הֵם הָיוּ שְׁלֹשָׁה עַד שֶׁהִיא הִגִּיעָה

חַבוּרָה אַחַת לְלֹא הַפְרָדָה,

בִּפְנִימִיָּה הָיָה מֶלֶךְ כְּבָר שְׁנָתַיִם

לֹא נִפְרְדוּ אֲפִלּוּ לדקותיים. 

גּוּף שֶׁל אֵשׁ עֵינַיִם סְגֻלוֹת

בָּחֲרָה בָּאַחֵר,

סֶדֶק תְּהוֹם נִפְעָר

נִשְׁאַר רַק עָבָר.

לְבַיִת לֹא יָכֹל לַחֲזֹר

הָאֵשׁ דּוֹלֶקֶת גַּם מֵאָחוֹר,

נָטַל תַּרְמִיל יָצָא לְעִיר

הַצֶּבַע כְּבָר לֹא בָּהִיר. 

עַל שְׂפַת הַיָּם חַי לוֹ יָמִים

חֲבוּרוֹת רְחוֹב מזְרְקֵי סַּמִים,

עֵת בֹּקֶר מַפְצִיעַ מְחַפֵּשׂ באשפתות

אוּלַי נִשְׁאַר מְעַט אֹכֶל מֵאַחַת הָאֲרוּחוֹת. 

מֶלֶךְ לְלֹא ממלכה

מִשֶּׁהוּא בּוֹ נִשְׁבַּר,

אוּלַי יִמְצָא חַבוּרָה אַחֶרֶת

מַשֶּׁהוּ בּוֹ בָּעַר.