"ספריות הן רעות", זה מה שבת הדודה שלי אמרה. כשביקשתי אותה לפרט אז היא אמרה שבסך הכל היא מכירה שתי ספריניות והן דווקא נחמדות. כבר קרוב לשבע שנים אני ספרנית ועוד לא יצא לי להכיר ספרנית רעה, היו כמה קשוחות, אבל בתוך כל ספרנית קשוחה מסתתרת אישה בעל לב רחב שבאמת רוצה לעזור. אבל ישנם כמה כללים שחשוב לקיים, משום שספרייה היא מקום שנועד לשמר ספרים וכתבי עת כדי שגם הדורות הבאים יוכלו להשתמש בהם. אז אלו הכללים: אפשר לאכול אבל בחוץ, אפשר לדבר בטלפון אבל בחוץ (יש אנשים שמנסים להתרכז ולעיין בחומר), אפשר ללעוס מסטיק, אבל בחוץ. (לכם זה נעים לדבר עם אדם שלועס מסטיק ולנסות להבין את רצונו בין לעיסה אחת לשניה), וכמובן נודה אם לא תשימו רגליים על הכסאות / שולחנות (הריהוט נועד לשמש עוד אנשים) ואם אפשר לא לצייר- לסמן, לקרוע ספרים וכתבי עת. זהו אלו הכללים ואנחנו מאוד מקפידות אליהם, לא בשבילנו אלא בשביל הבאים אחריכם. ובעצם גם בשבילכם, תחשבו כמה זה לא נעים להגיע לספרייה ולשבת ליד שולחן דביק שקפה נשפך עליו, או לגשת למחשב ולגלות שהמקלדת הרוסה- שוב קפה, או שהספר שרציתם לעיין בו הושחט והדפים מכתב העת שרציתם לצלם נלקחו. |