האם אני באמת רוצה להיות אדם שדורס למוות בלי אבחנה אנשים, נשים וטף?
האם זה באמת מי שאני רוצה להיות?
האם באמת מיציתי עד תום את כל-כל-כל האופציות האחרות?
האם אני באמת רוצה להיות הביץ' שחוטף טילים יום ביומו? עד מתי? עד 2018? אז היה לנו זכות לתקוף? או אולי עד 2028? מתי אמרנו שמגיע גוג ומגוג? אולי פשוט נחכה שיהיה להם נשק אטומי מאירן. כן, זה רעיון טוב.
צריך לתת להם מענה, אני בעד שלום, אני בעד וויתורים בשביל שלום. אני בעד וויתורים כואבים בשביל שלום. אבל שלום או לא, כשיורים על אזרחים זה הזמן לנקוט עמדה. גם אנחנו היינו פעם גרילה, גם אנחנו פעם רצינו עצמאות, ואפילו נלחמנו בשבילה. לא פגענו בילדים ונשים. קיבלנו את העצמאות שלנו, והעמים של הפליטים שנמצאים היום בעזה, ביקשו מהם להתפנות מבתיהם, כי הם הולכים למחוק את ישראל, ואחרי זה יוכלו הפליטים לעתיד לחזור לבתיהם. אני מצטער שלא השומדנו, אני מצטער של נמחקנו. אני מצטער שניצחנו. אני מצטער שמצרים, ירדן וסוריה ושאר הצבאות לא עמדו בהבטחה שלהם כלפיי יקירהם הפלשתינאים - אבל זו כבר לא אחריות שלנו. האחריות שלנו היא קודם כל לאזרחנו. לעזור לעם נוסף? בשמחה! שיחכה בסבלנות עד שיבשילו התנאים. מי שתוקף לא יכול אחרי זה לבכות ולהגיד שהוא רוצה להחזיר את הגלגל אחורה. הלוואי והיו בישראל יותר אנשים שנכונים לוותר בשביל שלום, אבל עזה לא יכולה לבוא בדרישות. זה צריך לבוא מאיתנו, כעם, שרוצה לחיות בשקט ואהבה עם שכניו, ולא במתיחות. בנתיים מכל הבחינות, צבאית, מוסרית, היסטורית - הזכות היא שלנו. הכדור במגרש שלנו. הלוואי והיינו פועלים בדרכים נכונות יותר, ומהר יותר, אבל בניגוד אליהם יש לנו משטר דמוקרטי, במשטר דמוקרטי דברים לא קורים מהר. פעם השמאל למעלה ומתחיל מהלך, פעם הימין למעלה, לאף מנהיג אין זמן לפעול לפעולה כל כך מורכבת ומסובכת כשהעם שלו אפילו לא סגור על עצמו. אבל בדבר אחד כולנו מאוחדים, המדינה קמה וחיה ובועטת בעזרת מלחמה שהחזרנו לכל הכוחות הערבים שתקפו אותנו (ואז הם היו עם טנקים וחיל אוויר, ואנחנו היינו עם רובים ואקדחים), וגם עכשיו נעמוד על שלנו, גם צבאית אם צריך. זה שבקפה זה לא נראה שאנשים מאוחדים, זה לא מה שקורה בעם. לכל אחד יש רצונות קצת שונים (נגיד אני הייתי שמח אם היו יוצאים כבר מעזה), אבל הזכות להכנס לשם נתונה לנו בכל רגע ורגע שהם יורים עלינו טילים.
האם אני באמת רוצה להיות אדם שדורס למוות בלי אבחנה אנשים, נשים וטף? לא! בשום פנים ואופן
האם זה באמת מי שאני רוצה להיות? לא! מה פתאום
האם באמת מיציתי עד תום את כל-כל-כל האופציות האחרות? פחות או יותר
ומה לעשות אין ברירה
זה פשוט לא הגיוני לתת לאנשים לחיות שמונה שנים תחת איום טילים
ביקשנו, התחננו והם פרשו זאת כחולשה. הגיע הזמן להראות להם שהבקשות שלנו הם לא חולשה אלא עוצמה.
זה מאוד נח לשבת ברמת השרון ולשאול שאלות יפות ונפשיות ולא לחיות בשדרות ולפעמים אפילו לא לדעת בדיוק היכן זה.
האמת שילדים הנשים והטף ברובם לא אשמים, אבל כאשר רשות עצמאית או לצורך העניין מדינה מתקיפה אותנו, זכותינו להגן על עצמנו, ואם הרשויות של הרשות העצמאית הזו שפלים מספיק כדי להסתתר בינות לילדים לנשים וטף שלהם האחריות שלהם, אני לא אומר שלא צריך להמנע מקורבנות של לא מעורבים, אבל כאשר אין ברירה... עדיף הם מאנחנו.
אמנם זה נשמע ציני... אבל הם בחרו ברשות העוינת בבחירות דמוקרטיות.
אז למה סגפנים שכמונו אנו צריכים להלקות את עצמינו על חטאי אחרים!!!
עזבו אותי מטרוריסטים או חיילים. אני מכיר אנשים. ואנשים אוהבים אלימות. זה טוב להם, הם כל החיים מתים עד שהם הורגים משהו וזה גורם להם להרגיש קצת יותר טוב עם הקיום המגוחף שלהם. תאמינו לי, לחלק מהעולם, מלחמות זה הדבר הכי טוב שיש. אנשים כותבים שירים על זה לעזזל.
כאשר מוסלמים מדושנים ועמידים (ממש לא פליטים) המנוהלים עיי נצר למשפחת מליונרים(בן לאדן) מרסקים מטוסי נוסעים לתוך בניני התאומים , אז באמת נשאלת השאלה מהיכן מגיע הטרור .
האם חלפה ברשך המחשבה שיש משהו אידיאולוגי בעניין ?
במלחמת העולם השניה טייסים יפנים התאבדו בלי קשר למחנות פליטים
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אילה ,
מי ששולח טנקים הוא לא מי שנוהג בטנקים .
ואותו חייל שדורס אנשים נשים וטף ,שומר עלינו וממלא פקודה
אותם נשים וטף קיבלו התראות מקדימות אבל עדיין נשארו במקום ..
מיצינו ועכשיו מגיבים
יש גבול לכמה אפשר להיות במצב פאסיבי
וגלעד ??
הלפרין - תפסת את ה * ?
התחלת מלחמה קטנה משלך כאן בקפה...
האם אני באמת רוצה להיות הביץ' שחוטף טילים יום ביומו? עד מתי? עד 2018? אז היה לנו זכות לתקוף? או אולי עד 2028? מתי אמרנו שמגיע גוג ומגוג? אולי פשוט נחכה שיהיה להם נשק אטומי מאירן. כן, זה רעיון טוב.
צריך לתת להם מענה, אני בעד שלום, אני בעד וויתורים בשביל שלום. אני בעד וויתורים כואבים בשביל שלום. אבל שלום או לא, כשיורים על אזרחים זה הזמן לנקוט עמדה. גם אנחנו היינו פעם גרילה, גם אנחנו פעם רצינו עצמאות, ואפילו נלחמנו בשבילה. לא פגענו בילדים ונשים. קיבלנו את העצמאות שלנו, והעמים של הפליטים שנמצאים היום בעזה, ביקשו מהם להתפנות מבתיהם, כי הם הולכים למחוק את ישראל, ואחרי זה יוכלו הפליטים לעתיד לחזור לבתיהם. אני מצטער שלא השומדנו, אני מצטער של נמחקנו. אני מצטער שניצחנו. אני מצטער שמצרים, ירדן וסוריה ושאר הצבאות לא עמדו בהבטחה שלהם כלפיי יקירהם הפלשתינאים - אבל זו כבר לא אחריות שלנו. האחריות שלנו היא קודם כל לאזרחנו. לעזור לעם נוסף? בשמחה! שיחכה בסבלנות עד שיבשילו התנאים. מי שתוקף לא יכול אחרי זה לבכות ולהגיד שהוא רוצה להחזיר את הגלגל אחורה. הלוואי והיו בישראל יותר אנשים שנכונים לוותר בשביל שלום, אבל עזה לא יכולה לבוא בדרישות. זה צריך לבוא מאיתנו, כעם, שרוצה לחיות בשקט ואהבה עם שכניו, ולא במתיחות. בנתיים מכל הבחינות, צבאית, מוסרית, היסטורית - הזכות היא שלנו. הכדור במגרש שלנו. הלוואי והיינו פועלים בדרכים נכונות יותר, ומהר יותר, אבל בניגוד אליהם יש לנו משטר דמוקרטי, במשטר דמוקרטי דברים לא קורים מהר. פעם השמאל למעלה ומתחיל מהלך, פעם הימין למעלה, לאף מנהיג אין זמן לפעול לפעולה כל כך מורכבת ומסובכת כשהעם שלו אפילו לא סגור על עצמו. אבל בדבר אחד כולנו מאוחדים, המדינה קמה וחיה ובועטת בעזרת מלחמה שהחזרנו לכל הכוחות הערבים שתקפו אותנו (ואז הם היו עם טנקים וחיל אוויר, ואנחנו היינו עם רובים ואקדחים), וגם עכשיו נעמוד על שלנו, גם צבאית אם צריך. זה שבקפה זה לא נראה שאנשים מאוחדים, זה לא מה שקורה בעם. לכל אחד יש רצונות קצת שונים (נגיד אני הייתי שמח אם היו יוצאים כבר מעזה), אבל הזכות להכנס לשם נתונה לנו בכל רגע ורגע שהם יורים עלינו טילים.
כאשר אתה שולח טנקים לתוך מחנות פליטים,
אולי הגיע השעה לעצור ולשאול:
האם אני באמת רוצה להיות אדם שדורס למוות בלי אבחנה אנשים, נשים וטף?
האם זה באמת מי שאני רוצה להיות?
האם באמת מיציתי עד תום את כל-כל-כל האופציות האחרות?
הטרור מתחיל כאשר קבוצה של פנאטים מחליטים להתקיף אזרחים תמימים כצעד ראשון מתוך אמונה מטורפת ומטומטמת שבסופו של דבר ישלטו בעולם.
בשלב ראשון הם רוצים להעיף אותנו מכאן ואז להמשיך לשאר העולם.
נכון יקירי
הטרור מתחיל כשמגדלים
ילדים על ערכים של שינאה
לגדול להיות שהיד
והפרס בתולות בגן עדן
יום טוב לך נימרוד
קח כוכב
*
עזבו אותי מטרוריסטים או חיילים. אני מכיר אנשים. ואנשים אוהבים אלימות. זה טוב להם, הם כל החיים מתים עד שהם הורגים משהו וזה גורם להם להרגיש קצת יותר טוב עם הקיום המגוחף שלהם. תאמינו לי, לחלק מהעולם, מלחמות זה הדבר הכי טוב שיש. אנשים כותבים שירים על זה לעזזל.
כאשר מוסלמים מדושנים ועמידים (ממש לא פליטים) המנוהלים עיי נצר למשפחת מליונרים(בן לאדן) מרסקים מטוסי נוסעים לתוך בניני התאומים , אז באמת נשאלת השאלה מהיכן מגיע הטרור .
האם חלפה ברשך המחשבה שיש משהו אידיאולוגי בעניין ?
במלחמת העולם השניה טייסים יפנים התאבדו בלי קשר למחנות פליטים