פעם שמעתי הרצאה מאוד מעניינת מאדריכלית בשם : נילי פורטוגלי...
ההרצאה הייתה בדיוק כאן בנווה צדק באיזה סטודיו לבגדים...
היא דברה איזה שעתיים על שיטות ותפיסות התכנון שלה... אבל בזכרוני נשאר חקוק רק משפט אחד שלה :
"לעבר אין מונופול על היופי !"
המשפט נאמר בדיוק בהקשר לכותרת ששמת לתמונה הזו... - לעובדה שאנשים רבים נתפסים לנוסטלגיה... ורואים בכל עיר עתיקה (כמעט בכל פינה בעולם) כמקום מקסים... ואילו לכל דבר "חדש" כמבנה/חלל/מקום קר ומנוכר...
היא הסבירה ארוכות ממה נובעת התופעה... ואין זה קשור כלל למושגים של "חדש" ו"יישן"...
אלא לתכונות של מתכנן שאיכפת לו מ"האדם הקטן"... ומאחד שלא איכפת לו...
ישנם מבנים חדשים שנראים מקסים...
ישנם מבנים חדשים שנראים זוועה...
מבחינה אדריכלית למשל - ישנם מיבנים שמשוייכים לזרם תכנוני שנקרא : "תכנון פשיסטי"
אלו מבנים שתוכננו בימי ועבור שליטים כמו סטלין, היטלר, מוסוליני וכ"ד... מבנים מלפני 70 שנה בעלי חזות קרה, אנטי אנושית וכ"ד...
בכל תקופה של האנושות... היו מבנים "קרים" ומבנים "חמים"...
הדבר תלוי במתכנן עצמו...
את יכולה היום להכנס באותו בנין בעל 10 קומות...
לדירה שנראית מקסימה... נניח של איזו בחורה חמודה ומגניבה...
ולדירה זהה שנראית זוועה... - של איזה בחור מנוכר ויבש כמו צנון...
(כמובן שהשתמשתי בשני סטראוטיפים שאינם מייצגים אבל שמקובלים בחברה של ימינו)
.
אם תכנסי לרחבה הפנימית של בית הטקסטיל )המבנה הלבן עם החלונות המשופעים) - תראי שהיה נסיון ליצור "חמימות" מסוימת ע"י שימוש בצורות עגולות, מדרגות ספירלייות..., בריכות דגים... וכ"ד - אולי הנסיון לא ממש הצליח - אבל היה נסיון שכזה... גם ה"מודול" הטרומי של החלונות שנבנו בשיפוע כלפי מטה - הינה התייחסות לפנייה של המבנה לצד מערב ולנסיון לתת הצללה למשרדים שבפנים... לעומת המבנה השני שעשוי כולו מזכוכית (שזהו פשע אקולוגי ממדרגה ראשונה במדינה שטופת שמש כמו שלנו ובנזק שתכנון שכזה גורם עקב שימוש חריג במערכות מיזוג אוויר...)
ולמרות שלכאורה 2 המבנים האלו דומים - האחד שם "קצוץ" על העולם ואילו השני מנסה להתייחס לעולם ולהתחשב בגורמים רבים...
.
כמו כן זה ממש לא הוגן להשוות בין מבנה מגורים קטן למבנה משרדים גדול...
זה כמלהשוות בין תינוקת מתוקה בת 9 חודשים לבין חבורה של 300 נשים בריאות בשר בנות 60...
מה יותר חמוד ומתוק ???
בנוסף זה מאוד נחמד לצלם טייח מתקלף... (יש כאן באתר בחור בשם משה פייברג שמצלם נשים על רקע של קירות טייח מתקלף - זה מצטלם מדהים !) - אבל יש הבדל עצום בין משהו שמצטלם היטב... לבין לחיות בתוך בית שכל הטייח שלו מתקלף...
.
ולמה זיבלתי לך את השכל כל כך הרבה כאן ??? (איזה כייף שאת שואלת...)
כי מה שאת בעצם אומרת זה :
איזה כייף זה כשיש לדבר כלשהו קנה מידה אנושי... התייחסות אנושית... התייחסות פרטית...
ולא כשמתייחסים אלינו... אליי... כאחת מתוך מלייארדים...
.
כיצד אינדיבידואל מנסה להתקיים בתוך מערך ענקי...
לזה מתאים השיר הבא :
אגב - שם הקלים זו טעות - זו לא פרסומת יפנית אלא אולימפיאדת סאול בקוראיה...
וגם את יכולה לראות ברקע את האדריכלו תשל "מבנים פאשיסטיים"
.
וחוץ מזה... - מה שלומך ???
(:
גם פה אני אחרון, אך לא דע אם חביב,נכנסתי בשביל הנוסטלגיה,
עברה כבר שנה ועוד חודשים ארבעה,
אגב נוסטלחגיה , יש לי מה שהוא שיעניין אותך בתגובות לתמונת הצללים המתארכים,
לילה טוב לך אינה יקרה
בידידות שלך אשר
צטט: mzukan 2010-01-15 23:55:23
מה עברה כבר שנה?ועדיין אני חושב שהתמונה הזאת מעולה אינתי,
בעצם בטוח שהתמונה מעולה,,
בתווך בין שתי התגובות זוכרת שנפגשנו?
שתי שאלות בתגובה אחת,
לילהטוב לך יקירתי בידידות שלך אשר
אשר, כמה נוסטלגיה יש בתגובותיך... וזה בפני עצמו יקר ערך עבורי.
תודה על הדיאלוג שלך .. זה נשמע קרוב מאד :)
מה עברה כבר שנה?
ועדיין אני חושב שהתמונה הזאת מעולה אינתי,
בעצם בטוח שהתמונה מעולה,,
בתווך בין שתי התגובות זוכרת שנפגשנו?
שתי שאלות בתגובה אחת,
לילהטוב לך יקירתי בידידות שלך אשר
החדש כאילו נקרע מתוך הישן, ושניהם עומדים בזכות עצמם,
התאורה הצבעים רישום המבנים אפילו ציורי הקיר,
משלימים זה את זה ומתקבלת תמונה שכיף להתבונן בה