*כל קשר בין המובא לעיל ובין המציאות - מקרי בהחלט*
מוצ"ש, היא ומאי הקטנה יושבות בקפה השכונתי האהוב עליהן, אתה קולט אותה, מגיע, מצטרף, חיכתה לפגוש אותך... גם שמך מתגלגל לה על לשונה... אתה מתיישב, בוהה בה, לא יודע מה לומר, מדברים על הא ודא, שירה מתקרבת מצטרפת אליהן, מדברת עם "אחותה" על ענייני עבודה, אתה נבוך, מסמיק לפתע, שניכם מאבדים את המילים, מחייך, מתנצל שאתה צריך לחזור לעבוד, הולך לעיסוקיך , חוזר לרגע, מחוייך, מדבר איתן על מיכל בקנדה, בוהה בה,חוזר לעיסוקיך והיא...ביישנית לפתע, שותקת. הן סיימו לאכול, באה להיפרד ממך, התבלבלו לה המלים... חייכתם ונפרדתם במבט...
הכמעטים... טוב, לפחות היא תדע איפה למצוא אותך במוצאי שבתות... |