גלריה
גלריה 3
פרופיל
עוד גלריות (73)
ורים בג'ירוקינטיקס 2006
תגובות (4)
/null/text_64k_1#
צטט: innati 2008-12-20 12:35:44
אוישששש...בכל פעם, זו הפעם השלישית, עוצר אותי " לא ניתן...תוך 24 שעות.."
אשר, הטקסט שצירפת אודות התמונה הוא חיוני מאד,
כי בעיני,
האופטימיות הצבעונית של הפורים 2006 הזה,
שם, במקום עם הרבה קושי והתמודדות היומיומית עם המחלה המכניעה הזו..
...רק מבליטה את OVERDOING של המסכה...
האופטימיות של האנשים היקרים האלה היא לא מסכה!
עבורם זוהי דרך חיים...
כי בעצם, המסכות האופטימיות שם, לא נחוצות... אנשים היקרים האלה חפצים בחיים...
סיפורה של בטי נוגע ומעורר הערכה לחיוניותה לחיות!
ואתה ידידי היקר, אתה מדהים.
בכך, שמתעד את הדברים עם מסר לזולת .
נפלא.
innati יקרה שלי ,את לא יודעת כמה שמחתי לקרוא את תגובתך,את עם הנפש הרגישה שלך,
קלטת מה שאחרים בד'כ מתעלמים ממנו, היות והם מעדיפים לצוף על פני השטוח,
ואינם מסתכנים בלצלול לעומק הדברים,,אני מאמין באיזה שהוא מקום, שהחיים מייסרים אותנו,
כדי שנלמד משהו מהם, ולא סתם לשם ייסורים,מרבית האנשים ,לפעמים חברה שלמה אדישה לסבל הזולת,
בחברה כזו כל מי שיוצא דופן ומאוד כואב את סבל האחר, הוא מבורך, ואולי משמש כגורם מפצה לחברה שלמה שהטימטום אחז בה,ועל רקע זה עוד בולטת יותר תעוזתם של הנכים הפורצים את גבולות נכותם
שיהיהלך לילה טוב ושבוע מקסים נפש יקרה שלי
אוישששש...בכל פעם, זו הפעם השלישית, עוצר אותי " לא ניתן...תוך 24 שעות.."
אשר, הטקסט שצירפת אודות התמונה הוא חיוני מאד,
כי בעיני,
האופטימיות הצבעונית של הפורים 2006 הזה,
שם, במקום עם הרבה קושי והתמודדות היומיומית עם המחלה המכניעה הזו..
...רק מבליטה את OVERDOING של המסכה...
האופטימיות של האנשים היקרים האלה היא לא מסכה!
עבורם זוהי דרך חיים...
כי בעצם, המסכות האופטימיות שם, לא נחוצות... אנשים היקרים האלה חפצים בחיים...
סיפורה של בטי נוגע ומעורר הערכה לחיוניותה לחיות!
ואתה ידידי היקר, אתה מדהים.
בכך, שמתעד את הדברים עם מסר לזולת .
נפלא.
צטט: killerwhale 2008-12-14 19:10:30
בכל זאת אופטימיות ,למרות המציאות הקשה
תודה לך killerwhale זאת הסיבה שבכל זאת הכנסתי את הסיפור כשהוא לעצמו קשה,
אך מכיל גם מסר אוםטימי,
שיהיה לך שבוע טוב ידידי
הראשונה שהולכת בהליכון היא בטי שסובלת מניוון שרירים היא כבר חולה יותר מ5 שנים במחלה, כשהגיעה למכון היא היתה בכסא גלגלים ואלכס הבעלים ועוזרו ,נאלצו להעלות אותה לקומה שניה שם נמצא המכון ,בתחילה ניתן היה לעבוד איתה רק בשכיבה כי לא היתה לה כלל יציבות ולאחר סדרת טיפולים היא עברה להליכון ומסוגלת גם לעשות צעדים ללא מכשיר כלל, אבל היה לה כוח רצון כנגד כל הסיכויים,
הנקודה הצינית שהרופאה כעסה עליה שהיא בכלל חושבת לוותר על כסא הגלגלים ואולי בעתיד גם על ההליכון, הסטטיסטיקה הרפואית לאנותנת הרבה מעבר ל5 שנות חיים מגלוי המחלה , בגלל ה% הנמוך של החולים בה מקרב האוכלסיה נמנעים חברות התרופות להשקיע בתרופות למחלה זו והרבה נעשה דרך תרומות, מבין כל מחלות
העצבים הכרוניות זו המחלה הקשה ביותר