כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    הדר גד
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד גלריות (4)

    תגובות (48)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      15/10/10 08:55:
    אהבתי
    את הציור
    ואת האמירה שבו

    שבת נהדרת לך הדר יקרה (-:
      13/10/10 21:27:
    אני יודעת שכבר הגבתי פעם
    אבל הסתכלתי שוב
    וזה היכה בי , העוצמה השקטה והמעודנת
    של העבודה וכותרתה
    יש כאן כל כך הרבה בו זמנית
      13/10/10 15:41:
    שאת מוכשרת.....
      13/10/10 08:33:
    *
      13/10/10 08:06:
    האם זהו דיפטיך או קו שובר באמצע הקנבס? השבירה העדינה הזו , היא בהחלט אמירה חזקה.
      6/3/10 19:22:


    ציור נהדר!

    שרי

      18/11/09 23:12:

                         *
      31/10/09 01:24:
    עם
      31/10/09 01:23:


    וואי. חילקת את הכפייה לשניים. חלק ימני, רבע כזה מהציור, והשמאלי שלושת-רבעי. כלל ערביי ישראל, או פלסטין, או ערביי ישראל, או כולם אם אותה כפייה. יה אללה.

     

     

    תיסלאם יידאכ (כ גדושה)
      5/4/09 20:36:

    הי הדר

    ראיון בהחלט לא קל לצייר כיפלי בד

    אך עשית זאת באופן מעניין

    יפה תודה

      20/3/09 08:36:

    מעולה

    הציור והשם שנתת לו

      3/3/09 08:43:
    גורם להמון מחשבות ,בעיני ,הקו החוצה
      2/3/09 10:12:

    צטט: mzukan 2009-03-02 10:07:55


    אפשר לקבל קצת מהירוק ירוק הזה

     

     

    שטוטית נהניתי לקרוא את המאמר שלך, וגם שמחתי לפגוש אותך במקומות אחרים

    שיהיה לשתיכן , לך שטוטית ולחברתך הדר גד, שבוע די נחמד

      2/3/09 10:07:

    אפשר לקבל קצת מהירוק ירוק הזה
      28/2/09 22:48:
    נשיקה
      28/2/09 07:19:
    חיוך1
    כרגיל
      27/2/09 17:59:

    צטט: ,תשוקי 2009-02-27 17:57:03


    "לאומנות מקומית" /לאומנות מקוממת ' לאומנות מאוננת

     

    אוננות מקומית / אוננות מקוממת / אוננות מעוננת.

     

    הדר  אני שותק לא מקלקל את הציור...

     

    שוקי

     

     

      27/2/09 17:57:


    "לאומנות מקומית" /לאומנות מקוממת ' לאומנות מאוננת

     

    אוננות מקומית / אוננות מקוממת / אוננות מעוננת.

     

    תמי אני שותק לא מקלקל את הציור...

     

    שוקי

      27/2/09 09:30:


    עבודה מצויינת!

     

     

    תמר

      26/2/09 23:20:

    מהלומה מתונה..

     והבד נראה קריספי על הרקע המעופש.

      26/2/09 18:06:

    רציתי לראות את התערוכה במוזיאון ולא הלכתי

    קניתי מלא כאפיות

     

    שלך נהדרת

      26/2/09 17:43:

    מקסים!!
      25/2/09 18:19:

    מעולה !!
      23/2/09 03:02:

    *
      22/2/09 22:47:

    הברקה!! מלאכת מחשבת של קוים ירוקים,שמזכירים קצת סבך גדר, זו כפייה מקופלת (נחה בשלום?), מאחורי מה? חלון? סגורה בתוך משהו? איפה בעליה? היא מהסוג השחור או האדום? כי ירוק זה סיפור אחר לגמרי...

     

    אותי הציור הדומם הזה + הכותרת שבחרת לתת לו - מעורר וצובט.  פשוט מצויין* !

     

     

      22/2/09 22:24:

    באמת אין כמוך

    ובדרך שלך.....

      22/2/09 20:14:

    מקסים הדר. וזה נראה מחובר...
      22/2/09 19:50:
    כאפייה "רגועה"
      22/2/09 19:34:

    נ פ ל א ה.

    וסליחה על אתמול. חייבת לך כפול עשר

    פולניה.

    נשיקה

      22/2/09 18:06:
    הציורים שלך כמו תמונות, פשוט מדהים!
      22/2/09 16:03:
    זה במסגרת הסדרה: "כל מה שאתם עשיתם אני יכולה לעשות יותר טוב"   ?
      22/2/09 15:18:


    אוי, מקסים.

     

     וגם ירוק.

     

    מה שמזכיר לי שנגמרו לי הכוכבים בדיוק אצלך.

     

    נקסט נאגלה.

      22/2/09 14:59:


    הכפייה, והירוק, והגדר, והחומה שחוצה.

        

    הרבה מרכיבים עוצמתיים שמת שם בפנים, איך לא תצא עוגה טובה?

    :)

             

      22/2/09 13:54:

     

    ולי זה עושה היי ורגע  וזה ואוי ואאו'ץ

     

    כאן! בלב...

     

      22/2/09 00:45:

    יפה, לא מובן - ולכן אולי מסקרן...
      22/2/09 00:39:
    מקסים
      22/2/09 00:12:

    ציבי גבע הוא אחד מהאמנים הישראלים הבולטים מאז שנות השמונים. בציוריו מבצע גבע פעולה כפולה בסמלים התרבותיים הקשורים לקונפליקט הישראלי-פלסטיני: תחילה הוא מפשיט אותם מההקשר היום-יומי שבו הם מופיעים, ולאחר מכן הוא מחזיר את המשמעות הקונקרטית דרך תת-המודע הקולקטיבי.

    הסמלים בציוריו של גבע שאובים מחפצים יומיומיים ומסימני זהות תרבותיים שנקבעו בתודעה הכללית, כמו מרצפות, שש-בש, כאפייה, פרחים וציפורים. גבע משתמש בסמלים מוכרים אלו ופותח אותם לקריאות פרשניות מגוונות, שאינן קשורות בהכרח להבנתם המיידית, הקונבנציונלית.

    האובייקטים המצוירים בציוריו של גבע מופשטים מצבעיהם הטבעיים ומקווי המתאר שלהם, והופכים למערך של צורות גיאומטריות הנפרשות על גבי הבד כולו. הכאפייה בעבודתו יוצרת מחיצה בצורת סורג דקורטיבי התוחמת את הצופה בצידה הנאלם של היצירה. באמצעות ההפשטה, הופכים סמלי הזהות של הכאפייה לסבכת סורגים, שמאחוריה לא נפרש למבט שום אופק של תקווה, כדימוי של חופש שהשתבש.


    כאפיה 25, 1990
    מדיה מעורבת על קנבס 240x178 ס"מ - ציבי גבע

      21/2/09 23:55:
    אין כמוך
      21/2/09 23:25:
    כן
      21/2/09 23:08:
    לאומנות מקומית?
      21/2/09 21:36:
    לאומני מקומי ממש*
      21/2/09 19:58:
    תגידי - אין לך קווים אדומים?
      21/2/09 19:09:

    מצויין כהרגלך בקודש
      21/2/09 18:00:
    יפיפה!!!
      21/2/09 17:31:


    כל עוד זה לא הומאז' לאיסמעיל הניייה...

     

    יפה ומרגש כתמיד!

      21/2/09 17:26:

    מקסים!
      21/2/09 16:59:

    הדר, ציור  י פ ה פ ה !!

     

    פריטים נוספים בגלריה