"תהנה באיסלנד.......למרות שהיא משעממת".

"תודה....", אמרתי בהיסוס,  בעודי מנסה לחשב את העודף מ5000 קרונות איסלנדיות שהנחית בידי נהג האוטובוס.

זה היה המפגש הראשון שלי עם הציניות האיסלנדית המפורסמת, שעוד תככב רבות בהמשך. ציפיתי למצוא באיסלנד מרחבים אינסופיים,קרחונים מפוסלים ופלאי טבע נדירים, אבל בטח שלא קווי דמיון לישראל. מסתבר שחוץ מציניות כאורך חיים ונבחרת כדורגל לאומית שמפסידה כל הזמן, למדינת הקרח המבודדת באוקיינוס ולמדינת האש המבודדת במזרח התיכון, יש לא מעט במשותף.  

כמו ישראל, גם איסלנד רואה בארה"ב את האבא הרוחני שלה. לא סתם בעיני רבים נחשבת איסלנד, שאינה באיחוד, למדינה הכי אמריקאית באירופה. אולי בגלל המיקום הפיזי, אולי בזכות האנגלית המושלמת שבפיהם ואולי בגלל הקפיטליזם החזירי ותאוות הקניות האמריקאית שחגגה בה עד אוקטובר האחרון. הבום הכלכלי באיסלנד בעשור האחרון הפך אותה לאחת המדינות העשירות והיקרות בעולם שמתברגת תמיד בראש מדדי איכות החיים שונים. הקריסה הכלכלית הקשה שחוותה, אמנם הביאה להלאמת שלושת הבנקים הגדולים במדינה ולנפילת המטבע המקומי, אבל לא לנפילת המצב רוח הלאומי.

האיסלנדים מנסים לשדר בימים אלו אופטימיות זהירה, מעיין גרסה מקומית של ה"יהיה בסדר" הלבנטיני. יש כאלו שאף רואים יתרונות במצב הנוכחי. קחו למשל את הרמן,סטודנט איסלנדי שפגשתי בבר השכונתי  "אוסטאולאף". לדעתו יש משהו טוב בכך שמאז המשבר, אנשים קצת חזרו לדברים הפשוטים בחיים."אפשר היום לראות הרבה יותר אנשים נפגשים עם חברים לפעילויות פשוטות כמו לשתות קפה או לשוטט בעיר, יותר אנשים מתעסקים בספורט כדי להפחית את הלחץ. במקום לרדוף אחרי העבודה והכסף הם רודפים אחרי הכלב בפארק."

גם ליליה, בנקאית "באחד הבנקים הבודדים שנשארו" היא צוחקת , חושבת כך:  "בשנים האחרונות הכל סבב סביב כסף וסמלי סטטוס עד שבשלב מסויים כבר איבדנו את הפרופורציות. אנשים קנו בלי סוף בתים באירופה,מכוניות יקרות.חיינו על אשראי שלא היה לנו.שכחנו כמה קטנים אנחנו,הרי בסופו של דבר אנחנו עם של דייגים".

הברמן ב"אוסטאולאף", עובד זר שהגיע מקוסטה ריקה, שמח גם הוא לנוכח המשבר. או יותר נכון שמח לאיד." עד המשבר האיסלנדים היו אחד העמים הסנובים בעולם. היית צריך לראות אותם מסתובבים עם האף למעלה כאילו הם המדינה הכי טובה ואיכותית בעולם. אני מקווה שהמשבר הנוכחי קצת יחזיר אותם לקרקע." 

דבר טוב נוסף שהתרחש, הוא שהאיסלנדים התעוררו מהתרדמת הפוליטית ששרו בה בעשרים שנה האחרונות. כשעוברים ליד בית הפרלמנט במרכז העיר ניתן להבחין בלא מעט חלונות מנופצים. "נמאס להם לתקן את זה. גם ככה כל שבת יש הפגנה חדשה ואנשים זורקים כל מה שבהישג יד לעבר הבניין" אמרה ליליה. שיא ההפגנות, שרק גדלו משבת לשבת, היה ב20 לינואר כאשר הממשלה היתה אמורה לשוב מחופשה ארוכה ותמוהה למדי. המפגינים חבטו במחבתות על חלונות הבניין, הניפו דגל של סופר מרקט על ראש הפרלמנט, נשאו מנהל סניף בנק על כתפיהם ולבסוף הבעירו בלהבה גדולה את עץ חג המולד הגדול שהיה בכיכר. זאת היתה הפעם הראשונה מאז 1949 כשהמשטרה האיסלנדית, שבד"כ עוצרת ברבורים שעברו על מהירות השייט המותרת באגם, נאלצה להשתמש בכוח וגז מדמיע כדי לפזר את ההפגנה האלימה. 

מפתיע לגלות שאם ממיסים את התדמית הלבנה והנקייה של איסלנד, מגלים מתחת מדינה שנוהלה כמו קונספירציה מסרט של ג'יימס בונד. הבנקים שהופרטו בשנת 2000, צברו נכסים אדירים בחו"ל ע"י טריקים כלכליים מפוקפקים, הימרו על כספי הציבור כמשכנתא וגדלו במהירות מופרזת לפי עשרה מכלכלת איסלנד. רוב כלי התקשורת במדינה מנוהלים ונערכים ע" חברי מפלגת השלטון שלא התחלפה כבר 15 שנה. כאשר המשבר פרץ, העיתונים ניסו למזער את הנזקים ע"י כותרות לאקוניות, שנעו בין אופטימיות מוגזמת לבין בריחה מהמציאות.

מוסדות המדינה שאמורים לתת מידע וסטטיסטיקות לציבור, הושתקו או נסגרו בעשור האחרון, כאשר נתנו תחזיות לא נעימות או הפריעו למהלכים כלכליים נועזים. הרגולציה והגופים האמורים לפקח על מהלכים אלו, עמדו דום ,בזמן שבעלי האינטרסים גזרו את הקופונים השמנים. אלו ברחו כמובן עם הכסף עם פרוץ המשבר, כשהם משאירים את איסלנד עם חוב עצום של 20 מיליארד דולר, המתחלק על 300 אלף תושבים.

אבל חובות אינם מושג זר לאיסלנדים. עוד הרבה לפני המשבר, האיסלנדי הממוצע חי בשלווה עם אוברדראפט תמידי. הכל נרכש בויזה, ממסטיק במכולת ועד מרצדס חדשה. גם כאן נהוג לקחת משכנתא כבר בגיל צעיר, בנוסף להלוואות סטודנטים ,הלוואות על האוטו (לאיסלנדים יש 2.7 בממוצע), הלוואות לרכישת סוסים ועוד ועוד.

לא נעים להודות, אבל פעמים רבות בהיסטוריה היתה איסלנד מדינה נוחה לניצול. בין אם ע"י הנורווגים והדנים ששלטו בה או ע"י הגרמנים והאנגלים שהשתלטו לה במאה ה18 וה 19 על אזורי הדייג הרחבים. במלה"ע השנייה למשל ,הצבא הבריטי פשוט נכנס לאי ללא התנגדות והקים בסיס צבאי גדול שלימים הפך לבסיס נאט"ו שתופעל ע"י האמריקאים עד 2006. גם בעשור האחרון אף אחד לא הניד עפעף, כאשר בעלי אינטרסים, בנקאים ממולחים ואוליגרכים רוסים שיחקו בכלכלת איסלנד,משל היתה הקופה הפרטית שלהם.

האיסלנדים מקווים שהבחירות שמתקיימות היום וממשלת השמאל שכנראה תבוא בעקבותיה תביא לשינוי מהותי. הצעד הראשון המתבקש ממנה למשל, הוא צעד דמוקרטי בסיסי שלא היה קיים עד היום: הפרדת רשויות הפרלמנט, הממשלה ובתי המשפט.האיסלנדים מבינים היום, שהופקרו ע"י ממשלתם ושימשו ככר נוח ליותר מדי בעלי אינטרסים. בין אם הממשלה החדשה תביא את השינוי המיוחל ובין אם לא, פעמוני המהפכה כבר מצלצלים כבר ברקע. ערב הבחירות האיסלנדים מחפשים יותר מכל את הכבוד השחוק שלהם כאומה בחזרה, ולהוכיח לעצמם, בגרסת כיסוי איסלנדית לדג נחש, שגם הם, בטח לא פראיירים.

==========================================================================