0

20 תגובות   יום שבת, 25/4/09, 09:09

בכל שנה, באותה השעה, באותה הדקה

מפלחת את האויר
הצפירה.


בכל שנה, באותה השעה, באותה הדקה
אומה שלמה נעצרת באחת ונעמדת דום!


בכל שנה, באותה השעה, באותה הדקה
אומה שלמה נעצרת באחת, עומדת דום ודומעת.


בכל שנה, באותה השעה, באותה הדקה
אומה שלמה נעצרת באחת, עומדת דום, דומעת וקוראת קדיש.


בכל שנה, באותה השעה, באותה הדקה
אומה שלמה נעצרת באחת, עומדת דום, דומעת, קוראת קדיש ומתפללת אל מלא רחמים.


בכל שנה, באותה השעה, באותה הדקה
אומה שלמה נעצרת באחת, עומדת דום, דומעת, קוראת קדיש, מתפללת אל מלא רחמים ושרה


שרה

ה ת ק ו ה.

וכך גם אני, כבר למעלה מחמישים שנים
בכל שנה, באותה השעה, באותה הדקה
למעלה מחמישים שנה..
העיניים טחו,

הלב הולך וכבד וכבד
הכח אוזל
רק הדמעות לא יָבַשּוּ
לא יָבַשּוּ. . .

 

------------------------------------------- 

הלכתי לשם
מרחק הליכה של כרבע שעה.
בכוונה הלכתי.
הייתי זקוקה את הזמן הזה להיות עם עצמי.
ככל שהתקרבתי
הרגשתי שאני כבר לא צועדת לבד.
אנשים בני כל הגילים.
מי לבד, מי בזוגות
ומי בחבורה.
כשהתחלתי כבר לראות את המחסומים
והשוטרים והניידות והדגלים
והמוני האנשים
שפני כולם אל מקום אחד
החל המחנק הזה
ההתרגשות.
מצאתי לי ספסל אבן לשבת עליו
מאחורי שורות הכסאות.
לא עברה דקה
וגם הוא התישב.
אחריו התישבו עוד כמה אנשים.
חברתי הודיעה לי בטלפון שהיא לא מגיעה.
הוא התקשר והיא הודיעה לו שהיא לא מגיעה.
הבנתי שאני לבד שם.
הוא הבין שהוא לבד שם.
אז מה?
אנחנו רצינו להיות שם.
עמדנו בצפירה.
התישבנו בזמן הנאומים.
צפינו בתמונות החללים שהוקרנו על המסך הגדול.
שמענו את יזכור.
את אל מלא רחמים.
עמדנו ב"קדיש".
כששרו את הבלדה לחובש, שרתי גם אני.
גם הוא שר.
מידי פעם מחיתי דמעה.
מידי פעם גם הוא מחא דמעה.
ההמנון.
עמדתי ושרתי אותו בגאון.
הוא עמד ושר בגאון.
תם הטכס.
אני התפזרתי לבד. אישה חמשושית.
הוא התפזר לבד. איש חמשוש.



דרג את התוכן: