אני אף פעם לא הייתי בקטע של עבודה לפי שעון.
אצלי לא דופקים כרטיס כשהולכים הביתה,
ולכן...
לשעון הזה,
יפיוף ומקורי ככל שיהיה,
אין אצלי זכות קיום.
אולי לצערי.
אולי לא.
ובכלל, לפעמים מתחשק לי משרד.
או סתם מקום שיהיו בו שירותים נורמליים,
שלא צריך לרדוף אחריהם.
וסתם שולחן להניח עליו את הראש כשאני רוצה רגע של הפסקה.
וסתם פינת קפה כזו, שמתי שבא לי, אני פשוט יכולה לקום ולהכין.
או סתם חלון שיאפשר לי לסגור אותו, כשלא בא לי לשמוע את שאון הכביש.
וסתם, סתם בא לי קיר.
שאוכל לתלות עליו שעון,
ולדעת שנגמר לי היום.