כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    עידית ב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד גלריות (1)

    תגובות (18)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      15/12/07 14:31:

    עידית היקרה

    אין אף מילה בעולם להקל על כאבך ,

    רק להגיד שליבי איתך ודמעות ממלאות את עיניי

    אחיך ממשיך איתנו דרכך ודרך כל מי שהכירו לעולם

    מחבקת אותך בכל ליבי

    מיכל

      6/4/07 01:35:

    אני באמת מרגישה כל פעם שעוד מישהו זוכה להכיר את יוסי דרכי, שהוא חי עוד קצת.

    וזה עוזר לי לזכור אותו

     

     

      6/4/07 01:07:

    וואוו

    עידית

    אחיך יפה התואר !

    ממש. לא סתם מילים 'גדולות' מדי בשיר זכרון.

     

    הנה אחד היתרונות הבולטים של החלל הקיברנטי הזה

    יוסי נמצא כאן איתנו

    ובזכות המקום הזה, יכולתי גם אני כמו האחרים לראות את תמונתו

    ולזכור.

      4/4/07 00:13:

    עידית,

    פגשתי אותך כמה חודשים אחרי מות אחיך ולא ידעתי דבר, רק הבחנתי שהשתנית. משהו אחד כבה ומשהו אחר נעשה חד וחי. אני לא ידעתי איך להגיב שאמרת לי שהשינוי שחל בך הוא בעקבות אסון. לא תארתי לעצמי מה גודלו. אני מצטערת לגלות.אין לי מילים אך ניראה לי שהדרך שאת חיה היא בחירה למלא כל חלל בחיים- ילדים, יצירה, חדשנות , עשיה אינסופית וזו הדרך היחידה לנחמה.

      1/4/07 18:44:

    תודה אילן

    אין לי מילים להביע את מה שאני מרגישה עכשיו.

    תודה

      1/4/07 08:09:

    כשיוסי נרצח, בדיוק הייתי אצלך בקורס באוניברסיטת ת"א. הודיעו לנו שלא תוכלי לבוא וסיפרו שהוא נהרג.

    בערך שבוע אח"כ חזרת ולא הצלחתי להוציא מפי שום מילת נחמה. פשוט לא זזו לי השרירים בפה.

    את ניראית בדיוק כמו שניראית לפני כן. שום שינוי. אותו לוק, אותה אינטונציה. שום הבדל. חזקה כלפי חוץ לפחות כמו פלדה. ולי לא היה האומץ לומר לך מילה.

    תדעי שכל כך כאב לי בשבילך.

    עכשיו כשאני מגלה כאן את התמונה הכל כל כך חיונית הזו של יוסי, זה מאפשר לי לחבק אותך במסר אמפטי של השתתפות במועקות ובכאב, והלואי הייתי יכל להתחלק איתך קצת.

    אבל את והמשפחה נשארים עם זה בסוף לבד. רק צריכים לצאת לעבודה בבוקר ולהיראות אותו דבר. וואו איזו עוצמה. איזה כח נדרש. וזה עוד בלי לחשוב על ההורים.

    יופי שהתמונה של יוסי כאן. בכל פעם שאציץ בדף שלך אראה אותו ואזכור אותו.

    אילן.

     

      30/3/07 23:27:

    תודה לכם

    אני יודעת שקשה למצוא מילים - ואלה שלכם חשובות לי

      30/3/07 21:33:

    ואני שיש לי עין חדה ליופי נכנסתי להתפעם מהבחור יפה התואר וליבי נפל למקרא הטקסט.

     

    כואב כואב.

      25/3/07 23:30:
    משתתף בצערך שלא תדעי עוד צער.
      25/3/07 23:30:
    משתתף בצערך שלא תדעי עוד צער.
      17/3/07 15:53:
    משתתף בצערך עידית - מי כמוני מכיר מקרוב את גודל ההקרבה, יהי זכרו ברוך , ועלינו מוטלת החובה לשנות , לזעוק לא להניח להוביל אותנו אל עברי פי פחת , מגיע לנו יותר, לא מוכן ולא רוצה לחיות בתחושה של "אין מה לעשות" - דודו
      17/3/07 10:58:

    מצטערת לשמוע על עינן

    אני יודעת שאין דבר קשה מזה להורים ולמשפחה

    מקווה שלא תדעו עוד צער

      17/3/07 05:02:

    מבין לליבך ומשתתף בצערך 

    כרגע מתחיל לעבוד על סרט דוקומנטארי על

    חייל מילואים בשם עינן שרעבי  אשר נרצח

    בגניו במבצע חומת מגן 

    (בן דודי מצד אמי)

     

    סמ"ר עינן שרעבי: דאג לכל בני המשפחה

    נהרג ב-4 באפריל בג'נין

    כתבי ynet, ידיעות אחרונות וסוכנויות הידיעות

     

     

    סמל ראשון עינן שרעבי, בן 32 מרחובות, שנהרג בג'נין,

    ב-4 באפריל, יום ה', במהלך שירותו במילואים, הובא לקבורה

    בחלקה הצבאית בבית הקברות ברחובות.

    עינן היה הבן הבכור מבין חמישה אחים. הוא הותיר אחריו את אמו מזל, אביו ציון, שני אחים ושתי אחיות. שתיהן משרתות בקבע וכך גם אחד האחים. האח השני נמצא כעת במילואים.

     

      15/3/07 13:18:

    איזה פרח...

    איתך בצערך, עם דמעות על המקלדת על כל חייל שהולך בטרם עת.

     

    אמיתי

      12/3/07 15:33:

    תודה רבה לך

    חשוב לי מאוד מה שכתבת

      12/3/07 12:07:

    כאן,

    ברשת הוירטואלית, התמונה שלו חיה בדיוק כמו כל הכרטיסים האחרים.

    (מדיום שיוויוני).

     

    משתתף בצערך.

     

     

      7/3/07 20:51:
    תודה שולמית
      7/3/07 20:16:

    שלום עידית

     

    מותו מצער כל  כל בלי כל קשר ליופיו , לפניו הקורנים.

    איני מנסה לנחם אלא להביע את צערי על מותו.

     

    שולמית