, ,

קפה כאילו

2 7

לדודו טופז היה פעם מערכון, אי שם באצמע הסבנטיז, מוצלח מאוד לדעתי, שנקרא "עושים חיים בארץ- עצות לחברים בבריכת שחייה אקסלוסיבית". הוא נפתח ככה: "קודם כל, אל תעשה את השטות הפרובינציאלית של לבוא בבגד ים, כי בבריכה אקסלוסיבית אין מים. אנשים לא באים להתרחץ. תבוא עם מכנסי ברמודה לבנים, נעלי ספורט לבנות, חולצה ספורטיבית עם שם היצרן ומחבט טניס- אפילו אם אתה לא יודע לשחק- וביד השניה צרור מפתחות גדול". (כן, הוא היה מצחיק פעם. ויותר יפה. ופחות נאג'ס.)

אחר כך אני נזכרת ב"קפה כאילו" שמכר ללקוחות שלו צלחות שלא היה בהן כלום. זה קטע שאני לא מבינה עד היום איך הוא הצליח לעבוד, כי אם יש לאנשים כסף מיותר לזרוק אני מעדיפה שישקיעו אותו במטרה טובה (בי, בט אופקורס), אבל אותם לקוחות לא חשו מרומים כלל- ככלות הכל, הם לא באו בשביל לאכול אלא בשביל לראות ולהיראות. כן, אני יודעת, יש אנשים עם יותר מדי זמן פנוי.

אחר כך אני משוטטת בקופיה של דה-מרקר שנרשמתי אליה אך אמש (כבוד למנזר), מחפשת דווקא את הבלוגים של אלו שאני לא מכירה בכלל, או את אלו שפעם יצא לי לראות בכל מיני מקומות בעולם האמיתי במסגרת העבודה אבל לא לנהל איתם שיחות מעמיקות של ממש- מצפה לתהות קצת על קנקנם לפי מה שכתבו בבלוגם האישי, לדעת עליהם קצת יותר- אבל מעבר לתיאור עסקי יבש וכמה תמונות, או איזה מאמר דליל ועלק-מלומד על הזדווגות העכברים ברשת וכיו"ב, אין שם כלום. לא דם, לא בשר, לא עצמות, ומילא אחד- אבל משיטוט קצר התרשמתי שמדובר במגיפת שתיקה של ממש. ואני אומרת, רבאק, בשביל זה פתחתם בלוג? בשביל לרשום בכרטיס שאתם סמנכ"ל פיתוח פחיות במפעל של פפסי ולשים איזה תמונה של שקיעה (אפילו שהיא נורא יפה, באמת), אבל לא לכתוב שם שום דבר מעצמכם, מה אתם אוהבים, מה אתם חושבים על ההוא והזאתי, ועל דברים קטנים, ותוכניות, וחלומות, ורגעים, ועצבים ומה שבא? לא אמרתי מגילות, לא ביקשתי את האמ-אמא של הקרביים, אבל כשאני נתקלת בבלוג שפתוח לא מעט זמן ולא מחזיק בעצם כלום, אני מתחילה לתהות אם פשוט לא הבנתי נכונה את מהות הפלטרפורמה, או שזו מלכתחילה אמורה להיות אחת מהבריכות האקסלוסיביות האלו שאף אחד לא בא אליהן כדי לשחות.