כמו מלאך שמסתכל למטה ורואה את האנשים

את יושבת לי בראש ומציירת לך קווים

ואני חושב לי איך זה שאתמול היינו יחד

והיום נראה אפור כמו עכבר שמת מפחד

חשבתי להגיד לך שאפשר לחזור אחורה

למחוק את הרווח שבין היום לאתמול

אך היו דברים באמצע שכבר אי אפשר למחוק

גם אם זה נראה צבוע במכחול

הזמן הוא קסם שגורם לנו לצחוק

תמיד ידעתי שבסוך אוכל להיות לבד

לבד כלומר ביחד - את ואני אחד

מתי יגיע הרגע שאוכל לצחוק בקול

הרגע שבלעדיו גופי תמיד ינבול

לא יודע למה את פשוט כל כך שונה

כולם הולכים קדימה ואת חוזרת חזרה

אם חשבת שאולי באופק מתגשמת התקווה

אז תדעי שלבחוץ קר וישנה עוד דרך ארוכה