חזרתי בעונג לעברך/שרשייך.

מירה

סבתי המדהימה

זה לפני השואה

היא היתה יפה מאד מאד גם אחרי אבל החיוך כבר בא ממקום אחר

והיא לא נגעה ולא התקרבה יותר לאיש, כדי שלא יהיה כל כך לאבד

כל המשפחה המאד גדולה שלה נספתה, איש לא חזר, אף לא אחד

היא היתה עסוקה ללא הרף כדי לא לזכור ולא לבכות ולא לכאוב

עד שהצליחה לקבל אלצהיימר כדי לשכוח באמת באמת הכל

הסיפור שנכתב לזכרה, על ילדה שגדלה ליד הסבתא הציירת ויונקת ממנה

זה לא אוטוביוגרפי אבל זה בפירוש בהשראתה 

כמה שהיא יפה!!!

תראי באיזו רכות היא לבושה!

והארנק....למות ! תראי את הסוגר!!

יופי ענוג