לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

בכאבך מולדת           מאת נועם גולן

והנה, כי את בדמותך, עומדת ניצבת,
בדך לעורך, העוטה מעצור ובכי תמרורים,
כאבך, אך לך הוא ולבנייך כואבים,
בין לשחוק הביניים, כמרווח בעיתות חיים,
אך מה, לנו, שכר העצב וכובדו,
וכי ייעודך, על טס היגון אל מולך אז ניצב,
ואל זה נשאת עינייך, בציפייתך לגשמות,
יזע ליבך, כובד נשימתך, בדמי ימיה - יתמות,
על ברכייך אומתי, איבדת צלמך, אל קוממותך,
וידייך מושטות כך, בתחינת רצון חיים,
ברעידתן, עומדות כך, בקצב דמעות תקוותך,
ובחלומך, יפי רצון חיים, בתום רצונך,
והנה מבוקשך, אל בין זרועותייך הוגש
וטעמו קשה, וזיעתך כצבע תמורתה באדום,
ונגדעות נשמות, הן לבנות בניינך - חלומך,
בהררייך נחצוב בנחושת כמשאלתך לליבך,
והנה, חציבה בהררייך, למגן מצר היא, ואינה כחלומך...
וירוקים שדותייך כגן קדומים - בטבעו חלום...