מרסל ינקו נולד ב-24 במאי 1895 בבוקרשט. כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון, בשנת 1912, הפיק ינקו, יחד עם טריסטן צארה ויון וינאה (Ion Vinea) כתב עת בשם סימבול. ינקו הגיע לציריך בשנת 1915, כדי ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני. הוא השתתף במפגשים האמנותיים של הקברט "וולטר", שם הכיר את הנס ארפ ופגש שוב את טריסטן צארה והיה ממקימי קבוצת "אמנים רדיקליים" בה היו שותפים גם טריסטאן צארה, הוגו באל, ארפ, אלברטו ג'אקומטי ועוד. מהקבוצה הזאת צמחה תנועת הדאדא. התנועה הייתה אוונגרדית ומעוררת סערה, והובילה את האמנות, הספרות והשירה לסדרה של חידושים.

בשנת 1921 עבר ינקו לפריז ונפרד מתנועת ה"דאדא". בשנת 1922 חזר לרומניה והיה ממקדמי אמנות האוונגרד. הוא לקח חלק בחוג שהנהיג המשורר יון וינאה, שהפיק את כתב העת "קונטימפורנול" Contimporanul בין השנים 1924 - 1936. ינקו השתתף בתערוכות שאירגנה הפסלת מיליצה פטרשקו (Miliţa Petraşcu).

יצירותיו המוקדמות עוסקות ביחסים שבין צורה וצבע. סגנונו באותה תקופה כלל גם טכניקות של קולאז' ואסמבלאז' ושימוש בחומרים כגון בדי יוטה, צבעים, חבלים ועוד. עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1941 הושפע מהנופים והמראות והחל לצייר בסגנון פיגורטיבי יותר נושאים הקשורים לארץ ישראל ולמדינת ישראל המתפתחת כגון חיילים, צופרים ועוד, בסגנון השואב מן הקוביזם והאקספרסיוניזם. בנוסף עבד בעיריית תל אביב ולאחר מכן במשרד ראש הממשלה והיה אחראי במידה רבה לאיתור מקומות להקמת פארקים לאומיים. היה ממייסדי כפר האמנים בעין הוד (אותו גילה באחד ממסעות האיתור שלו) וללא ספק הדמות הדומיננטית ביותר שפעלה בו. בשנת 1952 השתתף בביאנלה של ונציה. הוא אירגן את קבוצת "אופקים חדשים" ואת קבוצת היצירה האמנותית של עין הוד.

ינקו גם יצר תבליטים ובתחום האדריכלות ראוי לציין את "בית יוסטר", שבנה בשנת 1929 בבוקרשט.

בשנות חייו האחרונות הוקם בעין הוד מוזיאון ינקו דאדא המוקדש ליצירותיו ולסגנון הדאדאיסטי. במוזיאון ישראל קיימות כמה עבודות מתקופת הדאדא.

ינקו חתן פרס ישראל לציור לשנת התשכ"ז. הוא גם קיבל את "פרס דיזנגוף" מטעם עיריית תל אביב.

הוא נפטר בעין הוד ב-21 באפריל 1984.