"..אריזות הופכות מאשפה לאומנות, שהוא אטרקטיבי, צבעוני ומזמין. לשקיות חיים שניים ושימוש נוסף. שכונות העיר מתנקות במעט. הסוכה, מצידה, זוכה בקשר ישיר אל הסביבה וממנה היא עשויה ובה היא מוקמת, ומבקשת בין היתר לקרוא תיגר על צרכנות-היתר.
החיבורים והקישוטים הבונים את הסוכה מקיימים דיאלוג עם סוגות של אומנות מסורתית כמו רקמה ומגזרות נייר. אומנויות אלה הנן בעלות פן "נשי" ומסורתי, והן מבטאות את השילוב בין הפרט ובין הכלל, בין הנסתר והפרטי לבין הנגלה והציבורי.
היריעות של הסוכה מלאות פרטים וסוגים שונים של הצעות חיבור.
קשירה,אריגה,הלחמה ועוד. אפשרויות רבות ומגוונות לשימוש בחומר הגלם,בתכונות שלו ,השקיפות,הגמישות,הצבעוניות והמרקם.
אחד המוטיבים המרכזיים של חג הסוכות הוא האסיף, הקשר שבין האדם לאדמתו, והוקרת תודה לאדמה על שהניבה פרייה. בירושלים של היום, שכבר מזמן איננה חקלאית, והקשר עם האדמה זר לאורח חיינו, האומנית והקהילה מבקשים להציע נקודת מבט חדשה: אסיף - במובן של איסוף, שמירה על הסביבה - כחלק מאורח החיים היהודי.
האמנית, יוזמת הרעיון של הסוכה הממוחזרת, פנתה לקהילת "כל הנשמה", קהילה שכבר פועלת מזה זמן עם "החברה להגנת הטבע" למען "ירוק הקהילה". הקהילה אימצה את הרעיון ונרתמה למבצע ניקוי שכונתי ואיסוף חומרי גלם ששימשו לבניית הסוכה. הצבת הסוכה במרחב הציבורי, ברחבת בית הכנסת, מבקשת להפיץ ברבים את רעיון הקיימות.."

תמר פייקס, אמנית