פרק 3  

המשך סיפורו של רמי

קורה לפעמים שאני מתעורר בעצמי , בלי עזרתו של השעון מעורר . כשמגיע בוקר  כזה אני יודע , שהכל צריך ללכת חלק. זה כיף לא נורמלי לנהוג בג'יפ בשעת בוקר מוקדמת. ציפורים על העצים, הכבישים ריקים והרמזורים ירוקים. בעלי הקיוסקים עדיין מרכיבים את מדורי העיתונים  והשמש עדיין מסתתרת מאחורי העננים . 20 דקות ואני בתל אביב . שום דבר לא יכול לעצור אותי חוץ ממשאית זבל  שעוצרת כל עשרה מטר. אפילו חניה מצאתי מול המשרד. זאת הפעם הראשונה שאני פוגש את שרון בכניסה לחצר הבניין. שרון משכה הודעות שנקלטו במזכירה האלקטרונית. באחד מההודעות נאמר במבטא רוסי כבד:

"שלום, מדבר איגור דימיטרי. אני רוצה לעניין אותך ביבוא מוצרים מיוחדים מרוסיה". השאיר מספר טלפון, אמר תודה וניתק. שרון לא התאפקה והחלה להתגלגל מצחוק כששמעה את המבטא של הבחור דימיטרי.

"אין לי שום דבר נגד רוסים. אבל, המבטא שלהם באמת מצחיק אותי כל פעם מחדש. והאמת, לפעמים זה קצת מרגיז אותי שהם מתפלאים על כך שלא מבינים אותם".

בכלל לאחר העלייה הגדולה מרוסיה, הרוסית הפכה לשפה שניה בארץ. ישנם מקומות ששומעים יותר רוסית מעברית. החלטתי להחזיר טלפון לאיגור.

"מדובר בבגדים". אמר לי איגור.

"אבל עדיף שנפגש". הוסיף בהתלהבות. קבעתי עם איגור לארוחת צהריים. שרון נשמעה משוחחת עם בחורה אחרת, יצאתי לראות במי מדובר.

"תכיר, זאת אחותי הקטנה". הציגה שרון. ואחותה מצידה הושיטה את ידה.

"נעים מאוד, קוראים לי אורנה". אמרה בביישנות . ביישנות זה שם המשחק אצל כל הנשים. בהתחלה הן שקטות וביישניות. אחר כך, רק אלוהים ישמור אותנו מצרות ומגזרות קשות. ממבט ראשון ניתן להבחין שאורנה אינה בחורה רגילה. לא יודע למה. אולי בגלל בגדיה המחויטים, או אולי בגלל יופייה המיוחד. רציתי לשהות בחברתן של שרון ואורנה. אבל, טלפון נוסף החזיר אותי לשולחן העבודה. השעה כבר 12 בצהריים.

"אני צריך לצאת לפגישה חשובה, אל תלכי לפני השעה ארבע". אמרתי לשרון.

"לאיזה כוון אתה נוסע?"

"הרצליה"

שרון ואורנה הביטו זו בזו ואני יצאתי החוצה.

'פיקסו' בהרצליה, שם נפגשים כל המי ומי . ארוחות עסקיות מצוינות, מלצריות חינניות ושירות נהדר. עוד לא הספקתי לעבור בדלת וכבר ניגשה אלי שרית המלצרית והובילה אותי אל שולחני הקבוע.

"אתה לבד?"

"לא, אני מחכה למישהו. תודה". השבתי בנימוס .

אבי, מנהל העבודה שלח לי כוס יין משובח מהבר. אל דלת הכניסה הגיע אדם שמנמן ומקריח עם חליפה מצועצעת ושתי בחורות בלונדיניות  יפיפיות , גבוהות ממנו בראש וחצי. שרית הובילה אותם ישר אלי . אחרי הכרות קצרה ולחיצות ידיים. החל איגור לדבר על עסקיו השונים.

"תראה" אומר לי איגור. "ברוסיה מיצרים המון זיופים. יש שם בגדים מכל המותגים הכי ידועים  והכל מזויף.

ב-מ-ק-ר-ה, אני מכיר את הבעלים של אחת מהמתפרות הללו. לאחר בדיקה גיליתי, שמשתלם ליצר שם את הבגדים ולייבא אותם לכאן".

"רגע, רגע". הפסקתי את דימיטרי. "אולי אתה לא יודע, אבל, אי אפשר לייבא לארץ מוצרים מזויפים. זה לא חוקי. אפילו מוצרים מסוג ב' שאינם מזויפים, אי אפשר להכניס לגבולות המדינה". "גם על זה חשבתי". ענה לי איגור בלי להתבלבל. "אני מסדר לך תעודה על כשרות הסחורה. תאמין לי המכס זה לא בעיה".

"אז למה אתה צריך אותי?" שאלתי בסקרנות.

"אתה, יש לך משרד מסודר, אתה יכול להוציא קבלה מסודרת. וחוץ מזה, לך יש סוחרים שיקנו ממך תיק תק ובלי שאלות מיותרות". השיב לי איגור בצורה משכנעת. לא יודע למה אבל נדמה לי ששמעתי כבר את המילים האלה ממישהו. "תקשיב". המשיך איגור כשראה שיש בי ספק. "אין לך מה לדאוג . אני דואג לכל, נכון?" אמר ושאל את הבלונדות שקישטו אותו. והן הנהנו בראשיהן כמו שתי בובות מתוכנתות. שרית המלצרית נתנה לי דף לבן מקופל. בקשתי סליחה פתחתי את קיפולי הדף וקראתי במהירות. 'אל תתעסק אתם, הם נוכלים !!! אוהבת אותך'. וציור של לב גדול.

"מי נתנה לך את זה?" שאלתי את שרית המלצרית החביבה והחייכנית.

"זה הגיע בפקס". השיבה שרית בחיוך מאולץ.

"תן לי לחשוב על זה יום יומיים". סיכמתי את הפגישה עם דימיטרי ובובותיו. לחצנו ידיים ונפרדנו לשלום. יצאתי מהמסעדה. שוב פעם ההרגשה המוזרה, אני מרגיש שמסתכלים עלי כל הזמן, כאילו מישהו עוקב אחרי. שלחתי את היד לישבני. אולי יש לי חור במכנסיים. לא, זה לא זה. אבל ההרגשה, הרגשה. הפעם המסתורית מנסה להציל אותי. מי זאת, לעזאזל? פקק ארוך על כביש החוף. ילד שנוסע באוטובוס שלפני עושה לי פרצופים. החברים שלו מתפוצצים מצחוק. ילדים, מה לעשות?! גם כשאני הייתי ילד עשיתי פרצופים לנהגים. והם, החזירו לי פרצוף אדיוטי. כבר ערב. אני מגיע למרכז פתח תקווה. יש פתח לעיר הזאת, יש גם יציאה, אבל אין תקווה. העיר מתה. בשמונה כולם רואים חדשות והולכים לישון. בסמוך לבניין העירייה, יושב בחור מסומם, משחק עם קלפים. "אס זוכה קינג בוכה. מי ראה, זכה. מי שלא, הפסיד" . מולו עומד השותף. משחק אותה כאילו הרגע עבר במקום ופתאום בא לו לשחק. פעמיים מרוויח, פעם מפסיד. ככה הם שחקו עם עצמם, כנראה עד שנמאס להם. עצרתי. קניתי פיצה וחזרתי לביתי. ע"י הדלת מגולגל העיתון של הבוקר.   טוב, יצאתי מוקדם, עוד לפני שהעיתון הגיע. הורדתי חולצה, לבשתי מכנס טריקו קצר, משכתי הודעות מהמשיבון. שרון מודיעה לי, יוסי צועק לי, המסתורית מוסרת לי.... והפתעה . אורנה האחות של שרון, אצלי במשיבון:

"תתקשר אלי  ואל תגיד לשרון כלום". הרמתי את הטלפון להתקשר לאורנה. אבל, אחי התקשר קודם.

"אפשר להלוות את הדירה שלך?" שאל בחוצפה. כנראה מצא איזה כוסית.

"למתי אתה צריך?"

"מהשעה עשר". ולא אמר עד מתי.

ביני לבין הפלצן, היה הסכם לא כתוב. הוא, שוטף לי את האוטו ומנקה לי את הבית, כל פעם שאני משכיר לו את הדירה או את הג'יפ ללילה. יש לי מזל שהוא חנון ולא היו לו הרבה בחורות. לי לא היה מזל כמו שלו. לי לא היה ממי לשאול דירה ללילה. אבל, גם לא היו לי בחורות.

"בשעה שתיים אתה מפנה ת'דירה!!" החליט, אמר וסגר את השיחה בניתוק החלטי. 

עכשיו אני אתקשר לאורנה. מלמלתי בקול. אבל שוב צלצול הטלפון הקדים אותי. 

"שלום לך". אמרה המסתורית .

"הווו, שלום גם לך, המון זמן לא דברנו". החזרתי כמתגעגע.

"אני שמח שאת לא מפסיקה לעקוב אחרי, בטח ב ק.ג.ב. מבסוטים" הוספתי בעוקצנות.

"אם תפתח במדור ההרפיה בעיתון, תראה שהצלתי אותך. אז אל תזלזל". אמרה המסתורית.

"אז מה את אומרת, נפגש פעם? או שמתאים לך לעקוב אחרי?!" שאלתי בסקרנות.

"אפשר להיפגש הערב" לחשה המסתורית. "הלילה בשעה 11 , בפאב שבכפר אז"ר" סגרנו את השיחה.

'סוף סוף, אפגש איתה'. אמרתי בקול ופתחתי את העיתון במדור השרמוטות. 'מכון המלכות  בריאות והרפיה'. ותמונה של אחת מהבלונדות של דימיטרי מקשטת את המודעה, בפוזה שלא משאירה מקום לדמיון. זונה. בת זונה. מה זה משנה......בשעה עשר בדיוק יצאתי מהבית. הפלצן, כבר התחיל לחרמן את המזרון התורן בחדר המדרגות . עשיתי עצמי כאילו אני לא מכיר אותו, עליתי לג'יפ והפלגתי לפגוש את המסתורית, בפאב שבכפר אז"ר.....

"בוקר טוב גברת מרקוביץ" . אמרתי בפיהוק גדול. "את לא מאחרת?" שאלתי כאילו אני יודע משהו ניסתר. אך היא המשיכה בצעדים מהירים לקו 66. הגעתי למשרד. שרון נראתה כאילו עבר עליה מכבש.

"את מרגישה טוב?" שאלתי עם פרצוף מודאג.

"לא!" אמרה שרון. "אחותי לא חזרה הביתה מאתמול". הוסיפה בדאגה אמיתית. "אם לא תחזור או תתקשר, אני אפנה למשטרה".

"אם את צריכה עזרה, אל תהססי לבקש". אמרתי ברצינות רבה .

הכנתי לשרון נס קפה בכוס גדולה שהביאה מהבית.

"זה בסדר מבחינתי, אם תרצי לצאת היום מוקדם". אמרתי בקול שקט ומרגיע. הטלפון מצלצל. דימיטרי על הקו.

"יש לך תשובה בשבילי?" שאל בעדינות.

"נצטרך להיפגש שוב, יש כמה שאלות שאני רוצה לקבל עליהן הבהרה". עניתי בהחלטיות. "במקרה אני נמצא ליד המשרד שלך".

"אז תכנס, אני פנוי עכשיו". אמרתי וסגרתי את השיחה.

לא עברה דקה ודימיטרי נכנס בדלת. כנראה דיבר מהחצר. דימיטרי בחליפה דומה לחליפה של אתמול, רק הצבע התחלף  לאדום מזעזע. ישב מולי, נראה קצת לחוץ. שרון נכנסה לשאול, את השאלה הידועה: "קפה או תה". דימיטרי החליט על תה.

"תפרט לי קצת יותר על עסקיך". בקשתי מדימיטרי.

"אין לי עיסוק קבוע" אמר דימטרי והוסיף: "קצת קונה, קצת מוכר. דולרים, רהיטים, ספרים, בגדים, נעליים. בקיצור, כל מה שיש".

"וגם זונות". הוספתי וחיכיתי לתגובה.

"לאאא, בזה אני לא מתעסק". שיקר דימיטרי. "אני לפעמים משתמש בשירותן, אבל לא יותר מזה". לא ידעתי אם להאמין לדימיטרי. לא רציתי להסתבך במעשים לא חוקיים.

"אני רואה שאתה מודאג" אמר דימיטרי והתקרב לשולחן. "אין לך מה לדאוג, אני בסך הכל רוצה שתזמין ממני בגדים. את כל השאר , אני עושה לבד".

"" אמרתי לדימטרי . "צא לדרך, אני אתך"...                   

בכל דבר יש סיכון . גם דברים חוקיים כביכול , נתונים לפרשניות שונות אצל משפטנים ובטח אצל עורכי דין מפולפלים . העסקה היא על ביגוד וזה הכל . ואם אצליח לייבא ביגוד עם מותגים ידועים ובזול , אוכל לספק לכל אותם סוחרים , שמתעסקים בזה ממילא . דימיטרי יצא מרוצה  . עכשיו הוא יכול ללכת בשקט לזונות שלו . בעצם , אולי לא הייתי צריך לשאול אותו על הבלונדה ממדור השרמוטות בעיתון . מה זה מעניין אותי ? כל אחד והחבילה שלו . מה שבטוח זה , שאם הייתי נראה כמוהו , גם אני הייתי צריך לשלם בעבור שירותי מין . זה לא מצחיק , כנראה שזאת המציאות . שרון קרעה את לי את חוט המחשבה , כשנכנסה ובקשה ללכת .

"רגע, חכי !! אני גם יוצא. אם את צריכה טרמפ , אני אקח אותך".

נעלנו את המשרד ויצאנו. נסענו לכוון שוק הכרמל. שרון בקשה לרדת ליד הפלאפל של ג'וני בשוק בצלאל. הורדתי את שרון והמשכתי לכוון שפת הים. מוזר, במשך שנתיים שאני עובד בתל אביב , לא יצא לי לטייל בחוף הים . מצאתי חניה בודדת סמוך לבית האופרה וירדתי לשפת הים . רציתי לנתק את הסלולרי , אך זה הקדים אותי וצלצל .

"מצטערת שלא הגעתי אתמול". אמרה המסתורית מעברו השני של הקו. לא ידעתי עם לכעוס או לצחוק .

"אני מעדיף שלא תתקשרי אלי". אמרתי בקול סמכותי וניתקתי את השיחה. המסתורית כהרגלה לא התייאשה  והתקשרה שוב.

"רמי, אני מתנצלת. אני יודעת שאתה כועס, אבל לא הצלחתי להגיע. ניסיתי להודיע , אך לא הייתה זמין". התנצלה המסתורית בקול מוזר. פתאום נדמה לי שאני מזהה את קולה. יכול להיות?? לאאאא!

"לא יתכן שתתקשרי אלי מתי שבא לך". השבתי בכעס מתון. "אני לא משחק שלך ואת זה את צריכה להבין". המסתורית שתקה לכמה שניות וענתה:

"אני יודעת, אני מצטערת, אני אתקשר אליך הערב, אם זה בסדר מבחינתך יש לי משהו חשוב לספר לך. אנחנו באמת צריכים להיפגש, אבל זה עוד מוקדם".

המסתורית המשיכה לדבר , אבל לא הצלחתי להבין . השיחה הפכה מקוטעת  ולבסוף נותקה . הגעתי לפתח תקווה לפנות ערב . גב' מרקוביץ כמעט אכלה אותי עם עיניה  , כאילו עשיתי משהו אסור . אני לא אוהב מבטים כאלו . אם יש לה משהו להגיד , שתגיד ! מה אני פושע ?!!.

"ערב טוב גב' מרקוביץ". ברכתי את הגברת והוספתי: "מה שלומך הערב?".

"בסדר, בסדר". החזירה לי גב' מרקוביץ במהירות  ובחוסר נימוס .

"מה את עושה כאן?" שאלתי תוך כדי פתיחת הדלת.

"באתי אליך" ענתה אורנה ספק ברצינות ספק בצחוק . אורנה וענת נכנסו אלי לדירה . ענת נכנסה למטבח , פתחה את המקרר , והוציאה שלוש פחיות קולה.

"אני מבין שאתן מכירות". אמרתי במן שאלה רטורית

"אנחנו לומדות יחד בחוג למדעי המדינה באוניברסיטה". ענתה ענת .

נראה לי קצת תמוה כל העניין הזה. יכול להיות שהעולם כזה קטן? אתמול עם זאת, מחר עם ההיא, במקומות ובזמנים שונים ובסוף הן מכירות לפני? מה עושים במקרה כזה? עם ענת אני בקשר נוח ולא מחייב. אורנה מחזרת אחרי, בלי לעשות חשבון לאחותה. שרון גם כן מתעניינת ואסור לשכוח את המסתורית הטרדנית שיודעת על כל צעד גלוי וניסתר בחיי. הכל קשור אחד לשני מכל הכוונים ? הרי ידוע שבנושאים כאלה , אין אחוות בנות . אישה לאישה זאב . אולי יש לי הפנטזיה להיות עם כולן , אבל מבחינתי המצב דפוק ולא יכול להישאר כך.  אחי הקטן והפלצן הציל אותי כשהופיע פתאום בדלת .

"אני חייב לקנות ג'יפ". לחש לי הפלצן הקטן , הרים את גבותיו פעמיים כלפי מעלה וטפח לי על השכם .

"אני הולך, ביי לכולם". אורנה קלטה שהיא בעצם מפריעה ואמרה שגם היא צריכה ללכת .

"את חוזרת הביתה? או שתשאירי את אחותך מודאגת?" שאלתי והתשובה לא אחרה לבוא. "אתמול בלילה ישנתי אצל ענת , השארתי לשרון פתק על המקרר . אני אתקשר אליה". ובלי לבקש רשות חייגה לביתה של שרון.

"שרון לא בבית". אמרתי לה תוך כדי שחייגה . אורנה השאירה הודעה במשיבון . נתנה נשיקת אחיות לענת....... ולי נתנה נשיקה קטנה על השפתיים והלכה .

התעוררנו בבוקר מוקדם. ארוחת בוקר אכלנו בתנובלה ואחר כך הקפצתי את ענת לאוניברסיטה. שרון נראתה זורחת כשאמרה לי תודה והוסיפה נשיקה רכה על הלחי . דימיטרי הפתיע בלי להתקשר והחתים אותי על כמה מסמכים שהדפיס ביוזמתו . המשלוח הראשון הגיע כעבור שבוע והמשלוח השני יומיים אחר כך . את הכסף קיבלתי מדימטרי עוד באותו היום . 10000 שקלים במזומן , כסף קל והחיים יפים . שרון פתחה את מעטפות הדואר , ביניהן מעטפה ירוקה עליה כתוב : משטרת ישראל . בטח סגירת התיק על הגנבה שהייתה . במכתב מודפס באותיות קטנות : הנך מתבקש להגיע בדחיפות למחלקת חקירות במשטרת פתח תקווה לצורך חקירה .

"זה בוודאי טעות". הרגעתי את שרון . בשעה 11 לפני הצהריים כבר ישבתי מול שני חוקרים קשוחים . האחד בריון וקירח , השני צעיר כבן 25  .

"אתה רמי כהן , בן 32,  רווק , גר ברחוב 'הרב בלוי' 23 בפתח תקווה , עיסוק : יצוא ויבוא ברחוב ריינס בתל אביב . עד כאן הכל נכון?" שאל הצעיר והוסיף: "אתה נראה לי מוכר"

"כן, אההההה לא !! כן, זה נכון" השבתי בבלבול כי לא ידעתי על מה לענות קודם.

"ספר לנו קצת על עבודתך".

"טוב , נראה שאתם יודעים , יש לי משרד בריינס , פקידה חמודה  וזהו".

"יש לך גם ג'יפ". השיב לי הבריון בלגלוג .

"ספר מה אתה מייצא ובעיקר מה אתה מייבא". הוסיף הבריון קצת בחוסר סבלנות .

"הכל" אמרתי בגאווה . "החל משרוכי נעליים ועד חלקים למטוסים. אפשר לדעת על מה החקירה?" שאלתי בנחת מזויפת.

"ספר לנו על היבוא האחרון מרוסיה". אמר הקירח בטון גבוה . הייתה לי הרגשה לא טובה מההתחלה לגבי דימטרי . הנה אני עכשיו בתחנת משטרה . בטח ייבא גם זונות הבן זונה המכוער . פתחתי את התיק ג'מס בונד והצגתי את המסמכים המעידים על ייבוא בגדים , הצגתי גם את המסמכים שדימיטרי השאיר בידי . החוקר הצעיר צילם את המסמכים . אחרי יומיים דימיטרי נעצר .  הטלפון הראשון שעשה מתחנת המשטרה , היה אלי . הטלפון השני מתחנת המשטרה היה מהחוקר הצעיר שהזכיר לי , לא להיות בקשר עם דימיטרי  עד גמר החקירה . ובדרך אגב עודכנתי שמדובר בהברחת יהלומים בשווי של מיליון דולר . הכיסוי? אני! נו, חשבת אחרת?    וכמו שאמר פעם אדם חכם : אין צורך לייבא זונות לארץ , אם אתה בעצמך בן זונה גדול !!!