קוֹצִים

(אָבִיב גֶּפֶן עִדָּן רייכל)


קוֹצִים, זֶה כֹּל מָה שֶׁנִּשְׁאָר בִּי
הַפְּרָחִים שֶׁאַתְּ נָתַתְּ לִי קָּמְלוּ בֵּינְתַיִם
דְּרָכִים, בָּהֶן אֲנִי הָלַכְתִּי
עַכְשָׁו חוֹזֵר עַל עִקְבוֹתָי
אַחֲרֵי שֶׁלֹּא מָצָאתִי אֶת שֶׁחִפַּשְׂתִּי,


לְכָל אֶחָד יֵשׁ זְכוּת לָחֲלוֹם
סִירוֹת נְיָר בַּמַּיִם
רָצִיתִי רַק לָשׁוּט הֲכִי רָחוֹק
אֲנִי אָדָם מִשּׁוּם מָקוֹם
שֶׁמְּחַפֵּשׂ לוֹ רַק סִבָּה לִנְשֹׁם...


תִּרְאִי, בָּנִיתִי לָנוּ בַּיִת
כְּשֶׁהוּא נוֹלָד אֲנִי נָתַתִּי אֶת מָה שֶׁלֹּא הָיָה לִי
קוֹצִים, שֶׁמַּזְכִּירִים בְּכֹחַ
שֶׁלֹּא נוֹתְנִים לִשְׁכֹּחַ
דּוֹקְרִים אוֹתָנוּ וְלֹא מַרְפִּים,


לְכָל אֶחָד יֵשׁ זְכוּת לָחֲלוֹם
סִירוֹת נְיָר בַּמַּיִם
רָצִיתִי רַק לָשׁוּט הֲכִי רָחוֹק
אֲנִי אָדָם מִשּׁוּם מָקוֹם
שֶׁמְּחַפֵּשׂ לוֹ רַק סִבָּה לִנְשֹׁם...