חבצלת החוף הייתה פורחת כל שנה בחצרי, סביב יום ההולדת שלי, וכילד, חשבתי תמיד שהיא פורחת לכבודי...

באתר "טיולי" מופיעה האגדה הבאה:

אוהל הפלא של הח'ליף הרביעי  (מאת גדה רבית )



הערבים יושבי החוף סיפרו שמקורו של הצמח פלאי ואינו טבעי, וכך היה המעשה:



הנועז מבין מצביאי האיסלאם היה ע?לי בן אבו-ט?אלב, בן דודו של הנביא מוחמד, הוא גם חתנו של הביא שנשא לאישה את בתו פאטמה. עלי השתתף בכל מלחמותיו של מוחמד, ולאחר מות הנביא המשיך להלחם בכופרים, הן באלה שלא הכירו באיסלאם והן במוסלמים הסוטים הקרויים ח'ארגים.



באחד ממסעות המלחמה, כאשר היה הח'ליף הרביעי במספר- הגיע אל חוף הים ויחנה שם, ויחפש את האוייב ולא מצאו. ולוחמיו רגעו, והיו שאננים באוהליהם. ויהי היום, וייצא עלי רכוב על סוסתו עם חבורה קטנה של רעיו, לתור את גבעות החוף. ואותו יום שרר שרב כבד בארץ. התרחקו המוסלמים מן המחנה, וכאשר היו בין הגבעות, תקף אותם כוח גדול של פרשים כופרים שהמתין במארב.



ותהי המלחמה עזה, ויותר מכולם הצטיין עלי, שהיכה בחרבו הגדולה בתנופה רבה, והאוייבים נפלו מלפניו כעמיר בפני הקוצר. אך הקרב ארך עת רבה, והחום הלך וגבר. בידי המוסלמים לא הוי מים להחיות נפשם, ואוייביהם שותים לרוויה מנאדות עור מאלים שעל סוסיהם.



ועלי בן אבו טאלב ממשיך בלחימה כבתחילה. אך השמש הכתהו, ויתעלף צרוב חמה וייפול מסוסו. ובראות זאת מסוסו. ובראות זאת האוייבים, צהלו וישמחו על נפול גיבור המוסלמים. ובשארית כוחו התפלל הח'ליף לעזרת אללה, וישמע ריבון העולמים לתחינתו. וייצור לו אוהל פלאים בדמות פרח הסוס?ן (הוא החבצלת) כשראשו כלפי מטה. וכאשר היה בצל הפרח- חייתה נפשו ויתאושש, ויטול חרבו ויכה באוייביו וירדפם, ויכם עד חורמה.



והחבצלת פורחת מאז במצוקי החוף, כזכר לניצחון המאמינים על הכופרים.