ראשית דבר אפתח ואומר כי דבריי מכוונים לשתי המינים ומטעמי נוחות אנסחם מנקודת ראות של זכר.

מדוע הרוח החברתית הנושבת מנוגדת לרוח הזוגיות?

מדי פעם אנו שומעים את הקלישאות הנפוצות: "אני לא בנוי לקשר", "אני לא מאמין בזוגיות/אהבה".

אינני מתפלא על אמירות שכאלו, למרות היותי רווק, בן 40 שזמן רב לא ידע זוגיות מהי, (ואני כן בנוי לזוגיות וכן מחפש באופן פעיל)  אני חי את רוח התקופה, את העידן שמתייג אנשים, שמחנכם לעצמאות במסווה של הישגיות, עידן תחרותי המדגיש את האינדיבידואל ובז לשני אינדיבידואלים המבקשים להתאחד בזוגיות הכרוכה בויתורים.

הדור הבא שאיננו זוכה למודל חיקוי של זוגיות בריאה, מנציח ללא מודע את הדיספונקציה החברתית הזאת, על כן הפכנו להיות מחד כור היתוך שכן הבדלי העדות נעלמים אט אט, ומאידך איש מאיתנו אינו יודע דבר וחצי דבר על משמעותה של זוגיות אמיתית.

מדוע אנחנו מתחתנים?

בשביל מה להתחתן? הרי בשביל כוס חלב אחת, איננו צריכים להביא את הפרה הביתה?

כאשר אנו מתחתנים, אנו נוטלים חלק במעשה בראשית, בבריאת העולם בזעיר אנפין. אנו מטביעים את חותמנו על העולם, יוצרים יצירת בראשית משלנו וניתנת לנו מחדש הבחירה באם לחיות בתוך שערי גן העדן או בגיהנום.

חשוב להדגיש, אין מדובר רק ביצירת עולמות חדשים לדור הבא אלא בראש ובראשונה ביצירת עולמנו אנו, שלנו ושל בן זוגנו כאשר השלב הבא אם נבחר, יהא הקמת המשפחה.

זוגיות טובה מחייבת שויון!

מה זאת זוגיות שויונית?

"אני אבשל ואתה תדיח כלים?!"

לא לכך התכוונו חכמינו בתקנתם, אלא בראש ובראשונה שהחוזה בינינו הוא חוזה שויוני, לאו דווקא חוזה בכתב, אלא חוזה מוסכם שבו השני הצדדים מצאו אצל זולתם את התכונות, האישיות, ההתנהגויות אשר חיפשו, שנית, שצורכי שני הצדדים נענים ע"י הזוגיות הזאת ושלישית שהזוגיות היא הזוגיות הרצויה מצד שני הצדדים.

מה קודם למה? הביצה או התרנגולת?

הכל בעצם מתחיל מעצם הבחירה שלנו בבן הזוג. אופן הבחירה שלנו בבן הזוג הוא פונקציונלי לאישיותנו ולהשקפת עולמינו. תיאוריות רבות גורסות שאנו בוחרים בן זוג שדומה לדמות הדומיננטית שהיתה בילדותינו, לרוב זה כמובן ההורים.

מדוע?

כיון שבשלב מוקדם בחיינו כל אדם ואדם מאיתנו הפנים דרכים/התנהגויות/ תנאים, למצא חן בעיני ההורים, לבטא את שייכותו ומאידך את יחודו, ולשרוד את הקשיים השונים. התנהגות זאת טבועה בנו כה עמוק, שבמהלך הזמן הפכה להיות האוטומט העולה בנו כל אימת שאנו מרגישים סכנה קיומית ואין מדובר חלילה בסכנה קיומית פיזית.

לדוגמא: אשה שלמדה בשלב מוקדם מאד בחייה, כי ייחודה מתבטא בטוב ליבה, במסירות הנפש להוריה, מצאה בכך את יחודה לעומת אחיה שהיו קשי עורף לעומתה ובהמשך אף אצל חבריה. המחיר הוא ויתור על העצמי, קושי רב במתן תשובות שליליות הגובל ביסורי מצפון. כשתגיע אשה זאת לזוגיות, היא תעדיף לבחור אדם שיעריך את אישיותה המסורה, ושיאפשר לה לציית. מאידך, המחיר הוא לשני הצדדים. היא תוותר על עצמה ותרגיש קרבן, תשדר זלזול בערכו שכן היא זאת שדואגת לכל והוא אינו נוקט דבר למען הבית והילדים והוא מאידך שירגיש זלזול והשפלה, יהא תקיף יותר בנסיונות שליטה וכך יווצר מעגל הרסני ליחסים.

מה המשותף לבחירה נכונה, חוזה שויוני ויכולת הכלה?

כפי שכבר הזכרתי, בבואנו לבחור בן זוג, עלינו להיות מודעים לצרכים שאנו רוצים לקבל ממנו ומהציפיות שלנו מהזוגיות עצמה (יש להתייחס לזוגיות כישות עצמאית) ולא רק לתכונות המצופות מבן זוגנו, והכל למען חוזה שויוני. רק בדרך זאת, נוכל להתפנות ממצוקותינו לפעמים ולהכיל את בן זוגינו, ולהיות מודעים יותר להתנהגויותינו, לאינטרקאציה בינינו, והכל למען הזוגיות המצופה והמקווה. הבחירה איננה חד פעמית, אלא מתבצעת מידי יום ביומו ואין מדובר כמובן בבן זוג חדש!!!

 יחסים של מובן מאליו, לא יכולים להתקיים בד בבד עם זוגיות שויונית, אשר רק היא מאפשרת יכולת הכלה לשני הצדדים.

קשה מאוד להגיע לרמה כזאת של שויוניות, השקפת עולם אופקית (השקפה של כולם שווים, אתה מביא לזוגיות x ואני y) כאשר אנו חיים בתקופה קפיטליסטית וההדגש הוא על חינוך לעצמאות במסווה של הישגיות, תחרותיות (השקפת עולם אנכית).

החלק המשווה במוחנו, כלי ביטוי לאגו הצעקני שבנו, פועל ללא ליאות בכל שעה בה אנו ערים.

בתקופה המחנכת לטיפוח האלמנטים האנוכיים והאנכיים, אשר נוגדים לרוח מוסד הנישואים, (תורמים לכך לא במעט אמצעי התקשורת, השחקנים המוערצים אשר מתגרשים חדשות לבקרים, התכנים הטלנובלים עטורי התככים) קשה לבטא ביטוי מלא לצורך הזוגי שבנו. אין זוגיות ללא תלות וויתורים, כאשר התלות צריכה להתאים לשני הצדדים.

כיצד המין משרת את רוח התקופה ומתנגש בזוגיות?

כאשר הסקס הפך מאמצעי למטרה, כאשר המיניות מוגדרת מפתיחות (בראש) לתנוחות הקרובות מאוד לאלו המתוארות בקמא סוטרא, אך אין הנאת הביחד ולו מהדברים הפשוטים ביותר ובהתאמה גם לדפוס המיני האיניטימי של שני בני הזוג, הרי זאת ברכה לבטלה...

לא כל אדם מגדיר הגדרה סובייקטיבית את המיניות שבו כמיניות צעקנית אשר מחפשת חידושים ברוח התקופה.

המין אם הוא קיים בכלל, יהא טכני ואינסטנט כרוח התקופה שמדגישה את ההיבטיים הטכנים של הסקס, ולא מין מן המובחר שדרכו יוכל הזוג לבטא את אהבתם זה לזה ולתת מנוף באמצעותו לאחדותם הבלתי מעורערת...