הפעם אני שולחת לכם משלוח שירים מבית ההורים שלי בתמרת. הקול שלי הולך ומשתפר. יותר נכון לומר בא ומשתפר וזה, כמובן, מסב לי אושר רב ורב מעלה ומעלה קדושים וקדושים מעונים ומעונות סטודנטים. סליחה- היה זה רצף אסוציאציות. מי שלא רוצה לקרוא זאת לא חייב. למעשה, כבר מאוחר מדי- אם הגעתם לכאן , כנראה קראתם. מוא הה הה (צחוק רשע)י
ולענייננו :
#
בשעה הזאת מחר אהיה בבית,
והשעות עד אז יאלצו לעבור,
גם אם זה לא מוצא חן בעיניהן. בשעה הזאת מחר אביט אחורה
אביט בלעג על אותן שעות עקשניות
שנלחמו מולי בקרב אבוד ומטופש
#
הנה אני לבד
ואני עוד בחיים
עוד אוהבת לשיר
ושונאת עגבניות
(זה לא טעים). הנה אנחנו לא ביחד
ואני ממשיכה לחיות
ועדיין שומעת מוזיקה
ושונאת עגבניות. זה קשה רק לפעמים
בסופם של ימים
כשהלילה מאיים להתנפל
עוד קשה לי לגלות
מיטה ריקה
סופי לילות
זה עוד קשה לי
וצריך להתרגל הנה אתה רחוק
ואתה עוד בן אדם
ועוד צוחק
ועוד שותה
ועוד אוכל
אבל אני כבר לא יודעת
איך עוברים לך ימים
אם גם עליך הלילה מתנפל זה קשה רק לפעמים
בסופם של ימים
כשהלילה מאיים להתנפל
זה רק קשה לי לגלות
מיטה ריקה
סופי לילות
זה עוד קשה לי
וצריך להתרגל
להתראות חבר'ה, סופ"ש נעים ואז שבוע נעים (וזה כולל חג שבועות נעים). אני הולכת להצטרף אל הבחור הטוב שכבר מנמנם לי במיטה. יאללה, סלמנדרה
שלכם:
ענבלנדר |