.
מונק כתב ביומנו על ערב בו טייל עם שניים מידידיו, כשלפתע חש עייף וחולה. חבריו המשיכו ללכת והוא עמד רועד מפחד.

השמש שקעה והשמים האדימו כדם.. \"חשתי בצעקה המזדעקת בטבע וחודרת עד קצות היקום, נדמה היה לי ששמעתי את קול הצעקה\".

מחוויה זו נולדה הזעקה.. למי שלא זוכר.. למטה בתגובות הרי היא .. בנוף בשעת שקיעה עם גשר מעל למפרץ נורווגי, דמות גולגולתית ומאחורי גבה שתי דמויות מתרחקות, מדגישות את בדידותה.

מי הדמות הצועקת.. האם היא רוח הרפאים של אמו שמתה.. האם היא מסמלת את המוות עצמו? האם היא מונק עצמו הזועק בבדידותו ובפחדיו?

הדמות אוטמת את אוזניה בשתי ידיה למשמע הזעקה שלה עצמה. הזעקה מתפשטת בנוף, במים, בשמים. שכל העולם ישמע. זעקת האובדן והנטישה, זעקת חרדת המוות, זעקת חוסר האונים והבדידות, השיגעון והטירוף.
.
הזעקה במודרניזם פנימית
בפוסטממודרניזם כבר אין זעקה.. רק חיוך שטחי, עקר, פלקטיציזם.. כוכב נולד לרקוד את מירוצו אל המיליון

.