CIMULACRA הבלוג של אבי רוזן
אמנות, טכנולוגיה, חברה, פילוסופיה, סייברספייס ועוד.
פוסטים פופולאריים
-
האם האמנות תשלוט?
21/10/09 | 747 צפיות
-
אגדת השבלול
19/5/11 | 981 צפיות
-
מוטי עומר הלך מאיתנו
10/6/11 | 1471 צפיות
-
אמנות באיפוד, זה מה שנלמד בבית הספר..
20/1/11 | 1316 צפיות
-
מועדון הלבבות הבודדים...
11/3/11 | 1009 צפיות
-
ראיה כפולה - stereo vision
5/12/09 | 959 צפיות
פוסטים אחרונים
- אמנות והסייברספייס ספר חדש בהוצאת רסלינג 22/6/16
- מהדפס רשת להדפס מסך 20/9/12
- מה הן 100 העבודות המשפיעות ב-5 השנים האחרונות 17/9/12
- אמנות הכסף 13/9/12
- תקשורת ההמונים- הדמיון הוא המציאות, המציאות היא דמיון 12/9/12
- אמנות\חיים 30/7/12
נוף מספר 2
בראשו של כול אחד מאיתנו מותקנת מצלמת וידאו של חייו.
כאשר נזכרים בדבר מה, עולה "סרט" הווידאו,
המוקרן על מסך התודעה.
לעיתים הסרט ברור, לעיתים דהוי ומעוות, ולפעמים נמחק ואיננו.
טקסט, ציור, צילום ווידאו הם פיגומי הזיכרון,
המאששים באחת את שנחווה ...
*(מסגרות הצבע בווידאו - אדום, כחול, הן אזורים אסוציאטיביים, המעבירים בקליק עכבר לפיגומי זיכרון אחרים) |
תגובות אחרונות
-
שטוטית
בתגובה על אמנות והסייברספייס ספר חדש בהוצאת רסלינג
-
Avivit Agam
בתגובה על פורטרט עצמי1
-
a#mili
בתגובה על נשגב-קיקיוני
-
יהודיתדימנד
בתגובה על עירום
-
שיר_שטוטית
בתגובה על מהדפס רשת להדפס מסך
-
המ(ר)קיז דיו
בתגובה על One and Three Hamers
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תמר,
תודה על הביקור.
אני משמר את זכרונותי במסות של ויידאו ברשת.
מעניינת הדרך שכל יוצר, בוחר לשמר זכרונות, מראות..
תמר
תודה אנטון,
כאן בדף התגובה שלך ושל האחרים הופכים לחלקים אינטגראליים של היצירה שלי (שלך)...
אפשר לבחון את הווידאו, יחד עם התגובות, להקליק על התמונה שלך, להגיע לדף שלך על תכניו.
גוגל יקשר בין הדפים, ובעתיד הם יאוחדו כחלק מרשת הסוציאטיבית גלובאלית.
שבי, לא הבנתי אם הסרטון שיצר אבי הזכיר לך את השיר הזה, או מה שכתבתי לגבי האפסון בזכרון.
קראתי את שלושת השירים: המקורי, בתרגומו של אהרון אמיר, ובתרגומה של רינה ליטווין.
מבין שלושתם יכולתי להבין רק את המקורי והוא כתוב כאילו איש שיכור שר אותו ולא מדייק ממש במילים. יוצא מאוד משעשע ומזכיר לי את חבורת מונטי פייטון.
עדיין, אני מבינה את השיר משום שבאנגלית הוא מובן, אך לא כל כך הגיוני ברמת העלילה, הוא משעשע כך שנוצר רגש, והוא גם מזכיר לי משהו אחר שאפסנתי משכבר הימים.
לפי הבנתי, המשמעות איננה בחושים, כי בחושים נמצא הגירוי.
בחושים שלי, נראה לי שבחשתי יותר מידי....
מיכל -
פעם דיברנו על זה , אפשר להפעיל את הטריגרים אללו גם ע"י אסוציאציות הרבה יותר עקיפות ,
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92'%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%A7%D7%99
השיר "פטעוני" - לואיס קרול , לא משנה התרגום,
נסי לקרוא אותו עם הדגש לפי סימני הפיסוק, הקריאה והשאלה - פתאום נראה שמבינים על מה הוא מדבר למרות שאף משפט אינו הגיוני,
יש את התופעה הזאת בכל גרוי שמגיע למח, אנחנו מחפשים משמעות בחושים שלנו ומתאמים את הגרויים לתובנות שלנו,
העולם האישי נבנה מקולאז' של תמונות ורשמים, הנאגרים בזיכרן.... טקסט, ציור, צילום ווידאו הם פיגומי הזיכרון....הם גם טקסט כרשת של סימנים הממוקמים ביחס לפרקטיקות אחרות המייצרות משמעויות?. הטקסט אינו מתקיים כמערכת יחידאית, אורגנית ואוטונומית (כמו בפורמליזם ובסטרוקטורליזם), אלא מקיים זיקה גלויה או מובלעת עם מערכות אידיאולוגיות סוציו-היסטוריות חיצוניות הטעונות בקודים ובקולות שונים: את עקבותיהם נוכל לגלות באינטרטקסט החדש בדומה לרשת האינטרנט, גם המוצר החדש בנוי כהיפר-טקסט-בלתי-מוגבל בזרימתו ובאפשרויות הקומבינטוריות שלו. תודה אהבתי, אנטוןתודה לך דבי על הביקור אצלי בפיגומים...
יש לך פה עניין עם פועלי בניין:-)
טקסט, ציור, צילום ווידאו הם פיגומי הזיכרון,
משמרים זיכרונות וחוויות, מרחיבים אותם
תודה
הי מיכל,
מנגנון איחסון ושליפת המידע מהזיכרון, מתחלק למספר חלקים- אזורים...
זיכרון לטווח קצר, "אזור העבודה", וזיכרון לטווח ארוך...
יש פגיעות שונות הפוגמות בתפקוד הנ"ל.
נכון, היצירה צריכה להפעיל רגש כלשהו, אך אנו יודעים כי רגשות אלה סובייקטיביים.
קרחת יער למשל אצל אחד היא מקום קסום ומרגיע, ואצל אחר היא מקור לפורענות.
אם זאת מרחב המדיה הופך את כולנו לבעלי חוויות דומות.
תודה,
אבי.
תודה לאה,
הסייברספייס הופך למרחב אסוציאטיבי, בו כל אחד מאחסן את המידע שלו, והוא עולה וצף בעבור כולם בהקשרים שונים...
לרוב זה במגע אצבע או יד ענוגה :-).
שבת שלום...אבי, הפוסט הזה שלך מזכיר לי קצת את אחד הפוסטים הקודמים שלך "טרנספורמציה בין מימדית".
שם הצגת ע"י טקסט לא מובן ייצוג בינארי של שמירת מידע ע"י פוטושופ.
כאן אתה מציג (או אולי לא..) את תהליך הזיכרון כפי שהוא מתבצע בתוכנו, או יותר נכון כיצד הוא נראה בתוך התהליך.
אני חושבת (על פי נסיוני - לא מדעי) שלזיכרון שלנו יש שתי פונקציות נפרדות. אחת מאחסנת את המידע והשניה מביאה אותו.
זו שמאחסנת את המידע לא שומרת כל דבר שראינו או חווינו, אלא, אירועים נבחרים שיצרו אפקט רגשי. האירועים מאופסנים חלקם ויזואלית וחלקם לא. יש סיפור "ציפור הנפש" של מיכל סנונית המראה כאילו הרגשות שלנו מאוחסנים במגירות.
זו שמביאה את המידע מופעלת ע"י טריגרים. הטריגר יכול להיות אחד מחמשת חושינו או הבאה של זיכרון המושך את הבא כחוט - כמו שהוצג בספרי/סרטי "הארי פוטר" בתור ה"הגיגית".
ייתכן ויש עוד טריגרים המושפעים מתת מודע קולקטיבי, או החוש השישי.
כשאני מביטה בסרטון שהבאת, הוא יכול להפעיל את אחד הטריגרים ואז אני נזכרת במשהו דומה (נזכרתי בפוסט אחר שלך למשל), או ליצור משהו רגשי ואז אוסיף את הסרטון לזיכרון.
לכן, יצירת אומנות, לדעתי, צריכה לפחות ליצור/ לעורר איזשהו רגש אצל הצופה, כדי להירשם בו.
אבי, הפוסט שלך והוידיאו הזכירו לי קטע בסיפור שלי (נמצא בבלוג שלי) בשם "תמונות זזות". מעתיקה לך אותו:
"...בתשובה הוא מניח על מצחי ובתוך שערי שברי קוצים, צדפים ופיסות אלמוגים, כמו דלה אותם מזר ייסוריו של המושיע הנַצְרָתי.
אחלה, עכשיו יש לך גם זֵר, הוא לוחש לחישה מחויכת, זֵר שחבל על הזמן.
הוא מעביר את כף ידו הענקית, הענוגה להפתיע, על מצחי, מחליק ועוצם את עיני. על הצג הפנימי של שמורות עיני העצומות, כמו בֶּחלום, השקופית – "סליחה תקלה", מיד נמשיך בחיים. מחזירים את העולם בREWIND- לרגע הבריאה ומתחילים הכל מחדש, אבל הפעם זה יהיה אחרת. הפעם היצירה תהיה נכונה, מדוייקת..."
אבי עכשיו שאני קוראת את הקרטע במנותק מהסיפור הוא ממש מתחבר לי לוידיאו שלך.
תודה ו* לאה