לי זה מזכיר את תקופתהתואר הראשון
הינו שלושה סטודנטים להנדסה שקנו סירת מפרש 420
והשיר שתמיד התנגן לו ברכב בדרך לים כדי להשיט את הסירה

אל הים (חמוטל בן זאב)

מביטה אל תוך עיניו
מרגישה אייתו שלווה
מתעוררת לבדה
יד חומקת אהובה
הוא מגיח מין הים
הוא צופה סוד ברשתו
וליבו ליבו אי שם
ואני אני אייתו

דרך ארוכה ביחד אל אופק לא ידוע
היא האש והוא המים
ולבבם קרוע
בין הארץ לשמים יש אהבה סוערת
בגלים מכה הרוח
ישנה סופה עוברת
יום אחד הוא שב אליה
אבל הים קרא לו
גל אל גל גלגל חזר בו
ועוד רוצות ידי הים

קח אותי אל השירים
שנגינתה על החוף
קח אותי אל ההרים
כי הלילה אין בו סוף
סע איתי אל הגלים
החלום עוד בי קיים
בו אמור מילים מילים
בוא איתי נרד לים


דרך ארוכה ביחד אל אופק לא ידוע
היא האש והוא המים
ולבבם קרוע
בין הארץ לשמים יש אהבה סוערת
בגלים מכה הרוח
ישנה סופה עוברת
יום אחד הוא שב אליה
אבל הים קרא לו
גל אל גל גלגל חזר בו
ועוד רוצות ידי הים

כותרת התצלום שלך עלתה בחיפוש בגוגל, כשחיפשתי את המשך היר במטרה להשתמש בה כשם לתמונה שצילמתי אתמול:

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן

 

יפה יפה יפה יפה

היי אורית,

תודה על הביקור ועל התגובה החמה...

:-)

אורית.

כל כך הרבה אנחנו מצלמים את הים - וכל תמונה יותר מרתקת מהשניה !

אבל התמונה הזו + השם המיוחד שלה - נראית ממש כמו ציור אימפרסיוניסטי נוגע ללב - שממש בא לגעת !

 

תודה לך - אורית