לדעת :-) (והנה חזרנו להתחלה).

     

    דעת

     

    והכי הכי - שמחה שאהבת.

     

    יום טוב

    אני

    _________ 

    שחוק. אז....?

      3/6/08 00:29:

     

    צטט: yorikc 2008-06-02 20:45:45

    יקירה,

    ימים בלי חיבוק מתמיד אבל,

    יצירה כזאת (אמרו כבר שזו יצירה?),

    בא לי לחבק אותך חזק,

    ולא כמו ביהודית:

     

    אמרו כבר חשיפה? חשיפה אחלה, אפשר לחוש את נייר צילום (נייר נייר?). את האמולסיה .

     

    אבל,

    שוב,

    שפת גופך המתגרה והכל כך בוטחת מאחורי המצלמה: ומי כמוני יודע כמה בטחון המצלמה מביאה: כמו אקדח, כמו מאג רצחני...

    אבל שוב שפת הגוף: הרגל המשתכלת, היד, ועוד יד, העין(רואים עין?) והבנדנה. אפילו הבנדנה היא החלטה , לא?

     

    תגידי ,

    את משחקת איתנו? אפוא את?

     

    את יותר מידי... והכותרת: תאריך, לא?  של היום?

    את...

     

    ברור שמראה, יא טמבלים,  

     

    אין לי מילים יותר.

     

    תודה על הכל.

     

    אני ,

    על המדף העקום. רק היום.

     

     

    יו

    תאריך של היום. וודאי.

    צולמה היום ברגע של חיוך.

    רגע של חיוך ולא של החלטה (זה מה לבשתי היום בחמש כשהתעוררתי).

    ומראה - ברור שמראה.

    זה פריים ראשון מתוך שלושה. כך הרגיש וכך גם יצא.

    ולמצלמה - למצלמה יש המון כח

    ונראה שלי היה מספיק היום כדי לעמוד מולה.

     

    יאיו - מרגיש יותר טוב עכשיו?

     

    אני

    צילמתי

    לילה

    וים

     

    אתה

    מחבק

    תמיד

     

      3/6/08 00:19:

     

    צטט: amit1amit 2008-06-02 19:43:24

     

    צטט: ord 2008-06-02 19:02:16

    הייתי רוצה גם אותך וגם את ההשתקפות

    שתהיינה 2 כמוך....

     

    גם אני. יחד עם ה- 5D לשון

     

    ואני חשבתי שאני מסתירה :-)

    יצא שגיליתי.

     

      3/6/08 00:16:

     

    צטט: המטיף 2008-06-02 19:08:16

    mamash yoffi. asui tov meód

     

    מחייכת מהמחשבה שבתוך כל המראות האלו שלך שם, אתה מסיט מבט גם לכאן.

     

    תודה לך.

      3/6/08 00:11:

     

    צטט: ord 2008-06-02 19:02:16

    הייתי רוצה גם אותך וגם את  ההשתקפות

    שתהיינה 2 כמוך....

     

    נשמע כמו בלגן גדול :-)(-:

     

    ולך - לך יש אותי מתי שתבקשי.

    לילה טוב מותק.

      3/6/08 00:08:

     

    צטט: killerwhale 2008-06-02 18:55:16

    איזה יופי של קנוניסטיתצוחק

     

    חן חן

     

    רק בשקט שאלי לא ישמע ....

      2/6/08 22:18:
    אהבתי את הידיים. את ביטחון האחיזה. את נינוחות הישיבה.  את נשמה ייחודית.
      2/6/08 22:00:

    הי זורה,

    גם אם מדובר בדימוי שחוק-משהו בהיסטוריה של הצילום, יש בו משהו שמוצא חן בעיניי.

     

    מעבר לאיכויות האימננטיות של התצלום (קומפוזיציה, תנועת הידיים, העדשה במרכז וכו'), יש בו משהו טורדני.

     

    זהו מבט מציצני, פנאופטיקוני, של עין מפקחת הרואה הכול ומצויה בכול. ועם זאת, באופן פרדוקסלי, זהו מבט שקורס אל תוך עצמו, אולי משום שהוא צולם (כמדומה) דרך ההשתקפות  במראה. זהו מבט שנפרס כלפי חוץ ועם זאת כלוא בתוך עצמו -- הכתם העיוור, המנכיח את תנאי האפשרות של המבט ואת נקודת ההעלמות שלו: החור השחור, נקודת העיוורון....... 

     

    אהבתי,

    דרור 

     

      2/6/08 20:45:

    יקירה,

    ימים בלי חיבוק מתמיד אבל,

    יצירה כזאת (אמרו כבר שזו יצירה?),

    בא לי לחבק אותך חזק,

    ולא כמו ביהודית:

     

    אמרו כבר חשיפה? חשיפה אחלה, אפשר לחוש את נייר צילום (נייר נייר?). את האמולסיה .

     

    אבל,

    שוב,

    שפת גופך המתגרה והכל כך בוטחת מאחורי המצלמה: ומי כמוני יודע כמה בטחון המצלמה מביאה: כמו אקדח, כמו מאג רצחני...

    אבל שוב שפת הגוף: הרגל המשתכלת, היד, ועוד יד, העין(רואים עין?) והבנדנה. אפילו הבנדנה היא החלטה , לא?

     

    תגידי ,

    את משחקת איתנו? אפוא את?

     

    את יותר מידי... והכותרת: תאריך, לא?  של היום?

    את...

     

    ברור שמראה, יא טמבלים,  

     

    אין לי מילים יותר.

     

    תודה על הכל.

     

    אני ,

    על המדף העקום. רק היום.

      2/6/08 19:43:

     

    צטט: ord 2008-06-02 19:02:16

    הייתי רוצה גם אותך וגם את ההשתקפות

    שתהיינה 2 כמוך....

     

    גם אני. יחד עם ה- 5D לשון

      2/6/08 19:08:

    mamash yoffi. asui tov meód

      2/6/08 19:02:

    הייתי רוצה גם אותך וגם את  ההשתקפות

    שתהיינה 2 כמוך....

      2/6/08 18:55:
    איזה יופי של קנוניסטיתצוחק
      2/6/08 15:47:

     

    צטט: rondor 2008-06-02 13:11:09

    סלחי לי רוזה שבלגנתי לך את התמונה

    אבל חשוב שהדס תבין שזה חשוב..

    אצלי המראות תמיד מראות את עצמן..

    וזאת יופי של תמונה

    (:

     

    סולחת ברור

    אתה צודק

    בפעם הבאה... מבטיחה.

     

    תודה רבה על המחמאה

      2/6/08 15:44:

     

    צטט: gbr 2008-06-02 14:28:38

    החשיפה מעולה ...

     

    מחמאה גדולה

     

    מסמיקה :-)

      2/6/08 15:42:

     

    צטט: nodig 2008-06-02 14:27:31

     

     

    לדעתי היה יפה יותר

    בלי המלצלמה השחורה

    על הפרצוף שלך

     

    נבוך

     

    חלק ממני הפתעה

      2/6/08 14:28:
    החשיפה מעולה ...
      2/6/08 14:27:

     

     

    לדעתי היה יפה יותר

    בלי המלצלמה השחורה

    על הפרצוף שלך

     

    נבוך

      2/6/08 13:52:

     

    צטט: ג'ון ג'יי סאליבן 2008-06-02 13:50:42

     

    כמה בטחון עצמי בתמונה אחת

     

    מגניב

     

    כמה בטחון עצמי בתמונה אחת

      2/6/08 13:14:

     

    צטט: הדס מצוי 2008-06-02 12:41:21

    לא שזה חשוב,

    אבל אני אוהבת.

     

    מקסימה - זה חשוב!

     

    א ה ב ה

      2/6/08 13:13:

     

    צטט: rondor 2008-06-02 12:12:54

    זה מראה או שיש שם צלם?

    מראה

      2/6/08 13:11:

    סלחי לי רוזה שבלגנתי לך את התמונה

    אבל חשוב שהדס תבין שזה חשוב..

    אצלי המראות תמיד מראות את עצמן..

    וזאת יופי של תמונה

    (:

      2/6/08 12:41:

    לא שזה חשוב,

    אבל אני אוהבת.

      2/6/08 12:13:
    זאת
      2/6/08 12:12:

    זה מראה או שיש שם צלם?

      2/6/08 12:02:

     

    צטט: rondor 2008-06-02 11:59:52

     

    (:

    :)

      2/6/08 11:59:

     

    (:

    פריטים נוספים בגלריה