כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    ORDWAY DESIGN
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד גלריות (1)

    תגובות (23)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      4/10/09 10:41:

    צטט: G'inges 2009-04-05 01:01:37

    ואותי מעניינת תנועת הייד...מה היא אומרת?!

     כמו שאני מכירה אותה

    זו בטח היתה קללה חיננית באידיש (תאמת באידיש הכל נשמע חינני)

    ממש אין לי מושג מי הצלם שם כי כולם בתוך התמונה :) 

     

      1/10/09 17:09:


    מקסים...איך שכולם צפופים ככה...בטח ניסו לשמור שעה על שיווי משקל...

    תנועת היד של הסבתא ממש לא אופיינית לצילומים של אותה תקופה...

    בכלל זה מה שיפה בצילום הזה...הוא לא נוקשה...

    בפרדסים...לוקיישן פחות שגרתי לתמונה משפחתית...

    ההילחצות הזאת פנימה במרחב הפתוח...

    נהדר.

      5/4/09 01:01:
    ואותי מעניינת תנועת הייד...מה היא אומרת?!
      13/3/09 01:49:

    צטט: ord 2009-03-12 22:06:06

    צטט: עפיפית 2009-03-12 00:26:38

    צטט: ord 2008-11-29 12:05:27

    צטט: hsro 2008-11-29 07:45:29


    החמין בתנור ? (:

     

    מבאסת ההחמצה הזאת.  אבל היא יופי של תזכורת והכוונה להמשך.

    ומה שכתבת כאן, בתגובות ומתחת לתמונה, והתמונה עצמה כמובן, ראויים לדעתי לפוסט. באמת. 

     על הגז מתבשל מאתמול, אבל כמו תמיד כשאני מבשלת הריח עצמו גורם לי לאובדן תאבון...:)

    תחושת ההחמצה היא על שלא ידעתי לנצל יותר את הזמן איתה, אבל הייתי צעירה וחשבתי שהיא תמיד תהיה

    וישנם דברים שאנו לוקחים כמובן מאליו וחושבים שתמיד הם יהיו קיימים (במיוחד כשקטנים ולא מכירים עדיין את ההתמודדות עם אובדן)

    אבל לגבי ,אני תמיד מבינה דברים בדיעבד, יש לי תכונה מעצבנת שכזו, הדברים מחלחלים אלי לאט מדי ומאוחר מדי

    מנסה עכשיו שלא, אבל חושבת שעדיין מחמיצה הרבה מההווה.

    חבל.

    תודה מותק, אני יודעת שאת מבינה! 

     

     

    אני כבר זקנה ממך ועדיין מגלה כמה החמצתי כשלא ידעתי להיות במקום שצריך להיות ולשאול מה שראוי היה להישאל, ולקלוט מאוחר מדי את ההפסד.

     

     

     איך שהוא נראה לי שכל החיים שלנו הם מין רצף כזה של גילויים:((

    את צודקת, ואיך זה שאני מופתעת מזה בכל פעם מחדש? בלתי החלטי

     

      12/3/09 22:06:

    צטט: עפיפית 2009-03-12 00:26:38

    צטט: ord 2008-11-29 12:05:27

    צטט: hsro 2008-11-29 07:45:29


    החמין בתנור ? (:

     

    מבאסת ההחמצה הזאת.  אבל היא יופי של תזכורת והכוונה להמשך.

    ומה שכתבת כאן, בתגובות ומתחת לתמונה, והתמונה עצמה כמובן, ראויים לדעתי לפוסט. באמת. 

     על הגז מתבשל מאתמול, אבל כמו תמיד כשאני מבשלת הריח עצמו גורם לי לאובדן תאבון...:)

    תחושת ההחמצה היא על שלא ידעתי לנצל יותר את הזמן איתה, אבל הייתי צעירה וחשבתי שהיא תמיד תהיה

    וישנם דברים שאנו לוקחים כמובן מאליו וחושבים שתמיד הם יהיו קיימים (במיוחד כשקטנים ולא מכירים עדיין את ההתמודדות עם אובדן)

    אבל לגבי ,אני תמיד מבינה דברים בדיעבד, יש לי תכונה מעצבנת שכזו, הדברים מחלחלים אלי לאט מדי ומאוחר מדי

    מנסה עכשיו שלא, אבל חושבת שעדיין מחמיצה הרבה מההווה.

    חבל.

    תודה מותק, אני יודעת שאת מבינה! 

     

     

    אני כבר זקנה ממך ועדיין מגלה כמה החמצתי כשלא ידעתי להיות במקום שצריך להיות ולשאול מה שראוי היה להישאל, ולקלוט מאוחר מדי את ההפסד.

     

     

     איך שהוא נראה לי שכל החיים שלנו הם מין רצף כזה של גילויים:((

      12/3/09 00:26:

    צטט: ord 2008-11-29 12:05:27

    צטט: hsro 2008-11-29 07:45:29


    החמין בתנור ? (:

     

    מבאסת ההחמצה הזאת.  אבל היא יופי של תזכורת והכוונה להמשך.

    ומה שכתבת כאן, בתגובות ומתחת לתמונה, והתמונה עצמה כמובן, ראויים לדעתי לפוסט. באמת. 

     על הגז מתבשל מאתמול, אבל כמו תמיד כשאני מבשלת הריח עצמו גורם לי לאובדן תאבון...:)

    תחושת ההחמצה היא על שלא ידעתי לנצל יותר את הזמן איתה, אבל הייתי צעירה וחשבתי שהיא תמיד תהיה

    וישנם דברים שאנו לוקחים כמובן מאליו וחושבים שתמיד הם יהיו קיימים (במיוחד כשקטנים ולא מכירים עדיין את ההתמודדות עם אובדן)

    אבל לגבי ,אני תמיד מבינה דברים בדיעבד, יש לי תכונה מעצבנת שכזו, הדברים מחלחלים אלי לאט מדי ומאוחר מדי

    מנסה עכשיו שלא, אבל חושבת שעדיין מחמיצה הרבה מההווה.

    חבל.

    תודה מותק, אני יודעת שאת מבינה! 

     

     

    אני כבר זקנה ממך ועדיין מגלה כמה החמצתי כשלא ידעתי להיות במקום שצריך להיות ולשאול מה שראוי היה להישאל, ולקלוט מאוחר מדי את ההפסד.

     

      2/12/08 11:20:

    צטט: *תמר* 2008-12-02 11:00:15


    מעניין - מי צילם את התמונה?!?

     גמני חשבתי על זה!!!

    פישל אולי???

    או שאולי אלו ממול ששכחתי את שמם? 

     

      2/12/08 11:00:

    מעניין - מי צילם את התמונה?!?
      30/11/08 23:06:

    צטט: *תמר* 2008-11-30 13:28:41

    צטט: ord 2008-11-28 15:11:25

    צטט: hsro 2008-11-28 12:36:57


    המילים שלך מחיות את התמונה. ואת הגעגוע.

    "חוף מבטחים אנושי".

     זה מצחיק, אני חושבת על זה אבל מכל האנשים שהשפיעו עלי בילדותי היא היתה הדומיננטית

    ובכלל לא ידעתי עד שכבר לא היתה

    היה לה וואחד סיפור חיים, שואה, אובדן משפחה מרובה, קשיי קליטה, ומחלות שאז וגם היום הרפואה לא ידעה להתמודד עימן

    ועדיין היא היתה אישה שופעת חיים וגוף עם שפה מצחיקה שברובה אידייש אך גם קצת עיברית עילגת וחיננית

    שידעה לאהוב מכל הלב עד אין קץ מבלי סייגים או  תנאים ובקבלה מושלמת

    ואני לא ידעתי עד שכבר לא היתה.

    וחושבת על זה, לרוב אנחנו יודעים להעריך אותם כשכבר אינם,

    ולו יכולתי לחזור לרגע אחד בילדות, זה לרגע בו אני מתכרבלת בה, והיא מדברת אלי ביידיש במילים רכות ומתנגנות

    ומחייכת בעינים שמאירות כאלפי נורות ונרגעת לי בחוף מבטחים אנושי ופרטי ולגמרי שלי...

    וואו אני רגשנית היום, הולכת לעשות חמין, זה משהו שמתקשר לי למשפחתיות ואליה

    ובכלל איפה תמר שתענה לי על השאלה המסקרנת מי מאיתנו יושבת שם.... 

     

    יש לזה שם, בחיי - מלאך. זה מה שהיא היתה. לא חושבת שיש עוד אנשים כמוה.

     

     בייב- אני מניחה שיש .... לכל אחד המלאך שלו :)

    אבל היא בהחלט היתה אישה יוצאת דופן לפחות במונחים של המשפחה שלנו!  

     

      30/11/08 21:05:

    צטט: *תמר* 2008-11-30 13:27:25

    צטט: ord 2008-11-28 12:45:39

    צטט: r and r 2008-11-28 12:29:26


    איזו נוסטלגיה בפרדסים:)

     

    מי שעומדת מאחור משמאל מזכירה לי מישהי.

     הפרדסים זה למעשה החצר הביתית

    היה שם עץ שסק מימין שבין ענפיו בילינו את מרבית ילדותינו 

    ןמשמאל עץ קלמנטינות מתוקות וקטנות .

    לדעתי היה עוד עץ מאחור אבל לא זוכרת של מה

    ההיא משמאל היא דודתי

    זאת מימין אימי, בלונדינית עם עינים כחולות ששמרה את הקלפים הטובים קרוב לחזה :) 

     

     

    עץ אגסים.

     אני לא זוכרת עץ אגסים, מוזר

    שסק כן קלמנטינות גם אבל אגסים.... אפילו לא שביב של זכרון:) אבל אולי זאת הסיבה שלא אוהבת אגסים

    מממ מעניין:) 

     

      30/11/08 21:04:

    צטט: *תמר* 2008-11-30 13:26:11


    שאני אמות!

    מאה פעם נכנסתי לראות אם כתבת משהו ואת התמונה לא ראיתי!

    זו אחותך בזרועותיה כמובן.

    וואו, הרסת אותי.

     השלישית וואלה??? מזל שאמרת לי עכשיו כי אולי אם קודם לא היינו מגיעות לרגע הזה....:)

     

     

      30/11/08 13:28:

    צטט: ord 2008-11-28 15:11:25

    צטט: hsro 2008-11-28 12:36:57


    המילים שלך מחיות את התמונה. ואת הגעגוע.

    "חוף מבטחים אנושי".

     זה מצחיק, אני חושבת על זה אבל מכל האנשים שהשפיעו עלי בילדותי היא היתה הדומיננטית

    ובכלל לא ידעתי עד שכבר לא היתה

    היה לה וואחד סיפור חיים, שואה, אובדן משפחה מרובה, קשיי קליטה, ומחלות שאז וגם היום הרפואה לא ידעה להתמודד עימן

    ועדיין היא היתה אישה שופעת חיים וגוף עם שפה מצחיקה שברובה אידייש אך גם קצת עיברית עילגת וחיננית

    שידעה לאהוב מכל הלב עד אין קץ מבלי סייגים או  תנאים ובקבלה מושלמת

    ואני לא ידעתי עד שכבר לא היתה.

    וחושבת על זה, לרוב אנחנו יודעים להעריך אותם כשכבר אינם,

    ולו יכולתי לחזור לרגע אחד בילדות, זה לרגע בו אני מתכרבלת בה, והיא מדברת אלי ביידיש במילים רכות ומתנגנות

    ומחייכת בעינים שמאירות כאלפי נורות ונרגעת לי בחוף מבטחים אנושי ופרטי ולגמרי שלי...

    וואו אני רגשנית היום, הולכת לעשות חמין, זה משהו שמתקשר לי למשפחתיות ואליה

    ובכלל איפה תמר שתענה לי על השאלה המסקרנת מי מאיתנו יושבת שם.... 

     

    יש לזה שם, בחיי - מלאך. זה מה שהיא היתה. לא חושבת שיש עוד אנשים כמוה.

     

      30/11/08 13:27:

    צטט: ord 2008-11-28 12:45:39

    צטט: r and r 2008-11-28 12:29:26


    איזו נוסטלגיה בפרדסים:)

     

    מי שעומדת מאחור משמאל מזכירה לי מישהי.

     הפרדסים זה למעשה החצר הביתית

    היה שם עץ שסק מימין שבין ענפיו בילינו את מרבית ילדותינו 

    ןמשמאל עץ קלמנטינות מתוקות וקטנות .

    לדעתי היה עוד עץ מאחור אבל לא זוכרת של מה

    ההיא משמאל היא דודתי

    זאת מימין אימי, בלונדינית עם עינים כחולות ששמרה את הקלפים הטובים קרוב לחזה :) 

     

     

    עץ אגסים.

      30/11/08 13:26:

    צטט: r and r 2008-11-28 12:29:26


    איזו נוסטלגיה בפרדסים:)

     

    מי שעומדת מאחור משמאל מזכירה לי מישהי.

    את סופיה לורן אולי?

     

      30/11/08 13:26:


    שאני אמות!

    מאה פעם נכנסתי לראות אם כתבת משהו ואת התמונה לא ראיתי!

    זו אחותך בזרועותיה כמובן.

    וואו, הרסת אותי.

      29/11/08 17:14:


    כן, מבינה. ומאוד מזדהה.

    גם עם זה "מנסה עכשיו שלא, אבל חושבת שעדיין מחמיצה הרבה מההווה.חבל.".

      29/11/08 12:05:

    צטט: hsro 2008-11-29 07:45:29


    החמין בתנור ? (:

     

    מבאסת ההחמצה הזאת.  אבל היא יופי של תזכורת והכוונה להמשך.

    ומה שכתבת כאן, בתגובות ומתחת לתמונה, והתמונה עצמה כמובן, ראויים לדעתי לפוסט. באמת. 

     על הגז מתבשל מאתמול, אבל כמו תמיד כשאני מבשלת הריח עצמו גורם לי לאובדן תאבון...:)

    תחושת ההחמצה היא על שלא ידעתי לנצל יותר את הזמן איתה, אבל הייתי צעירה וחשבתי שהיא תמיד תהיה

    וישנם דברים שאנו לוקחים כמובן מאליו וחושבים שתמיד הם יהיו קיימים (במיוחד כשקטנים ולא מכירים עדיין את ההתמודדות עם אובדן)

    אבל לגבי ,אני תמיד מבינה דברים בדיעבד, יש לי תכונה מעצבנת שכזו, הדברים מחלחלים אלי לאט מדי ומאוחר מדי

    מנסה עכשיו שלא, אבל חושבת שעדיין מחמיצה הרבה מההווה.

    חבל.

    תודה מותק, אני יודעת שאת מבינה! 

     

     

      29/11/08 07:45:


    החמין בתנור ? (:

     

    מבאסת ההחמצה הזאת.  אבל היא יופי של תזכורת והכוונה להמשך.

    ומה שכתבת כאן, בתגובות ומתחת לתמונה, והתמונה עצמה כמובן, ראויים לדעתי לפוסט. באמת. 

      28/11/08 15:11:

    צטט: hsro 2008-11-28 12:36:57


    המילים שלך מחיות את התמונה. ואת הגעגוע.

    "חוף מבטחים אנושי".

     זה מצחיק, אני חושבת על זה אבל מכל האנשים שהשפיעו עלי בילדותי היא היתה הדומיננטית

    ובכלל לא ידעתי עד שכבר לא היתה

    היה לה וואחד סיפור חיים, שואה, אובדן משפחה מרובה, קשיי קליטה, ומחלות שאז וגם היום הרפואה לא ידעה להתמודד עימן

    ועדיין היא היתה אישה שופעת חיים וגוף עם שפה מצחיקה שברובה אידייש אך גם קצת עיברית עילגת וחיננית

    שידעה לאהוב מכל הלב עד אין קץ מבלי סייגים או  תנאים ובקבלה מושלמת

    ואני לא ידעתי עד שכבר לא היתה.

    וחושבת על זה, לרוב אנחנו יודעים להעריך אותם כשכבר אינם,

    ולו יכולתי לחזור לרגע אחד בילדות, זה לרגע בו אני מתכרבלת בה, והיא מדברת אלי ביידיש במילים רכות ומתנגנות

    ומחייכת בעינים שמאירות כאלפי נורות ונרגעת לי בחוף מבטחים אנושי ופרטי ולגמרי שלי...

    וואו אני רגשנית היום, הולכת לעשות חמין, זה משהו שמתקשר לי למשפחתיות ואליה

    ובכלל איפה תמר שתענה לי על השאלה המסקרנת מי מאיתנו יושבת שם.... 

     

      28/11/08 12:45:

    צטט: r and r 2008-11-28 12:29:26


    איזו נוסטלגיה בפרדסים:)

     

    מי שעומדת מאחור משמאל מזכירה לי מישהי.

     הפרדסים זה למעשה החצר הביתית

    היה שם עץ שסק מימין שבין ענפיו בילינו את מרבית ילדותינו 

    ןמשמאל עץ קלמנטינות מתוקות וקטנות .

    לדעתי היה עוד עץ מאחור אבל לא זוכרת של מה

    ההיא משמאל היא דודתי

    זאת מימין אימי, בלונדינית עם עינים כחולות ששמרה את הקלפים הטובים קרוב לחזה :) 

     

      28/11/08 12:36:


    המילים שלך מחיות את התמונה. ואת הגעגוע.

    "חוף מבטחים אנושי".

      28/11/08 12:29:


    איזו נוסטלגיה בפרדסים:)

     

    מי שעומדת מאחור משמאל מזכירה לי מישהי.

      28/11/08 12:13:

    טוב אני מחכה לך......

    יש לך מושג מי משלושתינו בחיקה של סבתא כי לי אין...

    מה לא הייתי נותנת כדי להתכרבל אצלה שוב

    היה נעים שם, חוף מבטחים אנושי שכזה

    לא מכירה עוד מישהי ש"חפצה" אותי כך... 

     

    פריטים נוספים בגלריה