ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
היתה זו ואליס סימפסון (הגרושה שאדוארד השמיני ויתר למענה על כס המלוכה) שאמרה שאישה לא יכולה לעולם להיות רזה מידי (או עשירה מידי – אבל זה כבר שייך לפוסט אחר...) . אז אני לא יודע מה בקשר לנשים , אבל דוגמנית (שזה זן קרוב ל'נשים' אבל לא בדיוק ) לקחו את האמירה הזאת ואימצוה בחום אל חיקן (הדל) .
עולם האופנה סוגד לכסף , עלומים ורזון (במילה אחת – פריסהילטון) . זהו עולם רעבתני וטורפני שצורך את הבשר שלו טרי ודק . דוגמניות הן , על פי רוב (זהירות – סטיגמה בדרך...) אנורקסיות שכלית לא פחות משהן אנורקסיות גופנית . זאת אומרת שאף אחת לא מצאה עצמה מדגמנת כתחליף לג'וב במשרד המדען הראשי . זה לא עניין של אינטליגנציה , זה עניין של היצע וביקוש – כשיש ביקוש ליופי שלך למה לטרוח לפתח תכונות אחרות ?(נגיד , שדורשות מאמץ, או שעושות קמטים...) אז - כשהן נתקלות בדרישות התעשייה ("לכי הביתה ותחזרי בעוד פחות מעשרה קילו") הן מיישרות קו עם הציווי האלוהי בלי לחשוב פעמיים . ההטמעה של המסר אצלן כל כך טוטאלית עד שהן בוחנות את שדף גופן מול הראי , תופסות פיסות שומן לא-קיימות בין אצבעותיהן הגפרוריות וממלמלות בתוגה "שיו – איך השמנתי..."
פעם נסעתי עם עדת דוגמניות לצילומים לתכנית בוקר בירושלים . מאחורי ישבה רביעיית בנות וליהגה : "וואי – כמה אכלתי אתמול – את מתה..." אמרה הצנומה לשדופה . "מתמדברת??!" אמרה הגרומה למיובשת- "אני טרפתי כמו חזיר , אני " - התפריט המדובר התגלה בסופו של דבר כאשכול ענבים ומשולש פיצה , ממנו טרחה הגרומה (או השדופה) לגרד את הגבינה . אכן אבוי ! והנושא הזה תדלק את שיחתן עד אזור בן שמן . במושב לפני הקימו שתיים נוספות מועדון (זוגי) להערצה הדדית – יא אללה-איזה רזה את – מה איתך – את רזה – לא לא – את רזה – לא – את ...וכך הלאה והלאה ... בערך בואך שער הגיא קפץ מבעד לחלון האיי קיו שלי והושיט עצמו אל מתחת לגלגלי האוטו הדוהר ("דרוס אותי ושים קץ לסבלי" –היו מילותיו האחרונות) . מי שעולמן התרבותי סובב סביב "אכלתי-מה אכלתי-לא אכלתי" לעולם לא תשתחררנה מקיבעון הרזון ולנצח תמשכנה לשתף פעולה עם תעשייה ששולחת אותן לרעות בשדות החסה . גם אני , בעוונותי ומבלי משים , הפכתי לגלגל בתעשיית יצרני האנורקסיה . כל אבחנותי הטבעיות בקשר ל-יפה , בריא , נשי - נמסות אל מול צו הרזון של ממלכה שאני בשר מבשרה . כך אני מוצא עצמי עורך אודישן לדוגמניות לצילום קטלוג . עומד יהיר מול שלדית מורעבת המנסה נואשות להכניס פנימה את הבטן שאין לה . ואני מחליף מבט ידעני עם הצלם ומסנן בשקט.. כן... דבה !! . כך אני מסכם כל דוגמנית ל-סך פגמיה – הנה צלוליטיס , הנה שומן מותניים , הנה זרועות רופסות... כי עבד נרצע אני לחזון הרזון ולמנטרה השיווקית האומרת "זה מה שהקהל דורש..."
ויש לי ילדה בת 14 , יפה להפליא , שאני מציק לה בקשר למשקל . וזה המקום להתנצל ולומר – סליחה מתוקה , אבא-שלך הוא חייל ותיק מידי בתעשיית הבשר (הרזה) והוא כבר לא רואה על העיניים...
|
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (94)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה פשוט . . . מזעזע . . .
אני חושבת שאולי החליטו בעולם הדוגמנות
שרוצים אותן שדופות, כדי לחסוך בבד?
אחרת?
לא עולה לי הסבר הגיוני למה . . .
מה עוד שרוב הגברים?
לא אוהבים את האישה שלהם שלד עצמות מזעזע . . .
וואלה...מעניין. (יש לך פה בסיס לפוסט (דוקטורט))
זה קשור גם לנושאים של הפוסטים?
הספקולציות שאני מציעה הן
א. שהעניין בפוסטים של אחרים לא מנותק מהמין של כותב הפוסט, והתגובה היא מעין התנסות בקשר, מעין פלירטוט, בדיקת כוונות, כמו לפתוח בשיחה עם מישהי על הבר. התנסות שהיא נחמדה כי היא שומרת על גבולות בקלות יותר ממפגש אמיתי ותובעת פחות זמן. העניין לא בהכרח מיני, הוא יכול לבטא עניין במה שהוא אחר ממך, נגיד סוג חשיבה שונה של גברים ונשים.
ב. זה שגברים באופן כללי פחות מגיבים אבל כותבים יותר פוסטים (במחקר המשך מצאתי שיש יותר פוסטים שנכתבים על ידי גברים מאשר על ידי נשים) נראה לי קשור עם איזה סוג של אוטיזם גברי שמרוכז בעצמו ובמה שיש לו להגיד ופחות בלהקשיב לאחרים וגם אולי קושי בהבעת רגשות ומחשבות. מדובר בהכללה אטומית אבל רק כדי לתת דוגמא, גבר יכול לבלות חיים שלמים אם אישה מעריצה שטופחת לו על השכם (כתף), השכם והערב ואומרת לו כמה אתה גדול, כמה אתה טוב ולא להתעניין במה שעובר עליה יום יום. ונשים, פחות מרוכזות בעצמן, הן יקראו את התגובות ואת התשובות לתגובות ויתיחסו לנקודות לא מרכזיות בדיון. הן ירצו לדעת כל פרט ממה שעשית במהלך היום, ישתפו יותר ברגשותיהן ומחשבותיהן וישאפו לשיתוף מהגבר שלהן.
פששש...מוריד את הכובע (האופנתי). ממש מחקר עשית פה.
אבל
זו הסטטיסטיקה. מהן המסקנות?
חקרתי את הנושא חקירות קטנה ולהלן ממצאי -
לפוסטים בממוצע יש 39 תגובות. מתוכם בממוצע 28 תגובות יהיו של נשים ו11 תגובות של גברים.
לפוסטים שנכתבו על ידי נשים יהיו בממוצע 19 תגובות נשיות ו15 תגובות גבריות, ולפוסטים שנכתבו על ידי גברים יהיו בממוצע 38 תגובות נשיות לעומת 6 תגובות גבריות.
56% מההמגיבים לפוסט של אישה הם נשים לעומת 44% תגובות גבריות
85% מהמגיבים לפוסט של גבר הן נשים (85%) לעומת 15% תגובות גבריות.
מספר המגיבים (שאינם כותב הפוסט) גדול בהרבה לפוסטים שנכתבו על ידי גברים (220) מאשר לפוסטים שנכתבו על ידי נשים (172), מספר התגובות שנכתבות בידי נשים (285) גדול בהרבה ממספר התגובות שנכתבות על ידי גברים (107).
לקרוא על ספקולציות והסברים -
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1257417
תנסה אופנה של נשים ערביות, הגוון הפוליטי עשוי למשוך אי אילו מגיבים. אני צריכה לבדוק את התיזה המתגבשת, אבל נדמה לי שבאופן כללי בדה מרקר יש יותר מגיבות ממגיבים. אני צריכה לבדוק את זה, אני אפרסם על זה פוסט בקרוב.
הייתי שמח לתת דוגמאות אבל תמיד, בכל התגובות לפוסטים שלי יש רוב מוחץ לנשים.
אולי זה בגלל תחום ההתעסקות שלי. פוסטים על אופנה (לא משנה מאיזה הבט שלה) לאמושכים צופים, או מגיבים גברים
(בעיקר כי אני לא נוטה לקשט את הפוסטים הללו בצילומים של דוגמניות עירומות)
ברוך שפטרנו מעונשו של זה!
אני חושבת שלא נפגשנו בדעותנו ארז.
אני לא מלינה על מעצבי האופנה. אבל אני תוהה למה נשים הפכו כל כך רזות מאז טוייגי ובזה הן מאבדות את סממניהן
הנשיים.
איני פמיניסטית ואני לא שונאת גברים ואני לא חושבת שמעצבי האופנה אוהבים את בני מינם ומעצבים בגדי נשים לגברים!!
אני רק חושבת שרוב הנשים יש להן ממדים אחרים מאשר לדוגמניות הרזות מאד. והדוגמאות הנהדרות שרואים בתצוגות
אופנה הן ראויות למגזר קטן מאד של נשים שיכולות ללבוש אותם
רציתי מאד להוסיף לך תמונות יפות אבל זה לא הצליח
אפשר היה לפשט ולהגיד שמדובר בשנאת-נשים מוסוות של מעצבים- גברים שמעדיפים את בני מינם . אבל מאחר וגם נשים מעצבות נוטות להצמד ל'לוק'האנורקטי . נראה לי שצריך לחפש את התשובה לשאלתך במחוזות אחרים
אתה מאד אמיץ לכתוב את הפוסט הזה מתוך הסקטור שלך שדוגל בממדים מינימליים.
נשים אנורקטיות עובדות את גופן....יש להן ראיה סוביקטיבית ולא ראליסטית את ממדיהן וזו למעשה מחלת נפש שקשה
ממאד לרפא אותה. אני מדברת מתוך הבנה לנושא כי אני עובדת למחלקה בבית חולים שבין היתר מטפלת גם בנושאי
בעיות אכילה.(אנורקסיה ובולמיה).
אם מסתכלים בכל הצלמיות הפרה היסטוריות שמתארות נשים, הרי שאפשר לראות את הסגידה לנשי שהוא מלא ותאותני....
הנשים האנורקטיות מאבדות כל דבר נשי כולל המחזור שלהן....
אם כך נשאלת השאלה איך הן יכולות לדגמן בגדי נשים??
מתי יתחילו מעצבי האופנה ליצור בגדים לנשים ממש????
צר לי , אבל אני חוזר ומתעקש שהדמויות הנשיות שכיכבו כאידאלים של יופי בשנות החמישים (דוגמניות ושחקניות גם יחד) ובהחלט נתפסו כ-רזות בעיני התקופה - היו נחשבות לשמנות בימינו אנו
למעשה רק בשנות ה-60 , עם הצבתה של טוויגי כדמות האידאלית של התקופה , התחיל הרזון הקיצוני להתקבע כאידאל יופי .
מרלין מונרו נחשבה ל"עגלגלה " גם בתקופתה.
היא מעולם לא הייתה דוגמנית,אלא שחקנית - ואילו חוקים אחרים לגמרי.
תסתכל על כוכבות אחרות מתחילת -אמצע המאה העשרים-
אודרי הופרן, ליזה מינלי, מרלן דיטריך ואפילו אליזבת טילור בתחילת דרכה- כולן דקיקות.
שחקניות מלאות- תמיד נחשבו לנשיות ומושכות-אבל כקוריוז, כמשהו שונה ואחר.
מודל האשה הרזה אכן היה מקובל לאורך כל המאה העשרים , אבל הגדרת הרזון היתה שונה . בשנות החמישים למשל , מרלין מונרו היתה אידיאל יופי גופני מקובל , היום היא לא היתה עולה לתצוגה סוג ז' בקניון בת-ים . ועדיין במושגי הרזה-שמן של תקופתה היא היתה בצד של הרזות .
הרזון התקבל כ'אין' מאחר וסימל את חיי העשירים - אלה שתזונתם מאוזנת יותר ואנינה . בדיוק כמו שלהיות חיור עור נחשב כזה כי היה סמל לעשירים שאינם צריכים לשזף את גופם בעבודות תחת כיפת השמיים . כפי שאת יודעת המושגים האלה השתנו עם השנים - אבל תמיד קיבעו קשר מובהק בין אידיאל יופי לכסף .
ובקשר לבריאות - אין מה לעשות , את צודקת . להיות שמן (מידי) זה לא בריא (לפחות עד לפריצת התאוריה המהפכנית הבאה...)
בכלל,יש פה איזה בעיית טרנדיות קשה-
פתאום החליטו שהמראה המלא יפה. אז כולם הולכים עליו,אפילו ,כמו שהיה לחץ בעבר על שחקניות לרזות-היום זה בדיוק הפוך (אפילו אני -55 קילו,שזה משקל תקין לכל הדיעות, שמעתי מהסוכן שלי "תגידי,אין מצב שתעלי כמה גרמים?" -לא! ותודה ששאלת. עכשיו תסלח לי -אני הולכת לעשות כפיפות בטן).)
עד שיחזרו למנטרה ששומן זה לא בריא -ואז שוב כולם יהיו בדיאטה.
פתאום יש מלא שחקניות שצריך פלזמה של 96 איטץ בשביל להסתכל עליהן-למשל מרינה בלומין, בחורה עם פרצוף הורס , יפיפיה מהאגדות-אבל עם גוף זוועתי. אז נכון,היא זמרת ולא דוגמנית, אבל אבוי אם זה יהיה המודל.
שכל צלם יראה את היופי בעיניו-אם זה שלדים מהלכים-ואם אילו בחורות מלאות.בלי אופנות ,בלי טרנדים, יש מקום לכל סוגי היופי.הבעיה היא לא בשומן או ברזון-
הבעיה היא בהומגניות.
"בעבר" את מתכוונת למאה ה-18?
כי מודל האשה הרזה כיופי- מקובל החל ממלחמת העולם הראשונה.
הוא התחיל עוד קודם ,אבל הפך אז למוסכמה.
ואנורקסיה זאת לא מחלה חד כיוונית, אני יודעת כי הייתי שם.
בדיוק כמו להפסיק לעשן או לעשות דיאטה (מי שצריך) זה עיניין של החלטה.
מה לעשות-זאת עובדה-להיות כמה קילוגרמים מתחת למשקל המינימום-זה עדיין בריא יותר מלהיות כמה קילוגרמים מעליו.
בחיאת,
את מדברת עדי ברקן-
אלוף ישראל בסגידה לטראנדים-
שמע שעכשיו אופנתי מידות גדולות (כלומר-מידה 40 פפפחחחח) אז מנסה לרכב על הגל.
לא תיקון ולא נמלים.
בדיוק
חלק גדול מדוגמניות האופנה, מסיבות הכוללות את הרזון המודגש אבל גם סיבות נוספות, הן יפות אבל לא מושכות, אם הבנת למה הכוונה.
בתור עונש שיוביל אותך לשינוי
אני חושבת שאתה צריך להתחיל לעשות תחתונים בשבילי :))
אני תמיד צוחקת בחבר'ה ואומרת שאני בולימית סנילית
אוכלת ושוכחת להקיא :))
היית חולה בזה?
לא אוהבת שאנדים אין להם מושג אמיתי מדברים.
זה כמו שאני אגיד "כן, להיות בכיסא גלגלים זה סיוט"
מאיפה לי לדעת?!
כמו כל דבר גם לחלות באנורקסיה יכול להביא אותך לשני מקומות-
1-חיים אומללים או מוות.
2-בחינה מדוקדקת של מה הביא אותך לשם ומשם- לצמוח.
וכן,זה תלוי גם במטפלים. כשמטפל אומר "מחלה מסוייטת" ומיתיחס לנערות האילו כקורבנות חברתיים-הן לא יחלימו לעולם.
נערות שהסיבה היחידה למחלתן הוא הרצון להיות רזות-צמות3 ימים ,מתנפלות על פיצה-ושם נגמרת ה"מחלה". לדעתי נשים שיוצאות נגד המראה הרזה -פשוט מקנאות. נקודה.
אופנה וצילומי יופי מטבעם אמורים לשאוף לאסטטיקה נשגבת, ליופי לא יומיומי. הרי את לא חושבת שכל הגברים בתקופת מיכאל אנגלו היה את הגוף שיש לפסל דויד?
בעבר אנורקסיה הייתה מחלה שאיפיינה בעיקר בני ובנות אצולה, וזאת דווקא תקופה שהעגלגלות הייתה המראה המבוקש.
אנורקסיה היא מחלת נפש מסוייטת.
אתה כותב מתוך הבנה גמורה שאתה שוגה ויחד עם זאת, אתה שבוי בכבלים של הרגלים, של נורמות.
זה הזמן לשנות את דרכיך, הנה התחלת בזה שהודית שיש פה משהו לא בסדר.
ולא עליך, אלא על הבת שלך, אני חושבת.
פוסט עצוב.
אני באמת לא מתמצא בנושא , אבל קשה לי להאמין שאנורקסיה היא תוצאה ישירה של מגמת אופנה בלבד .
בכל אופן - לתלות את כל הרעות החולות הקשורות בתדמית גוף ותפיסה עצמית -בכמה אנשים שעוסקים באופנה - זה לא רציני ולטעמי גם לא מכבד את הלוקים בבעיות כאלה (כאילו כולם כה חלשים וחלולים שדי להם בצילום של איזו קיית מוס מושלדת כדי להתחיל להרעיב עצמם למוות ?? נו באמת...)
ותיקון טעות - אני לא צלם אופנה אלא מעצב (זה לא קשור לאנורקסיה , אני יודע , אבל אם כבר מדקדקים בקטנות...)
השאלה היא מה החלק של התרבות בהפרעות אכילה אילו.
הרי הפרעות אישיות אבדניות-תמיד היו.
יכול להיות שזאת רק הצורה של ביטוי המחלה שמשתנה?
הרי לא חסרות גם נשים במשקל נורמלי עם בטחון עצמי ברצפה.
בתור מי שתהגברה בעבר על הפרעת אכילה , אני יכולה להגיד לך שהעליה במשקל הייתה עיניין טכני פשוט-אתה מה שהוביל לאנורקסיה- לקח הרבה שנים להזיז. ולא היה לזה שום קשר לכתבות אופנה.
ציניות זה נחמד, אך לא במקרה הנ"ל.צריך להיות הוגנים. את עם ההצפה של הסיפור האישי שלך, בכזאת תרעומת כאילו אומרת "איך לא ידעת שגם אני.. והעזת??" - לא הוגנת.
"רק מטפלת בהפרעות אכילה"- מה את בעצם מציעה לכותב הפוסט, צלם במקצועו לעשות? את סבורה שהמודעות שלו ושל הקולגות שלו לא נחשפה כמו זאת שלך? שהם אולי מתעסקים בתחום, רואים אך לא כואבים??
וברצינות, מה הוא יכול שאני ואחרים לא יכולים ולא עושים? הוא יכול היה להתעלם ובחר להציף. נכון, אני לא תורמת בתחום ואת כן, אבל אם נחשוב על זה בהגינות, את תורמת שם כי נחשפת באופן אישי? כי נפגעת באופן אישי? ואני יכולה רק לשמוח עבורך שהחלמת ואת מסייעת לאחרים. <לעומת זאת אוכל לספר לך על תרומה אישית שלי לחולי סכרת ואני אפילו לא חולה באחת>.לא רואה קשר בין משלח ידו לבין העובדה שכל אחד ואחד מאיתנו ולאו דווקא הוא צריך להציף ולנסות להציל.
בריאות שלימה.
עכשיו שאת שואלת... לא עשיתי הרבה
אני רק מטפלת בנזקי הפרעות האכילה וערך עצמי מחוסל אצלי בקליניקה ובחולי סרטן ש"מגולגלים" הלאה מרופאים...
אה, וכמובן מגיבה כאן בהתלהמות
חומד, אני מעולם לא אדרוש מאדם אחר משהו שלא עשיתי כבר בעצמי.
ואגב, חולות בהפרעות אכילה לא מסובבות את הגלגל, הן נדרסות תחתיו (אם כבר נהיה מדויקות)
קיימת האחריות של מי שמייצר דמויים אליהם נחשף הציבור . היא לא גורעת מהאחריות של אותו ציבור לסנן את הדימויים האלה ולברור לו את אלה המתקבלים על שכלו הישר .
אני חושבת שהדבר החשוב שהעלת כאן הוא את שאלת האחריות שלך כאדם שיוצר דמויים אליהם נחשף הציבור.
ומהבחינה הזאת יש, יש אכן לפתוח את העיין למגוון דימויים, החל מדוגמניות "קלאסיות" דקיקות ועד בשר בסגנון רמברנט.
אולי גם להזהר במה שאתה אומר ליד הדוגמניות עצמן, יש בחורות שמילה לא במקום-תשלח אותן לצום שבוע.
רזה זה דוחה!!!
רק לראות את הגב של גל גדות בא לי להקיא!
מה רע בגוף נשי אמיתי?
שנים אני נושאת עימי את גופי המאוד לא רזה - בגאוה יתרה.
גם לבתי אני מרשה לאול מה שבא לה חופשי! - למעט דברים ממש מזיקים מסיבות בריאותיות.
שומן טרנס וכל מיני צבעי מאכל מסרטנים - זה רע.
אבל אוכל אמיתי? כמה שבא לה.
וגם אם תהיה שמנה - ולדעתי היא לא תהיה כי היא דומה לצד של אבא שלה - מקלות בית שימוש גבוהים ורזים - אני ממש לא אצטער.
לאחרונה נכנס בי שיגוע לרדת כמה קילוגרמים מסיבות בריאותיות בלבד.
עם כל קילו הרגשתי שאני מאבדת מהנוכחות שלי, מהיופי שלי.
בתי אמרה לי: את יפה שמנה.... לך לא יפה להיות רזה.
אז הבנתי שמשהו טוב עשיתי איתה בטוח.
ולעזאזל עם מה שמשדרים בטלויזיה ועם כל הגועל של הרזון הזה מסביב.
תמיד הייתי שמנה ותמיד אהבתי את עצמי.
ואם אני ארזה - זה יהיה רק מסיבות בריאותיות.
כוכב
מסתבר שהעניין לא ייפתר בפוסט הזה (כמה מפתיע)
מבינה את הפיצול הפנימי שלך. ואין לי רעיון ופתרון. אחרי דיון סוער ורב תגובות כזה לא נותר לי משהו מקורי להוסיף. אבל קראתי את כולו בענין רב, ובשעשוע, ובצער, ובתחושת חוסר אונים.
זה הכי טוב שאפשר כנראה
להגיד את הדבר הנכון
ביושר פנימי
זו שליחות
זו מילה גדולה
למעשים ומילים
פשוטות ביומיום
ואני - באופן אישי לא שליח של אף אחד . קטונתי .
אני אבא מודאג שמשתדל לעשות ולהגיד את הדבר הנכון , לפעמים מצליח ולפעמים - לא . ואני איש העובד בתעשיית האופנה המקדשת את הרזון ותלוי בה לפרנסתי , וגם שם אני משתדל לעשות ולהגיד את הדבר הנכון , ושוב - לפעמים מצליח ולפעמים לא .
היי לך.
את יודעת כמה מסובבי גלגלים צריכים לעשות מעשה? לא, זה לא הופך את זה לקלות הבלתי נסבלת שבו הם מקבלים דברים רק כי הם קרובים אליהם.
משרד הבריאות? כולנו מכירים? סל תרופות. חולי סרטן שלא מאשרים להם תרופות כי הן לא בסל והם גוועים למוות.
מצד שני, רופא שמטפל בחולה הסרטן הזה, אוזלת יד,מה הוא יכול לעשות? הוא עובד של משרד הבריאות<קופ"ח> ואין לו השפעה.
הרופא יכול לראות את הפציינט שלו גווע למול עיניו, הוא חלק ממסובבי הגלגלים, הוא עובד בתחום אבל הוא גם באוזלת יד.
בכל תחום ותחום בחיינו נתקלים באוזלת יד של מסובבי גלגלים, אנשים שעוסקים בתחום מסויים, תחום שמשפיע על חיי אחרים לרעה וכל אשמתם היא שהם למדו מקצוע שהפך להיות מסחרי, לא סימפטי עבור חלק מהאנשים שעובדים בו. הם לא ידעו מראש שלשם הם נכנסו<אולי>. מה את היית עושה במקומו? הכי קל לצאת ברעיונות, סיסמאות, אנחנו מדינה של סיסמאות, החל בראשי המדינה וכלה בנו התושבים.
אם הכותב פה יכול, גם את , גם אני, גם היא יכולים לעשות למען, או כנגד התופעה. אז למה בעצם לדרוש ממנו ולא מאיתנו? כי הוא עובד קרוב?
את טוענת שנלחמת בהפרעות אכילה. חומד, גם את איכשהו מסובבת את הגלגל, היית שם. בתור אחת שיצאה משם ואני שמחה עבורך, מה עשית מאז? איך תרמת למיגור התופעה? הרצאות בבתי ספר וכו', באות בחשבון?
מי יתן ונתעורר?
היי לך.
את יודעת כמה מסובבי גלגלים צריכים לעשות מעשה? לא, זה לא הופך את זה לקלות הבלתי נסבלת שבו הם מקבלים דברים רק כי הם קרובים אליהם.
משרד הבריאות? כולנו מכירים? סל תרופות. חולי סרטן שלא מאשרים להם תרופות כי הן לא בסל והם גוועים למוות.
מצד שני, רופא שמטפל בחולה הסרטן הזה, אוזלת יד,מה הוא יכול לעשות? הוא עובד של משרד הבריאות<קופ"ח> ואין לו השפעה.
הרופא יכול לראות את הפציינט שלו גווע למול עיניו, הוא חלק ממסובבי הגלגלים, הוא עובד בתחום אבל הוא גם באוזלת יד.
בכל תחום ותחום בחיינו נתקלים באוזלת יד של מסובבי גלגלים, אנשים שעוסקים בתחום מסויים, תחום שמשפיע על חיי אחרים לרעה וכל אשמתם היא שהם למדו מקצוע שהפך להיות מסחרי, לא סימפטי עבור חלק מהאנשים שעובדים בו. הם לא ידעו מראש שלשם הם נכנסו<אולי>. מה את היית עושה במקומו? הכי קל לצאת ברעיונות, סיסמאות, אנחנו מדינה של סיסמאות, החל בראשי המדינה וכלה בנו התושבים.
אם הכותב פה יכול, גם את , גם אני, גם היא יכולים לעשות למען, או כנגד התופעה. אז למה בעצם לדרוש ממנו ולא מאיתנו? כי הוא עובד קרוב?
את טוענת שנלחמת בהפרעות אכילה. חומד, גם את איכשהו מסובבת את הגלגל, היית שם. בתור אחת שיצאה משם ואני שמחה עבורך, מה עשית מאז? איך תרמת למיגור התופעה? הרצאות בבתי ספר וכו', באות בחשבון?
מי יתן ונתעורר?
לפחות אתה מודה
לפחות את דואג
לילדה שלך
ולשאר הילדות האלו
שאוכלות את עצמן למוות
רק כדי לזכות בתהילה
לזכות ממך לאישור
כמה הן יפות ו...רזות
באופן מאד אישי
משתדלת ללמד
נשים בכל הגילאים
נפגעות התעשייה
למצוא בתוכן את יופיין
שאינו תלוי משקל
מקפידה לומר לביתי בת ה12
מידי יום כמה היא יפה ונהדרת
ולהביא לה נשיות שאינה תלויה בדבר
המחיר שאנחנו כחברה משלמים
על מודל הרזון החסר חושניות אמיתית
הוא מחיר כבד מאד
ואתה...באופן אישי
שליח של מה אתה???
אכן - אין בחירה בלי תג מחיר .
לחץ חברתי הוא אולי "נסיבות מקלות" אבל הוא לא תרוץ לאפסון השכל.
תעשיה שמוכרת חלומות אנורקטים לא היתה יכולה לעשת זאת לולא היו לה כל כך הרבה קונים נלהבים מן הצד השני .
סליחה,אבל לכל בחירה בחיים-יש מחיר.
בחרת להיות דוגמנית- המחיר נשקל.בחסה.
לא בא לך לעמוד ב"תקנון"?
אל תהי דוגמנית.
משוואה מאוד פשוטה.
(אני אישית מאוהבת בתרבות הרזון וחושבת שגוף יפה הוא כזה שלא שאין צורך להוסיף לו כלום-אלא כזה שאין יותר מה להוריד ממנו,ושומרת על תזונה קפדנית למרות שאין אף צלם -סוכן הנושף בעורפי. עיניין של טעם.)
ארז,
אני גם תמימה וגם צדקנית, ואם לא מספיק - גם חובבת מסעות צלב (תמימים וצדקניים)
ואתה יודע מה? אני מקבלת את זה - שזאת תחילתו של תיקון בחצי הדרך, לא אמרתי שהודאה כשלעצמה היא בעייתית.
אמרתי, שבמבחן התוצאה הבת שלך (ואחרות כמוני) רואה את הנעשה ולא בהכרח את הנאמר...
אבל כנראה, כמו שמישהי אמרה לי לא מזמן, אין צדק אחד או אמת אחת.
סוף שבוע נעים
בואו נשים את הדברים במקומם .
אני לא מניף פה את דגל המהפכה . אני לא אומר "אחרי" ומוביל את האיכרים המצויידים בקלשונות ולפידים להסתערות על בית מלוכת הרזון (קלוין קליין?) . אולי זה היה יכול להיות מאד הירואי מצידי - אבל היי , זה רק פוסט שבו אני מנסה להציף את ההתייחסות המעוותת של האופנה וצרכניה לנושא האמור .
מי שכתבה כאן שהבקורת שלי לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם העובדה שאני מתפרנס מאותה תעשיה - היא תמימה במקרה הטוב וצדקנית במקרה הפחות-טוב . מה נראה לך פחות צבוע (לצורך ההשוואה) - לשרת בצבא ולהיות ביקורתי או להמנע מלהתגייס ולהשמיע את הבקורת שלך מבחוץ ?
מה שניסיתי להגיד כאן בפוסט הוא שגם אנשים שנמצאים בתוך התעשייה ומודעים למניפולציות שבה , עדיין מתקשים להשתחרר מהראייה המעוותת של הגוף . שקיימת סתירה בין האופן האישי שבו אני מסתכל על הגוף הנשי לבין האופן "המקצועי" שבו אני עושה את זה. ההודאה בסתירה היא לא החטא (כפי שמי מכן העדיפה לחשוב) אלא תחילתו של תיקון .
זה נחמד שאת אידיאליסטית ופרפקציוניסטית, גם אני כמוך לא הייתי מוכרת נשמתי לסיבוב גלגלים צבוע או מתפשרת,
אבל כותב הפוסט לפחות הודה בפומבי שהוא מוצא את עצמו מעביר מסרים לא טובים לבת שלו, ובין השורות אני קוראת שהוא גם מודה שאין לו בזה שליטה, ושגם הוא כבר שרוט בשריטת הרזון. אפילו הד קלוש של קריאה לעזרה אני שומעת מבין השורות.
השאיפה לשדיפות - בעיניי מדובר בלא פחות מאשר בסרטן המחשבה, לדעתי לא תמצאי הרבה שיודו בכך, מהתעשייה ולא מהתעשייה.
והודאה שכזאת, ביחס האמביוולנטי וחסר השליטה של כותב הפוסט לרזון יתר, היא כבר חצי הדרך למה שאת מבקשת.
כן, הוא "רק" כותב הפוסט והוא "רק " מסובב את הגלגל...
אני קוראת אותך מצד אחד מזמינה למעשים ולא להצטדקות, ומצד שני תגובתך היא אותה ההצטדקות בדיוק. מתן לגיטימציה לדברים על ידי חוסר מעש הוא בגדר פעולה ממש, בדיוק כמו כן לקום ולעשות, רק הפוך.
ואולי, רק אולי, היינו עושים יותר ומדברים פחות, משהו היה משתנה. להיות בנות יענה עם ראש בחול זה לפעמים כן פשע.
כי למה שמסובבי הגלגל "בלבד" לא יעשו מעשה? הם לא חלק מהמשוואה?
ולא, אני לא אמא שדוחפת ילדות לתוך מידה 0 , אני אפילו לא אמא.
אבל אני כן שרדתי הפרעות אכילה וכן מטפלת בהרבה מהן כיום וזה מכעיס אותי, הקלות הבלתי נסבלת של סיבובי הגלגלים.
לכתוב על התופעה מזווית מבקרת ובו זמנית לפרנס אותה, זאת סתירה במקרה הטוב וצביעות במקרה האחר.
אני מאמינה גדולה באחריות אישית ולי קשה למכור את נשמתי למקומות, שאני מרגישה את נזקיהם ועוולותיהם.
הגיבה כאן מיכל תגובה יותר עניינית ופחות רגשית משלי - במציאות מתפשרים, אבל איפה עובר הגבול? והאחריות היא על כל אחד ואחד - החל בבית וההורים וכלה בתעשיות השמנות שמגלגלות את גלגלי הרזון!
רצית מחאה? זאת המחאה שלי. אולי היא פשוט לא ממש נוחה.
אתה בהחלט רואה את התמונה מצויין, כתבת יפה.
מסכימה איתך.
פתחת תיבת פנדורה.
לפי התגובות המלומדות
נטולת * סליחה רזון.
אנחנו חברת השפע לא ?? אני בעד שפע בכל רמ"ח אבריינו...ואברי דגמננו...
זו עצמאות אמיתית לא ?
חג עצמאות שמח(:
ערב טוב.
מה שלא יהיה, ברור שעדיפה כל מידה שעולה על מידה 28/32, לא? שישקרו, שיחתכו או יוסיפו בכל תוכנת גרפיקה שיבחרו.
העיקר שהדוגמנית בריאה, לא? תעשיית שקר? את יודעת הרי כמה שקר מסתובב בכל התעשיות לא? מרק עוף "אמיתי", מכירה?:)) ד"א, יש מידות גדולות גם מעל 42, אבל ממש גדולות, ככה שיש פרנסה גם לאנורקסיות וגם לקובבות. לא רואה שום פסול בתעשייה הנ"ל, גם לא רואה שימוש לרעה באותן בנות שגוזרות על עצמן חיים אומללים בעזרת דיאטה וכו'. חוסר אחריות מצידן אני דווקא כן רואה. מצידן ומצד הוריהן ומשפחתן ששוכחת אותן בצל ההצלחה האישית שלהן.
אם קיבלת את הרושם שהפוסט רווי התנשאות ועליונות - חוששני שהחמצת את רוח הדברים .(ואני לוקח בחשבון שגם המשפט הזה עלול להחשד בעינייך כמתנשא...)
היה לי רצון להעביר ביקורת על ההפנמה של "חוקי הרזון" על ידי כל הצדדים העוסקים במלאכה - הצרכנים והמוכרים כאחד . כדי לא להיות זה שעומד מבחוץ , מגלגל עיניים תמימות לשמיים ואומר "אוי כמה זה נורא" - הבהרתי שאני לא מדבר מתוך עמדת קדוש , אלא כחלק מהמערכת שחוטא בעצמו באותה התייחסות - מה שנקרא "גילוי נאות" . אני מניח שהיה לך קל יותר לקרוא ביקורת ממי שמתכחש לעובדה שרובנו ככולנו משתפים פעולה עם הטמעת המסרים השיווקיים המתייחסים לאידאלים גופניים ומוציא את עצמו אל מחוץ למחנה המושפעים . גם לי היה קל יותר לכתוב ביקורת כזאת . אבל זה אינו המצב וחבל לי שאת מתנפלת עלי רק בגלל שהעזתי להודות במה שאחרים מסרבים .
ועוד הבהרה - הקטע בו תארתי את חוויות הנסיעה המשותפת שלי נועד להגחיך את ההתעסקות הבלתי פוסקת של אנשים במשקל הגוף ואת תרבות הערצת הרזון ש, כן , מה לעשות , דוגמניות רבות לוקות בה . לא היה בכך כל כוונה לשלול את אנושיותן או להחצין את מה שאת כינית "חוסר הרגישות שלי לאדם כאדם"
צר לי אם כך קיבלת את הדברים .
הפוסט הזה הרגיז אותי. מלח על הפצעים מה שנקרא. ואני לא כותבת פה כמעט אף פעם,בצורה כזו.
אתה בעצמך אומר שאתה בתעשייה-ואז -מיד - מודה שאתה ממשיך ולא עושה שוםדבר כדי לשנות.
ואתה דווקה יכול,שלא כמו 95 אחוז מהאנשים במדינה-הצרכנים-לקוחות שלך.
חייבת להודות,שאני בטור מ.גראפית כבר לא מסתכלת על מותגים והכל באותה צורה - כמו צרכן- ויחד אם זה עדיין תפוסה
בסטריאוטיפ. זה חזק מידי-"רזה זה יפה". ויקח שנים לשנות את זה.אצל כולם. מודה - זה כבר בתרבות שלנו עמוק מידי.
הלואי והיו מלמדים בבתי ספר משו מועיל על אכילה נכונה.על ספורט (כולנו יודעים איך זה היום בבתי ספר).
בנתיים בנות 14 מתות מאנורקסיה,מקיאות,עושות תחרויות הרעבה, וכמו שכתבו כאן לפני-נכון שמדי פעם נשמע קול חלוש של מחאה מהתעשייה, אך לרוב הכל נשאר כך. בנוסף לכל , במגמות עיצוב אופנה אני לא יודעת מה מלמדים- אבל למצוא בגדים נורמליים במידה 44 שלא יהיו כמו על הדודה שלך ,לא יהיו סקיני ,זה משימה כמעט בלתי אפשרית (כמובן אם לא רוצים/יכולים ללכת לחנויות מעצבים יקרות).
כמו שכתבה סימון דה בובואר,בספר המין השני,ב1949(חייבת לציין שלא הרבה השתנה מאז לצערי) הנשים הם האחר,והן קורבן על פני ההיסטוריה גם מבחינת זכויות, וגם מבחינת ציפיות חברתיות .
גבר יכול ללכת חופשי עם כרס בירה ולחשוב שהוא מלך העולם (מודה-לא כולם ככה-אבל תודו שאותו ישפטו פחות בחומרה;)
אשה צריכה לעבור "טיפולי 10,000" בשביל לצאת מהבית (תודה לתעשיה ולחברה שלנו) להיות גם יפה וגם אופה.
אני מקוה שהבת שלך ועוד בנות ידעו להיות שלמות עם עצמן,עם איך שהן, ולא יימכרו לרזון החולני.
ומהן מידות גדולות? האם מידה 40-42 היא מידה גדולה או מידה נשית?
אני מאמינה שלדוגמנית למידות גדולות, מעלימים את עודפי המשקל בפוטושופ...שתראה במידה גדולה אבל רזה וחטובה.
תעשיית שקר.
שמעתי על אחד, צלם ידוע, שגם הוא חטא מול נערות רבות כאשר שלח אותן להוריד עודפי שומן מהרזון הכחוש ההוא.
היום הוא עובר חוויה מתקנת ע"י קבלת נערות לסוכנות שלו,כשהן במשקל נאה לכל הדעות, שיכולות לדגמן מבלי לקבל סחרחורת על המסלול כתוצאה מתת תזונה.
אולי, יבוא היום ועוד כמה אנשים כמוך וכמוהו יפנימו את האבסורד שבו נערה חולה (פיזית,נפשית או שתיהן )מדגמנת בריאות ויופי ואז עולמנו יראה אחרת לגמריי.
שינויים לא מגיעים מפוסטים רווי התנשאות ועליונות, אלא מתוך הבנה אמיתית שמשהו לא בסדר בחברה והפנמה של כל אחד מאיתנו שיש צורך בשינוי.
הלוואי וזה היה מוגבל רק לדוגמניות מוגבלות בשכלן, אבל זה לא.
כשאידיאל הנשי הוא גוף חסר שומנים וחסר קימורים
כשאבות (כמוך?) מציקים לילדות שלהם מגיל צעיר על המשקל
כששומעת ילדה בכיתה א' מדברת על זה ש"היא בדיאטה"
קשה שלא להיות מושפעת ולסגוד לאל הרזון.
תהיי חכמה, מוצלחת, מוכשרת ויפיפיה, אם את לא "רזה" אבל "ממש רזה", משהו בך לא בסדר
והשינוי? רק מאיתנו
שנפסיק לזלזל באלו שאולי קצת יותר מושפעות מהחברה ונקשיב להן במקום לשלוח את האייקיו ואת הרגישות לאדם שמולך כאדם (גם אם היא דוגמנית!) להתאבד מתחת לגלגלים
שנפרגן לבנות ולילדות שלנו את היותן בנות וילדות ולא קולבים מהלכים
ושנחליט לשנות.
מצטערת, אבל הפוסט המתנשא הזה ממש הרגיז אותי
רב תודות על התיקון ההיסטורי .
רק מה שאינך יודע כנראה זה שאותה ואליס , לאחר שהואשמה בנטיות היטלריסטיות , עברה שינוי רוחני (בעקבות חזיון ספירטואלי - אומרים , או כתוצאה ממחלת העגבת בה נדבקה מן הסייס המלכותי - אומרים אחרים) , עשתה עליה , התיישבה בקיבוץ שער העמקים ושינתה את שמה לאליס (חשבה , בטעות , כי מדובר בשם עברי). היא נפטרה לפני כעשרים שנה - מרזון-יתר (אוי , בעצם ז-ה היה הנושא של הפוסט...) ונקברה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל .
יפה, רק שלסימפסון קראו ואליס, Wallis- או ליתר דיוק:
בסי ואליס וורפילד ספנסר סימפסון וינדזור (19 ביוני 1896 - 24 באפריל 1986) ידועה אף כואליס סימפסון או כהוד מעלתה הדוכסית מוינדזור. אשתו של המלך לשעבר של אנגליה אדוארד השמיני, אשר פרשת האהבים שלהם, ולאחר מכן נישואיהם, היו הסיבה בגינה נאלץ אדוארד לוותר על הכתר האנגלי.
יש לי תלמידה בת 14, יפהפיה, רזה.. אבל היא בדיאטה.
לך תסביר לה.
אני גבר שאוהב נשים גדולות, רכות, שאופפות אותך בחיבוק ענק, שנותנות לך להיבלע בתוכן בתוך רכות נהדרת.
לא, אני לא אוהב ולא נמשך לנשים ששוקלות מאות קילוגרמים.
"משהו רקוב בממלכת דנמרק"
קודם כל יפה לך, סליחה זו מילת כבוד!! כן נשאבים לאווירה.. כתבת מצחיק, קליל ואם זה חכם ומרתק.. לרגע הצצתי לתוככי "הממלכה"..
ראשית, אהבתי את כתיבתך הרהוטה והמשעשעת,
אך אני חייבת להודות שאני מעט מבולבלת:
מחד, כולם יודעים שהרדיפה אחר הרזון אינה חיובית
מאידך, כולם ממשיכים להשתמש ברזון כמודל נשגב
אז...?
כל הפוסט הזה התאפקתי ולא הזכרתי בכלל-בכלל את נושא ההקאה.. ואז באת וחרבת לי הכל !
אז הנה אני אומר - כן , הן גם מקיאות
לא להסכים - זה נחמד באותה מידה כמו להסכים:)
ולטענתך - גם אני מכיר כמה דוגמניות אינטליגנטיות וכמה גברים שמתאים להם ורוד (מה-אי הסכמה הקודמת שלנו...) ואפילו כמה כדורגלנים שדוקא ל-א רוצים לצאת עם דוגמניות . אבל , אני חושב שגם את לא תוכלי להכחיש שמסתובבות בתחום הזה מאות נערות צעירות שחיי התוכן שלהן מתבססים על דיאטה (מנטלית) של "פנאי פלוס" ו"גיא פינס" וכל שאיפתן בעולם - להיות רזות נורא ומפורסמות נורא . ואני כן חושב שנערות שפומפמו לאורך השנים באמירות של "את יפה", נוטות להשען על היתרון הזה - על חשבון פיתוח אישי . כי זה יותר קל , כי זה לא דורש מאמץ ובעיקר כי זה תואם את תפיסת העולם השלטת שהחיצוניות היא חזות הכל .
כשכל מה שיש לך להציע (בעיני עצמך) זה יופי - את נעשית חרדה לכל אפשרות של פיחות במשאב הזה שלך . ואם היופי מזוהה היום עם רזון - את תקחי אותו אל הקצה .
גם אני חושב שרזה הוא בריא , נוח ויפה . יחד עם זאת אני חושב שאפשר להשען על מודלים של יופי שלא גזורים לפי אידיאל אחד בלבד ובודאי לא כזה שסכנת חיים בצידו .
תודה לך על שיצאת להגנתי .
התחלתי כבר להרגיש כפושע מלחמה מול בית המשפט הבינלאומי בהאג .
ושוב להבהיר - ההתנצלות שלי מכוונת אל הבת הפרטית שלי ואל ילדות אחרות שהוריהן מצפים מהן להתאים לתדמית הגוף ממנה הם עצמם ניזונים .
ולא , אני חוזר ,ולא -לאותן נשים שמתייחסות אלי בתגובותיהן כאילו אני לבדי - אבי אבות הטומאה , (כל זאת בזמן שהן דוחסות עצמן לסקיני במידה 36 .)
איף כמעט גרמת לי להקיא את החסה!
יאללה, ארז, מהפכה.
דוגמניות שייראו כמו נשים ולא כמו מתבגרים בני 12!
מישהו חייב להתחיל את זה. אולי בזכות זה תיכנס להיסטוריה ותיזכר לדורות...
:)
כן, יש בזה המון (בשר טעים ורך) במה שכתבת.
תענוג לקרוא.
מירה
(נ.ב. רעיון חתרני - תאר לך שאתה מניע תהליך של שינוי גישה - שמן זה בריא, ככה זה בעברית בכל אופן)
ארז , מה לעשות , אנחנו שוב לא מסכימים ? :) :)
קודם כל -אני מכירה הרבה דוגמניות חכמות ומעניינות.
למשל -יעל רייך ,מלאני פרס, גלית גוטמן ויאנה גור.
בכוונה נתתי שמות יותר ידועים , ומין הסתם הן יותר בוגרות.
אבל גם בין הצעירות : יש ויש.
אלה שמצליחות - חייבות להיות אינטליגנטיות , מעניינות ועם יכולת מישחק , הבנה גופנית/יכולת גופנית, רצון חזק ואנרגיה טובה.
בקרב כלל הדוגמניות ,כמו בכל קהל, או עיסוק ,יש גם אינטליגנטיות פחות ,ואז הן גם "נעלמות" מהר מהמקצוע.
לגבי הרזון ,בלי קשר לעיסוק שלי כצלמת, אני באופן גורף בעד המודל הרזה.
רזה = בריא , נוח ,וגם יפה.
גם אני נזהרת בהערות שאני מפנה לבנות שלי, ומעודדת אותן לאכול בריא ומעט.
אין ספק שגם אני הייתי מתייבשת באוטו עם חמש בנות בנות 19 (פלוס מינוס), כל הדרך לירושלים. :)
המלחמה בבשר הרזה ...
צריכה לבוא מהשוק ההתעשיה מהבפנוכו
מבחוץ זה לא יעבוד ..
כמו שאומרים "השינוי מתחיל מבפנים "
וזה לא אומר שצריך לאכול רק יוגורט ... .
מי שקבע את אידאל היופי המעוות הזה ..
הוא האחראי לשנות ..
ואולי הפוסט הזה הוא הצעד הראשון שלך בנושא ...
"המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו .. "
מלואו הבשר ומלואו השכל ..
אולי בכל זאת אפשר להכניס קצת אינטליגנציה במקצוע הזה .
העולם הזה סוגד ליופי ...
אבל הוא לא סוגד לטיפשות .
כתבת יפה ומשעשע .. גם על נושא כואב ורגיש כזה ...
בהצלחה ...
יש לך עבודה לעשות .
תראו לי איפה כתוב ומי קבע את החק הזה שדוגמנית צריכה להיות שלד?
מי באמת חושב שזה יפה או מחמיא לבגד אותו היא מיחצנת?
לאן נעלמה הנשיות?
הרבה לפני גיל 14 ילדות מתחילות להרעיב את עצמן בשל אידאל היופי הרזה הזה.
באמת שאפו לעדי ברקן על שהרים את הכפפה וגם פרויקט מדהים.
בתקווה שזה יתפוס....
אני שמחה שפנית לאמהות,רק עם הסתייגות אחת.
לא כולנו כאלה. להיפך. חלקנו עומדות חסרות אונים מול מה שהצאצאיות שלנו נחשפות בבית הספר ובמדיה - מול מה שמפורש אצלהן כ"אידיאל".
כמות הפעמים שנכתב על הנושא הזה באין ספור הזדמנויות וובמגוון פורומים היא בערך אותה כמות בה דוגמנית מקיאה ביממה, לכן לא אוסיף על מה שנאמר ונטחן עד דק.
אכן את צודקת - זהו זמן למעשים ולפעולות.
אני מנסה, בחיי.
ביחוד כאשר אני הולכת לקנות לבת שלי (בת ה 7) בגדים ומציעים לי מכנסי סקיני (!!) וחולצת בטן.
אני חושבת שהפניה למי שמלמד במוסד אקדמי שמלמד את דור העתיד של המעצבים היא כן במקומה.
אני מבינה את הצורך להתפרנס ומעט להתרפס מול בעלי הממון (גם אני חוטאת בזה לפעמים) אבל אפשר לשלב. לתת אלטרנטיבה.
לפעול במסלולים מקבילים.
אפשר לפחות לנסות.
אני לא מבינה אותך, אתה כותב הפוסט.
הרי לא אתה המצאת את הגלגל, אתה רק מסובב אותו כדי להראות לכולנו איך הוא פועל. למה אתה מוצא את עצמך מתנצל על דברים שאמרת בכנות ואיכפתיות? זה כמו שנניח אני אביע מחאה כתובה כנגד אחד המושחתים בממשלה כאשר כל פשעי היה בעובדה שבחרתי בו בבחירות האחרונות. ואתן כל הצדקניות, תגידו יפה תודה לכותב ותפסיקו לצאת נגדו בהאשמות כי כל "פשעו" היא העבודה בתחום.את המשקל והסטנדט קבעו אחרים, בעלי השפעה.
אולי כדאי שאמהות תתחלנה להתעורר ותבענה קול מחאה אמיתי?אולי כדאי שהן תתחלנה להתעורר ולהפסיק לדחוף את הבנות שלהן לעולם הדוגמנות שלעיתים יכול להיות אכזר? אולי שהן תפסקנה לטפח אצל הבנות שלהן את התקווה למושלמות בצורת ג'ינס 36 שעולה עליהן?
אתן, שממש ממש איכפת לכן בתור נשים <נשים יותר חשופות מגברים לאנורקסיה> והיידה צאו לרחובות או פנו לגורמים מתאימים עם עצומה/מחאה מתאימה?למה לצפות מהכותב פה גם להציף מחאה וגם ליזום ולפעול לבד?
אני רוצה לראות כמה מכן שאולי עובדות בביטוח לאומי, מס הכנסה או כל גוף מדיני אחר, אחד שעושה עוולות ביומיום לאזרחי המדינה הזאת, כותבת בכזאת כנות ומציפה א הבעיה. אז די להצטדקות היידה למעשים.
כפי שציינת אתה חלק מהתעשיה הזאת
אבל מי קבע שאלו יהיו תנאי ההעסקה של דוגמנית
להיות אנורקסית?
בעבר זה לא היה ככה
דוגמנית היתה נשית לחלוטין עם ידת גוף סבירה
פשוט אף אחד לא מנסה לשנות זאת היום
מישהו החליט בשנים האחרונות שכך יהיה ולא מבין
שדבר זה מסוכן לנערות ,ההסתכנות במחלת האנורקסיה
שזה חד כיווני
מזלי ששתי בנותיי בנות ה-18 וה-20 לא הסתכנו ולא מסתכנות
בכך,ואין להן חברות כאלו, אחרת הייתי צריכה להתמודד עם בעיה
קשה וחולנית
מקווה שמישהו ירים את הכפפה וישנה את המצב
אכן בעיה מצד אחד רואים בצילומים כל גרם מיותר ומאידך הנושא גורם להפרעות אכילה.
אבל היום בעידן הריטושים וכו.. למה בעצם להתאמץ????
ונקודה נוספת... פעם סמל הפוריות ,היופי והמעמד של האשה היו נשים בשלות ולא צמוקות חזה וישבן...
אולי קצת הגזמנו???
הסירי דאגה מליבך - אני לא משתמש בפוסט ב-מ-ק-ו-ם התנצלות אישית פנים-אל-פנים .
הסיומת המופנת אליה מכוונת להיות הבעת התנצלות לכ-ל הילדות שהוריהם (מטעמים כאלה ואחרים) אומרים להם את הדברים הלא נכונים.
אולי המקום להתנצל בפני הבת שלך הוא לא כאן
הוא מולה ישירות
רעיון...
זה עבר מצוין אבל שוב, תעשו משהו עם זה.
הכח נמצא בידיים שלכם.
וכפי שציינתי, הכתיבה אינה משחררת מנטל העשייה והשינוי.
ולא, לא יצאת צדקן, וגם אני לא נמנית מחובבי העמדה הצדקנית באשר היא אבל בחייאת, תנו לנו לאכול משהו בשקט.
הקיץ מגיע וגם ככה יהיו פדיחות, אז לפחות שנוכל להתנחם באיזו פחמימה או שתיים.
מעניין, בדיוק שלשום כתבתי מכתב לעדי ברקן בו אני מודה לו על ההרתמות שלו לנושא העלאת המשקל אצל דוגמניות. לא שמישהו "בתעשיה" משתף איתו פעולה, אבל לפחות הוא מנסה. רק אנשים מהתעשיה יכולים להביא לשינוי.
בחיית, תעזוב את הבת שלך בשקט, אני מקווה שאתה לא חושב, או רוצה או מאחל לה שתהיה דוגמנית. אולי העובדה שאתה רואה שדופות במסגרת העבודה שלך, גורמת לך לחשוב שהבת היפיפיה שלך "שמנה". הדגש, אם בכלל צריך להיות על אוכל בריא ולא על אוכל, רזה או משמין. וכמובן הכל במידה, לא "בריא" עד סגפנות ולא סנדביצ'ים מפרוסות פיצה (כמו למשל אנשים שהראו בתכנית לרדת בגדול בסעודה האחרונה שלפני הדיאטה) אני מניחה שהבת שלך לא צועדת לכיוון 140 ק"ג ורצוי שהיא לא תצעד לכיוון ה 30 ק"ג אנשים כמוך, בתעשיית הרזון, יכולים לעשות את השינוי..
ובנימה אופטימית ורצינית זאת, אגיד לך שבנות שדופות שמוכרות חזיות מרופדות בספוג או סיליקון ועצמות אגן שדוקרות את העיינים דרך התמונה, ממש רחוקות מלהיות מראה אסטטי, גם כשמדובר בתחתוני וחזיות על.
על זה בדיוק אני מדבר . על הגם וגם , על השניות שמאפיינת את הגישה שלי (ושל עוד כמה אנשים בתחום האופנה) בדיוק כפי שתארת . אולי זה לא הובן מדברי , אבל אין בי גאוה על היותי חלק מהמשחק הזה . לא רציתי לבוא מתוך עמדה צדקנית של מי שמטיף בשער ומתהדר בקדושתו , אלא דוקא מתוך המצב האמיתי שבו אני חלק מהבעיה.
*
אומר ולא אבוש:
קראתי,צחקתי,התענגתי
כל יונקא יודע שמקור הצחוק בעצב עמוק
אז אם כבר עצוב...עדיף לצחוק
נקודת המבט ההומוריסטית יוצרת אימפקט הרבה יותר חזק
למציאות העגומה והכואבת הזאת- הרזון-אידיאל היופי.
נדמה לי שהטרנד החדש הוא אותן אמהות מלוות את בנותיהן במסע הס(צ)לב.
כי היום דוגמנית, מחר-מנחה ב- televition, ואז...אושית חברה ותרבות...וצלמי פפארצ'י
ורעש וצלצולים ...בוחטות של ירוקים והחיים מסעירים...וכדורגלנים וגולים חחחחחחחחחח
ותחילתו של סיפור
בעלה של חסה.
***
כל-כך יפות שבא לבכות
כתבת נפלא!!!
כפיים.אני מקווה שאתה והתעשייה תשתנו
ומקווה שהבת שלך לא מקשיבה לך
אני לא מבינה אותך.
בחיי שלא מבינה.
מצד אחד אתה מודע לזה שאתה עושה משהו לא נכון, מזיק ואפילו מסוכן ומצד שני אתה ממשיך לעשות אותו.
מצד אחד אתה לא ממש רוכש כבוד למי שמציג עצמו כקורבן, מצד שני אתה מסתתר מאחורי עלה התאנה המרקיב הידוע יותר בשם "התעשייה בה אני עובד " ובכך אתה מצהיר על הקורבנות שלך (אבל ממותגת כמובן)
מצד אחד אתה מודע לצביעות ומצד שני אתה שותף פעיל ואפילו גאה בה.
זה שאתה מודע לכל הדברים האלו, כותב עליהם, חושף אותם - כל הכבוד לך, באמת. אבל זה בפירוש לא מקנה לך פטור מלתת דין וחשבון על ההשלכות של תעשיית האופנה.
זה כן מקנה לך את הכח לעשות משהו בנושא.
זה כן מקנה לך את הכח לתת גם לדוגמניות שלך וגם לקהל היעד שלך הרגשה טובה.
זה כן מקנה לך את הכח לשבור את המסגרת ולהמציא מסגרת נכונה יותר.
(ואני לא מאלו שמאמינות בכל התיאוריה של "הסוד")
כבר בתחילת הפוסט הגדרת דוגמניות כ"סוג" של נשים ולא נשים באמת. ואולי פה נעוץ שורש הבעיה.
תתחילו להבין איך נראות ואיך מרגישות נשים אמיתיות.
כמו הבת שלך.
כמו שהיא עכשיו.
אפריל 2009 .
גג עוד שנתיים.
כי בקצב הזה יכול להיות שבעוד כמה שנים - כבר תאבד (גם) אותה
הכי שמחתי שהתחילו לצוץ סוכנויות שהעסיקו דוגמניות למידות גדולות,שבכלל נתנו את הדעת על נשים שרוצות להתלבש יפה ומודרני ומה לעשות הגורל גזר עליהם התמכרות לעוגות.<לא אני לא קובבה>:)
שמחתי כי חשבתי שאולי סוף סוף משהו הולך להשתנות בתעשייה, הולכים לבחון מחדש.
כמו שאמרת וב'מת חשבתי לציין קודם, זו העובדה שמעת לעת שומעים/קוראים על כאלה שהלכו פייפן ואז המודעות פתאום גוברת.
אחרי הקבורה, משהו כמו שבועיים<הגזמתי?> הכל חוזר לסורו, ההתנהלות, החשיבה, המסלול לרזון. וזה הקיבעון הדפוק שיש לכולם, גם לנו כאנשים שנהנים בתצוגות אופנה, לא רק אלה שיוצרים בתעשייה.זה חבל.
מעצבנת העובדה שאנחנו מקבלים כמובן מאליו.
נראה אחד מתוך התעשייה קם ועושה מעשה, מזעזע את העולם,מזעזע את עולם הדוגמניות. ונכון,גם בעיניי הן קורבן חלקי, בחירה שלהן אך בחירה ברורה. משהו שהן גדלות איתו ומעוות להן את החשיבה הנכונה.
יש המון צביעות בתעשיה לנושא הרזון .
מידי פעם מתעוררת זעקה , זה קורה כשאיזו דוגמנית מתמוטטת ומתה על הבמה (וזה קרה לא אחת) או כשמתפרסמות תמונות מחרידות של ילדות שהרעיבו עצמן למות . ואז כולם מצקצקים שפתיים ואומרים "אוי , כמה זה נורא..." בספרד מחליפים את בובות חלון הראווה בכאלה עם מידות גוף קצת יותר אנושיות ואיזו חברה אמריקאית מעלה קמפיין בכיכוב דוגמנית מלאה...וזהו . המצפון משתתק וממשיכים הלאה כרגיל . כי אמצעי התקשורת מאלילים את הילדות הרזות וגוזרים לפיהם את האידיאל של "כך צריך להראות". ואתה (או אני - לצורך העניין) שרוצה למכור - משחק את המשחק .
הייתי משחררת כמה "חחחחח" אבל לא לפוסט <מה שנקרא צוחקת בלב>. עצוב. כמה כתבות היו בנושא ודיברו בעובדה שהן, הדוגמניות גוזרות על עצמן חיי מסכנות למען תהילה והון אישי.
כמה מהן חולות, אנורקסיות עם גושפנקא בגלל העיסוק בתוך התעשייה הקשה הזאת.
בין היתר העובדה שהן לא מתפתחות בשום כיוון אחר כי הן עסוקות כל היום בשקילת עלי בייבי.
היו צריכים להגיע לשם ידי החוק, לקבוע אמות מידה, שתהיה שם איזושהי אתיקה מקצועית עם סטנדרטים ברורים.
לקבוע משקל מינימום ואם המותק היפה לא עומדת בו אז .."הופ מותק, את הולכת הביתה, תעברי לקצת פחמימות ותחזרי בעוד חודש, כשתגיעי אל משקל המינימום נשקול<תרתי נשקול, סוכנות דוגמנות עם משקל במשרד, לראיון קבלה> את חזרתך למסלול.
משמח שהמודעות שלך לא מסונוורת מההצלחה שלך. זה מעודד, אולי אתה פעם תרים את הכפפה וההיא פעם "תרים" את המשקל שלה?:)
כתוב יפה והומוריסטי למרות הצער שבדבר:)
שבוע יפיי
גם אותי-עצמי זה לא משעשע.והפוסט אכן עצוב ומדכדך
ואני לא מבקר את ש"גימליות=הדוגמניות אלא משתמש בהן כדוגמא למי שמפנימות באופן מוחלט את צו התעשייה . מצד שני אני חושב שקורבן הוא מי שמחליט להיות קורבן ולכן האמפטיה שלי אליהן בהחלט מסוייגת , בדיוק כפי , שבהקשר זה , אין לי אמפטיה גם אל עצמי כמשת"פ של התעשייה .
עצוב לי לקרוא כי החייל הותיק שבך מרים ידיים ונכנע למוסכמה המטורפת הזו.
דווקא ממקומך כותיק בתעשיה, אתה יכול להוביל שינוי. צריך רק באמת להאמין בזה, ולרצות.
אותי הפוסט הזה בכלל לא שיעשע. להפך.
פוסט עצוב ומדכדך.
כאדם שנמצא בתעשייה הזו, ואני מבינה שאתה נמצא, מוזר בעיני שאתה מבקר את הש"גימליות, את הקורבנות.
דווקא עם מודעות כשלך הייתי מצפה ליותר אמפאטיה לדוגמניות, שהן קורבנות, כפי שאתה קורבן של אילי ההון של התעשייה הזו.
התאורים שלך את הדוגמניות כלהקת חיות עוף (רזות, כן), מטופשות, דלות מוחין, מה אני אומר: מצמרר ודוחה.
מקווה שאת הפוסט הבא תקדיש לאלה הראויים באמת לביקורת, לאלה האוחזים בכוח, בשליטה, בכסף.
כתבת משעשע ,אבל זה בעצם נורא , מאחר וילדות בנות 12 גם מפנימות את המסר הגלוי והנסתר והנזק הוא לפעמים בלתי הפיך....
קראתי ונעצבתי ללבי
אל תגיד - חבל!
אם תהיה זו מילתך האחרונה הרי שנוצחת בקרב אל מול הסטיגמות
אל מול המוסכמות החברתיות, אל מול הטמטום! המאיים להשתלט על חיינו
בתור מי שרואה את הדברים, בברור, כמו שכתבת
ובתור אדם שנותרו לו עוד מספר שנים לחיות ,
הרם את הכפפה ושנה את התנהגותך אתה
אומרים המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו
ולא סתם.
מי שלוקח אחריות על עצמו מהווה לקח ושיעור לאחרים
אך מי שהולך אחרי כולם לא מלמד ולא משנה דבר
לכל אדם ישנה בחירה. וגם לך
אז מה אתה בוחר?
האמת שכולנו לוקים בזה
קשה להפנים באמת שרזון זה לא יפה
גם אני חושבת שאנורקסיה זו מחלה
ובכל זאת מדי פעם כשנמצאת בתצוגות אופנה של בגדי ים או בגדים תחתונים
מסתכלת על הנערות השלדיות בקנאה מסוימת
תפיסה תרבותית זה משהו שנטמע וקשה להשתחרר ממנו
אגב בקשר לילדה,
מסרים כאלה, אפילו מבטים שנשלחים בנזיפה אילמת
למישהי שאוכלת "יותר מדי" או "פחות מדי"
הם דברים שקשה להשתחרר מהם אחר כך
שאפו לעדי ברקן ולמיזם החדש שלו.
אנורקסיה זו מחלה לא יופי.