כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    הדר גד
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד גלריות (4)

    תגובות (52)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      10/3/10 08:30:


    חי חי חי..כמה יפה הדר

    אוהבת גרניום..צמח חזק ופורח תמיד..

      6/3/10 08:05:

    *


    יופי של ציור

    צבעים מדהימים

      2/9/09 20:37:


    רפי היה אוהב את הציור שלך... בגלל המחווה ... בגלל הגרניום... בגלל הציור...

    תודה.

      30/8/09 22:36:
    ציור מדהים!
      23/8/09 21:59:

    מקסים

    שרי

      28/3/09 19:26:


    זה נראה כמו ציור עתיק .

    אכן משובח

    משובחת

      27/3/09 22:51:
    יש תחושה של עולם שלם, כמו סיפור שאינו נגמר.
      10/2/09 18:06:

    אפל ומרתק ה'תת מודע' של הגרניום שלך.
      8/2/09 19:49:

    הדר,

    אני קוראת את התגובות שמצינות כמה הגרניום אמיתי, שאפשר להריח אותו.

    ואני אומרת מה פתאום ?

    גרניום אמיתי זה סתם גרניום, והגרניום הזה נושא על כתפיו כל כך הרבה רגש, חמלה ועצב.

    גרניום אמתי לא גורם לי להרגיש ולא צובט לי, כמו הציור שלך.

     

    את מלכה נשיקה

     

     

     

     

      6/2/09 10:36:

    איזה  שקט   .   אוהבת   .
      3/2/09 21:10:

    מורתי - הגרניום שלך בציור , הוא הפרח החי התמידי,  בדרך האומנותית שלי .......

      2/2/09 23:08:


    עומק, יופי, משמעות ומהות כאחד במונוכרום צבעוני עשיר בגווני אין סוף...

     

    אנטון 

      1/2/09 20:13:

    וואו!!!

    כמעט אפשר להריח את ריח הגרניום,

    מרוב שהציור אותנטי... כשרונית את!

     

     

      31/1/09 21:22:

    הדר יקרה, זה ציור מקסים ומה שבמיוחד משך אותי זה ההומאז' לרפי לביא. רפי היה מורה  פרטי שלי לציור במהלך שנת 1972 ועל כך אני כותבת בפוסט הבא: http://cafe.themarker.com/view.php?t=835027 אם יבוא לך לקרוא, כמובן.

    אוהבת את הגרניום שלך על הגוונים המרוככים מעט.

    תודה על היופי

    אזלו כוכבי, אשוב

    לאה HALINKA

      31/1/09 18:51:

    לגרניומים שפת סתרים משלהם חוצה גבולות זמן ומקום...

     

     

    ציור קטן בשמן על בד שציירתי ב2004 נדמה לי

      31/1/09 00:22:

    ריחו של הגרניום

    עולה באפי.

    ציור נהדרנשיקה

      31/1/09 00:17:

    הדר יקירתי - את נותנת המון הדר - לכל פריט יומיומי לכאורה...

     

    תודה - תודה לך !

      30/1/09 14:20:

    הציור שלך דוקא חי מאד.

    ויפה מאד

     

    רונית גוליק, ציירת, מאיירת

      30/1/09 14:15:

    דיאלוג מעניין בין שתי שפות ...

     

    אבתי את הטיפול של הרקע ...

      30/1/09 10:13:

    ממש עושה חשק להשקות אותו...

    מקסים. 

      30/1/09 00:21:
    מרגש ומזוכך, תודה.
      29/1/09 16:06:

    פשוט אין עליך.. נפלא.

    נשיקה

      29/1/09 13:19:
    משובח (כתמיד)
      29/1/09 10:58:


    האור שנופל על הגרניום חמים ורך כאילו לא ממחוזותינו,

    פעם אחת ראיתי תאורה כזו בשנות ה90 שהיה לקוחי חמה האור היה בעל גוון צהבהב רך וקסום

      29/1/09 10:33:

    הדר,

    הגרניום שלך גרום ומגרה

    מגרגר וגרגירי ועוד כאלה מין הרבה,

     

    מילים שגרות בפנים עולות למעלה,

    מתוך ההתבוננות

     

     בפואטיקה של הנבילה

    וההתעלות  שבלבלוב.

     

     

      27/1/09 14:06:

    איזה ציור של פלרגוניום ,מקסים
      26/1/09 23:24:


    בדרך כלל אינני אוהבת ציורי פרחים...אבל זה באמת   נ פ ל א ומחמם את הלב.

     

    תמר

      26/1/09 21:38:
    ויזואליות מקסימה.
      26/1/09 16:17:


    היה לרפי לביא

    מה ללמוד ממך.

     

    ציור נהדר. הדר. דר.

      26/1/09 16:08:


    איך חכם את משלבת ציור איכותי

    עם טקסט שפותח את הציור לכוונים חדשים

    *דניאלה

      26/1/09 14:19:
    הומאז' ביקורתי, הייתי אומרת. מתריס
      26/1/09 08:49:

    פואטיקה בציורייך...

    נפלא *

    ואני דוקא אוהבת את הגרניום בשל כח החיות שבו. קוטמים ענף, ומשרישים, והנה עוד צמח לתפארת...

    אילת

     

      25/1/09 23:07:
    רפי לביא היה דיקטטור חסר רחמים. אמנים מעולים כמו הדר היה מבטל בניפנוף לשון קליל ושנון. ציור מעולה שכזה  קל לו יותר להתקיים היום עם הסתלקותו של אמן (מבקר, מחנך, אוצר וכמעט אלוהים חיים) דל ואילג שכמותו. לפחות  הכריזמה האדירה שהיתה לו  לא הועברה הלאה בצד דור דלות הרוח שהשאיר אחריו.
      25/1/09 22:34:

    נהדר, "מות הציור" הא?
      25/1/09 20:43:
    *
      25/1/09 20:26:
    ציור יפה להפליא
      25/1/09 20:26:


    ועוד יש תחושה כאילו את עושה את זה ככה, בקלילות...

          

      25/1/09 20:20:

    כוכבים, כמו תמיד..
      25/1/09 19:13:
    נהדר --מעל ומעבר !!*
      25/1/09 18:17:


    תשאירי אותו עוד קצת בכוס, והא יתחיל להשריש....

    עבודה מעולה

      25/1/09 17:51:

    מדהים. כל פעם מחדש... אני מתפעמת הדר.

     

    אשוב

      25/1/09 17:04:

    הדר, תודה ששיתפת זה יפה

    ותודה לשטוטית שהביאה את הסיפור של לביא.

     


    ציור שלך תמיד משיב את האמונה בחיוניותם של החיים.
      25/1/09 15:12:

    ציור נהדר הדר..

    כמעט והצלחתי לחוש בריחו של הגרניום הזה.. 

      25/1/09 14:30:

    לא אכפת לי מקלישאות :)

    ציור מדהים

      25/1/09 11:49:


    יקירתי = העבודות שלך הן מאסטר פיס , אחת אחת !!!

    .

                                          ושוב קדה לך, קידת תודה .

      25/1/09 09:51:

    לביאה.
      25/1/09 09:16:


    הדר, כל ציור שלך יש בו חיים משל עצמו ומשרה אוירה יחודית רק לו.

     

    תודה!!!

      25/1/09 07:19:

    עבודה של רפי לביא

    רפי לביא היה צייר. זה לא משהו מובן מאליו לומר, כי אצלו, כמו אצל כמה מתלמידיו, הציור היה מעשה שהוא היה מוכרח לעשות, כדי שיוכל להתפנות לדברים נעימים יותר, כמו לשמוע מוסיקה, למשל.

    .

    השפה שלו כצייר היתה כתב יד חדש ומקומי ששאב את מקורותיו מאמנים אמריקאים של שנות הששים, ומאביבה אורי ואריה ארוך, אבל המציא את עצמו בעברית אחרת. בטקסט שייחשב לימים מכונן בתרבות המקומית, על "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", שכתבה שרה ברייטברג סמל לקראת תערוכה בשם זה, רפי תואר כראשון והמובהק ביוצרי האסתטיקה התל אביבית: בבסיס עבודתו נמצא הממד הילדי, המתחצף, הא-אסתטי, הרזה, המונח על מצע דיקט מנגריה.

    "כתב יד חדש ומקומי"

    .

    אף צופה הדיוט לא יכול היה לומר על אמני הדור שקדם לרפי לביא - "גם אני יכול לקשקש ככה". על רפי היו אומרים. אבל הדבר שנהוג היה לכנות "אסכולת המדרשה" הצליח להטמיע את עצמו, ברבות הימים, בתרבות המקומית ולהיות מובן ואהוב.

    רפי לביא צייר בשמן מחנות טמבור, קשקש בעיפרון, הדביק תמונה מעיתון יומי ויצר מרקם ששחזר את מה שברייטברג סמל תיארה כמהות תל-אביבית שיש בה מרד בדורות קודמים, חילוניות, הכרה בדלות כאיכות. גם במראה: הלבן הבוהק, הקצבים המשתנים, האגרסיביות והחיוניות.

    .

     

    "צייר בשמן מחנות טמבור"

     

      25/1/09 06:51:

    רפי לביא
    כמה מילים על.. שאני מביאה ממאמר שהתפרסם ב"הבמה":  פרידה מרפי לביא;

    מתוך ראיון עם הציירת יהודית לוין שהתפרסם לאחר מותו של הצייר והמורה לאמנות

    (הציירתיהודית לוין למי שלא יודעה היתה אשתו הראשונה של המחזאי, הסופר והמשורר חנוך לוין -שטוטית):

     .

    הליטוף של לביא

    סרטו של עמית גורן "ראש גרניום"  שהוקרן לאחרונה בערוץ 8  הצליח להעביר משהו מן החותם האישי והאמנותי של לביא  על שדה האמנות המקומי. הסרט  כולל שיחות עם לביא, עם אשתו אילנה  עם תלמידים וקולגות, ומתעד את לביא  בשעת ציור ואת  המעבר מן הבית ביונה הנביא לבית  החדש ברחוב אוליפנט בתל-אביב. 

    לביא הפך לאמן  הישראלי שיצירתו היא המזוהה ביותר עם המינימליזם. הוא צייר על גבי דיקט, השתמש בצבעים תעשייתיים ועבודותיו כללו שרבוטים בעיפרון ובעט והדבקות "רדי מייד". הרוח החדשה הזו באמנות  זכתה  לכינוי  "דלות החומר" בתערוכה שאצרה שרה ברייטברג סמל. ב- 2002 נערכה ללביא תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה  במוזיאון ישראל באצירת שרית שפירא. 

    כשאני שואלת את לוין מה היא יכולה להגיד על האמנות של לביא היא מנסה להימנע במכוון מהגדרות "מלומדות" -  "אני משאירה את זה לאינטלקטואלים. אני מאמינה שיש לחבר את אופיו של האדם אל האמנות שלו למרות שרפי לא כל כך יסכים אתי. אני  מגלה רכות גדולה מאוד בעבודות שלו וזה דבר שנראה לי שכמעט לא דיברו עליו.  כמו ליטוף, אני יודעת שזה נשמע סנטימנטלי אבל לא אכפת לי, אני מרגישה את תנועת כף היד שלו על גבי הדיקט אני רואה את זה כרכות, ולזה מתווספת  החכמה שלו וההבנה שלו בתרבות ובאמנות. אני משאירה את הדברים המלומדים  לאחרים, אבל  אני יכולה לומר שהעבודה שלו היא  משהו שמכיל בעצם מילה אחת - אהבה.  הוא אמנם לא היה אוהב לשמוע את זה אבל לא אכפת לי".

    מקור אור

    "רפי תמיד אמר דברים כמו `אין אדם שאין לו תחליף` ו`בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף` אבל כבר כשהוא יצא לפנסיה מהמדרשה אני ידעתי שלא יהיה עוד כמו רפי . התמזל מזלי ופגשתי  באדם שממנו למדתי מה זו תרבות. קשה לי להגיד עליו `הוא היה` כי הוא בעיני כל כך ישנו ותמיד יהיה. זה צער גדול והפסד גדול  לתרבות ולי באופן אישי.  ידענו שהוא חולה אבל הייתה בו תמיד חיוניות, להיות בחיים להביט על הכל במבט פקוח עיניים. כשארץ כל כך ענייה ורעבה ויש בה איש כזה, הוא מקור אור.

    "הוא ידע לראות בלי כחל וסרק, ראייה בוטה, אבל כל כך נכונה וכל כך קרובה וכל כך אינטימית, וזה כמעט דבר והיפוכו. לפעמים באמנות אומרים וואו, מתפעלים וזה הדבר האחרון  שמאפיין את רפי. הוא ידע לראות דברים כפשוטם, בלי להתפלפל, לראות אותם ולהרגיש אותם חזק. כמו במוזיקה – מעבר לכל ידיעה, פשוט לשמוע. להרגיש בלי שום סנטימנטליות, מאוד נקי, מדויק ופשוט. קשה מאוד להמחיש את זה במילים אז אני אשתמש במילה הכי פרחית שלי, `מדהים`. באמת".

      25/1/09 00:58:

    הציור שלך יותר חי מהגרניום שלי במרפסת
    קריצה

    פריטים נוספים בגלריה