כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    renana ron
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד גלריות (0)

    renana ron

    21 תמונות

    תגובות (18)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      10/7/13 21:16:
    מרגש מאוד......
      20/4/13 23:47:

    מרגש כמו סיפורם של רבים מהניצולים
    סרווס

    נשיקה

      24/12/09 23:15:
    יש כ"כ הרבה סיפורים דומים ובכל זאת, כל אחד מהם יחיד ומיוחד. כזהו סיפורם של הורי והזיק אכן ישנו בדמות נכדיהם וניניהם... המון תודה שהגעת והגבת }{
      24/12/09 17:16:

     

    סיפור עצוב עם זיק של נצחון ...

     

     

      8/4/09 19:04:

    צטט: שובוגנזו 2009-04-08 17:51:34


     ניצחון הטוב על הרוע...

     אכן כך !

     ועוד אוסיף - נצחון הָאָדָם על הָרֶשַׁע

     

     תודה שהגעת 

     רננה :)

     

      8/4/09 17:51:

     ניצחון הטוב על הרוע...
      7/4/09 13:38:

    צטט: דמוסתנס הנואם 2009-03-23 08:16:34


    כמה שאת צודקת.

     

    אני רואה בילדי, שהם נכדים לשורדי המחנות (לא מהצד שלי), את הניצחון המלא שלנו על המכונה הנאצית.

     

    למרבה הצער שלי, השנאה ליהודים והאיום הקיומי, רחוקים מלעבור מן העולם.

     

    אני לא זקוקה לימים מיוחדים כדי לזכור שרצו להזמידנו .. לפני 70 שנה וגם, לצערי היום.

    גם כעת, בחג הפסח שאנו חוגגים, יש את הסיפור המפורסם על פרעה שרצה להרוג בנו

    ובכלל, לאורך ההסטוריה של העם היהודי, תמיד רצו להשמידנו, אבל אנחנו יוצאים חזקים

    בכל פעם יותר ויותר.

     

    תודה על תגובה כל כך נוגעת, וסליחה על מענה מאוחר.

    חג שמח איש יקר

     

    רננה :)

      7/4/09 13:35:

    צטט: חיים חצב 2009-03-22 23:22:41

    נהדר  נהדר

    תודה על הצפיה והתגובה

    חג שמח ואביבי

    רננה :)

     

      7/4/09 12:14:

    צטט: nitzmiller 2009-03-22 16:32:56


    בהחלט ניצחנו

    כן. אבי שיצא שבור מהמלחמה בעקבות ריסוק משפחתו הראשונה,

    הצליח להשתקם ואני בטוחה שהוא מאד גאה בנו, ילדיו,

    כמו גם בנכדיו וניניו שלא זכה לראות 


    תודה וחג שמח :)
      7/4/09 12:09:

    צטט: ענת קסלר 2009-03-22 14:59:04

    יש נופך של אצילות בכל תמונות העבר. נראה לי שפעם לקחו את החיים ברצינות תהומית. אבל אנחנו כעלה נידף. בדיוק קוראת את רומן משפחתי של מזי"א. משהו התחבר לרגע, לפחות בנוף ובקולטורה, ובשמות שהם כל כך משם. השם שלך לעומת זאת, מרנין בישראליות הפורצת שלו... משפחתולוגיה. כולנו שם.

     תודה ענת וסליחה על התגובה המאוחרת.

     את צודקת, העולם הזה, שנראה היום כ''כ רחוק, היה שונה כמעט בכל דבר ממה שאנו חווים היום. נישואין היו לנצח [אלא אם כן התרחש מוות מסיבה זו או אחרת] המשפחתיות היתה הדבק שחיבר בין אנשים [אם אהבו אחד את השני ואם לאו]. צורת החיים היתה כפי שהתגבשה במאה שקדמה [מאה 19] עם גינונים של הממלכה האוסטרו-הונגרית. נדמה לי, שעל אף שאני מאד משתדלת להשתחרר מכך, שרידים מדרך החיים הזו, עדיין נמצאים בי וכנראה עברו לילדיי. כל שנותר לראות הוא, כיצד ובאיזו דרך הם ינהגו בחייהם הבוגרים

     

    תודה על תגובתך המעניינת 

    חג שמח :)

      23/3/09 14:53:

    צטט: *רונלית* 2009-03-22 14:19:50


    לדעתי, חשוב מאוד לשתף את הציבור.

    ותודה לך שאת עושה זאת.רננה יקירתי*

      רנולית יקרה !

      אני מודה לך שהגעת וקראת את קצהו של הסיפור,

      אודות המשפחה שלי

      }{

      23/3/09 13:12:

    צטט: היועץ המשפטי 2009-03-22 12:06:26


    זה לא חוכמה לי לככב פה. אני מכיר את הסיפור הזה . אבל עצם היותו סיפור כל כך מרשים, כל כך ציוני, ממלא אותנו עוצמה.

     

    אני חושב שכל דוגמה כזו של כתיבה כל כך חשובה וחיונית, ואולי למען הדורות הבאים.

     

    תודה על התמונה. היא נפלאה

     

     תודה רובינקא. אני כותבת למען עצמי אך בעיקר למען הדור הבא.

     חשוב שיקראו מה עבר על עם ישראל חשוב להעביר את המסר

     של לזכור את העבר ולא להיות שאננים בעתיד. 

     

      23/3/09 08:16:


    כמה שאת צודקת.

     

    אני רואה בילדי, שהם נכדים לשורדי המחנות (לא מהצד שלי), את הניצחון המלא שלנו על המכונה הנאצית.

     

    למרבה הצער שלי, השנאה ליהודים והאיום הקיומי, רחוקים מלעבור מן העולם.

      22/3/09 23:22:
    נהדר  נהדר
      22/3/09 16:32:

    בהחלט ניצחנו
      22/3/09 14:59:
    יש נופך של אצילות בכל תמונות העבר. נראה לי שפעם לקחו את החיים ברצינות תהומית. אבל אנחנו כעלה נידף. בדיוק קוראת את רומן משפחתי של מזי"א. משהו התחבר לרגע, לפחות בנוף ובקולטורה, ובשמות שהם כל כך משם. השם שלך לעומת זאת, מרנין בישראליות הפורצת שלו... משפחתולוגיה. כולנו שם.


    לדעתי, חשוב מאוד לשתף את הציבור.

    ותודה לך שאת עושה זאת.רננה יקירתי*

      22/3/09 12:06:


    זה לא חוכמה לי לככב פה. אני מכיר את הסיפור הזה . אבל עצם היותו סיפור כל כך מרשים, כל כך ציוני, ממלא אותנו עוצמה.

     

    אני חושב שכל דוגמה כזו של כתיבה כל כך חשובה וחיונית, ואולי למען הדורות הבאים.

     

    תודה על התמונה. היא נפלאה