כותרות TheMarker >
    ';

    משגיח כשרות

    בלוג שעוסק בדברים שמעניינים אותי ומעסיקים אותי, שזה אומר חילונים וחרדים, ישראליות, כנסת, זכויות אדם ודמוקרטיה (איור: עמוס בידרמן, הארץ)

    0

    הקץ לשמועות: ראיון בלעדי עם עצמי

    210 תגובות   יום ראשון, 26/4/09, 06:26

    המרואיין

    מתראיין לעצמי. צילום: אדית אילן 

    בראיון אני חושף את מקום

    העבודה החדש שלי, מגלה

    מתי פוטרתי, מודה שיהיה לי

    קשה לבוא פחות בג'ינס (ובכל

    בד אחר) לכנסת

    ומכריז: הבלוג חזק וישרוד 

     

    מראיין את עצמי. צילום: אדית אילן

    המראיין

     

     

     

    בסוף החודש אסיים את תפקידי ככתב פרלמנטרי של "הארץ". לאחר הרבה חיזורים, הבלוג הצליח להשיג ראיון בלעדי, נוקב וחושפני אתי. בראיון אני חושף את מקום העבודה החדש שלי, מגלה מתי פוטרתי, מודה שיהיה לי קשה מאד לבוא פחות בג'ינס (ובכל בד אחר) לכנסת ומכריז: הבלוג חזק וישרוד. בנוסף, בונוס: מדריך מיוחד, איך להגיב ואיך לא להגיב על השינויים בחיי. באופן טבעי סדר השאלות בראיון המשוחד הזה יקבע על פי מה שחשוב לי לספר קודם ולא על פי חשיבות המידע. 

    מה תעשה?

    הרב אורי רגב, מייסד המרכז לפלורליזם יהודי ומי שהיה בשנים האחרונות נשיא האיגוד העולמי של היהדות המתקדמת, מקים ארגון חדש למען חופש דת ומצפון. הארגון יתפקד כשותפות של ישראל והתפוצות. אני לא יכול לחשוב על אדם מתאים ממנו להוביל יוזמה כזאת להצלחה. אהיה סמנכ"ל מחקר והסברה של הארגון. לא, עדיין אין שם סופי. 

    תפסיק לכתוב?

    זה כמו לשאול אם אפסיק לנשום. חלק ניכר מעבודתי במסגרת הארגון החדש יהיה מחקר, עריכה וכתיבה בנושאים של חופש דת ומצפון ויחסי חרדים- חילונים, שעליהם הרביתי לכתוב ב"הארץ" וב"כל העיר". אני מתכוון להמשיך לכתוב פרשנות, טורים ומאמרים בעתונות באופן קבוע.  

    איפה?

    מתנהל משא ומתן, כמובן גם עם "הארץ". אודיע ברגע שיהיה סיכום. 

    תגיד ת'אמת, פוטרת?

    כן. הוסבר לי שלמרות שביעות הרצון מעבודתי, עלותי יקרה מדי. אני כמובן לא שלם עם ההחלטה הזו, אבל היא לא היתה שלי. 

    אבל גל הפיטורים בהארץ היה לפני חצי שנה.

    נכון. אז פוטרתי. לבקשתי, סוכם שאמשיך בתפקידי ככתב כנסת עוד מספר חודשים, לכן היה די חיוני שזה ישמר בסוד. חייבים להודות, הכנסת היא מקום קשוח, שבו אתה נשפט לפי העוצמה הנוכחית שלך ולא נוח לתפקד כ"ברווז צולע". הפתעה: זה נשמר בסוד. 

    היו גלי שמועות.

    יותר אדוות מגלים, וגם הן שקטו לאור העובדה שהמשכתי לכתוב לגמרי רגיל. בתקשורת העובדה שאתה ממשיך לפרסם חזקה יותר מכל שמועה. 

    מי יחליף אותך?

    אין לי מושג.

    עניין קצת מוזר השעשוע שהפקת משמירת הסודיות. ביום שני שעבר אפילו בזבזת לדובר החדש של ישראל ביתנו רבע שעה כשקיימת איתו פגישת הכרות.

    כן, באמת מוזר. בסופו של דבר מדובר בתקופה די דרמטית ולא משעשעת בחיים שלי. אולי זה סוג של בריחה. מלבד זה, הבטחתי לבלוג לתת לו בלעדיות על הסיפור. זו ההזדמנות להתנצל בפני כל מי שמרגיש שהוטעה. 

    רציתי להשפיע על כלל הסיקור

    בכנסת, להחזיר את התחושה

    שזה מקום חשוב. כלומר בעצם

    עמדתי נגד הזרם וניסיתי

    לשנות את כיוון המים. המים

    לא שינו את כיוונם

    אבל עבדת לגמרי רגיל ודי קשה בחודשים האלה. לא קצת הגזמת בהצגה?

    לא. אני חושב שהתפקיד שאני עוזב הוא תפקיד חשוב, וכל זמן שעשיתי אותו לא היתה כל סיבה שלא אעשה אותו הכי טוב שאני יכול.

    האם בדקת אפשרות לפתרון של קיצוץ דרמטי בשכרך, כפי שנהגו כמה מעמיתיך?

    לא. העדפתי לעבור לעשייה שרובה במסגרת אחרת (מתנצל על השימוש במילה עשייה, שהיא בדרך כלל מילה של פוליטיקאים). התחושה שלי בשנים האחרונות היתה שהחיים בתקשורת הכתובה הם על זמן שאול, והגיע הזמן ללכת הלאה. זה לא בגלל שאני חושב שהתקשורת הכתובה הולכת להיעלם. יכול להיות שהיא תשרוד. זה בגלל שהיא כל הזמן מקצצת תקנים ומשכורות. הנכונות של העיתונים לשלם משכורות שמאפשרות לפרנס משפחה, הולכת ופוחתת. למרבה השמחה, מצאתי מקום מלהיב ללכת אליו ואפשרות למלא תפקיד חשוב בארגון חדש, שחיוני לחברה הישראלית.

    מה יש לך להגיד על הארץ?

    שאם לא הייתי חושב שהוא מקום מצויין לכתוב ולערוך בו, הייתי עוזב עוד קודם. 

    אה, אז אתה כאילו לא ממורמר?

    בשביל דברים כאלה יושבים על כוס קפה עם חברים (הפוך גדול, חזק מאוד, חם ודל שומן. וכוס מים. תודה). 

    בכל זאת פיטרו אותך. קצת לכלוך.

    בכל זאת, לא. יש מספיק כותרות בראיון הזה גם בלי ללכלך. בכל זאת אני עושה פה שימוש די חדשני בבלוג. 

    אז קל לך?

    מה פתאום? תמיד קשה לי עם שינויים, והמשכורת משוקן, שאני מקבל בקביעות כבר 25 שנים, היתה הדבר הכי יציב בחיים שלי. בעצם הכי יציב, חוץ מהמגורים בירושלים. אני כמובן גם משוכנע שראוי היה שהעיתון יעשה את המאמץ להשאיר אותי. אבל בניגוד לשאלת הפרנסה שאותה אני לוקח באופן אישי (והיא די מסודרת), די ברור שהפיטורים לא אישיים. 

    אז זה סיפור שלילי או חיובי.

    זה עצוב שהסיכויים של עיתונאי בכיר לצאת לפנסיה במקצוע שלו כל כך קלושים היום. זה חיובי שמצאתי עבודה חדשה ומאתגרת. 

    התגובה הנכונה צריכה להדגיש

    כמה אחסר בכנסת. יתקבלו בברכה

    אמירות ספונטניות על תרומתי

    המשמעותית (חיובית או שלילית)

    לדיון הציבורי בישראל

    בעבר, בהווה ובעתיד

     

    איך צריך להגיב?

    מבטי רחמים יתקבלו בחוסר סובלנות גלוי. אני רחוק מלהרגיש מסכן. התגובה האידיאלית צריכה לכלול חוסר הבנה איך "הארץ" ויתר על שירותי (אפילו אם יתברר בסוף שהוויתור חלקי), לצד מידה נכונה של אמפתיה והתלהבות מכך שאני יוצא לדרך חדשה ומבטיחה. כמובן, צריך להדגיש כמה אחסר בכנסת. נשים בוודאי יתמודדו עם האתגר של תגובה כל כך מורכבת רגשית בקלות יחסית. בפני גברים מוצב פה אתגר מעניין. יתקבלו בברכה אמירות ספונטניות על תרומתי המשמעותית (חיובית או שלילית) לדיון הציבורי בישראל בעבר, בהווה ובעתיד. 

    לא קצת מוגזם הטון המשועשע והקליל הזה. בתור מראיין מנוסה, לא ראוי שתנסה לסחוט מעצמך הודאה בקצת רחמים עצמיים?

    בדיוק כדי להתחמק מזה בחרתי במראיין ידידותי. 

    האם הבלוג ימשיך להתפרסם?

    ב-ר-ו-ר. העובדה שבחרתי לפרסם את ההודעה הזאת פה מוכיחה כמה הבלוג הזה יקר לליבי. 

    למה בעצם?

    בגלל האפשרות להידברות ישירה עם הקוראים. 

    איפה הוא ימשך?

    אשמח אם זה יהיה פה. אבל סביר להניח שזה קשור ישירות לשאלה איפה אכתוב בעתיד. הודעות על שינויים יפורסמו בהמשך ובכל מקרה, גם אם מרכז הבלוג יעבור לאתר אחר, אין סיבה שפרסום הפוסטים פה יפסק. 

    במה הוא יעסוק?

    כרגיל במה שמעניין אותי ובנושאים שאני מבין בהם וזה אומר: דתיים-חילונים, זכויות אדם, הכנסת, חקיקה, הגירה. אבל כמו בשבועות האחרונים סביר להניח שיהיה הרבה יותר חילונים- דתיים. הקואליציה החדשה מן הסתם תספק חומר. 

    הארגון החדש אינו רפורמי אלא

    כלל ישראלי. הוא ידבר בשם

    הרוב המוחלט הישראלי ששואף

    לחופש דת ומצפון ולשיוויון בנטל

    בין חלקי החברה. הוא ללא ספק

    יהיה פה לחברה החילונית

    וגם לחלק מהציבור הדתי 

     

    אז זו הסיבה לכך שהבלוג עסק כל כך הרבה בנושאים חרדיים בזמן האחרון.

    ללא ספק. 

    הואשמת בעיסוק אובססיבי בחרדים.

    הצחיקו אותי. אני רק מתניע את העיסוק בנושאים האלה. 

    אתה לא חושב שבלוג זה ז'אנר בעייתי בגלל שאין עורך?

    כן. גם אני, שערכתי כל כך הרבה שנים, ומסוגל לערוך את עצמי (וגם לקצר את עצמי באכזריות), סבור שכל כותב צריך עורך. הפתרון שלי הוא שכשאני לא בטוח במה שאני הולך לפרסם אני משפיט את רעייתי, אדית, או חברים, לקרוא מראש.  

    למשל הראיון הזה ארוך מדי.

    ללא ספק. מי שיש לו פרוטקציה אצל הבלוג לא צריך קשרים. 

    נעבור לעמותה, תמיד טענו נגדך שאתה בעד הרפורמים. מתברר שצדקו.

    תמיד הייתי בעד הזכות של הרפורמים לשיוויון ואף פעם לא הסתרתי את זה. אבל הארגון החדש אינו רפורמי אלא כלל ישראלי. הוא ידבר בשם הרוב המוחלט הישראלי ששואף לחופש דת ומצפון ולשיוויון בנטל בין חלקי החברה. הוא ללא ספק יהיה פה לחברה החילונית וגם לחלק מהציבור הדתי. אשר לעמדותי האישיות, אני חילוני מודע, כפי שיכלו ללמוד גולשי המרקר קפה לא פעם. הרפורמים הם אנשים דתיים. אני לא.

     את מי העניין הזה של דתיים – חילונים מעניין עכשיו?

    ראשית, הנושא הזה תמיד עניין מאוד את הישראלים. נפילת שינוי, והמריבות שקדמו לה, גרמו לאכזבה ולייאוש. אבל לדעתי העניין המחודש בנושא נמצא בעלייה מתמדת. רגב התחיל להקים את הארגון הרבה לפני הבחירות. אבל, כמובן, הקואליציה הזאת מגבירה את הצורך בו ומוכיחה כמה היוזמה של רגב חיונית. זאת, לאחר שקואליציה הסכימה לחקיקה שתבטיח חינוך ללא תוכנית ליבה, מסרה שורה של משרדים מרכזיים למפלגות החרדיות והבטיחה מיליארדים למגזר החרדי. אירועים כמו הודעת ש"ס שתחזיר את חוק החמץ או ההפגנה החרדית בעד תוספת קווי מהדרין, שהם בעצם קווי גזענות נגד נשים, ממחישים שאנחנו מיתדרדרים במהירות לעבר ימי הביניים. 

    הופתעתי לגלות שבמקביל לירידה

    במעמד הכנסת, חלה ירידה במעמדו

    של הכתב הפרלמנטרי. כשנסעתי

    במוניות לכנסת, הנהגים שאלו אותי

    בשביל מה אני צריך את זה

     

    נחזור לכנסת, הצלחת בתפקיד?

    אם השאלה היא האם הייתי כתב פרלמנטרי מוצלח, אני מניח שלא תהיה כל שחצנות בתשובה חיובית. אבל אני רציתי גם להשפיע על כלל הסיקור בכנסת, ליצור שינוי בשיח על הכנסת, למשוך אותו לכיוון פחות איזוטרי ויותר לדיון (ביקורתי אבל ענייני) בעבודה של הפרלמנט, להחזיר את התחושה שזה מקום חשוב. כלומר בעצם עמדתי נגד הזרם וניסיתי לשנות את כיוון המים. המים לא שינו את כיוונם. בעניין הזה ממש לא הצלחתי. אולי חטאתי בציפיות יתר. 

    נהנית?

    בסך הכל היה מאד מעניין. עבדתי בכנסת מול לא מעט אנשים מוכשרים ואינטלגנטיים (וגם כאלה שלא) וגם מול לא מעט אנשים מקסימים (וגם כאלה שלא). הופתעתי לגלות שחלה ירידה במעמדו של הכתב הפרלמנטרי במקביל לירידה במעמד הכנסת כולה. זה לא רק שכשהתחלתי לנסוע במוניות לכנסת, כל הנהגים שאלו אותי בשביל מה אני צריך את זה. זה גם שהיה קשה מאד להכניס סיפורי כנסת לעמוד הראשון או לשכנע לייחד להם מספיק מקום. זה היה מתסכל. כמו לנסוע בהילוך שלישי בכביש מהיר. 

    מה עוד מבאס בעניין סיום התפקיד?

    הויתור על אישור הכניסה הקבוע של כתב פרלמנטרי (שהוא מוצלח בהרבה גם מאישורים קבועים אחרים), הבאסה שכמעט לא הספקתי לנצל את ביטול אישור הג'ינס (סקופ: ביום שני האחרון נכנסתי ויצאתי מהכנסת בסנדלים. לא התכוונתי. אני לא זכרתי שאני בסנדלים ונראה שהמשמר איבד עניין בפיקוח הלבוש והפסיק להתעסק בשטויות), וכמובן הפרידה מלא מעט אנשים שאני באמת אוהב. 

    לקבלת עדכונים שוטפים לבלוג: m.kashrut@gmail.com 

    דרג את התוכן:

      תגובות (206)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/5/09 18:45:
      עשו לך משהו טוב הפיטורים. משהו השתחרר  או שאידית (?) לא אצה קוצצת
        17/5/09 13:20:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17


      ברור שאני מצטרף לכל המחמאות לשחר, וגם לא קשה לי להבין את הטענות כלפי "הארץ", ואת הקינות, אבל אחרי שקראתי את הדברים נתקעו לי בראש שתי שאלות לא רלוונטיות:

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

       

       

      לא שמתי לב לפוסט הזה עד כה ונתקלתי בו ובהצעה הזו שלך אגב קריאה אצל וולווט בתפוז.

       

      בוא נבחן עד כמה אתה (ואני) רציני: במקום 100 הגולשים, אני מוכן לתרום בכל חודש מראש במקום כל אותם 100 מגיבים את אותם 1000 ש"ח שהם אמורים היו לתרום, בתמורה להחזרתו לעיתון כמקודם.

        

      אני מוכן לשלם עוד אלף חמש מאות ש"ח לחודש ותחזיר את רותי סיני לעיתון כמקודם. הולך???

       

      נטו. תרומה. להם.

       

      דיל? לשנה? לשנתיים?

       

       

        14/5/09 17:38:

      צטט: רוקדת עם הרוח 2009-05-14 16:47:28

      אוףף התכוונתי להיות הכוכב ה-50 והתפספס לי....

      בטח בדיוק כך הרגישה גם המדינה ה-51 של ארצות הברית.

      ובכל מקרה, לא מצליחה להבין איך שרדת 25 שנה באותו מקום עבודה.

      לא כך אני רואה את הדברים. הדבר היחיד שהיה משותף לכל מה שעשיתי היה התלוש מחברה שעמוס שוקן הוא המו"ל שלה, אבל החלפתי שלוש פעמים מקום עבודה (כל העיר, הארץ, כל העיר, הארץ) החלפתי ים של תפקידים: כתב דתיים, כתב עירייה ותכנון, עורך צרכנות ופנאי, עורך חדשות (עד כאן בכל העיר), כתב דתיים (הארץ), עורך ראשי (כל העיר), כתב דתיים (מכאן שוב הארץ), כתב תחקירים, עורך חלק ב, כתב במוסף, כתב לענייני הגירה וכתב בכנסת. החלפתי גם מיקום (כמה שנים עבדתי בתל אביב), נהייתי חבר הנהלת המערכת, כתבתי כמה טורים, פתחתי בלוג. לי זה היה מספיק מגוון. לא  נראה לך?

      אז יש להודות ל"הארץ" שהדליקו את הגפרור, שהפעיל את המרעום, שהטיס אותך הלאה....

      בדיעבד כמובן זה יכול להיות נכון.

      את הרב אורי רגב אני מכירה שנים רבות מעבודתו (ותקופה מסויימת מעבודה משותפת או מקבילה). יהיה לך מעניין....

      ללא ספק

      הרבה הצלחה בעבודתך החדשה.

      תודה

      וכמובן * 

      עוד אחת

       

       

        14/5/09 16:47:

      אוףף התכוונתי להיות הכוכב ה-50 והתפספס לי....

       

      ובכל מקרה, לא מצליחה להבין איך שרדת 25 שנה באותו מקום עבודה.

       

      אז יש להודות ל"הארץ" שהדליקו את הגפרור, שהפעיל את המרעום, שהטיס אותך הלאה....

       

       

      את הרב אורי רגב אני מכירה שנים רבות מעבודתו (ותקופה מסויימת מעבודה משותפת או מקבילה). יהיה לך מעניין....

       

      הרבה הצלחה בעבודתך החדשה.

       

      וכמובן * 

       

        9/5/09 10:24:

      צטט: חץ עין נץ 2009-05-09 08:54:18


      לאילן

       

      אני לא אמרתי שהדברים הללו אינם נכונים. אני אמרתי שזה לא הכי חשוב. לטעמי יש הבדל ברור בין העובדה שאתה בוחר באג'נדה הזאת כאיש תקשורת וזה ואתה עושה את זה מצוין לבין לבחור את זה כאג'נדה הלאומית  הכי חשובה לקיומנו כאן. 

       

      משילות זה לבחור בין בררות רעות יותר ופחות לא שום דבר אחר. אני אתן לך את זה סטריט בפרצוף. דוגמא  אתה צריך לבחור עכשיו בין שלום אמת  לבין להשאיר את המצב הקיים ביחסי חילונים דתים ושירות לאומי. מה אתה מחליט? (זה אגב הבסיס לכוח שלהם... כי ככה הם עושים את זה ) או יותר לנושא הפוטס. לבחור בין בטחון תעסוקתי  ופנסיוני לכלל האוכלוסיה לבין פתרון הבעיה "החרדית" ?

       

      אם כי צריך גם בשם ההגינות לציין כי בסופו של יום אי אפשר להגיד גם שהחרדים כולם הם איזה טפילים שיושבים כל היום ולא עושים כלום. אני לא בקי במספרים כמוך אבל אני אתה יודע שהצגה של חרדים כעדת סטלנים שיושבים כל היום בישיבה היא די מעותת. חלק גדול מהם פשוט מייצר כלכלה שחורה וחלק גדול אחר דווקא הולך בדרך של כולנו ועושה השגים בכלל לא רעים...

       

      אבל אין ספק שמדובר בתופעה קשה ולא בריאה אבל היא לא הכי חשובה. ועל כן לעשות מפלגה שכל מצעה הוא הפרדת הדת מהמדינה זה פשוט לא יפתור את הבעיות האמיתיות. עיין ערך שינוי וטומי לפיד ז"ל. ובסוף תסתכל בבקשה במבחן התוצאה. החל בתרבות ובמחקר ותעשיה במה שאתה רוצה אנחנו בסופו של יום לא חיים לא באלבמה ולא בדרום קרולינה...ואגב לא רק החינוך החרדי הוא בעיתי בכלל החינוך הפרטי הוא בעיתי. והקיצוצים ותיקצוב האקדמיה והחינוך עושים נזקים גדולים פי כמה....(וביני ובינך? אם נכריח את הטיס של ההליקופטרים החדשים הללו שרכשו לפני כמה שנים במליאריד דולארים להוריד הילוך בעליה בקאסטל גם כן יכול להיות שזה יעוזור יותר מגיוס של כל החרדים, שלא לדבר שאף אחד לא עשה חשבון (וגם כנראה לא יעשה) איזה נזק נגרם לכלכלה הישראלית ע"י אלפי פנסיונרים של מערכת הביטחון שמסתובבים בה ולא עובדים ממש (את הנזק שהם עושים לפוליטקה הישראלית קל מאד לראות..)))

       

      אחרי כל זה? אתה צודק המפלגות החרדיות יצרו פה מנגנון רע שמנציח את העוני ומזיק לחינוך והינו אי שיויוני במידה איומה. וצריך להאבק בזה אבל צריך גם לשמור על הפרופורציות.

       

      פוסט פוטס נהיה לך כאן...

       

      שבת שלום

      עדי

      הבעיה היא שכל מה שאתה כותב מתעלם מהמספרים. הטענה שלך שזה לא הכי חשוב מבוססת על ההנחה שמדובר במיעוט לא נורא גדול (8% מהאוכלוסיה בישראל ו-10% מהאוכלוסיה היהודית). אני מנסה לשכנע כבר עכשיו שבעוד 10-15 שנה זו תהיה הבעיה מספר 1 של ישראל.

      13% ממחזור המועמדים לשירות צבאי מתגייסים היום לישיבה במקום לצבא. בעוד 12 שנה שעורם יוכפל (כ-25%), כלומר יותר מרבע מהמלש"בים יתגייסו לישיבות (והם יתווספו לעוד 13% שאינם מתגייסים חוסר התאמה, 4%, בריאות, 3%, וקב"ן 5%). זו בעיה של בטחון לאומי וחוסן לאומי.

      שעור ההשתתפות בשוק העבודה הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על התל"ג ועל המיקום של המדינה בכלכלת העולם. למרות כל מאמצי האוצר והג'וינט, שעור ההשתתפות של הגברים החרדים בשוק העבודה לא עלה בעשור האחרון. ותר מ-60% מהם נעדרים, לפחות באופן רישמי, משוק העבודה (ועבודה שחורה היא מטיבה עבודה של חלטורות שלא תורמות הרבה לכלכלה). במילים מאחרות מאות מילוני השקלים שהושקעו בהוצאת גברים חרדים לשוק העבודה (ובצדק הושקעו) הספיקו רק כדי לשמור על המצב הקיים ולמנוע התדרדרות. הכלכלה החרדית היא כמו משקולת שהולכת וצוברת סחף מסביבה ומאיימת להטביע את הספינה כולה.

      לכן אני טוען שלמאבק על תוכנית הליבה חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה ויש להעמיד אותו לפני כל נושא אחר.

        

       

        9/5/09 08:54:


      לאילן

       

      אני לא אמרתי שהדברים הללו אינם נכונים. אני אמרתי שזה לא הכי חשוב. לטעמי יש הבדל ברור בין העובדה שאתה בוחר באג'נדה הזאת כאיש תקשורת וזה ואתה עושה את זה מצוין לבין לבחור את זה כאג'נדה הלאומית  הכי חשובה לקיומנו כאן. 

       

      משילות זה לבחור בין בררות רעות יותר ופחות לא שום דבר אחר. אני אתן לך את זה סטריט בפרצוף. דוגמא  אתה צריך לבחור עכשיו בין שלום אמת  לבין להשאיר את המצב הקיים ביחסי חילונים דתים ושירות לאומי. מה אתה מחליט? (זה אגב הבסיס לכוח שלהם... כי ככה הם עושים את זה ) או יותר לנושא הפוטס. לבחור בין בטחון תעסוקתי  ופנסיוני לכלל האוכלוסיה לבין פתרון הבעיה "החרדית" ?

       

      אם כי צריך גם בשם ההגינות לציין כי בסופו של יום אי אפשר להגיד גם שהחרדים כולם הם איזה טפילים שיושבים כל היום ולא עושים כלום. אני לא בקי במספרים כמוך אבל אני אתה יודע שהצגה של חרדים כעדת סטלנים שיושבים כל היום בישיבה היא די מעותת. חלק גדול מהם פשוט מייצר כלכלה שחורה וחלק גדול אחר דווקא הולך בדרך של כולנו ועושה השגים בכלל לא רעים...

       

      אבל אין ספק שמדובר בתופעה קשה ולא בריאה אבל היא לא הכי חשובה. ועל כן לעשות מפלגה שכל מצעה הוא הפרדת הדת מהמדינה זה פשוט לא יפתור את הבעיות האמיתיות. עיין ערך שינוי וטומי לפיד ז"ל. ובסוף תסתכל בבקשה במבחן התוצאה. החל בתרבות ובמחקר ותעשיה במה שאתה רוצה אנחנו בסופו של יום לא חיים לא באלבמה ולא בדרום קרולינה...ואגב לא רק החינוך החרדי הוא בעיתי בכלל החינוך הפרטי הוא בעיתי. והקיצוצים ותיקצוב האקדמיה והחינוך עושים נזקים גדולים פי כמה....(וביני ובינך? אם נכריח את הטיס של ההליקופטרים החדשים הללו שרכשו לפני כמה שנים במליאריד דולארים להוריד הילוך בעליה בקאסטל גם כן יכול להיות שזה יעוזור יותר מגיוס של כל החרדים, שלא לדבר שאף אחד לא עשה חשבון (וגם כנראה לא יעשה) איזה נזק נגרם לכלכלה הישראלית ע"י אלפי פנסיונרים של מערכת הביטחון שמסתובבים בה ולא עובדים ממש (את הנזק שהם עושים לפוליטקה הישראלית קל מאד לראות..)))

       

      אחרי כל זה? אתה צודק המפלגות החרדיות יצרו פה מנגנון רע שמנציח את העוני ומזיק לחינוך והינו אי שיויוני במידה איומה. וצריך להאבק בזה אבל צריך גם לשמור על הפרופורציות.

       

      פוסט פוטס נהיה לך כאן...

       

      שבת שלום

      עדי

        9/5/09 06:35:

      צטט: חץ עין נץ 2009-05-08 23:08:49

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-08 22:41:42

      צטט: מגרש החושך 2009-05-08 21:37:18

      אה, זאת לא בעיה...

      אני גאה להיות אחד המייסדים של "אור",

      ואכן היה ברור לפני הבחירות שאין לנו סיכוי. בעיקר לאחר שהתברר הפספוס של התשדירים שלנו.

       

      השאלה שחר היא זו:

      האם אתה יכול להודות, שעל אף העדרם המוחלט של סיכויי ההצלחה של אור,

      המצע של אור הוא עדיין הנכון, המוצדק והחשוב ביותר לעתיד המדינה?

      אני מתכוון כמובן לסעיפים העוסקים בשרות לאומי לכולם; הפסקת התמיכה בתלמידי ישיבה; חיוב החרדים בלימודי הליבה בבתיה"ס שלהם; הפסקת קצבאות החרדים, אממ.. סליחה, קצבאות הילדים' והפנייתם להפחתת מס הכנסה על פי מס' הילדים; לדיני אישות לכל זרם לפי אמונתו, כלומר גם לקונסרווטיביים, רפורמים וכלה בחילוניים אתאיסטיים כמוני; ביטול משכורות העתק של הרבנים, פיקוח אמיתי על מוסד הכשרות ועוד... בקיצור, הפרדת הדת מהמדינה.

      לא, לא מדובר בביטול הדת כמובן. מי שירצה יאמין ויקיים את אמונתו, שתהא תפלה ככל שתהיה, אך לא על חשבוני.

      המדינה יכולה להיות יהודית בתרבותה, לא בחוקיה ובמוסדותיה.

      אני מכבד את מי שבחר להיות פרגמטי יותר בבחירות, ולהצביע עבור הרע במיעוטו ובלבד שקולו ישפיע.

      מאחר שבעיניי המצע של אור הוא החשוב ביותר,

      בחרתי להפקיר את קולי בבחירות על מפלגתי חסרת הסיכויים, אך הצודקת מכל.

      שלומי

      השיטה שבה אני מצביע היא ניסיון להעריך איך הקול שלי יעשה את העבודה הטובה ביותר לטעמי. ובמילים אחרות: מצע זה חשוב, אבל הרבה יותר חשוב מה יקרה בפועל.

       

       

      חוץ מזה המצע הזה לא ישנה כהוא זה את הבעיות האמיתיות של המדינה.

       כל סעיפיו גם אם הם בצורה מסוימת יכולים להיות נכונים יותר ואו פחות הם חסרי משמעות לחיינו כאן כמדינה. שירות לאומי לכולם הוא אולי ערך חינוכי חשוב אבל תורמתו לחיינו היא אפסית (שלא לדבר על כך שפשוט אין מספיק תפקידים לבני שירות אני ארגנתי עמותה שמסדירה שירות לאומי לבני שירות שלא הלכו לצבא הבעיה הגדולה שלנו זה למצא תעסוקה הולמת כלומר אפשר למצא עבודה כמה שרוצים אבל אז זה על חשבון עובדים בשכר וזה קונץ קטן מאד לקחת בחור בן 18 שיתפסו מקום עבודה למישהו..)  תלמידי ישיבות מקבלים גרושים וגם אם תקח את כל הכספיםש הם מוצאים זה יעזור זה צודק אבל זה בהחלט לא ישנה בצורה מהותית  את חיינו כאן.

       

      הבעיות האמיתיות אינם החוזק של החרדים לארגן קצת מצלצלין לעולמם. שרי אריסיון אחת עושה נזק כמו ש"ס וקשרי הון ושלטון גורמים נזקים רבים יותר מכל הכפיה הדתית והגועליציות החרדיות לדורתיהן. חוסר משילותו ודיקטטורה של האדמינטסרציה זה בעיה אמיתית, הביטחוניזם המוטרף של הגנראלים שמנהלים את חיינו אובדן הסולידאירות החברתית ושחקית מעמדו של העובד והריסת מעמד הבינים זה הבעיות שלנו ולא איזה רבי שעושה עוד הכשר בד"ץ שמדץ שמתחרה בהכשר של הרב הוא מבני ברק ששכחתי את שמו.  זה שאין לאין ארגון מקצעוי שידאג שלא יפטרו אותו. זה בעיה שלא תשתנה כהו זה גם אם כל תלמידי הישיבה יהפכו לפועלים בפרדס מחר בבוקר......

      הנה דוגמה אחת מני רבות, איך הנושא החרדי משפיע ישירות על גורל המידנה והעתיד שלה, והוא שיקבע האם תהיה לנו מדינה, האם היא שצאר דמוקרטיה והאם היא תשאר מדינה מערבית ומשגשגת. ואם לומר את האמת השאלות האלו הן בעיני שאלות קיומיות.

       

      מואב: החרדים מהווים נטל על האוכלוסייה העובדת; מימון חינוך שאין לו כל תשואה בעבודה - שערורייה

      רותם שטרקמן ושרית מנחם, The Marker

       

      "הבעיה מספר אחת של המשק הישראלי, שמונעת ממנו לסגור פערים מול המדינות המפותחות, היא שיעור ההשתתפות הנמוך בשוק העבודה. אי אפשר שלאורך זמן יתקיימו אוכלוסיות נתמכות שגדלות בקצב מהיר כל כך. כשיש עלי מסים כל כך כבדים, שמממנים בין השאר קצבאות ילדים של אחרים, אני מביא לעולם פחות ילדים כי אני מאמין שכדי לגדל ילדים נדרשת השקעה. יש פה מדיניות שיוצרת הסטה מהחזקים לחלשים", כך אומר פרופ' עומר מואב, היועץ הכלכלי החדש של שר האוצר, בראיון ל-Markerweek.

      מואב מציין כי, רק 85% מהגברים בגיל העבודה משתתפים בשוק העבודה ו-15% בכלל לא במשחק. זאת לעומת מדינות מפותחות אחרות שבהן רק 7% מהגברים לא משתתפים. "ברגע שיש אוכלוסייה שלא עובדת ולא מייצרת, היא מהווה נטל על האוכלוסייה העובדת. חלק גדול מהמס שמשלמים העובדים מפרנס אוכלוסיות שעובדות מעט".

      "צריך לקבל החלטה ערכית - לשחרר אותם מהצבא כדי שיילכו לעבוד. הבעיה באוכלוסייה הזאת היא שלחינוך החרדי אין תשואה, הם לומדים חינוך תורני בלבד. זאת שערורייה שהמדינה מממנת חינוך שאין לו כל תשואה בעבודה. אנחנו עושים עוול לילדים האלו. סוגרים להם אופציות וכופים עליהם לחיות חיי עוני. עם הערבים זה יותר קשה, כי יש אפליה נגדם. הבדווים הם נייר הלקמוס של מערכת הרווחה, שמראה כמה הגישה הקיימת לא טובה כי דרך קצבאות הילדים היא נתנה תמריץ לילודה".

      "נשים ערביות וגברים חרדים. זו מלכודת לא מוצלחת, כי גם הם לא מרוצים מחיי העוני שלהם. כשהגו את מדיניות הקצבאות לא הביאו בחשבון שתהיה לה השפעה על הילודה. בשנות ה-40 וה-50 היו לחרדים שלושה ילדים בממוצע, והיום יש להם שמונה-תשעה ילדים בממוצע, ויש גם משפחות עם 11-10. ברור שללא עידוד של המדינה הם לא היו יכולים לקיים את החברה שלהם באופן הזה"....

       

        8/5/09 23:08:

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-08 22:41:42

      צטט: מגרש החושך 2009-05-08 21:37:18

      אה, זאת לא בעיה...

      אני גאה להיות אחד המייסדים של "אור",

      ואכן היה ברור לפני הבחירות שאין לנו סיכוי. בעיקר לאחר שהתברר הפספוס של התשדירים שלנו.

       

      השאלה שחר היא זו:

      האם אתה יכול להודות, שעל אף העדרם המוחלט של סיכויי ההצלחה של אור,

      המצע של אור הוא עדיין הנכון, המוצדק והחשוב ביותר לעתיד המדינה?

      אני מתכוון כמובן לסעיפים העוסקים בשרות לאומי לכולם; הפסקת התמיכה בתלמידי ישיבה; חיוב החרדים בלימודי הליבה בבתיה"ס שלהם; הפסקת קצבאות החרדים, אממ.. סליחה, קצבאות הילדים' והפנייתם להפחתת מס הכנסה על פי מס' הילדים; לדיני אישות לכל זרם לפי אמונתו, כלומר גם לקונסרווטיביים, רפורמים וכלה בחילוניים אתאיסטיים כמוני; ביטול משכורות העתק של הרבנים, פיקוח אמיתי על מוסד הכשרות ועוד... בקיצור, הפרדת הדת מהמדינה.

      לא, לא מדובר בביטול הדת כמובן. מי שירצה יאמין ויקיים את אמונתו, שתהא תפלה ככל שתהיה, אך לא על חשבוני.

      המדינה יכולה להיות יהודית בתרבותה, לא בחוקיה ובמוסדותיה.

      אני מכבד את מי שבחר להיות פרגמטי יותר בבחירות, ולהצביע עבור הרע במיעוטו ובלבד שקולו ישפיע.

      מאחר שבעיניי המצע של אור הוא החשוב ביותר,

      בחרתי להפקיר את קולי בבחירות על מפלגתי חסרת הסיכויים, אך הצודקת מכל.

      שלומי

      השיטה שבה אני מצביע היא ניסיון להעריך איך הקול שלי יעשה את העבודה הטובה ביותר לטעמי. ובמילים אחרות: מצע זה חשוב, אבל הרבה יותר חשוב מה יקרה בפועל.

       

       

      חוץ מזה המצע הזה לא ישנה כהוא זה את הבעיות האמיתיות של המדינה.

       כל סעיפיו גם אם הם בצורה מסוימת יכולים להיות נכונים יותר ואו פחות הם חסרי משמעות לחיינו כאן כמדינה. שירות לאומי לכולם הוא אולי ערך חינוכי חשוב אבל תורמתו לחיינו היא אפסית (שלא לדבר על כך שפשוט אין מספיק תפקידים לבני שירות אני ארגנתי עמותה שמסדירה שירות לאומי לבני שירות שלא הלכו לצבא הבעיה הגדולה שלנו זה למצא תעסוקה הולמת כלומר אפשר למצא עבודה כמה שרוצים אבל אז זה על חשבון עובדים בשכר וזה קונץ קטן מאד לקחת בחור בן 18 שיתפסו מקום עבודה למישהו..)  תלמידי ישיבות מקבלים גרושים וגם אם תקח את כל הכספיםש הם מוצאים זה יעזור זה צודק אבל זה בהחלט לא ישנה בצורה מהותית  את חיינו כאן.

       

      הבעיות האמיתיות אינם החוזק של החרדים לארגן קצת מצלצלין לעולמם. שרי אריסיון אחת עושה נזק כמו ש"ס וקשרי הון ושלטון גורמים נזקים רבים יותר מכל הכפיה הדתית והגועליציות החרדיות לדורתיהן. חוסר משילותו ודיקטטורה של האדמינטסרציה זה בעיה אמיתית, הביטחוניזם המוטרף של הגנראלים שמנהלים את חיינו אובדן הסולידאירות החברתית ושחקית מעמדו של העובד והריסת מעמד הבינים זה הבעיות שלנו ולא איזה רבי שעושה עוד הכשר בד"ץ שמדץ שמתחרה בהכשר של הרב הוא מבני ברק ששכחתי את שמו.  זה שאין לאין ארגון מקצעוי שידאג שלא יפטרו אותו. זה בעיה שלא תשתנה כהו זה גם אם כל תלמידי הישיבה יהפכו לפועלים בפרדס מחר בבוקר......

        8/5/09 22:41:

      צטט: מגרש החושך 2009-05-08 21:37:18

      אה, זאת לא בעיה...

      אני גאה להיות אחד המייסדים של "אור",

      ואכן היה ברור לפני הבחירות שאין לנו סיכוי. בעיקר לאחר שהתברר הפספוס של התשדירים שלנו.

       

      השאלה שחר היא זו:

      האם אתה יכול להודות, שעל אף העדרם המוחלט של סיכויי ההצלחה של אור,

      המצע של אור הוא עדיין הנכון, המוצדק והחשוב ביותר לעתיד המדינה?

      אני מתכוון כמובן לסעיפים העוסקים בשרות לאומי לכולם; הפסקת התמיכה בתלמידי ישיבה; חיוב החרדים בלימודי הליבה בבתיה"ס שלהם; הפסקת קצבאות החרדים, אממ.. סליחה, קצבאות הילדים' והפנייתם להפחתת מס הכנסה על פי מס' הילדים; לדיני אישות לכל זרם לפי אמונתו, כלומר גם לקונסרווטיביים, רפורמים וכלה בחילוניים אתאיסטיים כמוני; ביטול משכורות העתק של הרבנים, פיקוח אמיתי על מוסד הכשרות ועוד... בקיצור, הפרדת הדת מהמדינה.

      לא, לא מדובר בביטול הדת כמובן. מי שירצה יאמין ויקיים את אמונתו, שתהא תפלה ככל שתהיה, אך לא על חשבוני.

      המדינה יכולה להיות יהודית בתרבותה, לא בחוקיה ובמוסדותיה.

      אני מכבד את מי שבחר להיות פרגמטי יותר בבחירות, ולהצביע עבור הרע במיעוטו ובלבד שקולו ישפיע.

      מאחר שבעיניי המצע של אור הוא החשוב ביותר,

      בחרתי להפקיר את קולי בבחירות על מפלגתי חסרת הסיכויים, אך הצודקת מכל.

      שלומי

      השיטה שבה אני מצביע היא ניסיון להעריך איך הקול שלי יעשה את העבודה הטובה ביותר לטעמי. ובמילים אחרות: מצע זה חשוב, אבל הרבה יותר חשוב מה יקרה בפועל.

       

        8/5/09 21:37:

      צטט: Shahar Ilan 2009-04-29 23:26:03

      צטט: דוד סלע 2009-04-29 16:50:24

      משמעו של דבר שגם אתה כמו מרבית עם ישראל,

      מצביע הצבעה שבטית ופרסונלית. לא הצבעה רעיונית

      אידיאולוגית

      הצבעה המתעלמת מן העובדה שבמפלגות הגדולות

      נקבל לעולם ועד שוב ושוב את אותו הדבר. כלכלה,

      ביטחון, ביטחון, כלכלה ושינוי אמיתי של סדר היום

      הלאומי לא יתכן בהן.

      איך לדעתך תגיע אי פעם מפלגה מתחילה בעלת

      רצון אמיתי ( בניגוד לאופורטוניזם הכללי ) להפוך

      את המדינה לנורמאלית, לכנסת, אם איש לא יצביע

      עבורה לא כי אינו מזדהה עם עקרונותיה, אלא רק

      בגלל שהוא חושב שאין לה סיכוי.

       

      אני דווקא זוכר ששינוי הצליחו יפה. האם יש אפשרות שמישהו באור יכיר בכך שלא היה להם שום סיכוי?

       

      אה, זאת לא בעיה...

      אני גאה להיות אחד המייסדים של "אור",

      ואכן היה ברור לפני הבחירות שאין לנו סיכוי. בעיקר לאחר שהתברר הפספוס של התשדירים שלנו.

       

      השאלה שחר היא זו:

      האם אתה יכול להודות, שעל אף העדרם המוחלט של סיכויי ההצלחה של אור,

      המצע של אור הוא עדיין הנכון, המוצדק והחשוב ביותר לעתיד המדינה?

      אני מתכוון כמובן לסעיפים העוסקים בשרות לאומי לכולם; הפסקת התמיכה בתלמידי ישיבה; חיוב החרדים בלימודי הליבה בבתיה"ס שלהם; הפסקת קצבאות החרדים, אממ.. סליחה, קצבאות הילדים' והפנייתם להפחתת מס הכנסה על פי מס' הילדים; לדיני אישות לכל זרם לפי אמונתו, כלומר גם לקונסרווטיביים, רפורמים וכלה בחילוניים אתאיסטיים כמוני; ביטול משכורות העתק של הרבנים, פיקוח אמיתי על מוסד הכשרות ועוד... בקיצור, הפרדת הדת מהמדינה.

      לא, לא מדובר בביטול הדת כמובן. מי שירצה יאמין ויקיים את אמונתו, שתהא תפלה ככל שתהיה, אך לא על חשבוני.

      המדינה יכולה להיות יהודית בתרבותה, לא בחוקיה ובמוסדותיה.

      אני מכבד את מי שבחר להיות פרגמטי יותר בבחירות, ולהצביע עבור הרע במיעוטו ובלבד שקולו ישפיע.

      מאחר שבעיניי המצע של אור הוא החשוב ביותר,

      בחרתי להפקיר את קולי בבחירות על מפלגתי חסרת הסיכויים, אך הצודקת מכל.

      שלומי

        7/5/09 07:14:
      נתחיל מהסוף המר, כלומר, מדבריו של מר שוקן, המדגימים היטב (זאת אומרת רע מאוד) דמעות תנין של חזיר קפיטליסטי (כן, כן, אני מודע לכך שאני מערבב כאן כמה בעלי חיים): גיוסם של של כוחות שוק "אובייקטיביים" - מין איתני טבע בלתי צפויים שאינם בשליטה – לצד "צמצומים" ו"התייעלות", ולקינוח, איך לא, האשמת הצרכנים – הלקוחות, מקבלי השירות – בהתדרדרותו של העיתון (זה אנחנו שלא עשינו מספיק מנויים כדי להחזיק את אילן!) – כל אלה מכשירים אולי את מר שוקן למשרת כתב כלכלי זוטר בעיתונו הוא, אבל גם מסבירים, במידה רבה, את כשלונותיו הכלכליים הברורים.

      כבר נרמז כאן שניהול נבון אינו רק ניהול פיננסי, ושניהול בני אדם חיוני להצלחה כלכלית. גם אם קבוצת שוקן היתה מפסידה (והיא ממש לא!) צמצום הוצאות בדרך של פיטורים אינו הדרך היחידה להתמודדות עם ירידה בהכנסות ומשבר עולמי, בודאי לא בעיתונות (משהו על ניהול אנושי לקוי שהוביל לכשלון כלכלי באימפרית שוקן מספרת עפרה ריזנפלד כאן

      http://www.notes.co.il/ofra/55923.asp).

       

      אבל מעל הכל מטייח שוקן את העובדה העגומה, שהפיטורים של עיתונאים רציניים – רפפורט, רזניק, סיני, אילן – היא התגלמותה של אסטרטגיה חדשה, שמוביל אלפון אחד, ובו יהפוך העיתון לענף של תעשיית הבידור (בצד האיכותי שלה, אולי), תעלם העיתונות החוקרת הבלתי תלויה, ופובליציסטיקה חושבת תבוצע באורח מזדמן על ידי פרי לאנסרים. הבריחה של מנויים אינה קשורה למהפך בדיעותיו של העיתון (אם כי, כמובן, פרסום שיטתי של שקרים-ביודעין מעטו של שרגאי לא מוסיף לעיתון כבוד), אלא בתפיסת תפקידה של עיתונות.

       

      אבל צריך לראות גם את האופן שבו אילן נופל קורבן לטקטיקה של שוקן: ראשית, הוא מסכים "לא לפרסם" את הפיטורין, ומתגייס למסע יחצנות ושמירה על דימויו הציבורי של שוקן, במקום להאבק במהלך. שנית, וגרוע יותר, הוא ממשיך לעבוד בחינם כאן, בדה-מרקר קפה, אחד הנכסים המשגשגים של שוקן – כלומר, העברה של נכס עיתונאי כשחר אילן מעיתון נייר "מפסיד" (נניח, או לא-מרוויח-מספיק) לעיתונות מכוונת עם פוטנציאל צמיחה, שהיה צריך ויכול להיות חלק מניהול רציונלי-אך אנושי של משבר כלכלי, הפך בידיהם החלקלקות של אנשי רשת שוקן, ותוך שיתוף פעולה כנוע של אילן עצמו, ל: פיטורין, הכחשתם, והעברה וולונטרית לעבודה בחינם. כמו שנאמר: זה לא הכלכלה העולמית, טמבל, זה רק הקלקלה של רשת שוקן

        5/5/09 22:21:

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-05 20:38:55

      צטט: עינת מירון 2009-05-05 15:13:51

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-05 11:43:28

      צטט: עינת מירון 2009-05-05 11:24:24

      גם לבינוניים יש זכות לשרוד. בהחלט אבל אם יתאגרו אותם אולי לא יהיו בינוניים? אולי יעשו עבודה שתואמת את הכישורים שלהם?

      בטוחה שפגשת בחייך כמה בכירים אימבציליים שנמצאים בעמדתם רק בגלל קביעות..

      וכן, הגיוני שמנהל יחליף את כל שדרת הניהול כי הוא צריך את אנשי אמונו סביבו כדי שיוכל לתפקד.

      אני חיה לפי כלל ידוע - לכל אדם יש תחליף. גם לי. גם לזה שאחליף אותו.

      כן, אבל פגשתי גם לא מעט מנהלים מצויינים שהוחלפו במנהלים טובים פחות.

      וזה נכון שבתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף. באותה מידה זה גם נכון שחלק מהאנשים האלה באמת לא היה תחליף. אם מסתדרים בלי מה שהם עשו, האם זה אומר שזה מיותר? או רק שזה חסכוני?

       

       

       

      זה אומר שאלה כוחות השוק.. ושבעיקר לייף איז א ביצ'.

       

      ועדיין, אני מעדיפה בקרה וניעור על תקיעות וקביעות.

       

       


      טוב, אני מניח שאפתיע אותך אם אציין שבעיני אחד התפקידים העיקריים של מנהל הוא לשמור על פרנסתם של כמה שיותר מעובדיו.

       

      אנחנו מסכימים על "כמה שיותר". לא על כולם (ואין קשר בין הביקורת או הדיעה שיש לי על הפיטורים שלך. כאמור אין הרבה עיתונאים שמקבלים כאלה תגובות ויש הרבה עיתונאים שהלכו בחודשים האחרונים הביתה - וגם זוכרת אותך בחיוב מההשתתפות באחת מתוכניות "צו פיוס" שבהן תיחקרתי לפני יותר מעשור :-) )

       

        5/5/09 21:41:

      צטט: מיכל_ 2009-05-05 20:51:19

      קודם כל בהצלחה!

      אני קוראת שלך מהרגע הראשון פה בקפה והיה לי עצוב לשמוע שאתה עוזב את 'הארץ' שהייתי קונה לעיתים ותמיד שמחתי להתקל בכתבות שלך בו.

       

      אנקדוטה שלדעתי תעניין אותך - אני לומדת תקשורת באונ' חיפה, שם בין היתר אני לוקחת קורס 'תעשיות התקשורת' - על היבטים סוציולוגיים כלכליים של התקשורת, והמרצה העלה אותך כדוגמה. כן כן, העלה את הפוסט הזה על מצגת ונתן לנו כמה דקות לקרוא חלק ממנו ולדון במסקנות של זה מנקודת המבט של הקורס. שום דבר שם לא יהיה חדש עבורך... סתם מעניין לציין.

      תודה, גם על הדברים גם על הסיפור. הפוסט הזה היה ניסוי מאד מודע בתקשורת, כך שאני שמח לכל הוכחה שהוא הצליח, גם בהיבט האקדמי.

       

        5/5/09 20:51:

      קודם כל בהצלחה!

      אני קוראת שלך מהרגע הראשון פה בקפה והיה לי עצוב לשמוע שאתה עוזב את 'הארץ' שהייתי קונה לעיתים ותמיד שמחתי להתקל בכתבות שלך בו.

       

      אנקדוטה שלדעתי תעניין אותך - אני לומדת תקשורת באונ' חיפה, שם בין היתר אני לוקחת קורס 'תעשיות התקשורת' - על היבטים סוציולוגיים כלכליים של התקשורת, והמרצה העלה אותך כדוגמה. כן כן, העלה את הפוסט הזה על מצגת ונתן לנו כמה דקות לקרוא חלק ממנו ולדון במסקנות של זה מנקודת המבט של הקורס. שום דבר שם לא יהיה חדש עבורך... סתם מעניין לציין.

        5/5/09 20:38:

      צטט: עינת מירון 2009-05-05 15:13:51

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-05 11:43:28

      צטט: עינת מירון 2009-05-05 11:24:24

      גם לבינוניים יש זכות לשרוד. בהחלט אבל אם יתאגרו אותם אולי לא יהיו בינוניים? אולי יעשו עבודה שתואמת את הכישורים שלהם?

      בטוחה שפגשת בחייך כמה בכירים אימבציליים שנמצאים בעמדתם רק בגלל קביעות..

      וכן, הגיוני שמנהל יחליף את כל שדרת הניהול כי הוא צריך את אנשי אמונו סביבו כדי שיוכל לתפקד.

      אני חיה לפי כלל ידוע - לכל אדם יש תחליף. גם לי. גם לזה שאחליף אותו.

      כן, אבל פגשתי גם לא מעט מנהלים מצויינים שהוחלפו במנהלים טובים פחות.

      וזה נכון שבתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף. באותה מידה זה גם נכון שחלק מהאנשים האלה באמת לא היה תחליף. אם מסתדרים בלי מה שהם עשו, האם זה אומר שזה מיותר? או רק שזה חסכוני?

       

       

       

      זה אומר שאלה כוחות השוק.. ושבעיקר לייף איז א ביצ'.

       

      ועדיין, אני מעדיפה בקרה וניעור על תקיעות וקביעות.

       

       


      טוב, אני מניח שאפתיע אותך אם אציין שבעיני אחד התפקידים העיקריים של מנהל הוא לשמור על פרנסתם של כמה שיותר מעובדיו.
        5/5/09 18:08:

      צטט: עינת מירון 2009-05-05 15:13:51

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-05 11:43:28

      צטט: עינת מירון 2009-05-05 11:24:24

      גם לבינוניים יש זכות לשרוד. בהחלט אבל אם יתאגרו אותם אולי לא יהיו בינוניים? אולי יעשו עבודה שתואמת את הכישורים שלהם?

      בטוחה שפגשת בחייך כמה בכירים אימבציליים שנמצאים בעמדתם רק בגלל קביעות..

      וכן, הגיוני שמנהל יחליף את כל שדרת הניהול כי הוא צריך את אנשי אמונו סביבו כדי שיוכל לתפקד.

      אני חיה לפי כלל ידוע - לכל אדם יש תחליף. גם לי. גם לזה שאחליף אותו.

      כן, אבל פגשתי גם לא מעט מנהלים מצויינים שהוחלפו במנהלים טובים פחות.

      וזה נכון שבתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף. באותה מידה זה גם נכון שחלק מהאנשים האלה באמת לא היה תחליף. אם מסתדרים בלי מה שהם עשו, האם זה אומר שזה מיותר? או רק שזה חסכוני?

       

       

       

      זה אומר שאלה כוחות השוק.. ושבעיקר לייף איז א ביצ'.

       

      ועדיין, אני מעדיפה בקרה וניעור על תקיעות וקביעות.

       

      כן בינוניים לא בינוניים, כן כוחות השוק לא כוחות השוק, כן קביעות לא קביעות.

      פיטורין זו מכה. זה כמו לקבל אגרוף בפרצוף לדעתי. ככה אני אישית מרגישה את זה. כי באמת כמו שאמרת שחר אין תשובה אחת לשאלה למה מפטרים בן אדם, והתשובה היא מורכבת. העורך והקוראים אומרים לך שהתרומה שלך לעיתון הייתה משמעותית ואיכותית. ואז אתה יושב ושואל את עצמך: נו, אז למה דוקא אני פוטרתי? וכאשר מחפשים עמוק יותר מגלים שיש איזו כתובת על הקיר.

      יש את גל הפיטורים. ומערכת הארץ החליטה, כמו שאמרת שהיא אינה מסוגלת להרשות לעצמה להחזיק עוד את המומחים לנושאים אזרחיים כמוך. ונשארו המומחים לנושאים שנחשבים בעיתונות למרכזיים יותר: מדיני, צבאי, פוליטי. מעניין שמערכת הארץ השאירה כתב מדעי את עפרי אילני. אבל גם הוא... הוא לא רק כתב מדעי. הוא גם כתב לענייני חינוך והשכלה גבוהה ועוד כמה דברים. כלומר כלבויניק. וראוי לציין שרק שני עיתונים בארץ מחזיקים כתב מדעי: הארץ וידיעות אחרונות. אני לפעמים כותבת כתבות מדעיות למעריב, אבל אני לא עובדת במעריב. אני כותבת FREE.  

      באקדמיה למשל - מהעולם שאני באה ממנו - יש מה שנקרא פטרונים. כלומר נכנסים כסגל אם יש לך פטרון. אתה נכנס כחבר סגל רק אם אתה מה שנקרא אזרח טוב ואם יש לך פטרון. מה זה להיות אזרח טוב? פירושו שהמחקרים שלך והקודים של ההתהגות שלך יהיו תואמים לפטרונים במחלקה. כלומר שתהיה מסור. אתה טוב מקצועית? מי שואל בכלל. כלומר זה פאקטור... אבל יש פאקטור נוסף והוא מאוד חשוב: ההשקפה האתית שלך צריכה להיות קונסיסטנטית עם ההשקפה של האנשים שהם קובעי המדיניות במחלקה.

      ולמה? כדי שאתה לא תהווה מכשול ולא תעשה בעיות וכמו שאומרים באנגלית תהיה אזרח טוב ותהיה סוציאבילי - בקיצור מסור. לא אוהבים מורדים מבפנים. הפסיכולוג והפסיכיאטר פרופ' הנס אייזנק הגדיר את זה בצורה הבאה: מקבלים למחלקות אנשים בעלי פיסיכוטיציזם נמוך ולא אנשים בעלי פיסיכוטיציזם יחסית גבוה (שהוא הסימן ליצירתיות וזה הולך גם עם מסירות לא תמיד גבוהה). מחלקה באקדמיה היא לא כנסת שיש קואליציה ואופיזיציה. באקדמיה יש רק קואליציה של נאמנים.

       

        5/5/09 15:13:

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-05 11:43:28

      צטט: עינת מירון 2009-05-05 11:24:24

      גם לבינוניים יש זכות לשרוד. בהחלט אבל אם יתאגרו אותם אולי לא יהיו בינוניים? אולי יעשו עבודה שתואמת את הכישורים שלהם?

      בטוחה שפגשת בחייך כמה בכירים אימבציליים שנמצאים בעמדתם רק בגלל קביעות..

      וכן, הגיוני שמנהל יחליף את כל שדרת הניהול כי הוא צריך את אנשי אמונו סביבו כדי שיוכל לתפקד.

      אני חיה לפי כלל ידוע - לכל אדם יש תחליף. גם לי. גם לזה שאחליף אותו.

      כן, אבל פגשתי גם לא מעט מנהלים מצויינים שהוחלפו במנהלים טובים פחות.

      וזה נכון שבתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף. באותה מידה זה גם נכון שחלק מהאנשים האלה באמת לא היה תחליף. אם מסתדרים בלי מה שהם עשו, האם זה אומר שזה מיותר? או רק שזה חסכוני?

       

       

       

      זה אומר שאלה כוחות השוק.. ושבעיקר לייף איז א ביצ'.

       

      ועדיין, אני מעדיפה בקרה וניעור על תקיעות וקביעות.

        5/5/09 11:43:

      צטט: עינת מירון 2009-05-05 11:24:24

      גם לבינוניים יש זכות לשרוד. בהחלט אבל אם יתאגרו אותם אולי לא יהיו בינוניים? אולי יעשו עבודה שתואמת את הכישורים שלהם?

      בטוחה שפגשת בחייך כמה בכירים אימבציליים שנמצאים בעמדתם רק בגלל קביעות..

      וכן, הגיוני שמנהל יחליף את כל שדרת הניהול כי הוא צריך את אנשי אמונו סביבו כדי שיוכל לתפקד.

      אני חיה לפי כלל ידוע - לכל אדם יש תחליף. גם לי. גם לזה שאחליף אותו.

      כן, אבל פגשתי גם לא מעט מנהלים מצויינים שהוחלפו במנהלים טובים פחות.

      וזה נכון שבתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף. באותה מידה זה גם נכון שחלק מהאנשים האלה באמת לא היה תחליף. אם מסתדרים בלי מה שהם עשו, האם זה אומר שזה מיותר? או רק שזה חסכוני?

       

       

        5/5/09 11:24:

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-05 11:11:08

      צטט: עינת מירון 2009-05-05 08:51:06

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-04 17:05:01

      סביר שהייתי יוצא בכלל לא רע מבדיקה כזו, אבל הרעיון נראה לי בעייתי מאד. כלומר, תמיד צריך לפטר במקרים קיצוניים. אבל האם באמת זה סביר שאנשים שעבדו 30 או 40 שנה יפוטרו כי פתאום הם לא כל כך פופולאריים וכך נפטר גם פקידי בנק (הלקוחות לא  נורא אוהבים אותם) או מורים (הם כבר קצת עייפים)?

       

      ברור שזה רעיון בעייתי כי הוא מכריח את העיתונאי לעשות מעבר.. שחר, עם יד הלב, כמה עיתונאים אתה מכיר שעושים מעבר?

      כמה עיתונאים שפוטרו קיבלו כ"כ הרבה תגובות אוהדות כמו שאתה קיבלת כאן?

      ושאלה נוספת - האם סביר שעיתונאי לא טוב, לא מקצועי, לא אטרקטיבי לקוראים (ועיתונאםי תמיד אוהבים להגיד שהם כותבים את מה שמענין את הקוראים שלהם) יעבוד 30-40 שנה?

      במיקרוסופט מפטרים כל שנה את 5% "האחרונים".

      גם הציניקים, מתעבי האמריקנזיציה יכולים להבין שגם אם לא אוהבים את הרעיון זה בעצם מהלך ששומר את כולם ערניים ומתפקדים ומייצרים. זה מדרבן.

       

      כן, מורה עייף לא צריך ללמד כיתה. ממש כשם שרופא עייף לא אמור לנתח אותך. שילכו לאקדמיה. שלימדו את הדור הבא. שיעשו עבודת מחקר. הקביעות היא רעה חולה.

       

      ואני לא יודעת איך אתה, אבל אני, כשלא מקבלת שירות מספק לא נשארת. אנחנו חיים בעולם תחרותי ומי שלא מבין את זה.. זו כנראה הבעיה הכי גדולה שלו.

       

      הגישה שלך דרוויניסטית מדי לטעמי. בכל מקצוע יש טובים, בינוניים וגרועים וגם לבינוניים יש זכות לשרוד.

      אבל האמת היא שהשיטה שאת מתארת שמיועדת לאפשר להפטר מהגרועים יכולה לשמש בפועל גם כדי להפטר מהיקרים, הותיקים והמנוסים, בין אם הם טובים ובין אם לא.

      יש למשל נוהג שמנהל חדש מחליף במגזר הפרטי את כל שכבת הניהול לאנשים שנוחים לו. אני לא בטוח שזה טוב לארגון. ברור לי שזה מאד לא סביר כלפי המנהלים, וגם מנהלים הם בני אדם.

       

       

       

      גם לבינוניים יש זכות לשרוד. בהחלט אבל אם יתאגרו אותם אולי לא יהיו בינוניים? אולי יעשו עבודה שתואמת את הכישורים שלהם?

      בטוחה שפגשת בחייך כמה בכירים אימבציליים שנמצאים בעמדתם רק בגלל קביעות..

      וכן, הגיוני שמנהל יחליף את כל שדרת הניהול כי הוא צריך את אנשי אמונו סביבו כדי שיוכל לתפקד.

      אני חיה לפי כלל ידוע - לכל אדם יש תחליף. גם לי. גם לזה שאחליף אותו.

        5/5/09 11:11:

      צטט: עינת מירון 2009-05-05 08:51:06

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-04 17:05:01

      סביר שהייתי יוצא בכלל לא רע מבדיקה כזו, אבל הרעיון נראה לי בעייתי מאד. כלומר, תמיד צריך לפטר במקרים קיצוניים. אבל האם באמת זה סביר שאנשים שעבדו 30 או 40 שנה יפוטרו כי פתאום הם לא כל כך פופולאריים וכך נפטר גם פקידי בנק (הלקוחות לא  נורא אוהבים אותם) או מורים (הם כבר קצת עייפים)?

       

      ברור שזה רעיון בעייתי כי הוא מכריח את העיתונאי לעשות מעבר.. שחר, עם יד הלב, כמה עיתונאים אתה מכיר שעושים מעבר?

      כמה עיתונאים שפוטרו קיבלו כ"כ הרבה תגובות אוהדות כמו שאתה קיבלת כאן?

      ושאלה נוספת - האם סביר שעיתונאי לא טוב, לא מקצועי, לא אטרקטיבי לקוראים (ועיתונאםי תמיד אוהבים להגיד שהם כותבים את מה שמענין את הקוראים שלהם) יעבוד 30-40 שנה?

      במיקרוסופט מפטרים כל שנה את 5% "האחרונים".

      גם הציניקים, מתעבי האמריקנזיציה יכולים להבין שגם אם לא אוהבים את הרעיון זה בעצם מהלך ששומר את כולם ערניים ומתפקדים ומייצרים. זה מדרבן.

       

      כן, מורה עייף לא צריך ללמד כיתה. ממש כשם שרופא עייף לא אמור לנתח אותך. שילכו לאקדמיה. שלימדו את הדור הבא. שיעשו עבודת מחקר. הקביעות היא רעה חולה.

       

      ואני לא יודעת איך אתה, אבל אני, כשלא מקבלת שירות מספק לא נשארת. אנחנו חיים בעולם תחרותי ומי שלא מבין את זה.. זו כנראה הבעיה הכי גדולה שלו.

       

      הגישה שלך דרוויניסטית מדי לטעמי. בכל מקצוע יש טובים, בינוניים וגרועים וגם לבינוניים יש זכות לשרוד.

      אבל האמת היא שהשיטה שאת מתארת שמיועדת לאפשר להפטר מהגרועים יכולה לשמש בפועל גם כדי להפטר מהיקרים, הותיקים והמנוסים, בין אם הם טובים ובין אם לא.

      יש למשל נוהג שמנהל חדש מחליף במגזר הפרטי את כל שכבת הניהול לאנשים שנוחים לו. אני לא בטוח שזה טוב לארגון. ברור לי שזה מאד לא סביר כלפי המנהלים, וגם מנהלים הם בני אדם.

       

       

        5/5/09 08:51:

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-04 17:05:01

      צטט: עינת מירון 2009-05-04 10:37:51

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

       

       

      1. זה דווקא יכול להיות תרגיל מעניין.. לבדוק את מידת הפופולריות ושביעות הרצון של הקוראים, המנויים, מהכותבים.

      עיתונאים בד"כ נטועים בתפקידם עד שמקבלים הצעה עסקית טובה יותר.. אבל כמה מהם באמת מושכים קוראים לעיתון? כמה מהם עושים כבוד למקצוע ולתחום שהם מסקרים? אני אתפלא אם אתה לא יודע על מה אני מדברת.

       

      2. מאוד מקווה שבגלל ביטול המנוי שלי אצלך לא יאבדו כמה עיתונאים את מקום עבודתם...

       

      סביר שהייתי יוצא בכלל לא רע מבדיקה כזו, אבל הרעיון נראה לי בעייתי מאד. כלומר, תמיד צריך לפטר במקרים קיצוניים. אבל האם באמת זה סביר שאנשים שעבדו 30 או 40 שנה יפוטרו כי פתאום הם לא כל כך פופולאריים וכך נפטר גם פקידי בנק (הלקוחות לא  נורא אוהבים אותם) או מורים (הם כבר קצת עייפים)?

       

      ברור שזה רעיון בעייתי כי הוא מכריח את העיתונאי לעשות מעבר.. שחר, עם יד הלב, כמה עיתונאים אתה מכיר שעושים מעבר?

      כמה עיתונאים שפוטרו קיבלו כ"כ הרבה תגובות אוהדות כמו שאתה קיבלת כאן?

      ושאלה נוספת - האם סביר שעיתונאי לא טוב, לא מקצועי, לא אטרקטיבי לקוראים (ועיתונאםי תמיד אוהבים להגיד שהם כותבים את מה שמענין את הקוראים שלהם) יעבוד 30-40 שנה?

      במיקרוסופט מפטרים כל שנה את 5% "האחרונים".

      גם הציניקים, מתעבי האמריקנזיציה יכולים להבין שגם אם לא אוהבים את הרעיון זה בעצם מהלך ששומר את כולם ערניים ומתפקדים ומייצרים. זה מדרבן.

       

      כן, מורה עייף לא צריך ללמד כיתה. ממש כשם שרופא עייף לא אמור לנתח אותך. שילכו לאקדמיה. שלימדו את הדור הבא. שיעשו עבודת מחקר. הקביעות היא רעה חולה.

       

      ואני לא יודעת איך אתה, אבל אני, כשלא מקבלת שירות מספק לא נשארת. אנחנו חיים בעולם תחרותי ומי שלא מבין את זה.. זו כנראה הבעיה הכי גדולה שלו.

        5/5/09 07:16:

      צטט: דניאל 1884 2009-05-05 06:04:44

       

      שחר, צר לי לשמוע על פיטוריך.

      עם זאת, מכיוון שאתה מתיימר לחשוף את הקלפים במלואם בבלוג זה, אודה לך באם תפרט יותר על נסיבות פיטוריך. כתבת כאן שפוטרת למרות שהובעה שביעות רצון מעבודתך. דומני כי כל מי שעבד אי פעם בעיתונות או בכל אירגון אחר מכיר היטב את מכבסת המילים שבה הבוסים משתמשים בבואם לפטר עובדים (את הביטוי המדוייק ביותר למכבסת מילים זו ניתן למצוא במכתבי המלצה החמים שדומה ואין ולו עובד מפוטר אחד שהבוס שלו לא צייד אותו בהם).

       על כן אודה לך באם תפרט האם לדעתך הבוסים בהארץ של ימים אלו כבר לא מחפשים כתבות עומק אלא יותר סקופים? האם למשל עמית סגל אשר הקפיד למתג את עצמו כסקופר מהמעלה הראשונה, לא היה מפוטר לו היה כתב הארץ על אף שדרישות השכר שלו היו דומות? למעשה גם אירגונו של עמית סגל, חדשות ערוץ 2, מפסיד כסף והוא עדיין לא פוטר למיטב ידיעתי.. (אולי בגלל שלא ניתן להביא כתב צעיר ממנו חח). האם באמת הסיבה היחידה לפיטוריך היא כלכלית גרידא? האם אתה באמת סבור שהעלות הכלכלית של המשך העסקתך הייתה גורמת להתמוטטות הארץ? לדעתי כל מי שמבין פוליטיקות פנימיות של אירגונים יודע שתמיד יש לקרוא בין השורות כל מהלך..

       ובכל מקרה, שוב צר לי על פיטוריך, ואני חושב שהארץ, כמו כל העיתונות הכתובה, צריך להתמקד בכתבות עומק ולא בסקופים.

       

       

       

      על פי פרסומים, בגל הפיטורים שבו פוטרתי פוטרו עוד 30 איש, חלקם מבכירי העיתון. נראה לי די מיותר שאעריך את עבודתי. כל כך הרבה מגיבים עשו את זה במקומי ואני מאד מודה להם על כך. 

        5/5/09 06:04:

       

      שחר, צר לי לשמוע על פיטוריך.

      עם זאת, מכיוון שאתה מתיימר לחשוף את הקלפים במלואם בבלוג זה, אודה לך באם תפרט יותר על נסיבות פיטוריך. כתבת כאן שפוטרת למרות שהובעה שביעות רצון מעבודתך. דומני כי כל מי שעבד אי פעם בעיתונות או בכל אירגון אחר מכיר היטב את מכבסת המילים שבה הבוסים משתמשים בבואם לפטר עובדים (את הביטוי המדוייק ביותר למכבסת מילים זו ניתן למצוא במכתבי המלצה החמים שדומה ואין ולו עובד מפוטר אחד שהבוס שלו לא צייד אותו בהם).

       על כן אודה לך באם תפרט האם לדעתך הבוסים בהארץ של ימים אלו כבר לא מחפשים כתבות עומק אלא יותר סקופים? האם למשל עמית סגל אשר הקפיד למתג את עצמו כסקופר מהמעלה הראשונה, לא היה מפוטר לו היה כתב הארץ על אף שדרישות השכר שלו היו דומות? למעשה גם אירגונו של עמית סגל, חדשות ערוץ 2, מפסיד כסף והוא עדיין לא פוטר למיטב ידיעתי.. (אולי בגלל שלא ניתן להביא כתב צעיר ממנו חח). האם באמת הסיבה היחידה לפיטוריך היא כלכלית גרידא? האם אתה באמת סבור שהעלות הכלכלית של המשך העסקתך הייתה גורמת להתמוטטות הארץ? לדעתי כל מי שמבין פוליטיקות פנימיות של אירגונים יודע שתמיד יש לקרוא בין השורות כל מהלך..

       ובכל מקרה, שוב צר לי על פיטוריך, ואני חושב שהארץ, כמו כל העיתונות הכתובה, צריך להתמקד בכתבות עומק ולא בסקופים.

       

       

       

        4/5/09 20:19:

      צטט: גלי ו 2009-05-04 20:10:33

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-04 17:05:01 סביר שהייתי יוצא בכלל לא רע מבדיקה כזו, אבל הרעיון נראה לי בעייתי מאד. כלומר, תמיד צריך לפטר במקרים קיצוניים. אבל האם באמת זה סביר שאנשים שעבדו 30 או 40 שנה יפוטרו כי פתאום הם לא כל כך פופולאריים וכך נפטר גם פקידי בנק (הלקוחות לא  נורא אוהבים אותם) או מורים (הם כבר קצת עייפים)?

      לא. זה לא סביר.

      גם לי אמרו שלום באוניברסיטה בגיל 41.

      אני באוניברסיטה מגיל 21. והייתה לי קריירה אקדמית מפוארת והקפתי את הגלובוס כמעט. ובגיל 41 כאשר אני אמא חד הורית לשני ילדים קטנים אמרו לי פשוט שלום, ושלום יותר אכזרי ממך, תאמין לי. ומאז אני לא מוצאת עבודה. וקבלתי פרסים על הדוקטורט, הייתי בשיא הפופולאריות שלי בחו"ל, השתתפתי בהרבה כנסים, יש לי פרסומים בכתבי עת מקצועיים וכל מה שצריך. אבל זרקו אותי - פשוט ככה, זרקו אותי - כי יש כל מיני התייעלויות. זה פולטיקה והתייעלויות בירוקרטיות. זה הכל. ומה אשה עם שני ילדים בגיל 41 יכולה לעשות?? מתסבר שכלום! ממש כלום! היא מסתובבת ובשום מקום ממש בשום מקום לא רוצם אותה עם כזה רזומה מפואר!

      אז זרקו אותי בקיץ 2006 ומאז אני ככה מסתובבת בלי כלום. וככה זה בארץ... אנשים פתאום נזרקים כי ככה זה. זו הייתה תקופה גם שהייתי אמורה לעבור ניתוח ונסעתי לגרמניה כי עבדנו בגרמניה וגם לא הרצתי טוב בכנס בגלל זה, אז גם לא קבלתי המלצות אחר כך. הייתה איזו תרופה שנתנו לי בטעות שגרמה לי לרעד. יש תופעות לואי של תרופות. ולתרופה הזו הייתה תופעת לואי של רעד. ואז עליתי לפודיום להרצות בגרמניה והתחלתי לרעוד: בגוף, בקול והכל... והישראלים והגרמנים מיד חשבו: "זאת... לא שווה, אי אפשר להשאיר אותה במחלקה". וזה לא נכון, אני מרצה טובה. זה פשוט תופעת הלוואי של התרופה. וככה עפתי מהאוניברסיטה. עפתי על שום המחלה שלי.

      זהו. זהו עולם קפיטליסטי. החלשים נזרקים. ככה זה!!!

      בעיני עולם שבו אדם לא יכול להיות בטוח שאם הוא יעשה את עבודתו כהלכה, ויעבוד קשה וינהג לפי כללי המשחק, הוא ישאר במקום העבודה שלו, הוא עולם אכזרי ובלתי סביר.

       

        4/5/09 20:10:

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-04 17:05:01

      צטט: עינת מירון 2009-05-04 10:37:51

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

       

       

      1. זה דווקא יכול להיות תרגיל מעניין.. לבדוק את מידת הפופולריות ושביעות הרצון של הקוראים, המנויים, מהכותבים.

      עיתונאים בד"כ נטועים בתפקידם עד שמקבלים הצעה עסקית טובה יותר.. אבל כמה מהם באמת מושכים קוראים לעיתון? כמה מהם עושים כבוד למקצוע ולתחום שהם מסקרים? אני אתפלא אם אתה לא יודע על מה אני מדברת.

       

      2. מאוד מקווה שבגלל ביטול המנוי שלי אצלך לא יאבדו כמה עיתונאים את מקום עבודתם...

       

      סביר שהייתי יוצא בכלל לא רע מבדיקה כזו, אבל הרעיון נראה לי בעייתי מאד. כלומר, תמיד צריך לפטר במקרים קיצוניים. אבל האם באמת זה סביר שאנשים שעבדו 30 או 40 שנה יפוטרו כי פתאום הם לא כל כך פופולאריים וכך נפטר גם פקידי בנק (הלקוחות לא  נורא אוהבים אותם) או מורים (הם כבר קצת עייפים)?

      לא. זה לא סביר.

      גם לי אמרו שלום באוניברסיטה בגיל 41.

      אני באוניברסיטה מגיל 21. והייתה לי קריירה אקדמית מפוארת והקפתי את הגלובוס כמעט. ובגיל 41 כאשר אני אמא חד הורית לשני ילדים קטנים אמרו לי פשוט שלום, ושלום יותר אכזרי ממך, תאמין לי. ומאז אני לא מוצאת עבודה. וקבלתי פרסים על הדוקטורט, הייתי בשיא הפופולאריות שלי בחו"ל, השתתפתי בהרבה כנסים, יש לי פרסומים בכתבי עת מקצועיים וכל מה שצריך. אבל זרקו אותי - פשוט ככה, זרקו אותי - כי יש כל מיני התייעלויות. זה פולטיקה והתייעלויות בירוקרטיות. זה הכל. ומה אשה עם שני ילדים בגיל 41 יכולה לעשות?? מתסבר שכלום! ממש כלום! היא מסתובבת ובשום מקום ממש בשום מקום לא רוצם אותה עם כזה רזומה מפואר!

      אז זרקו אותי בקיץ 2006 ומאז אני ככה מסתובבת בלי כלום. וככה זה בארץ... אנשים פתאום נזרקים כי ככה זה. זו הייתה תקופה גם שהייתי אמורה לעבור ניתוח ונסעתי לגרמניה כי עבדנו בגרמניה וגם לא הרצתי טוב בכנס בגלל זה, אז גם לא קבלתי המלצות אחר כך. הייתה איזו תרופה שנתנו לי בטעות שגרמה לי לרעד. יש תופעות לואי של תרופות. ולתרופה הזו הייתה תופעת לואי של רעד. ואז עליתי לפודיום להרצות בגרמניה והתחלתי לרעוד: בגוף, בקול והכל... והישראלים והגרמנים מיד חשבו: "זאת... לא שווה, אי אפשר להשאיר אותה במחלקה". וזה לא נכון, אני מרצה טובה. זה פשוט תופעת הלוואי של התרופה. וככה עפתי מהאוניברסיטה. עפתי על שום המחלה שלי.

      זהו. זהו עולם קפיטליסטי. החלשים נזרקים. ככה זה!!!

        4/5/09 17:08:

      צטט: גלי ו 2009-05-04 16:18:28

      צטט: עינת מירון 2009-05-04 10:37:51

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

       

       

      1. זה דווקא יכול להיות תרגיל מעניין.. לבדוק את מידת הפופולריות ושביעות הרצון של הקוראים, המנויים, מהכותבים.

      עיתונאים בד"כ נטועים בתפקידם עד שמקבלים הצעה עסקית טובה יותר.. אבל כמה מהם באמת מושכים קוראים לעיתון? כמה מהם עושים כבוד למקצוע ולתחום שהם מסקרים? אני אתפלא אם אתה לא יודע על מה אני מדברת.

       

      2. מאוד מקווה שבגלל ביטול המנוי שלי אצלך לא יאבדו כמה עיתונאים את מקום עבודתם...

      ובהמשך למה שכתבתי למעלה, קראתי את מה שכתבת על "הגחמות" שלך שאת רוצה שישימו לך את העיתון כאן ולא שם.. ואת רוצה "ככה וככה"... (כמו שאמרו הגששים באחד המערכונים היותר מוכרים). לו אני בעלת העיתון, הייתי נענית ולו רק בגלל שהעיתונות המודפסת היא בירידה, הידיעות החמות מופיעות קודם באינטרנט כמו שכתבתי למעלה (כמוך בדיוק), וגם לא ניתן להלחם באינטרט מחד, וגם מאידך, חשוב שהשלט על הדלת "אין ארוחות חינם" או לחילופין "אין תוכנות פיראטיות" יכובד...

       

       

      אם ההתעקשות לקבל את העיתון כפי שהעיתון הציע והתחייב זו גחמה אז שיהיה (ידעת שיש אזורים שמודיעים לך מראש שהעיתון לא יגיע עד דלת הבית ויש אזורים שכן?).

      אם ההתעקשות לקבל את העיתון ביום בו הוא יוצא היא גחמה אז שיהיה (עיתון, בכל זאת..).

      אם ההתעקשות למצא את העיתון בנקל (כמו שמוצאת את ישראל היום, ידיעות אחרונות, כלכליסט, מעריב וגלובס) היא גחמה אז שיהיה. אני פריק.

       

       

        4/5/09 17:05:

      צטט: עינת מירון 2009-05-04 10:37:51

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

       

       

      1. זה דווקא יכול להיות תרגיל מעניין.. לבדוק את מידת הפופולריות ושביעות הרצון של הקוראים, המנויים, מהכותבים.

      עיתונאים בד"כ נטועים בתפקידם עד שמקבלים הצעה עסקית טובה יותר.. אבל כמה מהם באמת מושכים קוראים לעיתון? כמה מהם עושים כבוד למקצוע ולתחום שהם מסקרים? אני אתפלא אם אתה לא יודע על מה אני מדברת.

       

      2. מאוד מקווה שבגלל ביטול המנוי שלי אצלך לא יאבדו כמה עיתונאים את מקום עבודתם...

       

      סביר שהייתי יוצא בכלל לא רע מבדיקה כזו, אבל הרעיון נראה לי בעייתי מאד. כלומר, תמיד צריך לפטר במקרים קיצוניים. אבל האם באמת זה סביר שאנשים שעבדו 30 או 40 שנה יפוטרו כי פתאום הם לא כל כך פופולאריים וכך נפטר גם פקידי בנק (הלקוחות לא  נורא אוהבים אותם) או מורים (הם כבר קצת עייפים)?

        4/5/09 16:18:

      צטט: עינת מירון 2009-05-04 10:37:51

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

       

       

      1. זה דווקא יכול להיות תרגיל מעניין.. לבדוק את מידת הפופולריות ושביעות הרצון של הקוראים, המנויים, מהכותבים.

      עיתונאים בד"כ נטועים בתפקידם עד שמקבלים הצעה עסקית טובה יותר.. אבל כמה מהם באמת מושכים קוראים לעיתון? כמה מהם עושים כבוד למקצוע ולתחום שהם מסקרים? אני אתפלא אם אתה לא יודע על מה אני מדברת.

       

      2. מאוד מקווה שבגלל ביטול המנוי שלי אצלך לא יאבדו כמה עיתונאים את מקום עבודתם...

      ובהמשך למה שכתבתי למעלה, קראתי את מה שכתבת על "הגחמות" שלך שאת רוצה שישימו לך את העיתון כאן ולא שם.. ואת רוצה "ככה וככה"... (כמו שאמרו הגששים באחד המערכונים היותר מוכרים). לו אני בעלת העיתון, הייתי נענית ולו רק בגלל שהעיתונות המודפסת היא בירידה, הידיעות החמות מופיעות קודם באינטרנט כמו שכתבתי למעלה (כמוך בדיוק), וגם לא ניתן להלחם באינטרט מחד, וגם מאידך, חשוב שהשלט על הדלת "אין ארוחות חינם" או לחילופין "אין תוכנות פיראטיות" יכובד...

       

        4/5/09 10:37:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

       

       

      1. זה דווקא יכול להיות תרגיל מעניין.. לבדוק את מידת הפופולריות ושביעות הרצון של הקוראים, המנויים, מהכותבים.

      עיתונאים בד"כ נטועים בתפקידם עד שמקבלים הצעה עסקית טובה יותר.. אבל כמה מהם באמת מושכים קוראים לעיתון? כמה מהם עושים כבוד למקצוע ולתחום שהם מסקרים? אני אתפלא אם אתה לא יודע על מה אני מדברת.

       

      2. מאוד מקווה שבגלל ביטול המנוי שלי אצלך לא יאבדו כמה עיתונאים את מקום עבודתם...

        3/5/09 22:22:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17


      ברור שאני מצטרף לכל המחמאות לשחר, וגם לא קשה לי להבין את הטענות כלפי "הארץ", ואת הקינות, אבל אחרי שקראתי את הדברים נתקעו לי בראש שתי שאלות לא רלוונטיות:

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

      אני כתבת מדעית לעת מצוא בעיתוני אונליין מכובדים בארץ ולא משלמים לי על הכתבות שאני כותבת. הטענה היא שזה רק נותן חשיפה. אז אני כבר עושה מופע חשפנות בכל הארץ...

      יש לי גם בלוגים: כאן בקפה דה מרקר וברשימות.

      נכון אנשים באמת לא רוצים לשלם על העיתונות המודפסת. והסיבה? כי יש גרסת אונליין של אותה עיתונות, ושם הידיעות בדרך כלל באות מוקדם יותר. לכן העיתונות המודפסת היא מעט בירידיה עכשייו בעידן האינטרנט. אין מה לעשות. זו מגמה עולמית ולא קשור לעיתון הארץ.

      נניח שאתה, מר עמוס שוקן, תחליט שאת כל הסקופים והידיעות החמות אתה שומר רק למהדורה המודפסת ולא לאתר הארץ אונליין. האם כך תעלה את מספר המנויים? לא. כי אז מיד Ynet ו-NRG ירוצו ויתפסו לך את כל הסקופים ויפרסמו אותם מיד באתר האונליין שלהם.

      ואז מה יקרה? לא רק שכל הגולשים ירוצו לשם. זה מילא... מה שיותר גרוע הוא שהמפרסמים שמחזיקים את אתר הארץ ירוצו לשם. כי איפה שיש סקופים יש גם מפרסמים.

      כלכלת שוק חזירית בהחלט (נדמה לי שאמרו לנו שאסור לומר בעידן שפעת החזירים את המלה חזיר).

      נכון האנטרנט הוא פתח לתעשייה פיראטית ולהורדות לא חוקיות וכולי, ובדיוק כמו תעשית ה-DVD ותעשיית התוכנה, אפשר לנסוע לסין ולקנות מזוייפים. טוב אבל באמת מדובר בעיתונות וכולנו זוכרים את אמירתו של הכלכלן נביא הזעם הזועף של כלכלת השוק מילטון פרידמן, "אין ארוחות חינם". ולכן אם לא נקנה את העיתונים שלך, מר שוקן, באמת תאלץ לפטר עוד עיתונאים כמו שחר אילנים.  



       

        3/5/09 21:51:

      צטט: גילה_ט 2009-05-03 17:22:59


      בהצלחה במקום עבודתך החדש!

      בטוח שתתרום רבות למאבק חשוב.

      הבלוג ימשיך להתפרסם בהארץ?

       

       

       

      אני מקווה שכן. זה מאד תלוי בשאלה איפה אמשיך בכתיבת מאמרים ופרשנויות.

        3/5/09 17:22:


      בהצלחה במקום עבודתך החדש!

      בטוח שתתרום רבות למאבק חשוב.

      הבלוג ימשיך להתפרסם בהארץ?

       

       

        3/5/09 14:18:

      נהנתי והשכלתי לקרוא אותך לאורך השנים גם ב"הארץ" וגם ב"כל העיר"

      בהצלחה בתפקיד החדש שנראה מעניין ומאתגר.  בהצלחה!

        3/5/09 13:22:

      שחר היקר,

       

      קודם כל - יופי של טור.

       

      חוץ מזה, יש חיים אחרי "הארץ" והם אפילו נראים מצוין - מניסיון... :)

       

      רק חבל על העיתון שממשיך לאבד בקצב מרשים את האנשים החושבים הבודדים שנותרו בו, אבל זה כבר סיפור אחר.

       

      ותמשיך לכתוב את הבלוג. הראיון החושפני שלך איתך הוכיח שאתה חייב להמשיך...

       

      צחר

        3/5/09 08:52:

      צטט: חץ עין נץ 2009-05-02 20:29:48

      צטט: שפי 2009-05-02 20:22:34

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-02 14:55:55

      שפי

       

      וואו, איך לא חשבתי על זה, קיצוץ רוחבי והכל מסתדר. אה, שכחתי, בינואר עשינו קיצוץ רוחבי לא קל, אז אולי נעשה עוד אחד, מה את אומרת?


      ושאלת הנודניק: את מנויה על הארץ?

       

       לשאלתך,

      אני לא מנויה על אף עיתון עשוי מנייר, אבל קוראת לפחות 3 ביום באינטרנט.


      מה שעמוס שואל זה מאיפה הוא אמור לשלם את המשכורת אם את קוראת ולא מנויה? כי אם זה לא עניניך אז זה גם לא עניניך איך הוא מעסיק את העיתונאים שלו. 

       אני לא מנהלת העסקים של מר שוקן,

      אבל למיטב ידיעתי המודעות בעיתון צריכות לספק לו את ההכנסה למימון שכר העיתונאים.

      ואתר האינטרנט זקוק גם הוא לעיתונאים.

       

      ומצד שני - מתי בדיוק נשאלו המנויים האם הם מסכימים לפיטורים של בכירי העיתונאים בעיתון?

       

        3/5/09 08:44:

      צטט: נעמית 2009-05-03 08:22:01


      מאחלת לך הצלחה בקריירה החדשה

      עם זאת, זה עצוב כל פעם שעיתונאי רציני והגון מסיים את תפקידו

       

      תודה. ספק אם אפשר היה לסכם זאת טוב יותר. מצד שני אני מקווה שעוד לא סיימתי את תפקידי העיתונאי, גם אם רוב זמני יוקדש לעבודה אחרת.

       

        3/5/09 08:22:


      מאחלת לך הצלחה בקריירה החדשה

      עם זאת, זה עצוב כל פעם שעיתונאי רציני והגון מסיים את תפקידו

       

        3/5/09 02:57:

      אחלנו לכתב הצלחה בהמשך דרכו?

      .

        2/5/09 20:29:

      צטט: שפי 2009-05-02 20:22:34

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-02 14:55:55

      שפי

       

      וואו, איך לא חשבתי על זה, קיצוץ רוחבי והכל מסתדר. אה, שכחתי, בינואר עשינו קיצוץ רוחבי לא קל, אז אולי נעשה עוד אחד, מה את אומרת?


      ושאלת הנודניק: את מנויה על הארץ?

       

       לשאלתך,

      אני לא מנויה על אף עיתון עשוי מנייר, אבל קוראת לפחות 3 ביום באינטרנט.


      מה שעמוס שואל זה מאיפה הוא אמור לשלם את המשכורת אם את קוראת ולא מנויה? כי אם זה לא עניניך אז זה גם לא עניניך איך הוא מעסיק את העיתונאים שלו. 
        2/5/09 20:22:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-02 14:55:55

      שפי

       

      וואו, איך לא חשבתי על זה, קיצוץ רוחבי והכל מסתדר. אה, שכחתי, בינואר עשינו קיצוץ רוחבי לא קל, אז אולי נעשה עוד אחד, מה את אומרת?


      ושאלת הנודניק: את מנויה על הארץ?

       

       לשאלתך,

      אני לא מנויה על אף עיתון עשוי מנייר, אבל קוראת לפחות 3 ביום באינטרנט.

       

        2/5/09 19:14:

      איריס,

       

      אם בכלל אתייחס לשקרים שלך, זה יהיה בבית המשפט. בינתיים אני נמנע.

        2/5/09 18:53:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-02 18:23:28

      pov

       

      עזוב, אין לך באמת מושג על הדברים שאתה כותב, וכשאתה מציג עצמך כמי שיודע מה הוא כותב אתה פשוט מתחזה. אני לא צריך להיות התחקירן שלך.

       כ"כ הייתי רוצה הבהרות.

      האם יש איזה כתב/ת ב"הארץ" שתוכל להאיר את עיני הקוראים והקוראות ? 

       

       

        2/5/09 18:49:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17



       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

       ברגע שהארץ יפסיק להיות ממומן ע"י עסקי הזנות, אני עושה מנוי.

       

        2/5/09 18:23:

      pov

       

      עזוב, אין לך באמת מושג על הדברים שאתה כותב, וכשאתה מציג עצמך כמי שיודע מה הוא כותב אתה פשוט מתחזה. אני לא צריך להיות התחקירן שלך.

        2/5/09 15:05:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-02 14:49:47

      שאלה קצת מטומטמת, לא? הרי התשובה לה ברורה.
      אם השאלה "קצת מטומטמת" (=רטורית) והתשובה השלילית (?) אליה היא ברורה, איך אתה מסביר את המשך פרסום מודעות הזנות הלא חוקיות האלו בעיתונכם?

      או שמא הפסקת עם זה ואיני מעודכן?

       

       

        2/5/09 14:55:

      שפי

       

      וואו, איך לא חשבתי על זה, קיצוץ רוחבי והכל מסתדר. אה, שכחתי, בינואר עשינו קיצוץ רוחבי לא קל, אז אולי נעשה עוד אחד, מה את אומרת?


      ושאלת הנודניק: את מנויה על הארץ?

        2/5/09 14:49:
      שאלה קצת מטומטמת, לא? הרי התשובה לה ברורה.
        2/5/09 13:54:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17


      ברור שאני מצטרף לכל המחמאות לשחר, וגם לא קשה לי להבין את הטענות כלפי "הארץ", ואת הקינות, אבל אחרי שקראתי את הדברים נתקעו לי בראש שתי שאלות לא רלוונטיות:

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

       האם המחסור במנויים/מזומנים (שגרם ככל הנראה לפיטוריו של שחר) יכול להצדיק גיוס כספים בלתי חוקי מסרסורים המשלמים לכם כדי לפרסם ולקדם שירותי ניצול מיני (=מודעות זנות) ?


      הרי גם סוחרי נשים, שכירי חרב וגנבים, יכולים לטעון להגנתם, שהם לא נהנים מביצוע הפשע, אלא "בסך הכל רוצים להתפרנס/לשרוד"

      האם הגיוני לקבל טיעון זה או להענישם בחומרה?

       

       

        2/5/09 13:00:

      מספר דברים לי אליך מר שוקן, אבל כבוד השופט סטיב אדלר נשיא ביה"ד הארצי לעבודה אמר אותם בוצרה מדוייקת ולכן אשתמש במשפטו

      "מנצלים את המשבר בכדי לפטר עובדים".

       

      שהרי  שחר אילן אינו העיתונאי הבכיר היחיד שפוטר מעיתונך (עיין ערך - רותי סיני)

       

      אין ספק כי זו תקופה מצויינת להיפטר מאותם עיתונאים ותיקים ומנוסים אשר  עלותם בהתאם, ובמקומם לגייס עיתונאים צעירים וחסרי ניסיון אר גם עלותם בהתאם.

       

      הרי אם רק היית רוצה אפשר היה לבצע קיצוץ רוחבי זמני (שהרי גם המשבר זמני) ולשמור על כל אותם עיתונאים אשר הם אלה אשר בזכותם בעצם קיים עיתון הארץ.

       

       

        2/5/09 10:26:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-02 07:31:53

      עדי,

       

      גם אתה עם השטות הזאת? מה פתאום העיתונים בארה"ב לא מאורגנים? הם מאורגנים בריבוע, ולמרות זאת הניו יורק טיימס דווח על הפסד רבעוני של 72 מיליון דולר, והוושינגטון פוסט על הפסד של 19 מיליון דולר (וזה רק כי יש לו חטיבת לימודים למבחנים, כמו היי קיו בישראל, שהיא רווחית מאוד, כי העתון עצמו הפסיד 55 מיליון דולר). אגב, הניו יורק טיימס שהוא גם הבעלים של הבוסטון גלוב, המאורגן אף הוא, הודיע לוועדים שם שהוא יסגור את העיתון אם לא יסכימו להקטנת עלויות של 20 מיליון דולר (אני מניח בשנה).

       

      עמוס

      צודק, מה שמראה שאסור לכתוב שטויות בשתיים בלילה, אבל כל כך התאהבתי בנימוק הזה שצצ במוחי בשעת לילה  מאוחרת שלא טרחתי לחשוב פעמים (תודה שאם הוא היה נכון זה היה נימוק מבריק...) . איך יכולתי לכתבו שטות כזאת במיוחד שהמשרדים של הגילד היו די קרוב למשרד שלי בניו יורק .

       

       מה שלא משנה את השאלה שלי אלא מעדן אותה. כי מסתבר שהNYT הגיעו להסכם לגבי הפחתת משכורות ולגבי הבוסטון גלוב מתקיים מו"מ שיהה קשוח ובסוף או שהם יגיעו להסכם או שלא יהיה בוסטון גלוב (לפחות לא בצורתו הנוכחית) יכול להיות שבלי איגוד הם לא יההו בכלל. 

      השאלה היא לא האם קבוצת שוקן תדפיס איזה שהוא יומון ותפיץ אותו, אלא איזה אופי יהה ליומון הזה. ומה יהה המעמד שלו. יתכן שנגיע לכך שלא תהה עיתונות חופשית ועצמאית מודפסת . כי יש פה משבר אמיתי של התעשיה הזאת. והשאלה אליך האם אירגון הכותבים עוזר  או מפריע לקיומו של כלי תקשורת מודפס כזה (זה אגב נכון גם לעיתונות אלקטרונית לכל סוגיה)

       

      ויכול להיות שעיתון הארץ יראה בסוף  כמו מחלקת החדשות הנוכחית של ערוצי  טלויזיה מסוימים  שמביאים כמה קליפס מיוטיוב ובשאר הזמן דנים בגיבורי הריאליטי שהודחו אתמול. יתכן  שיצטכו להלאים או לחזור לעיתונות ציבורית ולא פרטית. אין לזה תשובות פשוטות.  אני לא אבוא אליך בטענה אם תגיד "התעיפתי"וא "אי אפשר יותר" כי בסוף יש מאזן בוחן רבעוני ואותו כפי שאמרת מניחים רק על שולחנך.

       

      אבל אם עיתונאי מוערך ומוכשר שעושה מלאכתו נאמנה לא יכול להזדקן אצלכם, אז אתם לא תוכלו להיות מה שאתם רוצים להיות (בכדי שסלזיים כמוני יוכלו לתווכח איתכם ולהשתלח בכם..) וזה יהיה הרבה יותר מסתם חבל אלא חבל ממש, כי בלי עיתון כמו הארץ הדמוקרטיה הרעועה פה תעורער עוד קצת. ובסוף נשאר רק עם האין תחתונים של הגברת ההיא מהבית הגדול. והיא באמת לא צריכה עיתונאים מאורגנים, כי כל עוד היא מוכנה להצטלם בלי תחתונים הקמפין הבא מובטח לה. וגם אחרי שהיא קצת תזדקן ותהה כבר בת 24 תבוא מיד תמיד עוד אחת שתהה מוכנה לתצלום הבא והיא כבר תסכים גם בלי תחתונים וגם עם ציץ מציץ (בדיוק כפי מאחורי כל אילן שחר מציץ מי שמוכן לעבוד בפחות כסף..)

       

      יום טוב

       

      עדי

       

       

       

       

        2/5/09 07:31:

      עדי,

       

      גם אתה עם השטות הזאת? מה פתאום העיתונים בארה"ב לא מאורגנים? הם מאורגנים בריבוע, ולמרות זאת הניו יורק טיימס דווח על הפסד רבעוני של 72 מיליון דולר, והוושינגטון פוסט על הפסד של 19 מיליון דולר (וזה רק כי יש לו חטיבת לימודים למבחנים, כמו היי קיו בישראל, שהיא רווחית מאוד, כי העתון עצמו הפסיד 55 מיליון דולר). אגב, הניו יורק טיימס שהוא גם הבעלים של הבוסטון גלוב, המאורגן אף הוא, הודיע לוועדים שם שהוא יסגור את העיתון אם לא יסכימו להקטנת עלויות של 20 מיליון דולר (אני מניח בשנה).

       

        2/5/09 01:47:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17


      ברור שאני מצטרף לכל המחמאות לשחר, וגם לא קשה לי להבין את הטענות כלפי "הארץ", ואת הקינות, אבל אחרי שקראתי את הדברים נתקעו לי בראש שתי שאלות לא רלוונטיות:

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

       

      לעמוס

       

      אני לא חושב שיש אחד שקוקדו בראשו שלא מעריך בצורה בלתי רגילה את המאמצים שלך לשמור את העיתון הזה בצורתו במציאות הכלכלית והתקשורתית של ימינו בארץ ובעולם. ויותר מזה אין שום דרך שלא להעריך את האינטגרטי שלך להופיע כאן בויכוח הזה, זה לא אומר שאתה והעיתון חסינים מביקורת בעניין הזה, וולהפך אולי  בהתחשב במיצוב של העיתון.

       

      מותר לכם לעשות שיקולים כלכלים אבל העובדה שכתב מוכשר ומוערך לא יכול להזדקן בעיתון צריכה לדעתי להדיר שינה מעיניך. וקים לי חשד סביר שהיא אכן מדירה,  וזה חוכמה קטנה לבוא כמו קיבצר מהצד ולהגיד לכם למה וכמה. אבל שאלה אחת אני כן אשאל אותך כאן. ובטח באחד במאי. האם אתה מוכן לחשוב ולעשות הערכה מחדש לגבי היחס שלכם לעבודה מאורגנת? (הן בפועל אצלכם והן כעמדת העיתון לגבי כלל מקומות העבודה בישראל)

       

      ואני רוצה להזכיר לך שבארה"ב גם בתאטרון, גם בטלוויזה וגם בקולנוע רוב העובדים מאורגנים ובארגונים קשיחים ודווקא התעשיות הללו פורחות בעוד שהעיתונות הפרינט שאינה מאורגנת גוססת. נקודה למחשבה לא?

       

      שבת שלום

       

      עדי

        2/5/09 01:15:

      צטט: Shahar Ilan 2009-05-01 23:59:50

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 23:15:40

      כן, נכון, אבל רק בוא נמצא את הדרך לשלם משכורות מ"ארוע תקשורתי מרתק".

      כל החלטה על פיטורים היא החלטה של סדרי עדיפויות וכך גם ההחלטה על פיטורי. אבל האירוע התקשורתי הזה לא בא להתווכח עם הפיטורים. כמו שאתה יודע היטב, אני גם הצעתי להמשיך לכתוב בהארץ למרות הפיטורים, מהלך שמאפשר לכאורה לעיתון גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה.

      לפחות מבחינתי הארוע בא להקטין את אי הנעימות הכרוכה בפרסום הידיעה על הפיטורים ולהפוך את הפרסום לאירוע קצת מגניב, במקום מעליב ומשפיל כמקובל (כן, נכון במציאות היחס שלי לעניין פחות מגניב). נדמה לי שהצלחתי בזה. נדמה לי שתוך כדי כך גם תרמתי למרקר קפה לא מעט פרסום ותנועה (הפוסט הזה צוטט במלואו או בחלקו לפחות בשישה אתרים גדולים). וכן הארוע הזה הרבה יותר מרשים בגלל העובדה שהוא נערך במקום שאתה המו"ל שלו.

       

      לאילן

       

      אני שמח לשמוע שהיחס שלך במציאות היה קצת פחות מגניב. זה מכניס קצת פרופרוציה לעניין.

       

        2/5/09 01:02:

      צטט: יותם זיו 2009-05-01 23:15:01

      אתה (וגם אמנון לוי) היית כתב החרדים הכי טוב בארץ. לקחת תחום ומילאת אותו תוכן, בדיוק כפי שנכנסת לנעליים גדולות ב"חלק ב'" והרחבת את מידותיהן.

      הנחת היסוד שלי היא שעיתונאים קיימים בתודעה רק בזמן הווה ומה שהם עשו בעבר נשכח יותר מהר ממהירות עטיפת הדגים. תמיד כיף לגלות שלפעמים זה לא כך.

       

        1/5/09 23:59:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 23:15:40

      כן, נכון, אבל רק בוא נמצא את הדרך לשלם משכורות מ"ארוע תקשורתי מרתק".

      כל החלטה על פיטורים היא החלטה של סדרי עדיפויות וכך גם ההחלטה על פיטורי. אבל האירוע התקשורתי הזה לא בא להתווכח עם הפיטורים. כמו שאתה יודע היטב, אני גם הצעתי להמשיך לכתוב בהארץ למרות הפיטורים, מהלך שמאפשר לכאורה לעיתון גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה.

      לפחות מבחינתי הארוע בא להקטין את אי הנעימות הכרוכה בפרסום הידיעה על הפיטורים ולהפוך את הפרסום לאירוע קצת מגניב, במקום מעליב ומשפיל כמקובל (כן, נכון במציאות היחס שלי לעניין פחות מגניב). נדמה לי שהצלחתי בזה. נדמה לי שתוך כדי כך גם תרמתי למרקר קפה לא מעט פרסום ותנועה (הפוסט הזה צוטט במלואו או בחלקו לפחות בשישה אתרים גדולים). וכן הארוע הזה הרבה יותר מרשים בגלל העובדה שהוא נערך במקום שאתה המו"ל שלו.

       

        1/5/09 23:17:

      ליותם זיו

        

      אני גם, כאילו, המו"ל של הקפה, מה שזה לא יהיה.

       

        1/5/09 23:15:
      כן, נכון, אבל רק בוא נמצא את הדרך לשלם משכורות מ"ארוע תקשורתי מרתק".
        1/5/09 23:15:

      אתה (וגם אמנון לוי) היית כתב החרדים הכי טוב בארץ. לקחת תחום ומילאת אותו תוכן, בדיוק כפי שנכנסת לנעליים גדולות ב"חלק ב'" והרחבת את מידותיהן.

       

      "הארץ" עיתון טוב, מעניין ובניגוד לחלק מקודמיי לא אפסיק את המינויי... האכזבה שלי היא מיבנית. קשה לעשות עיתונות טובה בישראל ועיתונאים מוכשרים כמוך וכמו רותי סיני (ה - רותי, כלשונך) מוקרבים על מזבח המבנה הבעייתי הנ"ל.

       

      הראיון שלך כאן, ההדים (קרן נוייבך) ועכשיו התגובה של מר שוקן, מדהימים בכל קנה מידה (תקשורתי כמובן)...

       

      ובהמשך לתגובתך לעמוס, לא רק שתגובתו מראה שיש כאן אירוע תקשורתי אלא שהיא מראה גם על כוחו של הבלוג שלך ועל ההכרה של מו"ל הפרינט בכך...

       

      תודה ובהצלחה

        1/5/09 22:33:

      צטט: עמוס שוקן 2009-05-01 21:59:17


      ברור שאני מצטרף לכל המחמאות לשחר, וגם לא קשה לי להבין את הטענות כלפי "הארץ", ואת הקינות, אבל אחרי שקראתי את הדברים נתקעו לי בראש שתי שאלות לא רלוונטיות:

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

      תודה על התגובה, עמוס. בעצם זו לא תגובה לי אלא לחברי המרקר קפה ואני לא אתווכח איתה, כפי שבעצם לא התווכחתי עם עצם הפיטורים, מעבר לטענה שהם מוטעים.

      אני כן חושב שגם התגובה שלך מעידה שנוצר פה אירוע תקשורתי מרתק, בין היתר בגלל שהוא ענייני כל כך.

       

       

        1/5/09 21:59:


      ברור שאני מצטרף לכל המחמאות לשחר, וגם לא קשה לי להבין את הטענות כלפי "הארץ", ואת הקינות, אבל אחרי שקראתי את הדברים נתקעו לי בראש שתי שאלות לא רלוונטיות:

       

      1. ספרתי, בשלב זה, 147 תגובות. נניח ששליש מהן תשובות של שחר. נשארות 100 תגובות של אנשים ששאלתי את עצמי כמה מהם מנויים פעילים על "הארץ" ומשתתפים במימון שכרו של שחר. בתגובה אחת ראיתי מישהו שאומר שהפסיק את המנוי לפני 6 חודשים, כלומר למרות העבודה המצוינת של שחר.

       

      2. כמה מן ה- 100 האלה מוכנים לתת את כרטיס האשראי שלהם לחיוב 10 ש"ח בחודש כדי להמשיך לקרוא את הבלוג של שחר.

        1/5/09 17:28:

      בהצלחה גדולה בדרך החדשה, נשמעת כמו הזדמנות גדולה לעשות משהו חשוב וטוב, אשמח לשמוע בהמשך העשייה שם

       

        1/5/09 02:40:


      בהצלחה

       

        30/4/09 15:46:

      בהצלחה!
        30/4/09 10:10:

      צטט: עושה סוויץ' 2009-04-30 09:43:38

      בהצלחה שחר, מכל הלב.

       

      מהמעט שלמדתי להכיר עליך בדיאלוגים בנושא אמונה הרגשתי בעיקר את הרגישות שטמונה בך. רגישות שאינה מתאימה לעולם המר המנוכר והמכוער של הפוליטיקה. כנראה שעל מנת לשרוד במציאות המלוכלת והמסריחה שם נאלצת לעטות עליך שכבת מגן אשר בסופו של דבר פוגעת ופוגמת ברגישות האישית בכלל ובאיכות החיים בפרט.

       

      אני מאחל לך ללכת אחר צו ליבך, ולפעול בהתאם לרגש שיעלה מבתוך הבטן פנימה ... זו הדרך שאני מצאתי כטובה ביותר לעשות סוויץ'.

       

      במידה ואוכל לסייע בדבר כלשהו אנא הרגש בנוח לעמוד בקשר ואעשה כמיטב יכולתי.

       

      הנה באופן סימבולי ... שעות אחדות לאחר סיום יום העצמאות של המדינה, אתה שחר יוצא לעצמאות מסוג אחר. מבחינתי זה סממן לנסיקה אישית ... ואני מאחל לך זאת מכל ליבי

       

      בהצלחה גדולה 

       

      עפר

      תודה על הדברים החמים. אני בכל זאת סבור שמי שרוצה לעזור לאנשים אחרים חייב להשאר בעצמו בבוץ.

       

        30/4/09 09:43:

      בהצלחה שחר, מכל הלב.

       

      מהמעט שלמדתי להכיר עליך בדיאלוגים בנושא אמונה הרגשתי בעיקר את הרגישות שטמונה בך. רגישות שאינה מתאימה לעולם המר המנוכר והמכוער של הפוליטיקה. כנראה שעל מנת לשרוד במציאות המלוכלת והמסריחה שם נאלצת לעטות עליך שכבת מגן אשר בסופו של דבר פוגעת ופוגמת ברגישות האישית בכלל ובאיכות החיים בפרט.

       

      אני מאחל לך ללכת אחר צו ליבך, ולפעול בהתאם לרגש שיעלה מבתוך הבטן פנימה ... זו הדרך שאני מצאתי כטובה ביותר לעשות סוויץ'.

       

      במידה ואוכל לסייע בדבר כלשהו אנא הרגש בנוח לעמוד בקשר ואעשה כמיטב יכולתי.

       

      הנה באופן סימבולי ... שעות אחדות לאחר סיום יום העצמאות של המדינה, אתה שחר יוצא לעצמאות מסוג אחר. מבחינתי זה סממן לנסיקה אישית ... ואני מאחל לך זאת מכל ליבי

       

      בהצלחה גדולה 

       

      עפר

        30/4/09 09:18:

      צטט: אריאל, חיפה 2009-04-29 23:35:09

      כבר שנים אני ער לכך שכותבים מוכשרים נעלמים מן העיתון ונגלים במקומות אחרים, בעיתונים אחרים.

      בתמימותי חשבתי שהם פשוט קיבלו הצעות טובות יותר מן המתחרים.

      העובדה שפיטרו אותך פשוט כי אין להם מספיק כסף, מדאיגה ביותר מבחינת העיתון.

      זה הרי היה סיפורו של "העולם הזה", שלבסוף נותר בו כמעט רק אורי אבנרי.

      אם זה מצבו של העיתון - זו שאלה של זמן עד שיפסיק להופיע.

      ןעיתון אחר כמוהו הרי לא יקום.

      השתדלתי לקרוא כל דבר שכתבת, בין בעיתון ובין בבלוג.

      אם לא נספרתי בין התגובות - תמיד נספרתי בין הקוראים.

      ברגע שאדע היכן אתה כותב, יושם מדורך ב"מועדפים" אצלי.

      לא נעים ולא פשוט להיבעט ממקום שחשבת אותו לבית - אבל, כבר מצאת דרך חלופית, ואנשים טובים מצליחים תמיד. פשוט כי יש מעט מדי מהם.

       

      תודה, זה מאד מרגש.

      יש משהו מאד מוזר במצב שבו מקצוע העיתונות בעצם חדל להציע לאנשים אפשרות לצאת לפנסיה. הוא הולך ונעשה כמו מקצוע הכדורגל והדוגמנות, מקצוע לבני עד 35 בלבד. במקרה של העיתונות זה לא בגלל שהכישורים קשורים לגיל, זה בגלל הרצון לשלם כלום ולקבל עובד צייתן.

      עוד הבדלים הם שכדורגל ודוגמנות מאפשרים לטובים וגם לבינוניים לחסוך מספיק כסף כדי להמשיך הלאה. העיתונות לא. כדורגל ודוגמנות גם יכולים להשאיר מספיק זמן כדי ללמוד מקצוע חדש. עיתונות שואבת ממך הכל, ביחוד אם יש לך משפחה.

        30/4/09 00:28:


      כבר מזמן רציתי לומר תודה על הפוסטים המושקעים והמעניינים.

      עכשיו זה זמן טוב - אז תודה רבה שהחכמת אותנו והארת את עינינו על המתרחש במדינה שלנו.

       

      שיהיה בהצלחה בתפקיד החדש.

       

      איתי

        29/4/09 23:35:

      כבר שנים אני ער לכך שכותבים מוכשרים נעלמים מן העיתון ונגלים במקומות אחרים, בעיתונים אחרים.

      בתמימותי חשבתי שהם פשוט קיבלו הצעות טובות יותר מן המתחרים.

      העובדה שפיטרו אותך פשוט כי אין להם מספיק כסף, מדאיגה ביותר מבחינת העיתון.

      זה הרי היה סיפורו של "העולם הזה", שלבסוף נותר בו כמעט רק אורי אבנרי.

      אם זה מצבו של העיתון - זו שאלה של זמן עד שיפסיק להופיע.

      ןעיתון אחר כמוהו הרי לא יקום.

      השתדלתי לקרוא כל דבר שכתבת, בין בעיתון ובין בבלוג.

      אם לא נספרתי בין התגובות - תמיד נספרתי בין הקוראים.

      ברגע שאדע היכן אתה כותב, יושם מדורך ב"מועדפים" אצלי.

      לא נעים ולא פשוט להיבעט ממקום שחשבת אותו לבית - אבל, כבר מצאת דרך חלופית, ואנשים טובים מצליחים תמיד. פשוט כי יש מעט מדי מהם.

        29/4/09 23:26:

      צטט: דוד סלע 2009-04-29 16:50:24

      משמעו של דבר שגם אתה כמו מרבית עם ישראל,

      מצביע הצבעה שבטית ופרסונלית. לא הצבעה רעיונית

      אידיאולוגית

      הצבעה המתעלמת מן העובדה שבמפלגות הגדולות

      נקבל לעולם ועד שוב ושוב את אותו הדבר. כלכלה,

      ביטחון, ביטחון, כלכלה ושינוי אמיתי של סדר היום

      הלאומי לא יתכן בהן.

      איך לדעתך תגיע אי פעם מפלגה מתחילה בעלת

      רצון אמיתי ( בניגוד לאופורטוניזם הכללי ) להפוך

      את המדינה לנורמאלית, לכנסת, אם איש לא יצביע

      עבורה לא כי אינו מזדהה עם עקרונותיה, אלא רק

      בגלל שהוא חושב שאין לה סיכוי.

       

      אני דווקא זוכר ששינוי הצליחו יפה. האם יש אפשרות שמישהו באור יכיר בכך שלא היה להם שום סיכוי?

        29/4/09 16:50:

      צטט: Shahar Ilan 2009-04-29 11:00:00

      צטט: דוד סלע 2009-04-29 10:50:20

      צטט: Shahar Ilan 2009-04-28 00:21:17

      צטט: דוד סלע 2009-04-27 22:06:04

      שלום לשחר אילן

      ברכות לדרכך החדשה ותהיה סקרנית.

      אם אכן זהו הכיוון בו בחרת ללכת  איך זה ,לאור השקפת עולמך, שבחרת

      להתחבר לאשים דתיים ולא תמכת, או קידמת , או אפילו חברת למפלגת

      אור.

      מה גורם לך לחשוב שארגון כמו שתארת יוכל להזיז משהו בתיאוקרטיה

      הישראלית.

      ככתב פרלמנטרי ותיק אתה אמור לדעת שאם אינך בכנסת אינך קיים.

       

      דוד סלע

      כי למפלגת אור לא היה שום סיכוי והיה חבל לי על הקולות החילוניים היקרים.

       

      ועל כל קול חילוני שהלך לליכוד, לעבודה, לקדימה והזין

      בסופו של יום את הידוק האחיזה החרדית בגרונו של הציבור

      המשווע לחופש מדת ולהפרדת המדינה ממנה, לא היה

      לך חבל?

       

      ממש לא. קראתי להצביע קדימה, ובינתים אני די מרוצה מהעמידה שלהם באופוזיציה. אני גם מקווה שיתגלו שם כמה אנשים שיזכרו שבחרו עבורם רוב קולות שינוי, וינהגו בהתאם. לא תמכתי בעבודה, כי אני אל מבין איך אפשר להצביע למפלגה שאהוד ברק עומד בראשה, אסל כדאי שתזכור שמי שהצביע לעבודה הכנסי לכנסת אנשים כמו שלי יחימוביץ' או אופיר פינס. ואגב, הצעתי לפני הבחירות למי שלא הצביע קדימה להצביע עבור הרשימה הירוקה מימד. על הקולות האלה בהחלט חבל לי, ובכל זאת הם היו הרשימה החדשה היחידה שגילתץה איזשהו סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אבל אור? אור אפילו פנטסיה פוליטית היא לא היתה.

       

       

      משמעו של דבר שגם אתה כמו מרבית עם ישראל,

      מצביע הצבעה שבטית ופרסונלית. לא הצבעה רעיונית

      אידיאולוגית

      הצבעה המתעלמת מן העובדה שבמפלגות הגדולות

      נקבל לעולם ועד שוב ושוב את אותו הדבר. כלכלה,

      ביטחון, ביטחון, כלכלה ושינוי אמיתי של סדר היום

      הלאומי לא יתכן בהן.

      איך לדעתך תגיע אי פעם מפלגה מתחילה בעלת

      רצון אמיתי ( בניגוד לאופורטוניזם הכללי ) להפוך

      את המדינה לנורמאלית, לכנסת, אם איש לא יצביע

      עבורה לא כי אינו מזדהה עם עקרונותיה, אלא רק

      בגלל שהוא חושב שאין לה סיכוי.

       

        29/4/09 16:11:

      צטט: Shahar Ilan 2009-04-29 10:55:40

      צטט: taltalbo 2009-04-28 21:27:47

      אמרתי לך!!!!!!!!!!!

      שאתה טוב לב!!!!

      ידעתי!

      את בטוחה שיש פה מספיק עדויות כדי לבסס את המסקנה מרחיקת הלכת הזו? אל תשכחי שבסופו של דבר אני בכל זאת עיתונאי.

       

      כן אני בטוחה!

       

        29/4/09 13:04:

      צטט: אלי כהן 2009-04-29 12:43:50


      שחר אילן

      הראיון מר,תק כי גם המראיין וגם המרואיין מענינים.

      ברכת הצלחה בתפקידך החדש ותודה על כל מה שעשית עד כה בתפקיד שהוא לא פחות מאשר שליחות ציבורית.

      למרבה הצער, נדמה לי שלא רק העיתונות הכתובה בסכנה אלא מקצוע העיתונאי בשכר בסכנה שהרי מתרבים יצרני התוכן הכותבים חינם אין כסף ברשתות החברתיות ומפחיתים מחשיבותו של העיתונאי המקצועי הכותב למחייתו.

       

       


      אכן נראה שהנכונות לשלם עבור מומחיות ואיכויות כתיבה הולכת ופוחתת ובעצם התחום היחיד שהעיתונים באמת רוצים לשלם עבורו הוא איסוף החומר ועל זה אפשר לשלם די מעט.
        29/4/09 12:43:


      שחר אילן

      הראיון מר,תק כי גם המראיין וגם המרואיין מענינים.

      ברכת הצלחה בתפקידך החדש ותודה על כל מה שעשית עד כה בתפקיד שהוא לא פחות מאשר שליחות ציבורית.

      למרבה הצער, נדמה לי שלא רק העיתונות הכתובה בסכנה אלא מקצוע העיתונאי בשכר בסכנה שהרי מתרבים יצרני התוכן הכותבים חינם אין כסף ברשתות החברתיות ומפחיתים מחשיבותו של העיתונאי המקצועי הכותב למחייתו.

        29/4/09 11:00:

      צטט: דוד סלע 2009-04-29 10:50:20

      צטט: Shahar Ilan 2009-04-28 00:21:17

      צטט: דוד סלע 2009-04-27 22:06:04

      שלום לשחר אילן

      ברכות לדרכך החדשה ותהיה סקרנית.

      אם אכן זהו הכיוון בו בחרת ללכת  איך זה ,לאור השקפת עולמך, שבחרת

      להתחבר לאשים דתיים ולא תמכת, או קידמת , או אפילו חברת למפלגת

      אור.

      מה גורם לך לחשוב שארגון כמו שתארת יוכל להזיז משהו בתיאוקרטיה

      הישראלית.

      ככתב פרלמנטרי ותיק אתה אמור לדעת שאם אינך בכנסת אינך קיים.

       

      דוד סלע

      כי למפלגת אור לא היה שום סיכוי והיה חבל לי על הקולות החילוניים היקרים.

       

      ועל כל קול חילוני שהלך לליכוד, לעבודה, לקדימה והזין

      בסופו של יום את הידוק האחיזה החרדית בגרונו של הציבור

      המשווע לחופש מדת ולהפרדת המדינה ממנה, לא היה

      לך חבל?

       

      ממש לא. קראתי להצביע קדימה, ובינתים אני די מרוצה מהעמידה שלהם באופוזיציה. אני גם מקווה שיתגלו שם כמה אנשים שיזכרו שבחרו עבורם רוב קולות שינוי, וינהגו בהתאם. לא תמכתי בעבודה, כי אני אל מבין איך אפשר להצביע למפלגה שאהוד ברק עומד בראשה, אסל כדאי שתזכור שמי שהצביע לעבודה הכנסי לכנסת אנשים כמו שלי יחימוביץ' או אופיר פינס. ואגב, הצעתי לפני הבחירות למי שלא הצביע קדימה להצביע עבור הרשימה הירוקה מימד. על הקולות האלה בהחלט חבל לי, ובכל זאת הם היו הרשימה החדשה היחידה שגילתץה איזשהו סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אבל אור? אור אפילו פנטסיה פוליטית היא לא היתה.

       

       

        29/4/09 10:55:

      צטט: taltalbo 2009-04-28 21:27:47

      אמרתי לך!!!!!!!!!!!

      שאתה טוב לב!!!!

      ידעתי!

      את בטוחה שיש פה מספיק עדויות כדי לבסס את המסקנה מרחיקת הלכת הזו? אל תשכחי שבסופו של דבר אני בכל זאת עיתונאי.

       

        29/4/09 10:50:

      צטט: Shahar Ilan 2009-04-28 00:21:17

      צטט: דוד סלע 2009-04-27 22:06:04

      שלום לשחר אילן

      ברכות לדרכך החדשה ותהיה סקרנית.

      אם אכן זהו הכיוון בו בחרת ללכת  איך זה ,לאור השקפת עולמך, שבחרת

      להתחבר לאשים דתיים ולא תמכת, או קידמת , או אפילו חברת למפלגת

      אור.

      מה גורם לך לחשוב שארגון כמו שתארת יוכל להזיז משהו בתיאוקרטיה

      הישראלית.

      ככתב פרלמנטרי ותיק אתה אמור לדעת שאם אינך בכנסת אינך קיים.

       

      דוד סלע

      כי למפלגת אור לא היה שום סיכוי והיה חבל לי על הקולות החילוניים היקרים.

       

      ועל כל קול חילוני שהלך לליכוד, לעבודה, לקדימה והזין

      בסופו של יום את הידוק האחיזה החרדית בגרונו של הציבור

      המשווע לחופש מדת ולהפרדת המדינה ממנה, לא היה

      לך חבל?

       

        28/4/09 21:27:

      אמרתי לך!!!!!!!!!!!

      שאתה טוב לב!!!!

      ידעתי!

        28/4/09 17:58:


       שחר, גם אני פוטרתי מ"הארץ" לפני מספר חודשים. זו גאווה גדולה להיות  ברשימת מפוטרי "הארץ, משום שמדובר בטובים ביותר. מה לעשות ששוקן מעדיף להישאר עם הזבל והתולעים?

      מאש שעזבתי  כמעט ולא חשבתי על המקום הזה, אין לי סנטימנטים אליו או לאנשים שנמצאים בו כעת שהם בורים  קטנים ועמי ארצות,  דבר שניכר בטקסטים הנבובים, בשגיאות הכתיב והתחביר, בהצהבת העיתון. מצאתי מקום עבודה חדש שבו מעריכים אותי, נוהגים בי בכבוד- גם מבחינת השכר- ומשמיעים מילה טובה. בעיתון כל זה לא היה קיים. המערכת ונותני השירות שלה הפכו לפרחיאדה בלתי נסבלת. אתהתראה שעוד תגיד תודה שיצאת מהמקום הזה. בהצלחה בכל !! אתה מהאנשים שאהבתי לעבוד איתם ואני מניחה שבמקום החדש שלך ידעו להעריך אותך.

       

      לשעבר  בעיתון (תודה לאל !!!- אתה רואה, יש לו איזה שהוא שימוש עדיין (-:   )

        28/4/09 12:28:

      צטט: נטורי קרתא 2009-04-28 11:10:47


      ביום הזכרון ראוי שנזכור גם את 200 ילדי עזה שנרצחו  על לא עוול בכפם על ידי הפצצות חיל האוויר הישראלי ה"הומני"

      כמעט בכל יום בשנה ראוי לזכור את ילדי עזה שנהרגו כתוצאה מהמלחמה שהכריזו הוריהם על מדינת ישראל. ביום הזה ראוי לחשוב על על חייל צבא ההגנה לישראל.

        28/4/09 11:48:


      שחר שלום,

      אחד מהראיונות היותר טובים  שקראתי.

      חשים את העוצמה, את גילוי הלב שבדברים.

      לא ניתקלים בכך כל יום.

      העשרת אותי במאמריך בנושאים הקרובים לליבי.

      מאחלת לך הרבה הצלחה בתפקידך החדש

      ואם מדובר בעשייה לשיוון בנטל בחלקי החברה הישראלית

      אין ספק שהתרומה חשובה לא פחות מכל עבודה עיתונאית תהא אשר תהא.

      בהצלחה

       

        28/4/09 11:12:

      צטט: שלמה שהם 2009-04-28 09:14:43

      לשחר אילן שלומות

      נראה לי שלתגובה שלי לא ציפית

      ומכיוון ששנינו נקיים כעת מהשפעות זרות תוכל לקבל את התגובה הזו בניקיון ובאהבה -

      הרמה, ההבנה העיניניות והיכולת לסקר גם את אלו שאינם כוס התה שלך בהבנה - ייחדו אותך תמיד

      בשבילי היתה הראייה הרחבה שלך האיכפתיות , והרגישות (מתחת למעטה העיתונאי הציני הרגיל) - נווה מדבר

      להתראות אי פה אי שם על פני הברודווי עושים כמיטב יכולתינו

       

      שלמה שהם

      תודה, שלמה, לא ציפיתי אבל אני מאד גאה בה.

       

        28/4/09 11:10:

      ביום הזכרון ראוי שנזכור גם את 200 ילדי עזה שנרצחו  על לא עוול בכפם על ידי הפצצות חיל האוויר הישראלי ה"הומני"
        28/4/09 09:14:

      לשחר אילן שלומות

      נראה לי שלתגובה שלי לא ציפית

      ומכיוון ששנינו נקיים כעת מהשפעות זרות תוכל לקבל את התגובה הזו בניקיון ובאהבה -

      הרמה, ההבנה העיניניות והיכולת לסקר גם את אלו שאינם כוס התה שלך בהבנה - ייחדו אותך תמיד

      בשבילי היתה הראייה הרחבה שלך האיכפתיות , והרגישות (מתחת למעטה העיתונאי הציני הרגיל) - נווה מדבר

      להתראות אי פה אי שם על פני הברודווי עושים כמיטב יכולתינו

       

      שלמה שהם

        28/4/09 07:31:

      ראיון מעולה. נותן הרגשה כאילו שהמראיין מכיר את המרואיין מהילדות או משהו כזה. ולגבי הרב רגב, הוא ללא ספק דמות חשובה מאין כמוה בשיח של חופש הדת במדינה. החילוני הממוצע רדום ואינו חש כיצד המדינה, התרבות והמרחב הציבורי נגזלים ממנו. הרפורמים והקונסרבטיביים מורדמים הן על ידי החברה הכללית והן על ידי בג"צ שלא נענה לקריאתם לשוויון בעבר. מתוך כל אלה עולים קולות מעטים וחשובים, כמו זה של ירון ידען יו"ר מפלגת אור, ושל הרב רגב מהמרכז לפלורליזם יהודי. מקור מרתק ומומלץ של רגב בו השתמשתי בעבר הוא זה שלהלן:

      הרב אורי רגב, בין הכרזה למציאות – על חופש דת ומצפון בישראל לאור הכרזת זכויות האדם (ירושלים, המרכז לפלורליזם יהודי, 1998).

        28/4/09 02:17:

      צטט: Shahar Ilan 2009-04-28 00:17:34

      צטט: חץ עין נץ 2009-04-27 18:51:56

      לטעמי אתה עיתונאי אולד פאשן קלאסיק. כמו בימים ההם במובן הטוב וחיובי של המילה. גם עם אגנדה וגם עניני במידה הראויה וללא ונדאטות מיוחדות או ג'אננות מיותרות...אני בטוח שאם היתה פה עיתונאות אמיתית היו חוטפים אותך .

      השאלה היא איך קרה שהעיתונות שלי שהיא לטעמי בוטה, ביקורתית, מושחזת, שרק לפני כמה שנים נחשבה לניו גו'רנליזם, הפכה לאולד פאשן. אפשר להסביר את זה, אבל בעיני זה ממש מביך.

       

       

      זה ממש לא איכפת לי להביך אותך.

      כל העיתונאים הגדולים הרצינים לדורותיהם גם העיברים וגם הגויים ימח שמם העמלקים הערלים היו מושחזים ביקורתים ובוטים. קח למשל את בן הכט אתה חושב שהוא היה נעים לנושאי כתיבתו? NAME A NAME פליז ותיראה  שזה נכון.

        28/4/09 00:21:

      צטט: דוד סלע 2009-04-27 22:06:04

      שלום לשחר אילן

      ברכות לדרכך החדשה ותהיה סקרנית.

      אם אכן זהו הכיוון בו בחרת ללכת  איך זה ,לאור השקפת עולמך, שבחרת

      להתחבר לאשים דתיים ולא תמכת, או קידמת , או אפילו חברת למפלגת

      אור.

      מה גורם לך לחשוב שארגון כמו שתארת יוכל להזיז משהו בתיאוקרטיה

      הישראלית.

      ככתב פרלמנטרי ותיק אתה אמור לדעת שאם אינך בכנסת אינך קיים.

       

      דוד סלע

      כי למפלגת אור לא היה שום סיכוי והיה חבל לי על הקולות החילוניים היקרים.

       

        28/4/09 00:19:

      צטט: בצל השיטה 2009-04-26 09:41:04

       

      'עשייה' היא אכן מילה של פוליטיקאים, וכמגוייס פוליטי ותיק גם אם לא מוצהר, אינך זר לשימוש בה ובהטיותיה.

       

      למידת הרחמים אינך זכאי, ודחיתם בצדק. עשרים וחמש שנים בשרותו של מפיצו הגדול של הרעל הפוסט ציוני-יהודי, שוקן,

      מזכותך אך ורק במידה מכובדת של שימחה לאיד.

      באמת חיכיתי לאיזו שמחה לאיד בריאה.

       

        28/4/09 00:17:

      צטט: חץ עין נץ 2009-04-27 18:51:56

      לטעמי אתה עיתונאי אולד פאשן קלאסיק. כמו בימים ההם במובן הטוב וחיובי של המילה. גם עם אגנדה וגם עניני במידה הראויה וללא ונדאטות מיוחדות או ג'אננות מיותרות...אני בטוח שאם היתה פה עיתונאות אמיתית היו חוטפים אותך .

      השאלה היא איך קרה שהעיתונות שלי שהיא לטעמי בוטה, ביקורתית, מושחזת, שרק לפני כמה שנים נחשבה לניו גו'רנליזם, הפכה לאולד פאשן. אפשר להסביר את זה, אבל בעיני זה ממש מביך.

       

        28/4/09 00:13:

      צטט: נערה במשקפיים 2009-04-27 18:54:34


      בתור מישהי שחולמת במשך שנים לכתוב ב"הארץ", שמאז ומתמיד נחשב בעיניי לעיתון הרציני היחיד במדינה (בניגוד לשאר הצהובונים), אני עם רגל אחת בתהום הייאוש המוחלט מהמקצוע...

      עצות?

      לעבור לחלום על טלביזיה? להתחרות באח הגדול?

       

        27/4/09 22:06:

      שלום לשחר אילן

      ברכות לדרכך החדשה ותהיה סקרנית.

      אם אכן זהו הכיוון בו בחרת ללכת  איך זה ,לאור השקפת עולמך, שבחרת

      להתחבר לאשים דתיים ולא תמכת, או קידמת , או אפילו חברת למפלגת

      אור.

      מה גורם לך לחשוב שארגון כמו שתארת יוכל להזיז משהו בתיאוקרטיה

      הישראלית.

      ככתב פרלמנטרי ותיק אתה אמור לדעת שאם אינך בכנסת אינך קיים.

       

      דוד סלע

        27/4/09 21:43:


      בהצלחה בדרכך החדשה!

      אני בטוח שתעשה חיל!

      חבל ש"הארץ" לא יודע לשמר את כותביו הטובים.

        27/4/09 20:19:

      צטט: Shahar Ilan 2009-04-27 12:55:44

      צטט: lonelyrider 2009-04-27 11:49:23


      שאלה נוספת למרואיין: מי הם אלה "הלא מעט" שאתה אוהב? בכנסת? אם היית אומר מעט הייתי מבין (אני יכול להעלות על דעתי 5-6, אבל לא מעט??? תהיה רציני.

      אתה שוכח שיש שם גם הרבה מאד עובדים שאינם חברי כנסת.

       

       

       

      OK מסכים. התכוונתי באמת לחברי כנסת. ובאשר להם,עובדה גם אתה בקושי נזכר בארבעה, אני הייתי מעלה נניח ל-10 בסה"כ. 10 מ-120 - לא הישג מי יודע מה. לסיכום, תחסר לי ב"הארץ" ובהצלחה בתפקיד החדש. גם אני מצטרף לתהיתו של מילמן: מי הבא בתור?

        27/4/09 19:27:
      בהצלחה!
        27/4/09 18:54:


      בתור מישהי שחולמת במשך שנים לכתוב ב"הארץ", שמאז ומתמיד נחשב בעיניי לעיתון הרציני היחיד במדינה (בניגוד לשאר הצהובונים), אני עם רגל אחת בתהום הייאוש המוחלט מהמקצוע...

      עצות?

        27/4/09 18:51:

      צטט: Shahar Ilan 2009-04-26 23:55:41

      אני לא יודע מה לענות על זה. כלומר, ברור שהייתי יכול למצוא תשובה שנונה או מתחמקת. אבל באמת? אני לא יודע מה לענות על זה.

       

      אני בטח לא התכוונתי להביך אותך. אבל אני מקווה שתזכור את זה בפעם הבאה. ובוודאי אני מצטרף הן למברכים אותך בג'וב החדש והן למשבחים על התפקיד הקודם ובטוח ומקווה שנשמע אותך גם כאן וגם במקומות אחרים. לטעמי אתה עיתונאי אולד פאשן קלאסיק. כמו בימים ההם במובן הטוב וחיובי של המילה. גם עם אגנדה וגם עניני במידה הראויה וללא ונדאטות מיוחדות או ג'אננות מיותרות...אני בטוח שאם היתה פה עיתונאות אמיתית היו חוטפים אותך . פעם חבר אמר לי על באר שבע שזה פרוור בלי  עיר באנלוגיה אתה שיך לדור של עיתונאים בלי עיתון. כולם פה תקושרתנים וידועני מידענים וסלאבים כאלה ואחרים. רק פאקן עיתונאים אין פה ואם כבר יש אז מפטרים אותם כי הם מרוויחים הרבה (אתה לא חייב לענות אבל הרבה כמו שלמה  נחמה או הרבה  כמו המוליך כלבים של גליה מאור?).

       

      שוב בהצלחה מכל הלב.
        27/4/09 14:21:

      צטט: דיתי 2009-04-27 14:05:12


      הי שחר  !( כן, סוף סוף הפנמתי ששמך הפרטי אינו אילן)

       

      כמה לא מפתיעה הדרך  היצירתית והמשובבת בה בחרת להודיע את ה"בשורה".

      ולמרות הכל זו אכן בשורה, כי אין לי ספק שמעז ייצא מתוק ושמקום העבודה החדש והמאתגר יחשוף פאן נוסף

      באישיותך המיוחדת וביכולותיך המקצועיות!

      יש בך שילוב נדיר של אישיות מקסימה חפה מאגו מנופח או מצומק ושל מצוינות מקצועית.

       

      היה כיף לעבוד לצדך בכנסת, להיעזר בך, לעניין אותך בנושאים שדורשים איכפתיות והעמקה ולהיות מופתעת שנתת לי קרדיט

      לאחר שסיפרתי לך שהנשיא הטרי פרס הפיץ את נאומו גם בשפה הערבית, דבר שהיה יכול להיות טריוויאלי, אך לא במחוזותינו.

      (גם הקרדיט הוא לכאורה עניין טריוויאלי בעתונות  ,אך מסתבר שגם עיקרון זה נישחק.)

       

      אני אישית ארגיש בחסרונך ומאחלת לך מכל הלב דרך צלחה!

       

      יהודית בודק

      כתבת קול ישראל

       

      תודה יהודית, מאד מרגש.

      הציור השבועי לילד: התדעו ילדים לאן נעלם האגו של שחר?

       

        27/4/09 14:05:


      הי שחר  !( כן, סוף סוף הפנמתי ששמך הפרטי אינו אילן)

       

      כמה לא מפתיעה הדרך  היצירתית והמשובבת בה בחרת להודיע את ה"בשורה".

      ולמרות הכל זו אכן בשורה, כי אין לי ספק שמעז ייצא מתוק ושמקום העבודה החדש והמאתגר יחשוף פאן נוסף

      באישיותך המיוחדת וביכולותיך המקצועיות!

      יש בך שילוב נדיר של אישיות מקסימה חפה מאגו מנופח או מצומק ושל מצוינות מקצועית.

       

      היה כיף לעבוד לצדך בכנסת, להיעזר בך, לעניין אותך בנושאים שדורשים איכפתיות והעמקה ולהיות מופתעת שנתת לי קרדיט

      לאחר שסיפרתי לך שהנשיא הטרי פרס הפיץ את נאומו גם בשפה הערבית, דבר שהיה יכול להיות טריוויאלי, אך לא במחוזותינו.

      (גם הקרדיט הוא לכאורה עניין טריוויאלי בעתונות  ,אך מסתבר שגם עיקרון זה נישחק.)

       

      אני אישית ארגיש בחסרונך ומאחלת לך מכל הלב דרך צלחה!

       

      יהודית בודק

      כתבת קול ישראל

       

        27/4/09 12:55:

      צטט: lonelyrider 2009-04-27 11:49:23


      שאלה נוספת למרואיין: מי הם אלה "הלא מעט" שאתה אוהב? בכנסת? אם היית אומר מעט הייתי מבין (אני יכול להעלות על דעתי 5-6, אבל לא מעט??? תהיה רציני.

      אתה שוכח שיש שם גם הרבה מאד עובדים שאינם חברי כנסת. בוא ניקח למשל את הילה מזרחי מלשכת דובר הכנסת, ילדה בת עשרים פלוס שכולה אינטילגנציה, קסם ונועם הליכות, וקשה להאמין כמה מהתפקוד הנכון והזורם של התקשורת בבניין מונח על כתפיה. אז אם אתה רוצה רשימה של אנשים מאד חלקית שנעמו לי מאד בבניין: חברי לתא העיתונאים ביניהם צבי זרחיה מהארץ ואריק בנדר ממעריב ורבים אחרים, אנשי מזכירות הכנסת ביניהם איל ינון וירדנה מלר, הדובר גיורא פורדיס, הצוותים של הועדות והעוזרים הפרלמנטרים למשל האנשים של מנחם בן ששון בקדנציה הקודמת, גור, ערן, מבשרת ורעות או הדוברת של ועדת הפנים ולרי גסלב. בן ששון עצמו אבל הוא כבר עזב את הכנסת. דב חנין. גם חברי כנסת שרחוקים מעמדותי, כמו דוד רותם. הכנסת מלאה אנשים נפלאים. באמת. הדוברת מלאת שמחת החיים של ח"כ חיים כץ איילת השחר או מירי, הדוברת הכל כך אנרגטית של גלעד ארדן, פגשתי עורכי דין מדהימים וכל כך מוכשרים מהלשכה המשפטית, המנהלת של מרכז המחקר והמידע שירלי אברהמי שבנתה אימפריה ענקית, מנהלת הספריה שילה הטיס רולף שהיא אנציקלופדיה מהלכת. ורק התחלתי. כך שאני מתנצל מראש בפני העשרות שלא קפצו לי לראש.

       

       

       

       

        27/4/09 12:40:

      שחר שלום

      עלה והצלח בתפקידך החדש. כקורא ותיק, אני מקווה שלא תזניח את הבלוג (ושאם מסיבות שונות תוותר על הבלוג הזה, תפתח חדש במהרה :) 

      גדי

        27/4/09 11:49:

      שאלה נוספת למרואיין: מי הם אלה "הלא מעט" שאתה אוהב? בכנסת? אם היית אומר מעט הייתי מבין (אני יכול להעלות על דעתי 5-6, אבל לא מעט??? תהיה רציני.
        27/4/09 11:01:

      צטט: בין הפטיש לסדן 2009-04-27 10:05:41

       היית צריך להפגין קיר ברזל סטליניסטי נגד החרדים ואז היית שומר על מקום עבודתך.

      עזבתי את תפקיד כתב החרדים כי רציתי לערוך. חלק מהשיאים של הקריירה שלי הושגו כעורך חלק ב. חיים שדמי פרסם סדרת תחקירים על סל הבריאות. נראה לי שהיתה לה תרומה עצומה למודעות לסל, לעדכון שלו וגם להפחתה של ניגודי האינטרסים. נורית וורגפט פרסמה סדרה על ילדי העובדים הזרים. נראה לי שזה תרם לאוירה שהביאה לאזרוח המשפחות שלהם. רותי סיני פרסמה תחקירים מדהימים, בין היתר על מחנה שמענים בו עובדים זרים. המחנה נסגר. תמר רותם פרסמה סדרה קורעת לב על נפגעי הלם, שהראתה שחייהם של רבים מהם נהרסים. חלק ב עסק בימי המון בבירור של שאלות של יהדות וזהות יהודית, עוני ופערים, השינויים בחברה החרדית, רציחות עם וג'נוסייד בעולם. אני גאה בתקופה הזו. לא חושב שאני מתחרט, למרות שגם אני סבור שאם הייתי נשאר על תקן המומחה לחרדים, העניין להשאיר אותי אולי היה גדול יותר.

       

        27/4/09 10:30:

      שחר,

       

       אתה תותח!!!

       

      ניר

        27/4/09 10:23:

      צטט: yunes 2009-04-26 15:46:22

      צטט: pov 2009-04-26 15:42:28

      צטט: yunes 2009-04-26 15:35:50


       כלכך קל אצלנו לכתבים להיסחף אחרי זרמים פופוליסטיים שתוקפים את הכנסת וחבריה כדי לקדם את האייטם שלהם כמה שורות קדימה.

       מי אמר עמית סגל ולא קיבל...

       

       

       

      אם כבר עמית סגל - מישהו מהנוכחים זוכר את מאמר המופת של העולל הזה לפני שנה בYNET? משהו בסגנון "למה אנחנו בוכים על 6 מליון ולא שמחים על הנצחון בששת הימים?" עוד מישהו היה עד לזוועתון המחריד הזה או שזו הזייה שלי?

      בשביל שזה יהיה קשור לנושא הדיון אדגיש כמובן שאצל שחר אילן זה לא היה קורה...

       

      לא נתקלתי בו אז, אך בעקבות תגובתך יצאתי לחפש.

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3537805,00.html

      מזעזע. הטיפשות והיהירות משתלבים לזוועתון. כמו שתארת. 

      מעניין אם זו דעתו בלבד או דעת קבוצה/ציבור.

      שחר, ישר כח. לעזוב את "הארץ" תחת ההנהלה החדשה זו רק תעודת כבוד לעיתונאי ולפועלו.

        27/4/09 10:05:

      חבל מאוד שפוטרת אבל אני חושב שהבעיה נעוצה בך.

      רוב כותבי הארץ מייצגים איזה גזע שמאלן אטום ומתנשא שחושב תמיד שהוא צודק. אג'נדה לפני מציאות. מהקריאה שלך שמתי לב שלעתים רבות מדי הסכמת עם קוראיך. נהיית בלוגר.

       

      לדעתי  עצם הסכמתך להיות אנושי ולהתקפל מול עובדות ומציאות העמידו אותך מטר אחד מחוץ לשורה של הכותבים המאפיינים את עיתון הארץ: קרנפים עיוורים שלא מוכנים לשמוע דבר ולהבין דבר זולת עצמם. אוסלו נכשל? אז מה? . עראפת עודד טרור אחרי אוסלו? אז מה?. החמאס ישתלט על הגדה אחרי כל פינוי ישראלי ממנו? אין סיכוי!  וכך הלאה וכל הלאה.

       

      ואתה לא היית כזה .

       

      עיתון הארץ הוא עיתון שהוקם על ידי יקים ומתנהג כך עד היום. יקים אלו טיפוסים לא פשוטים- לא תשכנע אותם בכלום על שום דבר.  היהודי הגרמני הוא טיפוס קשה במיוחד - הגרמנים עצמם הקיאו אותו מתוכם אבל הוא לא למד שום דבר ולא שכח שום דבר. אתה לא יכול להיות מר גמיש אצל החברה האלה. היית צריך להפגין קיר ברזל סטליניסטי נגד החרדים ואז היית שומר על מקום עבודתך.

        27/4/09 08:37:

      צטט: yh_theman 2009-04-27 01:11:09

      ישנם בארץ (וגם ב-"הארץ") הרבה כותבים מוכשרים, אבל הכתיבה לבלוג בעיניי היא משהו לגמרי אחר, בעיקר בגלל שנוצר שיח בין המגיבים לבין הכותב. הדיאלוג שאתה יוצר עם המגיבים בעיניי מעשיר לעיתים יותר מהפוסט עצמו,יש שם פנינים וזה לטעמי מה שעושה את הבלוג שלך לכל כך ייחודי.

      אכן, מה שהופך את הבלוג לכזה כיף זה השיח. אגב, זה מחייב אותי לרמה מאד גבוהה של איפוק וכבוד לאנשים שחושבים אחרת ממני, וגם זה מבחן חשוב בחיים.

       

        27/4/09 01:11:

      שלום שחר,

      הפעם היחידה שבה נתקלתי בך, הייתה בסמינר בירושלים על נושא דתיים - חילונים. הייתי אז איש צבא קבע. מאז עקבתי אחר כתיבתך (ואף רכשתי את הספר המרתק שכתבת על החרדים) ומאד שמחתי כשפתחת את הבלוג. 

      ישנם בארץ (וגם ב-"הארץ") הרבה כותבים מוכשרים, אבל הכתיבה לבלוג בעיניי היא משהו לגמרי אחר, בעיקר בגלל שנוצר שיח בין המגיבים לבין הכותב. הדיאלוג שאתה יוצר עם המגיבים בעיניי מעשיר לעיתים יותר מהפוסט עצמו,יש שם פנינים וזה לטעמי מה שעושה את הבלוג שלך לכל כך ייחודי.

      בנוגע לכתיבה עצמה בעיתון ובבלוג, אני בהחלט מתחבר למה שעמית סגל כתב (אני מקווה שזה בסדר לעשות קופי-פייסט: "לעניות דעתי, הסיקור הפרלמנטרי בעיתון הארץ הוסיף כבוד לעיתונות הביקורתית והמעמיקה, והוא גם נכתב באופן שהוכיח שעיתונות מעניינת לא חייבת להיות שטחית, ושעיתונות לא שטחית לא חייבת להיות משעממת.")

      אני בונה על כך שהכתיבה זורמת בדמך, שיהיה בהצלחה!

      יניס

        27/4/09 00:02:

      צטט: רמניק 2009-04-26 21:43:08


      דיברנו פעם על סחיטת מחמאות לא?

      אז ככה, להחמיא לך באמת לא קשה  על אף הרבה מאד חילוקי דעות יסודיים, תמיד מעניין , חד , מאתגר, וגם פעמים רבות מבריק עד כאב.

      הבעיה שלי מתחילה בלאחל לך הצלחה בתפקידך החדש.

      אז אני יאמר כך

      אם תרצה תמיד נוכל לחפש לך משהו אצלינוחיוך

      תעזוב, אצלכם כל כך צפוף והתפקידים עוברים בירושה. אם כבר עדיף ש"ס. שם, שתי סטירות מהרב עובדיה ואתה נהיה ישר שר.

       

        26/4/09 23:55:

      צטט: חץ עין נץ 2009-04-26 22:52:13

       הפיטורים שלך גורמים לי ג'ננה. הקלות שבה אנו מקבלים את העובדה שמקומות העבודה פורטים אנשים מוכשרים אחרי כ20 שנות עבודה ומחליפים אותם בעובד צעיר וזול יותר היא מקוממת וטראגית בוודאי בעיתון הארץ. . אני לא חושש שתחסר בצורה אקוטית בתפקידך בודאי שימצאו מישהו מוכשר שימלא את מקומך.  לא מוכן לקבל את שווין הנפש (מעושה או אמיתי) שאתה מקבל את זה. אני מבין שזה לא נעים, אבל אני הייתי מצפה ממך להרים זעקה השמימה . גם בעבור הרשימה הארוכה ארוכה שמתארכת של מפוטרי עיתון הארץ (רותי סיני כבר אמרנו?)  וגם בעבורך אתה ועוד יותר בעבור איזה מהנדס וא מפעיל מלגזה בן 50 שזורקים אותו לכלבים באיזה מפעל. .   

       השאלה אינה אתה אישית (למרות שהיא גם כן שאלה נכבדה) אלא השאלה האם כתב שעושה מלאכתו נאמנה כמוך במשך 25 שנים צריך לקום כל בוקר בחשש שהוא אולי מרוויח יותר מדי.  ו אברי אלעד העיז להעביר ביקורת על רשת בתוכנית הבוקר שלה. צריך כנראה אומץ בלתי רגיל בכדי לעשות מעשה כזה. וחוץ מזה אם עיתון הארץ חושב שהוא יוכל להמשיך להיות עיתון הארץ גם בלי כתב פרלמנטרי שמזדקן בתפקיד שלו או מזדקן במערכת אז יש לי חדשות בעבורם. אבל את זה הם ילמדו בדרך הקשה כנראה. לפני שנתים נפטר עלי מוהר.הכותרת בעמוד הראשון של העתון היתה משהו בסגנון  "נפטר עלי מוהר בנו של המלחין יחיאל מוהר" יכול להיות פליטת קולמוס אבל להערכתי כמה שיפטרו אנשים כמוך יותר,   יכתבו בעיתון הארץ יותר ויותר על המלחין יחיאל מוהר.....

       

      ובהצלחה.

       

      עדי

      אני לא יודע מה לענות על זה. כלומר, ברור שהייתי יכול למצוא תשובה שנונה או מתחמקת. אבל באמת? אני לא יודע מה לענות על זה.
        26/4/09 23:36:

      צטט: Shahar Ilan 2009-04-26 08:22:29

      צטט: עודד מ. 2009-04-26 08:18:13

      קודם כל, בהצלחה!

      שנית, מה דעתך על האפשרות שתשוב לכנסת, ולא ככתב פרלמנטרי, אלא עם אישור כניסה חזק אפילו יותר. מה שטוב לשלי יחימוביץ...

       

      ואפשרות לבטא את הגרפומניה שלי בהגשת 300 הצעות חוק לשנה. עכשיו צריך רק לאתר בחירות, מפלגה שאני מזדהה איתה ומקום ריאלי.

       

      אתה מוזמן בשמחה לתנועה הירוקה.

       

        26/4/09 23:11:

      שלום שחר

       

      בהצלחה

      כל טוב

      שולמית

        26/4/09 22:52:

       הפיטורים שלך גורמים לי ג'ננה. הקלות שבה אנו מקבלים את העובדה שמקומות העבודה פורטים אנשים מוכשרים אחרי כ20 שנות עבודה ומחליפים אותם בעובד צעיר וזול יותר היא מקוממת וטראגית בוודאי בעיתון הארץ. . אני לא חושש שתחסר בצורה אקוטית בתפקידך בודאי שימצאו מישהו מוכשר שימלא את מקומך.  לא מוכן לקבל את שווין הנפש (מעושה או אמיתי) שאתה מקבל את זה. אני מבין שזה לא נעים, אבל אני הייתי מצפה ממך להרים זעקה השמימה . גם בעבור הרשימה הארוכה ארוכה שמתארכת של מפוטרי עיתון הארץ (רותי סיני כבר אמרנו?)  וגם בעבורך אתה ועוד יותר בעבור איזה מהנדס וא מפעיל מלגזה בן 50 שזורקים אותו לכלבים באיזה מפעל. .   

       השאלה אינה אתה אישית (למרות שהיא גם כן שאלה נכבדה) אלא השאלה האם כתב שעושה מלאכתו נאמנה כמוך במשך 25 שנים צריך לקום כל בוקר בחשש שהוא אולי מרוויח יותר מדי.  ו אברי אלעד העיז להעביר ביקורת על רשת בתוכנית הבוקר שלה. צריך כנראה אומץ בלתי רגיל בכדי לעשות מעשה כזה. וחוץ מזה אם עיתון הארץ חושב שהוא יוכל להמשיך להיות עיתון הארץ גם בלי כתב פרלמנטרי שמזדקן בתפקיד שלו או מזדקן במערכת אז יש לי חדשות בעבורם. אבל את זה הם ילמדו בדרך הקשה כנראה. לפני שנתים נפטר עלי מוהר.הכותרת בעמוד הראשון של העתון היתה משהו בסגנון  "נפטר עלי מוהר בנו של המלחין יחיאל מוהר" יכול להיות פליטת קולמוס אבל להערכתי כמה שיפטרו אנשים כמוך יותר,   יכתבו בעיתון הארץ יותר ויותר על המלחין יחיאל מוהר.....

       

      ובהצלחה.

       

      עדי

        26/4/09 22:45:


      שחר,

      גם אני קראתי את מרבית מאמריך ב"הארץ" וכמוך, כאחד ממאוכזבי הסאגה של "שינוי", דעותינו תואמות.

      אמשיך לקרוא את פרי-עטך בכל מסגרת שהיא, ומי יודע, אולי בעתיד נהיה שותפים במעין "שינוי החדשה".

      בהצלחה!!

      ירון-ב

        26/4/09 22:27:

      שחר,

       

      אמיץ מצידך לספר על הפיטורים.

      "הארץ" מאכזבים,אותי כקוראת וכמנויה.

      קוראת מכאן לאנשים לחתום על עצומה למען הישארותו של שחר אילן, אחד הכתבים הטובים-תרתי משמע, ההגונים והמעניינים בעיתון,בתפקידו כעיתונאי.

       

      עמליה.

        26/4/09 22:26:

      כמי שיצא לו להתנצח איתך פעם או פעמיים וחולק עליך (כך נראה לי) כמעט בכל עניין - במיוחד בתחומים אותם סיקרת - אני מצר על עזיבתך את "הארץ" ומתפלא על צעדה התמוה של הנהלת העיתון. ידוע, הלא, שדוקא הכותבים המרגיזים נקראים בדרך כלל בעיון רב (: העיתון יהיה משעמם יותר בלעדיך. בהצלחה רבה בעתיד.

        26/4/09 21:43:


      דיברנו פעם על סחיטת מחמאות לא?

      אז ככה, להחמיא לך באמת לא קשה  על אף הרבה מאד חילוקי דעות יסודיים, תמיד מעניין , חד , מאתגר, וגם פעמים רבות מבריק עד כאב.

      הבעיה שלי מתחילה בלאחל לך הצלחה בתפקידך החדש.

      אז אני יאמר כך

      אם תרצה תמיד נוכל לחפש לך משהו אצלינוחיוך

        26/4/09 21:20:

      צטט: ערנט 2009-04-26 20:31:20

      יהיה משהו אחד פחות טוב במדינה הזו לאחר שתפסיק לכתוב את הכתבות והמאמרים שלך. במיוחד אני זוכר את המאמר שלך במלחמת לבנון השנייה, שהשפיע אלי עמוקות כשהייתי שם במילואים. 

      זה מאד חשוב בעיני, כי אני עדין חושב שזו היתה מלחמה מוצדקת לגמרי, ושאם היא היתה מתנהלת במלוא הנחישות, היא גם היתה מלחמה מוצלחת (ועם הרבה פחות נפגעים).

       

        26/4/09 21:01:

      ככתב כנסת לשעבר הבטתי בעבודתך בהערכה רבה.

      אתה אחד העיתונאים הבודדים שגילו הבנה עמוקהבזירת המפלגות החרדיות והסיקור שלך בנושאים האלה - גם אם לעיתים לא היה לטעמי - היה תמיד רציני, מקורי ומעמיק.

      שאפו ובהצלחה בהמשך.

       

        26/4/09 20:31:

      אני הולך לעקוב אחת הוראות התגובות אחת לאחת - פשוט כי זה הדבר שהתכוונתי לעשות. "הארץ", עיתון שהייתי מנוי עליו כעשר שנים עד לפני שישה חודשים לא יצליח לכתוב תוכן איכותי ללא כותבים טובים. וכותב טוב הוא כזה שיכול לפרנס משפחה במשכורת, ולא תחקירן לשעבר בתוכנית בוקר. זה מאוד מאוד עצוב, ולמען האמת מדכא מאוד.

       

      יהיה משהו אחד פחות טוב במדינה הזו לאחר שתפסיק לכתוב את הכתבות והמאמרים שלך. במיוחד אני זוכר את המאמר שלך במלחמת לבנון השנייה, שהשפיע אלי עמוקות כשהייתי שם במילואים. 

       

      יש משהו מרשים בכך שהתדמית שלך בעיני עצמך די דומה לתדמית שלך בעיניי, ובעיני הרבה קוראים כאן. באמת, אחד מהיתרונות הבודדים של כתיבה נחושה במשך כל כך הרבה שנים.

        26/4/09 20:18:

      מבחנתי היית כתב פרלמנטרי מוצלח מעצם העובדה שתמיד חידשת לי משהו שחשבתי שאני יודע, ולא ידעתי עליו כלום.

      ירווח לי אם תמשיך לכתוב פה.

      בהצלחה.

        26/4/09 20:18:

      שחר, אני מאחלת לך הצלחה רבה בתפקידך החדש ויודעת שתצליח בכל מקום שתהיה בו ושאתה נכס לכל מעסיק.

       

      באשר להארץ - יש שם תפיסה כזאת, שלכל אדם יש תחליף. אני חושבת שזו שטות גמורה. אני חושבת שלמשל לדניאלה לונדון אין תחליף. וגם לך לא. ומעניין כמה אנשים טובים הם עוד יעזיבו עד שכמו במשל על הסוס שאכל פחות ופחות עד שמת, פשוט ייגמר העיתון הזה. 

        26/4/09 20:12:

      צטט: זיו מאור 2009-04-26 19:32:33

      שחר

      כעיתונאי צעיר, אתה לי מודל לחיקוי. בפעם הראשונה שפגשתי אותך בכנסת לא הכרתי לעומק את עבודתך, כי לא הרביתי לקרוא הארץ אז. כשהעמקתי להכיר אותך, הופתעתי לגלות איך הצלחת להגיע לרום מעמדך בלי טיפת אגו. כה לחי.

       

      אשר לדרכך החדשה - דעותיך אינן סוד, ואנו חלוקים. אך מאחר שבאידיאולוגיה מדובר, ובעשייה למען עם ישראל לפי השקפתך, אני מאחל לך הצלחה רבה, ומקווה להיות יום אחד זה שיצליח להוכיח לך שאתה טועה.

      תודה. בלי טיפת אגו? מווא? לא היה לי פעם ג'ריקן שלם? איפה נשפך הכל?

       

        26/4/09 19:49:

      שחר שלום,

       

      אני לא יודע אם תחסר לעיתון "הארץ" או לתא הכתבים הפרלמנטרים,

       

      אבל לי כקורא תחסר, הזדמנות לומר תודה,

       

      ובהצלחה

        26/4/09 19:32:

      שחר

      כעיתונאי צעיר, אתה לי מודל לחיקוי. בפעם הראשונה שפגשתי אותך בכנסת לא הכרתי לעומק את עבודתך, כי לא הרביתי לקרוא הארץ אז. כשהעמקתי להכיר אותך, הופתעתי לגלות איך הצלחת להגיע לרום מעמדך בלי טיפת אגו. כה לחי.

       

      אשר לדרכך החדשה - דעותיך אינן סוד, ואנו חלוקים. אך מאחר שבאידיאולוגיה מדובר, ובעשייה למען עם ישראל לפי השקפתך, אני מאחל לך הצלחה רבה, ומקווה להיות יום אחד זה שיצליח להוכיח לך שאתה טועה.

        26/4/09 19:26:

      צטט: dr. sela 2009-04-26 09:44:35

       

      הריני מתייצבת (בשלשות) ומצדיעה לך על הראיון המשובח.

      הצטרפותך לארגון שמטרתו לקדם את חופש הדת (וחופש מדת?!) ושיוויון בנטל

      תהווה תרומה משמעותית להבראת החברה הישראלית.

      בהצלחה!

      תודה.

      הבראת החברה הישראלית? אם נצליח להוריד לה את החום זו תהיה הצלחה כבירה.

       

        26/4/09 19:04:
       בהצלחהרגוע
        26/4/09 19:01:

      צטט: itaybh 2009-04-26 18:14:07


      שחר,

      אני מאד מופתע ומצטער.

      מבלי לומר את כל שבחיך בפניך, אני ממש לא מבין את העיתון.

      אני מאד מקווה שנשתף פעולה בעתיד- זה מתבקש.

      בכל מקרה- המון בהצלחה, ותודה על העזרה בעבר.

      איתי

      למה לא להגיד שבחי בפני? למה? כמה פה ניסו והצליחו יפה.

      בכל מקרה, תודה וכמובן נשמח לשתף פעולה. יש לנו ללא ספק תחומי פעילות משותפים.

       

        26/4/09 18:38:
      שחר, בהצלחה וברכות על הראיון הנוקב. עמית, יקירי, הודות למגיב שצירף את הלינק זכיתי לקרוא את מאמרך מהשנה שעברה בעניין הזניח ההוא של ההפסד המשפיל שלנו בדרבי המכונה השואה, שבו יצאנו נקניקים וצאן מובל לטבח, לעומת נצחוננו האדיר במלחמת ששת הימים, והתפארת שהוא מעטה עלינו עד עצם היום הזה. היות שאני גם סוג של מצוטטת במאמר על תקן של "מצביעת בל"ד" (ולא היא, אבל ניחא), הרשה לברך אותך באיחור על המאמר מאיר העיניים. כל מי שלא הבין עד היום את גודל קהות החושים, ערלות הלב ופשיטת הרגל המוסרית שהביאה הציונות על העם היהודי, מן הדין שישוב וישנה בו. וכל מי שחושב שאתה כותב כך בגלל שאתה מתנחל, תנוח דעתו. בן גוריון לא היה מנסח את זה רע יותר. דפנה.
        26/4/09 18:23:

      צטט: עמית סגל 2009-04-26 16:42:49

      לשחר,

       

      הצטערתי צער רב לשמוע על עזיבתך את תא הכתבים הפרלמנטריים.

       

      הקוראים הקבועים של הבלוג היו עדים לחילוקי דעות בינינו, אבל בהקשר הזה נדמה שזו מחלוקת לשם שמיים, שעתידה להתקיים.

       

      הכנסת, על רגל אחת, היא מקום גדול מספיק ומגוון דיו כדי לאכלס הרבה סוגים של אג'נדות עיתונאיות: סיקור כלכלי, חוקתי, תהליכים פרלמנטריים, ידיעות מוכוונות-ח"כים, וגם, מטבע הדברים, סיקור שטחי יותר. לעניות דעתי, הסיקור הפרלמנטרי בעיתון הארץ הוסיף כבוד לעיתונות הביקורתית והמעמיקה, והוא גם נכתב באופן שהוכיח שעיתונות מעניינת לא חייבת להיות שטחית, ושעיתונות לא שטחית לא חייבת להיות משעממת.

       

      בהצלחה,

       

      עמית

      תודה, עמית.

      נראה שגם מחלוקות לשם שמים, מתבטלות מפני שיקולים תקציביים.

       

        26/4/09 18:14:


      שחר,

      אני מאד מופתע ומצטער.

      מבלי לומר את כל שבחיך בפניך, אני ממש לא מבין את העיתון.

      אני מאד מקווה שנשתף פעולה בעתיד- זה מתבקש.

      בכל מקרה- המון בהצלחה, ותודה על העזרה בעבר.

      איתי

        26/4/09 17:46:

      צטט: גלי ו 2009-04-26 17:09:25

      פוטרת ויש לך כבר מקום עבודה חדש.

      אותי העזיבו מהאוניברסיטה לפני שלוש שנים.

      וכבר שלוש שנים אין לי מקום עבודה.

      שלוש שנים אני מחפשת מקום עבודה ואני לא מוצאת וגם אין משהו באופק.

      ויש עוד לא מעט כמוני.

      אני באמת מצטער בשבילך, ובהפגנות של עובדי עוף הגליל ראיתי אנשים מצבם עוד גרוע בהרבה.

      אבל אני מניח שאת תסלחי לי אם אני לא אתנצל על שמצאתי עבודה.

       

       

        26/4/09 17:14:

      לפי מצב החוב של הארץ יצאת בזמן.....

      עניין של זמן עד שהכסף הגרמני יגמר, והתקוות מהאונלין יתבדו...אולי אדלסון יתן קצת כסף תמורת המשך הכתבות האוהדות (את ביבי) של ארי שביט . גם הפרובקציות של הארץ שמנסה להכתים צבא שלם לא יועילו לרייטינג....

        26/4/09 17:11:

      בהצלחה.
        26/4/09 17:09:

      פוטרת ויש לך כבר מקום עבודה חדש.

      אותי העזיבו מהאוניברסיטה לפני שלוש שנים.

      וכבר שלוש שנים אין לי מקום עבודה.

      שלוש שנים אני מחפשת מקום עבודה ואני לא מוצאת וגם אין משהו באופק.

      ויש עוד לא מעט כמוני.

        26/4/09 17:03:

       

       זה הלינק לווינט :

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3537805,00.html

       

       

       

      תודה לך!! אני קורא את זה ומדגדג לי באצבעות להגיב בזעם למרות שעברה שנה.

       

        26/4/09 17:02:

      שחר,

       

      בהצלחה. תחסר מאוד. עם העיתונאים שפוטרו מהארץ בשנתיים האחרונות אפשר היה להקים עיתון חדש ומצויין. חבל שכבר לא מקימים עתונים (ולא, "ישראל היום" לא נחשב).

      אני ועקב אחרי כתיבתך 25 שנים מתוך 25 השנים בהן אתה כותב כך שהבור גדול מאוד.

       

       

        26/4/09 17:02:


      א

      הסקופ שלך בסוף (היחס של משמר הכנסת אל הפרת הפרוטוקול החמורה הזו, ששמה "סנדלים") מעיד כאלף עדים על חשיבות סדרי העדיפויות של היו"ר היוצאת, איציק.

      ב

      תצליח במקום החדש!

      זה לא איחול, זו דרישה.

      ג

      הארץ הפסיד אחד מהכתבים המוכשרים ביותר שלו. אני מקווה שיום אחד תחזור לשם.

        26/4/09 16:42:

      לשחר,

       

      הצטערתי צער רב לשמוע על עזיבתך את תא הכתבים הפרלמנטריים.

       

      הקוראים הקבועים של הבלוג היו עדים לחילוקי דעות בינינו, אבל בהקשר הזה נדמה שזו מחלוקת לשם שמיים, שעתידה להתקיים.

       

      הכנסת, על רגל אחת, היא מקום גדול מספיק ומגוון דיו כדי לאכלס הרבה סוגים של אג'נדות עיתונאיות: סיקור כלכלי, חוקתי, תהליכים פרלמנטריים, ידיעות מוכוונות-ח"כים, וגם, מטבע הדברים, סיקור שטחי יותר. לעניות דעתי, הסיקור הפרלמנטרי בעיתון הארץ הוסיף כבוד לעיתונות הביקורתית והמעמיקה, והוא גם נכתב באופן שהוכיח שעיתונות מעניינת לא חייבת להיות שטחית, ושעיתונות לא שטחית לא חייבת להיות משעממת.

       

      בהצלחה,

       

      עמית

        26/4/09 16:37:

      צטט: yunes 2009-04-26 15:46:22

      צטט: pov 2009-04-26 15:42:28

      צטט: yunes 2009-04-26 15:35:50


       כלכך קל אצלנו לכתבים להיסחף אחרי זרמים פופוליסטיים שתוקפים את הכנסת וחבריה כדי לקדם את האייטם שלהם כמה שורות קדימה.

       מי אמר עמית סגל ולא קיבל...

       אם כבר עמית סגל - מישהו מהנוכחים זוכר את מאמר המופת של העולל הזה לפני שנה בYNET? משהו בסגנון "למה אנחנו בוכים על 6 מליון ולא שמחים על הנצחון בששת הימים?" עוד מישהו היה עד לזוועתון המחריד הזה או שזו הזייה שלי?

      בשביל שזה יהיה קשור לנושא הדיון אדגיש כמובן שאצל שחר אילן זה לא היה קורה...

       זה הלינק לווינט :

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3537805,00.html

       

       

        26/4/09 16:15:
      ההפסד כולו שלנו...
        26/4/09 16:12:

      שחר,

      ראיון מקסים ופניני!

      תודה על שנות הפרשנויות מאירות העיניים.

      זו דווקא בשורה טובה שתוכל להשפיע יותר.

      ברכת מעבר חלק ככל האפשר, ובהצלחה!

        26/4/09 16:09:
      בהצלחה בתפקיד החדש!
        26/4/09 15:56:

      צטט: yunes 2009-04-26 15:35:50

      שחר שלום,

      עוקב אחריך כעיתונאי זמן רב, ובבלוג זמן קצר, ואנצל את אווירת השמאלץ הדביקה להוסיף קצת משלי:

      אתה עיתונאי וכותב אמיתי. היכולת שלך להתמקד בחשוב ובענייני בסיקור הכנסת היא מפליאה. כלכך קל אצלנו לכתבים להיסחף אחרי זרמים פופוליסטיים שתוקפים את הכנסת וחבריה כדי לקדם את האייטם שלהם כמה שורות קדימה. אצלך זה לא קרה - נקודת המוצא היא תמיד הסתכלות עניינית ועובדתית. חבר כנסת יקבל אצלך על הראש אם הוא לא עושה תפקידו, לא אם זה קל או אם זה מצטלם טוב או אם הוא הוציא 25 ש"ח יותר על ערגליות. ההשקפה הזו תחסר לי. יש מספיק דרוקרים (שגם אותו אני מעריך מאוד) שישלפו תחקירים על סגן יו"ר תת ועדה שקנה על חשבון הוצאות המשרד שני עטים נובעים במקום עיפרון. צריך מישהו שידע להתייחס באופן רציני. עד כאן חנופה מס' 1.

      חנופה 2 פחות רלונטית כי אני מבין שאתה ממשיך לכתוב פה, אבל בין יום השואה ליום הזיכרון מצטבר אצלי טוב לב ופרגון שאני חייב לפרוק, אז יאאלה - ממעקב אחרי הפוסטים שלך כאן ברור שלא תפסיק לכתוב. אתה מכור ואתה גמור. מי שמתאמץ ב-3 בלילה להגיב לאחרוני המגיבים המתלהמים והעילגים (ובינם הח"מ) ולא שוקט עד שהוא בטוח ששיכנע בדעתו או שאין כל סיכוי לשכנע, לא יוצא מזה ככה ביום אחד. זה מראה שיותר משחשוב לך להישמע, חשוב לך שדעתך תישמע. זה חשוב.

      ודבר אחרון - כל הכבוד על הדרך החדשה. לא מכיר את הארגון ואת האנשים, אבל הנושא חשוב חשוב.

      אל תפסיק לעתוב.

      דביק זה טוב.

      כמובן, לא כשאני עורך את הטקסט.

      אבל כשאני מפוטר זה בסדר גמור.

      וכן, הבלוג הוא תענוג.

      כמה חבל שאי אפשר בינתים להתפרנס מזה.

       

       

        26/4/09 15:55:

      לשחר אילן  

       

      בתור מנוי הארץ במשך  25 שנה  יש לי הפתעה גדולה בשבילך - .

       

      העיתון הזה  הולך תוך מספר שנים  להיות עיתון ראשי  לציבור הדתי  מסורתי  מפדלניקי- וסביר שימכר לגורמים דתיים  .

       

      כבר עכשיו  לדעתי  יותר מ50 אחוז ממנויו  סך הכל 75,000 מנויים  הם  אנשים דתיים  מסורתיים   ברמות שונות -תשאל את חביריך 

       

       החילוניים למי יש מנוי על הארץ .

       

      מה שמכונה "החילוני הנאור והמשכיל  והחושב " ירד בחלקו במנויי העיתון  בצורה דרמטית  ממש כמו התרסקות מפלגת מרץ 

       

      היום  הציבור הדתי  הרבה יותר משכיל ומעמיק  ומתעניין וקורא  יותר  מהציבור החילוני בכל תחום - הכותב הוא חילוני .

       

      שים לב  איזה חלק  ענק תופס נושא סיקור  הציבור הדתי  בעיתון  שאמון  על אגנדה שמאלנית ליברלית .

       

      לא ראיתי סיקור  חילוני בהיקף דומה  בעיתון "המודיע " שמודפס באותו פורמט כמו עיתון הארץ = הצעד הנכון הוא איחוד 2

       

      העיתונים  וסביר  שנראה גאולה עוד בימנו

       

       עלה והצלח בדרכך החדשה

       

       

        26/4/09 15:53:

      צטט: lior kodner 2009-04-26 14:46:53

      שחר,

       

      בשנה שאנחנו מתקשרים יחד בקביעות בקפה ועוד קודם במגוון התפקידים שלך ושלי בהארץ המודפס, מאוד נהניתי מהעבודה המשותפת.

       

      כמו שכתבו כאן לפני, כל בקשה שהעברתי לך בתור ראש דסק בוצעה בקפדנות, במסירות ובדיוק רב. גם כאן בקפה העלית לדיון שלל נושאים מעניינם ועשית מעבר מרשים מעיתונות הדפוס העתיקה לבלוגוספירה המתפתחת.

       

      אני חייב להגיד באופן אישי, שהיכולת שלך לנבור בדו"חות או במסמכים וגם להוציא סיפורים מרתקים מדיונים בכנסת היא לא פחות ממדהימה. לצערי, מעט מאוד עיתונאים מסוגלים או מסכימים לעשות זאת היום - ולכן העזיבה שלך מעציבה אותי באופן אישי ומקצועי.

      תודה, ליאור. מה, באמת, אני לא פרימדונה? הלך לי כל הדימוי העצמי.

      תענוג לעבוד איתך, ואני מקווה שזה ימשך.

       

       

        26/4/09 15:50:

      צטט: שפי 2009-04-26 15:14:02

      פשוט, גאה בך על הראיון הזה.

      אחד הטובים יותר שנערכו אי פעם (אין ספק שמדובר במרואיין קשה) ואתה עשית זאת.

      הצלחת לראיין את שחר אילן ולהוציא ממנו את מה שבדרך כלל אינו אומר.

      אמרו כבר לפני, האויר בחוץ צלול הרבה יותר.

      המון בהצלחה יקירי.

      מה יותר חשוב מזה שאת גאה בי?

       

       

        26/4/09 15:46:

      צטט: pov 2009-04-26 15:42:28

      צטט: yunes 2009-04-26 15:35:50


       כלכך קל אצלנו לכתבים להיסחף אחרי זרמים פופוליסטיים שתוקפים את הכנסת וחבריה כדי לקדם את האייטם שלהם כמה שורות קדימה.

       מי אמר עמית סגל ולא קיבל...

       

       

       

      אם כבר עמית סגל - מישהו מהנוכחים זוכר את מאמר המופת של העולל הזה לפני שנה בYNET? משהו בסגנון "למה אנחנו בוכים על 6 מליון ולא שמחים על הנצחון בששת הימים?" עוד מישהו היה עד לזוועתון המחריד הזה או שזו הזייה שלי?

      בשביל שזה יהיה קשור לנושא הדיון אדגיש כמובן שאצל שחר אילן זה לא היה קורה...

        26/4/09 15:42:

      צטט: yunes 2009-04-26 15:35:50


       כלכך קל אצלנו לכתבים להיסחף אחרי זרמים פופוליסטיים שתוקפים את הכנסת וחבריה כדי לקדם את האייטם שלהם כמה שורות קדימה.

       מי אמר עמית סגל ולא קיבל...

       

       

        26/4/09 15:36:


      טוב שמצאת עסוק ראוי עם סכוי לשנות משהו.

      פעם דברנו על זה שלמדתי הסטוריה  אצל אבא שלך בבי"ס ארלוזורוב.

      בהצלחה,רענן

        26/4/09 15:35:

      שחר שלום,

      עוקב אחריך כעיתונאי זמן רב, ובבלוג זמן קצר, ואנצל את אווירת השמאלץ הדביקה להוסיף קצת משלי:

      אתה עיתונאי וכותב אמיתי. היכולת שלך להתמקד בחשוב ובענייני בסיקור הכנסת היא מפליאה. כלכך קל אצלנו לכתבים להיסחף אחרי זרמים פופוליסטיים שתוקפים את הכנסת וחבריה כדי לקדם את האייטם שלהם כמה שורות קדימה. אצלך זה לא קרה - נקודת המוצא היא תמיד הסתכלות עניינית ועובדתית. חבר כנסת יקבל אצלך על הראש אם הוא לא עושה תפקידו, לא אם זה קל או אם זה מצטלם טוב או אם הוא הוציא 25 ש"ח יותר על ערגליות. ההשקפה הזו תחסר לי. יש מספיק דרוקרים (שגם אותו אני מעריך מאוד) שישלפו תחקירים על סגן יו"ר תת ועדה שקנה על חשבון הוצאות המשרד שני עטים נובעים במקום עיפרון. צריך מישהו שידע להתייחס באופן רציני. עד כאן חנופה מס' 1.

      חנופה 2 פחות רלונטית כי אני מבין שאתה ממשיך לכתוב פה, אבל בין יום השואה ליום הזיכרון מצטבר אצלי טוב לב ופרגון שאני חייב לפרוק, אז יאאלה - ממעקב אחרי הפוסטים שלך כאן ברור שלא תפסיק לכתוב. אתה מכור ואתה גמור. מי שמתאמץ ב-3 בלילה להגיב לאחרוני המגיבים המתלהמים והעילגים (ובינם הח"מ) ולא שוקט עד שהוא בטוח ששיכנע בדעתו או שאין כל סיכוי לשכנע, לא יוצא מזה ככה ביום אחד. זה מראה שיותר משחשוב לך להישמע, חשוב לך שדעתך תישמע. זה חשוב.

      ודבר אחרון - כל הכבוד על הדרך החדשה. לא מכיר את הארגון ואת האנשים, אבל הנושא חשוב חשוב.

      אל תפסיק לעתוב.

        26/4/09 15:19:


      שלום שחר,

       מאוד מצער לקרוא את דבריך כאן. זה די ברור שהכיוון שהנהלת הארץ הולכת אליו הוא חיסול העיתון. רבים וטובים הועזבו בשנה האחרונה וכך העיתון הופך מעת לעת לטוב פחות.

      מאחל לך כל טוב בעבודתך החדשה.

       

      כל טוב,

       

      מיקי ארליך

        26/4/09 15:14:

      פשוט, גאה בך על הראיון הזה.

      אחד הטובים יותר שנערכו אי פעם (אין ספק שמדובר במרואיין קשה) ואתה עשית זאת.

      הצלחת לראיין את שחר אילן ולהוציא ממנו את מה שבדרך כלל אינו אומר.

      אמרו כבר לפני, האויר בחוץ צלול הרבה יותר.

      המון בהצלחה יקירי.

        26/4/09 14:50:


      מקסים.

      הכל מקסים. הרעיון, הראיון ומקום העבודה החדש.

       בהצלחה!

        26/4/09 14:49:

      צטט: Shahar Ilan 2009-04-26 14:47:20

      צטט: נועה אסטרייכר 2009-04-26 13:06:06

      שחר

      חבל, מאוד נהניתי לקרוא את דבריך בעיתון. מצד שני, תודה לאל שיש בלוג.

       

      מאחלת לך הצלחה גדולה בתפקיד החדש

       

      נועה

      תודה, נועה.

      ברוח בלוגך אפשר לדרג את "מפוטר השנה" בתקשורת. המנצח יזכה ב... באמת במה הוא יזכה?

       

      מנוי לעיתון דבר?!

       

        26/4/09 14:47:

      צטט: נועה אסטרייכר 2009-04-26 13:06:06

      שחר

      חבל, מאוד נהניתי לקרוא את דבריך בעיתון. מצד שני, תודה לאל שיש בלוג.

       

      מאחלת לך הצלחה גדולה בתפקיד החדש

       

      נועה

      תודה, נועה.

      ברוח בלוגך אפשר לדרג את "מפוטר השנה" בתקשורת. המנצח יזכה ב... באמת במה הוא יזכה?

        26/4/09 14:46:

      שחר,

       

      בשנה שאנחנו מתקשרים יחד בקביעות בקפה ועוד קודם במגוון התפקידים שלך ושלי בהארץ המודפס, מאוד נהניתי מהעבודה המשותפת.

       

      כמו שכתבו כאן לפני, כל בקשה שהעברתי לך בתור ראש דסק בוצעה בקפדנות, במסירות ובדיוק רב. גם כאן בקפה העלית לדיון שלל נושאים מעניינם ועשית מעבר מרשים מעיתונות הדפוס העתיקה לבלוגוספירה המתפתחת.

       

      אני חייב להגיד באופן אישי, שהיכולת שלך לנבור בדו"חות או במסמכים וגם להוציא סיפורים מרתקים מדיונים בכנסת היא לא פחות ממדהימה. לצערי, מעט מאוד עיתונאים מסוגלים או מסכימים לעשות זאת היום - ולכן העזיבה שלך מעציבה אותי באופן אישי ומקצועי.

        26/4/09 14:41:
      שיהיה בהצלחה בהמשך הדרך
        26/4/09 14:38:

      צטט: ofer aderet 2009-04-26 13:48:46


      שחר היקר,

      הצטערתי מאד לקרוא את הפוסט הזה ולשמוע את החדשות על דרכך החדשה,

      אבל אני בטוח שיהיה לך מענין, כיף ומאתגר לא פחות גם בתחום קצת שונה.

      היה פשוט תענוג לעבוד איתך, לקרוא אותך ולהיעזר בך.

      לא היתה פעם אחת שאמרת "לא", או "לא יודע" או "לא יכול". להיפך. תמיד "כן",

      "בטח", "כמה לשלוח", וכו'.

       

      אתה מהזן הנדיר של אנשים, שהם גם מאד חכמים ואינטילגנטים, גם אינציקלופדיות מהלכות

      בתחום שלהם, אבל גם - וזה יותר חשוב מהכל - בני אדם. בלי פוזה, בלי משחקים,

      בלי דאווין ובלי טיפת שחצנות. מה שרואים/שומעים/קוראים - זה מה שאתה. וזה נדיר במחוזותינו.

       

      הסגנון המיוחד של הכתיבה שלך מאד מצא חן בעיני. היכולת לשלב ציניות, מרירות, ביקורת, הומור וחדשות - בכתבה אחת קטנה, בת ארבע-מאות מילה, היא דבר מבורך וייחודי, ועל כך - כל הכבוד.

       

      אני מאחל לך המון המון המון הצלחה בתפקיד החדש, ומשוכנע שבבוא היום, כשתצא לפנסיה,

      תסתכל על הכל בחיוך. צוחק

       

      עופר, חברך לדרך בשנתיים האחרונות.

      אפילו אני חשבתי שמוגזם להנחות את המגיבים לכתוב שאני אדם טוב. איזה כיף שאתה כתבת.

      תודה על הדברים מחממי הלב. אני אמשיך כמובן לעקוב אחרי הבלוג המרתק שלך על הנעשה בארץ שהנחילה לנו כל כך הרבה דילמות מוסריות.

       

        26/4/09 14:35:

      צטט: pov 2009-04-26 13:47:56

      צטט: Shahar Ilan

      אין סיבה שפרסום הפוסטים פה יפסק.
      במה הוא יעסוק?
      כרגיל במה שמעניין אותי ובנושאים שאני מבין בהם וזה אומר: דתיים-חילונים, זכויות אדם...

       שחר שלום

      רציתי לשאול אותך, בתור אחד שמכיר את מערכת העיתון מבפנים ובקיא בענייני זכויות אדם

      האם זה נכון, שהמשכורת שמשולמת לכתבים, מגיעה, בין היתר, מפרסום מודעות זנות בלתי חוקיות המקדמות את הסחר בנשים?

       

      הנה דוגמה לקנאות יתר. גם אם נושא נורא מעסיק אותך, אתה לא חושב שלא צריך לדחוף אותו בכל הזדמנות. למשל לא בהזדמנות הזאת.

       

        26/4/09 14:31:

      שחר, עלה והצלח בכל אשר תפנה. הצעה ליוזמה בתפקידך החדש: חרם תרומות על מדינת ישראל מצד קהילות היהדות המתקדמת בעולם, עד שתבוטל ההגמוניה הפושעת של היהדות האורתודוקסית בישראל. התמימים האלה תורמים וחושבים שהכסף הולך למדינה שלהם. הם לא יודעים שאמונותיהם מוקצות כאן מחמת המיאוס ומוקעות. צריך להסביר להם את המצב ולעודד אותם לפעול נגדו
        26/4/09 13:48:


      שחר היקר,

      הצטערתי מאד לקרוא את הפוסט הזה ולשמוע את החדשות על דרכך החדשה,

      אבל אני בטוח שיהיה לך מענין, כיף ומאתגר לא פחות גם בתחום קצת שונה.

      היה פשוט תענוג לעבוד איתך, לקרוא אותך ולהיעזר בך.

      לא היתה פעם אחת שאמרת "לא", או "לא יודע" או "לא יכול". להיפך. תמיד "כן",

      "בטח", "כמה לשלוח", וכו'.

      אתה מהזן הנדיר של אנשים, שהם גם מאד חכמים ואינטילגנטים, גם אינציקלופדיות מהלכות

      בתחום שלהם, אבל גם - וזה יותר חשוב מהכל - בני אדם. בלי פוזה, בלי משחקים,

      בלי דאווין ובלי טיפת שחצנות. מה שרואים/שומעים/קוראים - זה מה שאתה. וזה נדיר במחוזותינו.

      הסגנון המיוחד של הכתיבה שלך מאד מצא חן בעיני. היכולת לשלב ציניות, מרירות, ביקורת, הומור וחדשות - בכתבה אחת קטנה, בת ארבע-מאות מילה, היא דבר מבורך וייחודי, ועל כך - כל הכבוד.

      אני מאחל לך המון המון המון הצלחה בתפקיד החדש, ומשוכנע שבבוא היום, כשתצא לפנסיה,

      תסתכל על הכל בחיוך. צוחק

      עופר, חברך לדרך בשנתיים האחרונות.

        26/4/09 13:47:

      צטט: Shahar Ilan

      אין סיבה שפרסום הפוסטים פה יפסק.
      במה הוא יעסוק?
      כרגיל במה שמעניין אותי ובנושאים שאני מבין בהם וזה אומר: דתיים-חילונים, זכויות אדם...

       שחר שלום

      רציתי לשאול אותך, בתור אחד שמכיר את מערכת העיתון מבפנים ובקיא בענייני זכויות אדם

      האם זה נכון, שהמשכורת שמשולמת לכתבים, מגיעה, בין היתר, מפרסום מודעות זנות בלתי חוקיות המקדמות את הסחר בנשים?

       

        26/4/09 13:37:

      צטט: elchanzw 2009-04-26 09:07:39

      מטעמים של מחלוקות אידיאולוגיות אני לא יכול לאחל לך הצלחה מקצועית (אם כי אני מעריך שתצליח), אבל אני יכול לאחל לך הצלחה באופן כללי.

       

      מעניין אותי לדעת (ואתה כמובן לא חייב לענות) איזה מודל סיקור עדיף לדעתך: האם הסיקור הקודם שלך (כשסיקרת חרדים) כאשר אינך מחבב במיוחד את התנהלותם הציבורית, או הסיקור שבו נדב שרגאי מסקר את המתנחלים מתוך הזדהות?

       

      ובעיסוק החדש, נא מאבק ציבורי ולא דיקטטורה משפטית.

       

      נדב שרגאי הוא עיתונאי מדהים, יחיד במינו. אבל מה שעושה את זה הוא היכולת שלו לכתוב גם סיפורים קשים מאד לציבור שלו והעובדה שהתמודד כל כך הרבה זמן עם החיין בעיתון שחושב כל כך אחרת. אין שני נדב שרגאי. אפילו אחד הוא סוג של חסד. לא נתקלתי מעולם בעיתונאי חרדי שמוכן לכתוב על הציבור שלו באינטגריטי ובאמינות של נדב.

      חלק מהיופי של פלורליזם עיתונאי הוא שיש מקום לכל מיני סוגים של עיתונאים. זו הסיבה שאפילו העיתונות החרדית שמורכבת מהמון "פרבדות" יוצרת ביחד פלורליזם לא מבוטל. 

        26/4/09 13:31:


      תותח על אתה.

      סחתיין על הדרך בה הפצת את הבשורה.

      מעבר לזה שאני אחסר אותך מאוד בעיתון.

      המון בהצלחה בהמשך. ותהיה.

        26/4/09 13:28:

      צטט: רביב נאוה 2009-04-26 11:24:29

      אחרי שנים שכתבת היטב, על נושאים שמעניינים אותך באמת, מבלי לראות בכל תפקיד רק קרש קפיצה לתפקיד הבא ואני מקווה שגם מבלי לעשות יותר מדי פשרות מצפוניות, הנה אתה עובר לתפקיד מסקרן ומאתגר לא פחות, ובנושא שהכי קרוב ללבך.

       

      עם כל הצער על חסרונך בנוף של "הארץ", אני חושב שיצאת די בר-מזל, לא?

       

      שיהיה המון בהצלחה...

      אני חושב שאני יכול לראות את עצמי בר מזל, כן. בודאי כשכמה מטובי עמיתי, עיתונאים דגולים באמת, לא מוצאים עבודה.

       

        26/4/09 13:25:

      צטט: nועם 2009-04-26 11:27:40

      שחר שלום. אם אתה צריך הוכחה שאני קורא את הבלוג שלך, הנה זה כאן. אמנם זו פעם ראשונה שאני מגיב, אבל כזה אני, משתדל שכאשר מרגיזים אותי להגיב פחות. מנגד לא נעים לי לשמוע הודעה כזו. בשנה וחצי האחרונות ישבנו חדר ליד חדר. נכון, אמנם לא הייתה בינינו מערכת יחסים כמו שיש לי עם האחרים, ובכל זאת שמרתי לך מקום של כבוד. לא בגלל היותך עיתונאי בארץ, אלא באמת בשל היותך עיתונאי טוב, או כמו שאתה היית כותב ט-וווו-ב!

      אשקר אם אגיד שלא קוממת אותי יותר מפעם אחת, כשכתבת על החרדים. כחרדי היה קשה לי לראות את ההשתלחות שלך, (עכשיו אני מבין גם למה, זה כמו שחיים יבין עכשיו פולט בגאון את דעותיו), ויחד עם זאת אני לא יכול שלא להזכיר כאן דבר ששמתי לב שאני ואתה מהבודדים השומרים עליו מידי פעם, ואני מתכוון לישיבה ביציע לראות ולשמוע את מה שקורה, ואל להיות ניזונים רק מהודעות לעיתונות או במקרה הטוב מערוץ 99.

      שיהיה לך בהצלחה בתפקיד הבא, ובתקווה שיהיה בתפקיד פחות התנגחויות והשתלחויות בציבור לו אני שייך.

       

      נועם זיגמן

      רדיו קול חי

       

      תודה. זה היה מאד יפה.

       

        26/4/09 13:06:

      שחר

      חבל, מאוד נהניתי לקרוא את דבריך בעיתון. מצד שני, תודה לאל שיש בלוג.

       

      מאחלת לך הצלחה גדולה בתפקיד החדש

       

      נועה

        26/4/09 12:44:

      צטט: yossi melman 2009-04-26 12:03:40


      שחר

      תרומתך לשיח הציבורי ומאמציך לרומם את מעמדו של הכתב הפרלמנטרי יחקקו בתולדות ישראל. אתה מגדולי העיתונאים בדורנו. "הארץ" יתקשה לתפקד בלעדייך. זה מספיק? עוד מחמאות? טוב. כבר הבוקר שמעתי במערכת שאתה תחסר.

       

      ועכשיו ברצינות. אני ממש מצטער שאתה עוזב ושמח שמצאת מקום עבודה חדש. זה לא עניין של מה בכך.

      מעניין מי מאתנו הבא בתור.

      ואת שאר הדברים שאולי צריך לומר אולי יצא לי לומר בהזדמנות של פנים אל פנים.

      שא ברכה ועלה והצלח

      יוסי מלמן

      הפסקה הראשונה היתה ברוח הנכונה. בשביל מה היה צריך להוסיף "ועכשיו ברצינות"?

      תודה על הברכות, יוסי

       

        26/4/09 12:40:

      צטט: גידי יון 2009-04-26 11:18:55


      "ארגון לכל ישראלי " ולא "רפורמי".

       

      ומה רע ברפורמים!?

       

      ומזה בכלל "כלל ישראלי"? הרי אין דבר שכזה כיום - מי כמוך תושב ירושלים אמור לראות ולהיווכח בסקטוריאליזם המפורר של חלקי החבר בישראל היום.

       

      בכל אופן בתור אחד שנהנה רוב כיף לקרוא את הפוסטים שלך אני מוכרח להעמיד אותך על דיוקם של דברים :

       

      ככתב פרלמנטרי ותיק ועיתונאי שחי בתוך עמו אתה אמור היית לדעת כבר מזמן ולא להחזיק בדיעה כל כך נאיוית ואופטימית שרוב

       

      בציבור בעד חופש דת ומצפון.

       

      רוב העם שלנו, בצער רב יש לומר אדיש לתימות שכאלה, רוצה רק לגמור את החודש, שהקבוצה שלו תנצח בשבת ושאלות ממין אלה

       

      מעניינות רק חוקרים בעמותה אליה אתה הולך.עם בורים היינו אתה מוכרלח להבדיל בין "רוב העם" למילייה שלך חביבי.

       

       

      בדרך כלל אתה רואה את הדברים בהיר מאחרים - ולכן התפלאתי על הפסקא הזו.

      שום דבר לא רע ברפורמים, להיפך. ואנחנו משוכנעים שיהיה לנו שיתוף פעולה נהדר איתם. אלא שכאשר הרפורמים מתבטאים מאשימים אותם ישר שהם מייצגים קבוצה קטנה. אנחנו נייצג את הרוב - הרוב שבעד זה שיתנו לכל אחד להתחתן איך שהוא רוצה, הרוב שסבור שצריך לאפשר לכל עולה שרוצה בכך כאל יהודי, הרוב שמתנגד להתשמטות מצבא, הרוב שבעד חינוך ציוני. אתה עדין בטוח שאנחנו לא הרוב?

       

        26/4/09 12:30:

      צטט: איל מ. 2009-04-26 12:07:05

      עתיד העיתון מאד לא מעודד. "הארץ" מפטר את מיטב הכותבים שלו.

       

      קודם רותי סיני, עכשיו (או שמא לפני חצי שנה) אתה.

       

      חבל, עיתון שלא מבין שהכותבים בו הם נכסיו - עתידו לא מזהיר.

       

      זהו גם מסר מאד מעציב לעולם העיתונות בכלל - הרגע שבו הגעת לסטטוס גבוה (יחסית) הוא הרגע שממנו אתה צריך לחשוש.

       

      בכל מקרה - שיהיה בהצלחה רבה! אתה מוכשר מאד, ואני מקווה ומאמין שתצליח בהמשך.

       

      איל

       

      אכן דילמה, האם עיתונאים צריכים לשמור נפשם מקידום.

       

        26/4/09 12:07:

      עתיד העיתון מאד לא מעודד. "הארץ" מפטר את מיטב הכותבים שלו.

       

      קודם רותי סיני, עכשיו (או שמא לפני חצי שנה) אתה.

       

      חבל, עיתון שלא מבין שהכותבים בו הם נכסיו - עתידו לא מזהיר.

       

      זהו גם מסר מאד מעציב לעולם העיתונות בכלל - הרגע שבו הגעת לסטטוס גבוה (יחסית) הוא הרגע שממנו אתה צריך לחשוש.

       

      בכל מקרה - שיהיה בהצלחה רבה! אתה מוכשר מאד, ואני מקווה ומאמין שתצליח בהמשך.

       

      איל

       

        26/4/09 12:03:


      שחר

      תרומתך לשיח הציבורי ומאמציך לרומם את מעמדו של הכתב הפרלמנטרי יחקקו בתולדות ישראל. אתה מגדולי העיתונאים בדורנו. "הארץ" יתקשה לתפקד בלעדייך. זה מספיק? עוד מחמאות? טוב. כבר הבוקר שמעתי במערכת שאתה תחסר.

       

      ועכשיו ברצינות. אני ממש מצטער שאתה עוזב ושמח שמצאת מקום עבודה חדש. זה לא עניין של מה בכך.

      מעניין מי מאתנו הבא בתור.

      ואת שאר הדברים שאולי צריך לומר אולי יצא לי לומר בהזדמנות של פנים אל פנים.

      שא ברכה ועלה והצלח

      יוסי מלמן

        26/4/09 11:30:

      בהצלחה

      מצטרף לכל אלה שכתבו שתחסר

        26/4/09 11:27:

      שחר שלום. אם אתה צריך הוכחה שאני קורא את הבלוג שלך, הנה זה כאן. אמנם זו פעם ראשונה שאני מגיב, אבל כזה אני, משתדל שכאשר מרגיזים אותי להגיב פחות. מנגד לא נעים לי לשמוע הודעה כזו. בשנה וחצי האחרונות ישבנו חדר ליד חדר. נכון, אמנם לא הייתה בינינו מערכת יחסים כמו שיש לי עם האחרים, ובכל זאת שמרתי לך מקום של כבוד. לא בגלל היותך עיתונאי בארץ, אלא באמת בשל היותך עיתונאי טוב, או כמו שאתה היית כותב ט-וווו-ב!

      אשקר אם אגיד שלא קוממת אותי יותר מפעם אחת, כשכתבת על החרדים. כחרדי היה קשה לי לראות את ההשתלחות שלך, (עכשיו אני מבין גם למה, זה כמו שחיים יבין עכשיו פולט בגאון את דעותיו), ויחד עם זאת אני לא יכול שלא להזכיר כאן דבר ששמתי לב שאני ואתה מהבודדים השומרים עליו מידי פעם, ואני מתכוון לישיבה ביציע לראות ולשמוע את מה שקורה, ואל להיות ניזונים רק מהודעות לעיתונות או במקרה הטוב מערוץ 99.

      שיהיה לך בהצלחה בתפקיד הבא, ובתקווה שיהיה בתפקיד פחות התנגחויות והשתלחויות בציבור לו אני שייך.

       

      נועם זיגמן

      רדיו קול חי

       

        26/4/09 11:24:

      אחרי שנים שכתבת היטב, על נושאים שמעניינים אותך באמת, מבלי לראות בכל תפקיד רק קרש קפיצה לתפקיד הבא ואני מקווה שגם מבלי לעשות יותר מדי פשרות מצפוניות, הנה אתה עובר לתפקיד מסקרן ומאתגר לא פחות, ובנושא שהכי קרוב ללבך.

       

      עם כל הצער על חסרונך בנוף של "הארץ", אני חושב שיצאת די בר-מזל, לא?

       

      שיהיה המון בהצלחה...

        26/4/09 11:18:


      "ארגון לכל ישראלי " ולא "רפורמי".

       

      ומה רע ברפורמים!?

       

      ומזה בכלל "כלל ישראלי"? הרי אין דבר שכזה כיום - מי כמוך תושב ירושלים אמור לראות ולהיווכח בסקטוריאליזם המפורר של חלקי החבר בישראל היום.

       

      בכל אופן בתור אחד שנהנה רוב כיף לקרוא את הפוסטים שלך אני מוכרח להעמיד אותך על דיוקם של דברים :

       

      ככתב פרלמנטרי ותיק ועיתונאי שחי בתוך עמו אתה אמור היית לדעת כבר מזמן ולא להחזיק בדיעה כל כך נאיוית ואופטימית שרוב

       

      בציבור בעד חופש דת ומצפון.

       

      רוב העם שלנו, בצער רב יש לומר אדיש לתימות שכאלה, רוצה רק לגמור את החודש, שהקבוצה שלו תנצח בשבת ושאלות ממין אלה

       

      מעניינות רק חוקרים בעמותה אליה אתה הולך.עם בורים היינו אתה מוכרלח להבדיל בין "רוב העם" למילייה שלך חביבי.

       

       

      בדרך כלל אתה רואה את הדברים בהיר מאחרים - ולכן התפלאתי על הפסקא הזו.

        26/4/09 11:17:

      צטט: ג'ירף 2009-04-26 09:47:44


      כמובן שרבים הם הכותבים בהארץ שהיתי מפטר לפניך (האם יש איזה עניין לציבור בהערות הבנאליות על המצב שמפרסם פלוני או בטקסטים הכמו סיפרותיים ורבי אנינות ותחכום שכותב אלמוני?)

      אבל מאז הופעתך המבישה בפוליטיקה לפני איזה חצי שנה בנושא התחרדות קרית היובל...

      בקיצור מבחינתי אתה יכול לסגור גם את הבלוג.

       

       

      נדמה לי שזו התגובה הראשונה שנגועה בשמחה לאיד. ברכותי. אתה לא חושב שמאזן של 25 שנה בכל זאת עומד מעל הופעה אחת בטלביזיה. אגב מה היה מביש בהופעה שלי חוץ מהמשקל (והורדתי מאז 15 קילו)?

       

        26/4/09 11:10:
      שחר, עבורי אתה אחד העיתונאים הגדולים ביותר. תודה.
        26/4/09 11:04:

      העובדה שהארץ מפטרים את טובי הכותבים, הופכת את העיתון מיום ליום לפחות רלבנטי. כנראה סומכים שם על כך שבעיתונים האחרים יש עוד פחות את מי לקרוא - אבל לא לאורך זמן.

      אחרי שידענו שאפשר לסמוך על הארץ בענייני רווחה, כי יש את רותי סיני - אז אין; ידענו שאפשר לסמוך על הארץ בענייני דת ומדינה, כי יש את שחר אילן - אז אין. ומה עכשיו?

       

      שחר, אין לי אלא לאחל לך שתצליח להשפיע על הנושאים החשובים לנו בתפקידך החדש, ומי יותר מאורי רגב מתאים לעמוד בראש גוף כזה, (גילוי נאות - הייתי מתמחה שלו לפני עידן ועידנים), ואם אכן תמשיך לכתוב מאמרי ביקורת, בנוסף על תפקיד אפקטיבי, אולי סך ההשפעה יהיה גדול מהנוכחי.

       

      מכל מקום, "הארץ" - לכלכתם בגדול ולא בפעם הראשונה. 

       

       

        26/4/09 11:00:

      צטט: אמנון מרנדה 2009-04-26 10:54:20


      היי שחר,

       

      צר לי מאוד מאוד לשמוע.. תחסר מאוד

       

      אמנון

      תודה.

      היה כיף (ומאד אמין) לעבוד איתך.

       

        26/4/09 10:54:


      היי שחר,

       

      צר לי מאוד מאוד לשמוע.. תחסר מאוד

       

      אמנון

        26/4/09 10:51:

      צטט: velvet 2009-04-26 09:35:59

      בהצלחה גדולה, וברוך הבא למועדון פורשי העיתונות. האוויר בחוץ צלול יותר.

       

       

      תודה על הברכות, חלוצת הבלוגים. אני מאמין שיש לי המון מה לעשות בתפקיד החדש, אפשרות לרכוש מקצוע חדש וגם המון מה ללמוד מאדם כמו רגב.

        26/4/09 10:49:

      צטט: פריצ 2009-04-26 10:04:38


      שחר יקירי,

       

      אכן, כפי שכתבה ולווט, האוויר בחוץ צח ובריא יותר מאשר במקום עבודה שבז לעובדיו ורומס את כבודם. העובדה שהיו מוכנים לוותר על עובד כמוך - כתב מוכשר וישר, ידען ומעמיק, עורך יצירתי וסקרן, פובליציסט דעתן ובהיר - מחזקת פעם נוספת את התחושה הקשה ש"הארץ" מתכחש בהתנהלותו לכל אותם ערכים של הומניזם, הגינות ורצינות שלהם תמיד הטיף.

       

      אין ספק שתצליח בדרכך החדשה,

       

      רותי 

      ה-רותי?

      תודה יקירתי. זו גאווה לקבל מחמאות כאלו מאושיה כמוך. חיבוק ענק. ואין לי ספק שגם את תמצאי מקום שיתאים לכישוריך המדהימים ותאפשר ביטוי הן לידע והן לערכים החברתיים.

       

       

       

        26/4/09 10:42:

      צטט: מאוורר תקרה 2009-04-26 09:33:30

      הי שחר,

      האמת היא שאלה חדשות עצובות מאד. לך היו ששה חודשים להתארגן על התגובה המדודה, אבל אני מגיב מיד אחרי הקריאה, אז קח את זה בחשבון :)

       

      אני קורא את הדברים שאתה כותב כבר שנים. עוד מימי הירושלמיות שלי, בכל העיר הבלתי נשכח של שנות השמונים והתשעים, ודרך השנים בהארץ. הנושאים שכתבת עליהם תמיד היו קרובים לליבי. הקול הליברלי העקבי, הבלתי מתפשר והאמיץ, אך ענייני ולא מתלהם, שלך, שלווה תמיד בעבודה עיתונאית ותחקירית מעולה, הפכו אותך לאחד משניים או שלושת העיתונאים הכי משמעותיים בעיני. לא ברור לי בדיוק את מי הארץ משאירים, אם אותך מפטרים.

       

      טוב, בשביל שזה בכל זאת לא ישמע הספד - בהצלחה רבה בהמשך. אני סקרן לראות באילו דרכים תמצא ביטוי לכשרונות שלך בשנים הקרובות. אולי גם הגיע הזמן לעוד איזה ספר??

       

      איזה כיף לדעת שיש קוראים שעוקבים אחרי הרבה זמן. אני מניח שאמשיך לכתוב, לפחות דעות ופרשנויות. את הסיפורים שאגלה יכתבו מן הסתם עיתונאים אחרים. בעצם מבחינה מסויימת אני עובר למעמד של מקורץ

      יש טיוטה של ספר. לא מצליח לגבש אותה. בניגוד לספר הקודם שעסק בעובדות זה ספר דעות. הבעיה היא שהתרגלתי לכתוב את דעותי ב-500 מילה ונורא קשה לי להתרגל לכתוב אותן ביחידות של 15 אלף.

       

        26/4/09 10:20:
      יש משרה פנויה בהארץ. למה אתה לא מפרסם לינק למשלוח קו"ח. בטח ימצאו שם כתב חדורהתלהבות שיסכים לעשות את עבודתך ב1/4 הכסף. אולי יביאו סיני, כוח עבודה זול ואמין. הם גם מבינים בעיתונות חופשית.
        26/4/09 10:04:


      שחר יקירי,

       

      אכן, כפי שכתבה ולווט, האוויר בחוץ צח ובריא יותר מאשר במקום עבודה שבז לעובדיו ורומס את כבודם. העובדה שהיו מוכנים לוותר על עובד כמוך - כתב מוכשר וישר, ידען ומעמיק, עורך יצירתי וסקרן, פובליציסט דעתן ובהיר - מחזקת פעם נוספת את התחושה הקשה ש"הארץ" מתכחש בהתנהלותו לכל אותם ערכים של הומניזם, הגינות ורצינות שלהם תמיד הטיף.

       

      אין ספק שתצליח בדרכך החדשה,

       

      רותי 

        26/4/09 09:47:


      כמובן שרבים הם הכותבים בהארץ שהיתי מפטר לפניך (האם יש איזה עניין לציבור בהערות הבנאליות על המצב שמפרסם פלוני או בטקסטים הכמו סיפרותיים ורבי אנינות ותחכום שכותב אלמוני?)

      אבל מאז הופעתך המבישה בפוליטיקה לפני איזה חצי שנה בנושא התחרדות קרית היובל...

      בקיצור מבחינתי אתה יכול לסגור גם את הבלוג.

       

       

        26/4/09 09:44:

       

      הריני מתייצבת (בשלשות) ומצדיעה לך על הראיון המשובח.

      הצטרפותך לארגון שמטרתו לקדם את חופש הדת (וחופש מדת?!) ושיוויון בנטל

      תהווה תרומה משמעותית להבראת החברה הישראלית.

      בהצלחה!

        26/4/09 09:41:

       

      'עשייה' היא אכן מילה של פוליטיקאים, וכמגוייס פוליטי ותיק גם אם לא מוצהר, אינך זר לשימוש בה ובהטיותיה.

       

      למידת הרחמים אינך זכאי, ודחיתם בצדק. עשרים וחמש שנים בשרותו של מפיצו הגדול של הרעל הפוסט ציוני-יהודי, שוקן,

      מזכותך אך ורק במידה מכובדת של שימחה לאיד.

       

       

       

        26/4/09 09:39:


      שחר היקר,

       

      אין ספק שתחסר מאד במסדרונות הכנסת, אין עוד הרבה עיתונאים שכמותך, כאלה שנכנסים בעובי הקורה, כאלה שבאמת יושבים וחושבים כמה דקות על ההשלכות לפני שהם יורים כתבה זו או אחרת מן המותן.

        

      אני מקווה ומאמין שהשינוי הפרטי שלך טומן בחובו אתגרים ויעדים חדשים לכבוש. אני בטוח שהשינוי יעשה לך רק טוב.

       

      אל תשכח להמשיך לכתוב - כי אין ספק שאתה עושה את זה בצורה מעוררת קנאה.

       

      המון המון הצלחה.

       

      יואש

       

      (אל תשכח להמשיך לשמור על קשר)

       

        26/4/09 09:35:

      בהצלחה גדולה, וברוך הבא למועדון פורשי העיתונות. האוויר בחוץ צלול יותר.

       

        26/4/09 09:33:

      הי שחר,

      האמת היא שאלה חדשות עצובות מאד. לך היו ששה חודשים להתארגן על התגובה המדודה, אבל אני מגיב מיד אחרי הקריאה, אז קח את זה בחשבון :)

       

      אני קורא את הדברים שאתה כותב כבר שנים. עוד מימי הירושלמיות שלי, בכל העיר הבלתי נשכח של שנות השמונים והתשעים, ודרך השנים בהארץ. הנושאים שכתבת עליהם תמיד היו קרובים לליבי. הקול הליברלי העקבי, הבלתי מתפשר והאמיץ, אך ענייני ולא מתלהם, שלך, שלווה תמיד בעבודה עיתונאית ותחקירית מעולה, הפכו אותך לאחד משניים או שלושת העיתונאים הכי משמעותיים בעיני. לא ברור לי בדיוק את מי הארץ משאירים, אם אותך מפטרים.

       

      טוב, בשביל שזה בכל זאת לא ישמע הספד - בהצלחה רבה בהמשך. אני סקרן לראות באילו דרכים תמצא ביטוי לכשרונות שלך בשנים הקרובות. אולי גם הגיע הזמן לעוד איזה ספר??

        26/4/09 09:21:

      צטט: למה לא 2009-04-26 08:42:33


      מצטער לקרוא על "הארץ" ושמח בשמחתך על התפקיד החדש.

      מדכא שאחרי 25 שנה גם כתב ופרשן מוכשר כמוך לא יכול להיות בטוח בעתידו. אתה חושב שההחלטה שלך לעבור במקביל לכתיבה בבלוג הקדימה את זמנה, במובן זה שהיה לך קל יותר, ובעתיד ייקַל על עיתונאים שיהפכו לבלוגרים, להיות משפיעים ומוכרים יותר, ולכן מוטרדים פחות מסכנת הפיטורים?

      הסיקור הרציני של עבודת החקיקה בכנסת יחסר מאוד בתקשורת. זו אולי העבודה שקובעת את חיינו יותר מכל. נראה שגם הארץ בחר להתעסק באחים הגדולים ובמירוצים למיליונים למיניהם במקום בדברים הרציניים. מה בדיוק חושבים בעיתון לאנשים חושבים?

       

      אסף

      יש משהו מאד מטעה במעמדו של העיתונאי. מצד אחד יש לו לא מעט כוח והשפעה. מצד שני הוא חייב לפרנס משפחה במשכורת של שכיר. לא פחות משהעיתונאי מוטרד מהשאלה איפה הוא יכתוב, הוא מוטרד מהשאלה איך יפרנס. וכדאי לזכור, גם בלוג, זקוק לתמיכה של אתר חשוב שיקדם אותו.

       

        26/4/09 09:13:

      כל הכבוד על הראיון, על המקוריות, על הנימה ההוגנת.

       

      ובהצלחה!

        26/4/09 09:11:

      Shalom

      Come and join me in my business. You would do real good

      More info?

       

      Respond

       

      Nureet Cohen

        26/4/09 09:07:

      מטעמים של מחלוקות אידיאולוגיות אני לא יכול לאחל לך הצלחה מקצועית (אם כי אני מעריך שתצליח), אבל אני יכול לאחל לך הצלחה באופן כללי.

       

      מעניין אותי לדעת (ואתה כמובן לא חייב לענות) איזה מודל סיקור עדיף לדעתך: האם הסיקור הקודם שלך (כשסיקרת חרדים) כאשר אינך מחבב במיוחד את התנהלותם הציבורית, או הסיקור שבו נדב שרגאי מסקר את המתנחלים מתוך הזדהות?

       

      ובעיסוק החדש, נא מאבק ציבורי ולא דיקטטורה משפטית.

       

        26/4/09 08:46:

      עכשיו בטוח אני הולך לבטל את המנוי שלי להארץ (איזו קלישאה אהובה)צוחק

      מוזר לחשוב על הארץ בלעדיך. נהנתי והחכמתי מכתיבתך כשני עשורים.

      המון בהצלחה!

        26/4/09 08:42:


      מצטער לקרוא על "הארץ" ושמח בשמחתך על התפקיד החדש.

      מדכא שאחרי 25 שנה גם כתב ופרשן מוכשר כמוך לא יכול להיות בטוח בעתידו. אתה חושב שההחלטה שלך לעבור במקביל לכתיבה בבלוג הקדימה את זמנה, במובן זה שהיה לך קל יותר, ובעתיד ייקַל על עיתונאים שיהפכו לבלוגרים, להיות משפיעים ומוכרים יותר, ולכן מוטרדים פחות מסכנת הפיטורים?

      הסיקור הרציני של עבודת החקיקה בכנסת יחסר מאוד בתקשורת. זו אולי העבודה שקובעת את חיינו יותר מכל. נראה שגם הארץ בחר להתעסק באחים הגדולים ובמירוצים למיליונים למיניהם במקום בדברים הרציניים. מה בדיוק חושבים בעיתון לאנשים חושבים?

       

      אסף

        26/4/09 08:26:

      תודה על מי שאתה,

      בהצלחה בהמשך דרכך!

        26/4/09 08:24:

      צטט: לי-את 2009-04-26 08:21:01


      מצד אחד הייתי אומרת לך להפסיק לאכול כשר, מצד שני שפעת החזירים דיי פוסלת אפשרות אחרת.

      מצד שלישי אם וויתרו על תואר אליפות שכמותך במחלקה שרק אתה הצלחת לגרום לה להישמע מעניינת, אולי זה מצביע על שפעת החזירים שכבר נמצאת שם מזמן.

      אוהבת אותך, קוראת אותך, ומבחינתי אתה הארץ!

      אהה, ואלוהים גדול, נשבעת לך, תראה כמה צל הוא עושה לייטלי

       

      תודה, קסם.

      אולי תקדישי לי שיר?

        26/4/09 08:22:

      צטט: עודד מ. 2009-04-26 08:18:13

      קודם כל, בהצלחה!

      שנית, מה דעתך על האפשרות שתשוב לכנסת, ולא ככתב פרלמנטרי, אלא עם אישור כניסה חזק אפילו יותר. מה שטוב לשלי יחימוביץ...

       

      ואפשרות לבטא את הגרפומניה שלי בהגשת 300 הצעות חוק לשנה. עכשיו צריך רק לאתר בחירות, מפלגה שאני מזדהה איתה ומקום ריאלי.

       

        26/4/09 08:21:


      מצד אחד הייתי אומרת לך להפסיק לאכול כשר, מצד שני שפעת החזירים דיי פוסלת אפשרות אחרת.

      מצד שלישי אם וויתרו על תואר אליפות שכמותך במחלקה שרק אתה הצלחת לגרום לה להישמע מעניינת, אולי זה מצביע על שפעת החזירים שכבר נמצאת שם מזמן.

      אוהבת אותך, קוראת אותך, ומבחינתי אתה הארץ!

      אהה, ואלוהים גדול, נשבעת לך, תראה כמה צל הוא עושה לייטלי

        26/4/09 08:18:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2009-04-26 07:33:56


      וולקם טו דה קלאב!

      שיהיה לך בהצלחה

      תודה.

      האם באמת אני צריך להסכים להצטרף למועדון שמוכן לקבל אותי לשורותיו?

       

        26/4/09 08:18:

      קודם כל, בהצלחה!

      שנית, מה דעתך על האפשרות שתשוב לכנסת, ולא ככתב פרלמנטרי, אלא עם אישור כניסה חזק אפילו יותר. מה שטוב לשלי יחימוביץ...

       

        26/4/09 08:18:

      צטט: איתי לירון 2009-04-26 07:59:31


      שיהיה בהצלחה בעבודה החדשה!

      הקול ההגיוני והשקול שלך יחסר בעיתונות, וחבל...

      הגיוני ושקול? אני?

      תודה.

      אכן, כך צריך להגיב.

      מצד שני, כאמור אמשיך לכתוב מאמרים ופרשנויות. אז אני מקווה שקולי ישמע.

        26/4/09 07:59:


      שיהיה בהצלחה בעבודה החדשה!

      הקול ההגיוני והשקול שלך יחסר בעיתונות, וחבל...


      וולקם טו דה קלאב!

      שיהיה לך בהצלחה

      פרופיל

      Shahar Ilan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון