אני קורא קבוע את מדורו של סייד קשוע - ערבי ישראלי הכותב במוסף יום שישי ב"הארץ".

לעיתים הוא נוטה (לדעתי) לטרחנות - גם אם היא אינה מוגזמת. אבל הפעם הוא הוציא תחת אצבעותיו ומקלדתו את אחד המאמרים החריפים ביותר שלו מזה זמן רב. בפרסום מאמרו כאן, אינני מבטא הסכמה או התנגדות. אינני יכול ואינני רוצה להתווכח עם תחושותיו של סייד קשוע, אלא להביאן כאן כלשונן. אני מקווה שתתרשמו לפחות כמוני:

"חשבתי על שני ילדי, שעוד מעט יעמדו דום לזכר קורבנות השואה, ואושר מילא את לבי, על שנתתי להם כלים בסיסיים להישרדות...."

להמשך הקלק/י כאן.