כותרות TheMarker >
    ';

    שירים ומה שבדרך

    0

    פּוֹסְעִים בְּדַרְכְּךָ - לְזִכְרוֹ שֶל סא"ל אָמִיר מֵיטַל מחדרה - -

    74 תגובות   יום ראשון, 26/4/09, 19:20


    27.4.09 ערב יום הזכרון לחיילי צה"ל,  מביאה את הסיפור האישי שנרקם בין משפחת מיטל למשפחתנו, וביום שלישי 28.4.09 נלך אמיר ואני לבית המשפחה, בית שהומה אנשים מבוקר עד ערב ושוב נפגש עם המשפחה המיוחדת והסיפור המיוחד ביננו בגין אהבה שמקורה באבדון.

    מדי שנה כותבת שיר חדש לאמיר מיטל -
    מביאה את הסיפור על אמיר הגדול ואמיר הקטן  - סיפור אישי
    =============
    "פּוֹסְעִים בְּדַרְכְּךָ"
     
    הַרְמוֹנְיָה שֶׁהָיְתָה בְּךָ
    שַׁלְוָה וְנַחַת,
    אֹרַח רוּחַ גַּם
    כְּשֶׁסְּבִיבְךָ סַעַר.
    בְּאַחַת,
     נִקְטַע הָאִזּוּן שֶׁבְּךָ,
    הַשִּׂמְחָה הַפְּנִימִית אֵינֶנָּהּ.
    וְכֹל הַטֶּבַע עָמַד,
    עֶצֶב כָּבֵד מְהַכִיל חֶסְרוֹנְךָ.
    טֶרֶם הִשְׁלַמְנוּ
    עִם הֶעְדֵּר הַחַיִּים.
    יְהִי זִכְרְךָ בָּרוּךְ.
     
    26.4.09

    לזכרו של סא"ל אמיר מי-טל ז"ל מחדרה

     1959 1988

    =============

    מִבֵּיתֵּינוּ
    הוּסְרוּ חַיִּים,
    הַשְכוֹל
    הִתְרַּוַּח בַּכֻּרְסָה
    הֲכִי נוֹחָה
    וּמְנַהֵל אוֹתָנוּ מִמֶּנָּה.
    שָׁנִים גְדוּשוֹת אֹשֶׁר
    נִלְקְחוּ בְּרֶגַע -
    וַאֲנַחְנוּ זְעָקָה.
    =========

    הַבַּיִת
    הוֹמֶה אָדָם,
    רוּחֲךָ מְשׁוֹטֶטֶת
    וּדְמָמָה.

    עַנְנֵי שְכוֹל,
    דְּמָעוֹת שֶל דֶּצֶמְּבֶּר
    בִּין רֶגַע, בִּשְנִיָה
    אִבַּדְנוּ 
    כֹּל מַה שֶהָיָה,
    צַעַר וְאָבְדָן
    אֵין מִלִּים.
    הָאוֹרוֹת,
    לֹא רַק בְּלֵילוֹת כָּבִים
    וְהָאֶבֶן -
    אוֹצֶרֶת זִּכָּרוֹן.

    ּ= = = = = =

     

      

    בדצמבר 88 נהרג סא"ל אמיר מיטל בלבנון בעת פשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים מאנשי ג´יבריל במבצע "כחול וחום" בנעימה שבלבנון.
    אמיר יליד חדרה, בוגר הפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה, עשה את מסלול שירותו הצבאי בחטיבת גולני בכל דרגי הפיקוד - מ"מ, מ"פ סמג"ד, מפקד סיירת גולני ומג"ד "ברק".
    כשאמיר מיטל נהרג, הייתי בחודש השישי וידעתי שיגיח בן ואז החלטתי שאקרא שמו: אמיר.
    כשאמיר שלי נולד במרץ 89, שלחתי מכתב להוריו של אמיר מיטל עם תמונה של התינוק, והם מאוד התרגשו, אולם היו באבלם הגדול
    ובשנת 99 כשאמיר שלי היה בן 10 קיבלנו ספר שכתב אליישיב אורן על אמיר מיטל והקדשה מהוריו של אמיר:
    "לאמיר ,
    אמיר שלנו יהיה פטרונך
    לאריכות ימים והצלחה
    אנו מגישים לך רומן שנכתב
    וכשתגדל ותהיה נער
    תקרא ותבין שהוריך
    ידעו וכיבדו את זכרו לאורך ימים.
    שלך,
    באהבה רבה
    רבקה ודוד מיטל"
    כמובן שמאוד התרגשנו והספר יקר לנו מאוד.
     באחד הטיולים ממקום העבודה שלי הגענו בלווית המדריכה ל"מצפה אמיר" והיא הסבירה על שם מי המצפה
    ואמרתי לה שלבן שלי, קראתי על שמו של אמיר, היא שאלה אם אני מכירה את המשפחה  ועניתי שלא רק קראתי על אמיר, על פועלו בצבא וכך החלטתי והיא סיפרה לי שהיא חברה של המשפחה והאבא הוציא ספר לזיכרו של אמיר בשם:
    "דבר אבא, דבר" - גולני שלי
    ושהיא תדאג להביא לי את הספר.
    ואכן היא הביאה לי את הספר עם הקדשה מאביו של אמיר לאמיר:
    "לאמיר שלא פגשתי מעולם,
    לפני שנים שלחתי לך את הספר "אלי פסגות"
    הפעם, ספר שכתבתי וחולק בצבא ובמשטרה.
    מאז נולדת חלפו 18 שנה ויותר.
    כנראה שאתה היום כבר חייל.
    אתה יקר לי ומקווה שנפגש באחד הימים
    שלך,
    האבא של אמיר מיטל, דוד"
      
    ושוב, התרגשות חדשה אחזה בי...דמעות הציפו את עיניי והתקשרתי להודות על שליחת הספר, אולם מענה קולי השיב
    והשארתי הודעה...שלום, מדברת אמא של אמיר, אנחנו רוצים להודות לכם על הספר, התרגשנו מאוד הן מהספר וההקדשה
    והשארתי את מספר הפלאפון שלי, אם ירצו לחזור אלי.
     למחרת,במועדון שבו אני עבדתי, הטלפון צלצל ועל הקו היתה מדריכת הטיולים, ואמרה לי שהוריו של אמיר שמעו את ההודעה שהשארתי ואת ההתרגשות בקולי, וכנראה בגלל ההתרגשות,
    לא השארתי את כל 10 הספרות והם לא יכלו לחזור אלי וביקשו שאתקשר.
    התקשרתי בצהריים, האמא הרימה את הטלפון,הצגתי את עצמי שלום , מדברת אמא של אמיר, והיא כל כך שמחה והתרגשה, ואמרה גם לאבא להרים עוד שלוחה, ושניהם שוחחו איתי וסיפרו שהמכתב ששלחתי להם לפני 18 שנים עם התמונה של אמיר שלי, שמורים עימם, והם היו בתוך אבלם הקשה.
    ואחר כך קיבלו עוד מכתבים מאנשים שונים, שקראו על שם בנם,
    אולם המכתב שלי הכי ריגש אותם .
    לקראת תום השיחה, האמא סיפרה, שכל שנה ביום הזכרון,הבית שלהם מלא מבוקר עד ערב, לזיכרו של אמיר והם מאוד ישמחו אם אגיע עם אמיר שלי כדי להכיר אותו מקרוב.
    הבטחתי שנבוא כדי לסגור מעגל
    ===============
     
    הַיָּגוֹן מָצוּי בָּהֶם
    כֹּל הַשָּׁנָה
    וְאֵין בְּהֶסֵּחַ-הַדַּעַת
    מִן הַיַּתְמוּת.
    גַּם הַיּוֹם הֵם
    מְדַבְּרִים בְּאוֹתָהּ הַשָּׂפָה
    שְׂפַת גַּלְמוּדִים וַעֲרִירִים
    בְּדַרְכִּי לְשָׁם,
    גַם אֶלוֹהִים בָּכָה
    עַל שִׁמְשַׁת הַחַלּוֹן
    וְרַק הַרוּחַ -
    לוֹחֶשֶת.
      
     שעה 11:00 צפירה ברחבי הארץ ואני חושבת על כל אותם החיילים שנהרגו במלחמות ישראל, ועל סא"ל אמיר מי-טל, שבעוד שעה אמיר ואני נלך לפגוש את משפחתו. אנשים שמעולם לא הכרנו.
    12:00 צהרי היום, התנעתי את המכונית, לצידי אמיר ואנחנו נוסעים לחדרה. 
     
    סא"ל אמיר מי-טל, כל השנים הללו ופתאום השם מקבל משמעות של ממש, גם קודם היה כך, ביום שבו החלטתי להעניק את שמו לבני הצעיר שנולד. אמיר, אמיר, אמיר... אני טועמת את השם, מרחק 18 שנים, כאילו היה אתמול, פתאום הזמן אינו מובן, בעל מהות רבה יותר, איך שהוא מתמוסס בין האצבעות וכל החוכמה היא לדעת לאחוז בו שלא יברח.

    כל הדרך חשתי באוויר שנמלט ממני, קוצר נשימה, בקול שנוק אלף נסיונות לפתח שיחה סתמית עם אמיר שלי שיושב לצידי במכונית. שוב ושוב שבה אל הפגישה, לראשונה אמיר יפגוש את הוריו של אמיר, אחיו, אחותו,המשפחה שמעולם לא פגשנו ובכל זאת היא חלק מאתנו. 

    פתח הדלת בקומה השישית, האב השכול, דוד, נפרד משני קצינים וחש בנו ברגש, מאמץ אותי אליו, לוחץ בחום את ידו של אמיר שלי.

    בתוך הבית רבקה, אמו של אמיר , מיכל ושי האחים, אנשים רבים שבאו לפקוד את הבית, רבקה ודוד מהרו להציג אותנו בפני הפוקדים הרבים מבקשים שנחוש כמו בבית שהרי כולנו משפחה. באלבום הגדול שהציגה רבקה בין יתר הדברים שנכתבו על אמיר שלה ישנו המכתב שלי ממאי 89 ותמונה של אמיר שלי בן  חודשיים וכבר לא יכולתי לעצור בהתרגשות הרבה, דמעות ושתיקה.

    היכרות עם חבריו של אמיר  בבית-הספר, בפנימיה, בצבא, הגשש שהיה עמו, האיש שנשא את גופו המת, חברתו שמאז נוהגת להגיע בכל שנה, האלוף יוסי פלד. טלפון מן הרמטכ"ל גבי אשכנזי מבהיר לי את מידת הערבות שבכאן, הבית הומה מכרים,מחנה ומכנה משותף לכולם הוא אמיר מי-טל.  ושוב התרגשות כשבן משפחה מופיע לפתע עם דפים שהוציא מן האינטרנט, אודות אמיר הגדול ואמיר הקטן , ורבקה ממהרת להציג אותנו: "והנה הם לפניך, אמו של אמיר הקטן ואמיר הקטן בכבודו ובעצמו" וכולם מאמצים את כולם, כאילו רק כעת הגענו, סביב אהבה, אהבה, אהבה, נפלא לטבוע בה וגם נורא, נורא להיות חלק מאהבה שמקורה באובדן.

    ריבקה לוקחת אותנו לפינת ההנצחה הביתית  לזיכרו של  אמיר, תמונות על קיר של אמיר החייכן, חיוך שובה לב, אי אפשר שלא לאהוב את אמיר.
      
    לאחר שעתיים של התרגשות, נפרדנו מהמשפחה, ורבקה ביקשה שנשמור על קשר, שנתקשר שנבוא -
    ואני הבטחתי. 
      
    אנחנו מאז בקשר ועוד מעט, יום זכרון נוסף ושוב נגיע לבית משפחת מי-טל ושוב תהיה התרגשות ודמעות.

      

      
     
     
    בשביל אמיר   לחץ להגדלה  סא"ל אמיר מי טל ז"ל   נולד בחדרה ב – 23/10/1959  אמיר נפל בקרב ב – 09/12/1988 באזור דרום לבנון, בפשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים, כמפקד אחד הכוחות.   י

    לחץ להגדלה לזכרו של אמיר הוקם ע"י רשות הגנים והטבע והקרן הקיימת, מיצפור ושביל המתחיל בחניה המרכזית עובר על קו המצוק מעל נחל בצת ובמהלכו חולף על פני "מערת קשת" ועולה דרך "שביל הנכים" לחניה חזרה. לחץ להגדלה

     דברים שכתב לי שחר חבר של אמיר ללימודים:-
    אביה שלום
    פגשתי אותך היום אצל רבקה ודוד מיטל ההורים של אמיר...אני זה שמסר לרבקה את הדפים שכתבת כאן.
    אני חבר של אמיר... ורציתי לומר לך שהתרגשתי מעצם הסיפור שלך וממה שכתבת.
    פעמים  רבות אני מחפש בגוגל "אמיר מיטל" לראות אם משהו כתוב נוסף למה שאני מכיר...ואתמול ראיתי את מה שכתבת, וישר אמרתי לעצמי שאת זה אספר לרבקה מחר (כלומר היום)..
    היום בבוקר...בוקר של יום הזכרון,  בתי ובני הקטנים (התאומים) הלומדים בכיתה ב´ העירו אותי לפני שהלכו לבית הספר כי הם רצו לקחת איתם את התמונה של אמיר לבית הספר ליום הזכרון. והתמונה נמצאת אצלנו בחדר השינה. קמתי וישר הדפסתי עבורם גם את קורות חייו ונתתי להם לפני שיצאו. כך הלכו להם שני ילדיי שנולדו יותר מעשר שנים לאחר שאמיר נפל, עם התמונה שלו אותה הם הראו לילדים בכיתה ועם קורות חייו שהוקראו גם הם בכיתה...וחשבתי לעצמי שהם הולכים ליום הזכרון לא כאל משהו ערטילאי או כללי שאינו מדבר ממש, בוודאי לא לילדים בגילם..אלא הם הולכים עם אמיר, עם החלל הפרטי והאישי שלהם על אף שהם נולדו שנים לאחר שהוא איננו...אבל בעצם בגלל זה..בגלל שהם הלכו הבוקר עם תמונתו...משהו שבא מהם ולא שמישהו ביקש מהם לעשות זאת...אז הם בהרבה מובנים שייכים אליו ומכירים אותו...כמו שהוא שייך אליהם אף שלא הכיר אותם.
    ואז אמרתי לעצמי ששני הדברים שאספר לרבקה היום..הוא על מה שקראתי  שאת כתבת ועל ילדיי שהלכו היום עם התמונה של אמיר לבית הספר... במובן מסוים לשני הדברים למרות השוני  יש מכנה משותף והוא שאמיר ממשיך להתקיים במובן הזה שהוא נחשב על ידינו..שהוא במחשבות שלנו...גם למי שכמוך לא הכיר אותו ואפילו לא את משפחתו וחבריו עד היום.
    ולכן אני רוצה להודות לך הן על מה שכתבת ועשית...והן על כך שהיום אצל עוד אנשים, (את ואמיר בנך) ...אמיר נהיה שייך וקיים באותו מובן שהוא אמור ויכול להשתייך ולהתקיים למרות אי הנוכחות הפיסית המוחלטת שלו.

    שחר

    דרג את התוכן:

      תגובות (73)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/5/09 16:40:

      צטט: ליריתוש 2009-05-03 00:17:53


      אביה, אין מילים, מרגש, מצמרר, כואב...וחלק מן המציאות בה אנו חיים בארץ היחידה שלנו. *

       

       


      ליריתוש - עמותת כמוך - איריתה -

      ת ו ד ה   שהייתם

        3/5/09 00:17:

      אביה, אין מילים, מרגש, מצמרר, כואב...וחלק מן המציאות בה אנו חיים בארץ היחידה שלנו. *
        28/4/09 18:57:

      מחבק ומחזק

      דודו
        28/4/09 15:48:


      מאוד מרגש..

      איריתה

        28/4/09 14:50:

      צטט: טלי פרי 2009-04-27 23:23:26


      אביה יקרה,

      התרגשתי מכך שקראת לבנך על שמו של אמיר ז"ל,

      שנפל בהגינו על מדינתנו, ומכך שהבאת את בנך להכיר את ההורים השכולים.

      יישר כוח לך ובהצלחה לאמיר שלך,

       

      דפנה - מרינה - רננה - טלי פרי - שושי פולטין

                          ת  ו  ד  ה

      הנסיעה לחדרה - הפעם אמיר נהג ואני ישבתי לידו מרגישה את פעימות הלב וההתרגשות האוחזת בי כל פעם מחדש - וכך 20 שנה אחרי, הבית הומה אדם

      אלוף פיקוד הצפון, קפלינסקי, יוסי פלד, הגשש שהיה עם אמיר בפעולה,

      חברים ללימודים, לפנימיה ולצבא וכולם מתחבקים עם כולם.

      והיום הכרנו שם עוד אמיר בן 19 בנו של אחד החברים שנלחם עם אמיר

      ולראות 2 אמירים - מרגש כל כך.

                                             תודה שהייתם איתי - הייתם איתנו

                                                   דוד ורבקה מיטל - אביה

                    

        27/4/09 23:36:
      מרגש!

        27/4/09 23:23:


      אביה יקרה,

      התרגשתי מכך שקראת לבנך על שמו של אמיר ז"ל,

      שנפל בהגינו על מדינתנו, ומכך שהבאת את בנך להכיר את ההורים השכולים.

      יישר כוח לך ובהצלחה לאמיר שלך,

      טלי* 

        27/4/09 21:49:

      הימים האלה בשנה כל כך קשים לנו, על אחת כמה וכמה למשפחות שחיות עם האבדן יום יום ושעה שעה, ללא הפסקה. כל איש הוא עולם ומלואו והלב מתכווץ בכאב על כל אחד ואחד מהם שקפח את חייו למען המשך קיומו של העם הזה בארץ הזו.

       

       

        27/4/09 21:26:

      ריגשת אותי מאוד.

      כחוט השני עובר הספור הזה.

      *

      דפי

        27/4/09 21:22:


      סיפור כואב ומרגש

      יהי זכרו ברוך

      ושהצעיר יזכה לחיים ארוכים ויפים

        27/4/09 18:24:


      תודה למגיבים ולמככבים

      תודה שהייתם איתי

      תודה שהייתם עם דוד ורבקה וכל המשפחה

      ומחר אעביר את כל התגובות כשאבקר שם עם אמיר

      -----------------------------------------------------------------

      סא"ל אמיר מיטל

      יהי זכרו ברוך

        27/4/09 18:21:

      צטט: שמים1 2009-04-27 11:18:40

       

      אביה יקרה

      סיפור שמרטיט את הלב

      קוראת אותך ובוכה

      השירים שאת כותבת בשפה יפה ועשירה כל כך

      ונוטף מהם העצב והאובדן

      ישמור ה' ויאיר דרכו של אמיר שלך

      ויהי זכררו ברוך של ס"אל אמיר .

       

       

       

       

            חני - שמיים - מיכאל אחד - רנבו2 -

                גרבו - ורד - תכשיט - אנג'י

                     יהודית מליק שירן

                           ת ו ד ה

        27/4/09 18:18:

      צטט: משה228 2009-04-27 09:30:51


      אביה יקרה.

       

      מצווה גדולה עשית.

      אם יש גן עדן הרי שמקומך שם מובטח.

       

      הכרתי ופיקדתי על אמיר בעשרות פעולות בלבנון

      במסגרת שרותי באוגדה 91.

       

      אמיר,היה איש שכל סופרלטיב עליו רק יגרע מגדלותו האמיתית.

       

      משה

      אביאב - פנינה - דן ספרי  - אמונה -

                יעלוק - יהודית שכנתי

                         משה228

                          ת ו ד ה

        27/4/09 18:16:

      צטט: ron294 2009-04-26 23:31:57

      ריגשתי אותי והותרת אותי בלי מילים הפעם, ואני אומר בל נצבע את המלחמה בירוק, היא לא תחלוף ולא חלפה, היא איתנו מאז ומתמיד, פועמת , הורגת ופוצעת, מדממת לרגלי ההיסטוריה.

       

      יעלי היפה - רמיאב - דבי - רון294 -

             בא מאהבה - בנג'י

                 לאה לבבית

                     תודה

        27/4/09 18:14:

      צטט: היועץ המשפטי 2009-04-26 21:58:08


      האבדן של אמיר מי טל היה משמעותי ביותר. אמיר היה מאותם אלה שאומרים עליהם שהם עשויים ללא חת, אי אפשר שלא להתרגש למקרה המלים של אביה.

       

      כבר עשרים ואחת שנה מאז נפילתו, דור חדש של חיילים נולד מאז ואפילו עומד לפני שחרורו מהצבא ביום הזכרון הזה. והכאב לא קהה מהלך כל השנים האלה.

       

      יהי זכרו ברוך

      מיכאל -

          היועץ המשפטי -

                      איציק 45 -            תודה

                 ואפל -

          קרן אור

      ראובן

        27/4/09 18:12:

      צטט: חביבוש 2009-04-26 21:45:04


       

      אביה חיבוק ענק,

      צמרמורת עברה בי וריגשת אותי מאד

      ומעניי זלגו דמעות.

      יותר מזה, לפני כחודש בערך,

      בשבת נעימה יצאתי עם ביתי ובעלה

      לטיול בנחל בצת והינו במצפה אמיר,

      ומשם אפשר לצפות על נוף מדהים.

      זוכרת את השלט, והייתה גם מפה

      שמסבירה על מה אפשר לצפות,

      וקראתי והבנתי שאמיר מסיירת גולני

      וזה נגע לי, כי גם בני פלג היה בגולני.

      ואת מביאה את הסיפור העצוב והשירים

      ומרגישה שדברים מתקשרים, מדהים.

      יהי זכרו ברוך

       

      ליאורה בן יצחק -

                הדודה מחדרה -

                            בושמתי -

                                   רחל -            ת ו ד ה

                            איימי -

                חביבוש

        27/4/09 18:07:

      צטט: levana feldman 2009-04-26 20:20:05

      אביה

      אמיר ממשיך לחיות בזיכרון שלכם.

      עשיתם מחווה גדולה למשפחה. למרות שאין ניחומים,במקרה הזה.

      יהי זכרו ברוך.

       

      לבנה -

      רונית -

      ענף -

      רחל -

      אוסקר -

      מאיר -

      תודה

        27/4/09 18:05:

      צטט: alxm 2009-04-26 19:58:23

      לאביה

      אינני מוכשר כמוך לכתוב ואין ליבי גדול כליבך עד כדי כך להתרגש ולהזדהות.

      דמעה זלגה מעיני לקרוא הזדהות משפחתך עם האבדן והמעשה האצילי לקרוא לילדכם בשם גיבור שתרם חייו למען המדינה הזאת כדי שנחייה בה אנחנו בני העם היהודי בשלוה ובטחון .

      מרכין ראש לזכר הגיבור וכל אותם שבזכותם אני כאן !

      תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים !

      שלמה 

      רוח -

          אלכס -

               ריקי -

                  פנקסון         תודה

              יוד-קיי -

         י.מ.ה. -

      נילי -

        27/4/09 18:03:

      צטט: חנה ענת 2009-04-26 19:42:27


      עשית לי צמרמורת בכל הגוף

       

      והרגשתי את הדמעות בעיניים

       

      סיפור מרגש ועצוב

       

      וננצור את כולם את יפי הבלורית והתואר

       

      ולא נשכח אותם לעולם 

       

      עמי - 

          דורון -

               צביקה -

                      יולי -

                           ענת

                                       תודה

        27/4/09 17:42:

      לאצילת הנפש והמיוחדת.

      זה שאת יודעת לכתוב שירים מדהימים ומיוחדים כולנו יודעים,

      אבל להקדיש את בנך עם השם של גיבור ישראל סגן אלוף אמיר זה כבר מראה על הנפש הטהורה שבך והחמלה והרחמנות הענקית שיש בך.

      כל הכבוד לאשת חיל .

      אוהב אותך מופתע

       

        27/4/09 17:33:

       

      קראתי והדמעות זלגו ללא שליטה...

       


      מכירה את הסיפור על אמיר מיטל ז"ל. כל פעם שאני קוראת אותו אני מרגישה בחיבור הנפלא של שתי המשפחות. מכתבו של שחר הוסיף לרגש אותי. המילים נעתקות והארץ שלנו בכל ימות השנה ולא רק ביום הזה, יודעת להפגיש לבבות. יהי זכרו ברוך! והוא חי בתוכנו, כמו ארלה שלנו, יפה הבלורית וחיתוך הקומה. ריגשת מחדש ותודה*
        27/4/09 15:21:

      ריגשת אותי עד סף דמעות.

       

       

        27/4/09 13:48:

      תודה על סיפור חיים ומותו של

      פרח שנקטף בטרם זמן

      יהי זיכרו ברוך

      ונזכור את כולם

      גרטה.

       

      ת.נ.צ.ב.ה

        27/4/09 12:33:

      אביה....
        27/4/09 12:19:

      התרגשתי מאד, אביה. מאד מאד!

      שמרי על בנך ועלייך מכל משמר !

      חג שמח !

      (נורא קשה לי עכשיו להכביר מילים, כי הנושא טעון, וכולנו עוברים עכשיו ימים לא קלים, וזאת בלשון המעטה).

       

        27/4/09 11:18:

       

      אביה יקרה

      סיפור שמרטיט את הלב

      קוראת אותך ובוכה

      השירים שאת כותבת בשפה יפה ועשירה כל כך

      ונוטף מהם העצב והאובדן

      ישמור ה' ויאיר דרכו של אמיר שלך

      ויהי זכררו ברוך של ס"אל אמיר .

       

       

       

        27/4/09 11:17:

      צמרמורת..וקשה לי לבטא את המילים הנכונות ..........כי אינן בוקעות מפי..........

      יהי זכרו ברוך 

      ת.נ.צ.ב.ה

        27/4/09 10:07:

      שכנתי היקרה

      אילו יכולתי

      להעביר 

      לכאן את הדמעה

      שמבצבצת לה 

      על עין ימין

      וגם על עין שמאל

      אחרי קריאת 

      הפוסט החזק הזה

      זה היה מספיק 

      כתגובה .............

       

       

      יהי זכרו ברוך

        27/4/09 09:30:


      אביה יקרה.

       

      מצווה גדולה עשית.

      אם יש גן עדן הרי שמקומך שם מובטח.

       

      הכרתי ופיקדתי על אמיר בעשרות פעולות בלבנון

      במסגרת שרותי באוגדה 91.

       

      אמיר,היה איש שכל סופרלטיב עליו רק יגרע מגדלותו האמיתית.

       

      משה

        27/4/09 08:11:

        27/4/09 07:55:


      לאביה

      קוראת ושותקת

      מול עוצמת המילים.

      מביאה אור ואהבה

      כאן ועכשיו

        27/4/09 00:53:

      עצוב ומרגש

      והמילים הן רק המעט שאפשר...

        27/4/09 00:24:

      איזה סיפור עצוב.

      הסיפור והשיר מחוברים...

      משלימים אחד את השני בעצבות ובמה שנגזר על ארצנו ...

      *

        27/4/09 00:18:


      סיפור אישי מאד מרגש אביה

       

      תודה שהבאת תודה ששיתפת.

        27/4/09 00:12:

      איזה סיפור מרגש הבאת כאן

      איזו אצילות ואיזה קשר יפה נרקם.

      והשירים המקשרים קשרו דמעות בעיני.

      ריגשת אותי מאוד יקירה.

       

       

        27/4/09 00:11:

      אני מתרגש ולא יכול להוסיף מילים.תודה
        26/4/09 23:59:


      הכאב מחניק

      הכאב כואב

      החילים שהלכו

      החיילים שאינם

       

      יהיה זכרם ברוך

        26/4/09 23:31:
      ריגשתי אותי והותרת אותי בלי מילים הפעם, ואני אומר בל נצבע את המלחמה בירוק, היא לא תחלוף ולא חלפה, היא איתנו מאז ומתמיד, פועמת , הורגת ופוצעת, מדממת לרגלי ההיסטוריה.
        26/4/09 23:24:


      אביה יקרה

      הסיפור,

      הקשר הנפלא עם המשפחה השכולה,

       השירים

      הכל כה עצוב, כה מרגש

       

       

      יהי זכרו של אמיר ברוך

        26/4/09 23:17:

      אין לי מילים לכתוב

      על מה שעשית לעינים שלי,

      שהתמלאו במשהו רטוב ומלוח.

      כשפורטים את יום הזכרון לארועי נפילתם של בודדים, מספרים על אישיותם והרגשות של הסובבים, התחושה נעשית יותר מוחשית והמעורבות הרגשית מתפרצת.

      גם את עשית לי את זה.

      .

      ויום אחרי... יום שמחת העצמאות. קשה...


       

        26/4/09 23:16:


      אביה יקרה, ריגשת ביותר.

      בלב הכאב קיימת אהבה זכה,

      שאנשים כמוך מעניקים ועוטפים

      ומחממים. כל כך חשוב.

       

      ואם הייתי יכולה עוד להוסיף ולאהוב אותך

      מעבר למה שכבר הנני, הנה

      בא סיפורך על האמירים היפים. 

       

      תודה לך אביה. תודה על הכל

      תודה על מי שאת, נשמה גדולה

      אהובה, יקרה במיוחד.

       

      ממני יעל.

        26/4/09 23:05:

      לקרוא ולדמוע

      היה צריך להיות בן גילי לו היה ביננו.

      יהי זכרו ברוך.

      חיבוק ממני.

        26/4/09 22:32:

      אביה,

      הסיפור והשירים ששזרת , במיוחד על השכול שהתיישב בכורסא ומנהל מעתה את חיי המשפחה מרגשים מאוד.

      ואני מצדיעה לך על המעשה האצילי שעשעת עם לידתו של אמיר בנך

      ועל כך שהלכת אל המשפחה וקשרת נפשך בנפשם.

      לו תהי זו נחמה מעט. 

        26/4/09 22:07:


      חזק מאד. משקל כבד. לנצח

       

      רק בריאות ואושר

        26/4/09 21:58:


      האבדן של אמיר מי טל היה משמעותי ביותר. אמיר היה מאותם אלה שאומרים עליהם שהם עשויים ללא חת, אי אפשר שלא להתרגש למקרה המלים של אביה.

       

      כבר עשרים ואחת שנה מאז נפילתו, דור חדש של חיילים נולד מאז ואפילו עומד לפני שחרורו מהצבא ביום הזכרון הזה. והכאב לא קהה מהלך כל השנים האלה.

       

      יהי זכרו ברוך

        26/4/09 21:56:

      * ממש מרגש....
        26/4/09 21:52:

      סיפור מאוד מרגש ואת מטיבה לספר אותו.

      יהי זכרו ברוך של אמיר הגדול.

      אורך ימים ושנים לאמיר הקטן, זה הקטן גדול יהיה...

      חג עצמאות שמח. שפע אור ואהבה.

        26/4/09 21:45:

       

      אביה חיבוק ענק,

      צמרמורת עברה בי וריגשת אותי מאד

      ומעניי זלגו דמעות.

      יותר מזה, לפני כחודש בערך,

      בשבת נעימה יצאתי עם ביתי ובעלה

      לטיול בנחל בצת והינו במצפה אמיר,

      ומשם אפשר לצפות על נוף מדהים.

      זוכרת את השלט, והייתה גם מפה

      שמסבירה על מה אפשר לצפות,

      וקראתי והבנתי שאמיר מסיירת גולני

      וזה נגע לי, כי גם בני פלג היה בגולני.

      ואת מביאה את הסיפור העצוב והשירים

      ומרגישה שדברים מתקשרים, מדהים.

      יהי זכרו ברוך

        26/4/09 21:32:
        26/4/09 21:22:

      מרגש עד דמעות.

      כל אחד ואחת עם הסיפור שלו, שלה.

        26/4/09 21:18:

      עצוב.

      ל י ד י ה

        26/4/09 21:12:

      אביה יקרה

      שוב עברה לה עוד שנה

      ועוד מלחמה ...

      עם ישראל איתן

      ולא ישכח את המתים שלו ,

      במותם ציוו לנו את החיים
      סא"ל אמיר מי-טל הי"ד

      יהי זכרו ברוך *

        26/4/09 21:01:


                                 *

      אביה יקרה,

      מול מילותייך המרגשות....אני מאבדת את המילים

      מ ח ב ק ת

      ליאורה

        26/4/09 20:46:

      אביה,

      ריגשת אותי עד דמעות.

        26/4/09 20:43:
      * מרגש
        26/4/09 20:42:


      לזכרם של טובים ויפים שנפלו בקרבות.

      :(

       

        26/4/09 20:41:

      הַשְכוֹל הִתְרַּוַּח בַּכֻּרְסָה הֲכִי נוֹחָה וּמְנַהֵל אוֹתָנוּ מִמֶּנָּה. כל כך הרבה כאב
        26/4/09 20:37:


      מעשה אצילי כתיבה מיוחדת וברכה לאריכות ימים

      אשתי ואני לא עמדנו בזה.

      רצינו לקרוא לבני הבכור ע"ש החבר שלנו ולא יכלנו.

       

        26/4/09 20:21:

      מִבֵּיתֵּינוּ
      הוּסְרוּ חַיִּים
      הַשְכוֹל
      הִתְרַּוַּח בַּכֻּרְסָה
      כמה קשה וכמה נכון. אביה, קראתי והדמעות זלגו מעיני. כמה את אצילה. אילו כוחות יש לך. ואיזה כושר ביטוי. תבורכי, את ומשפחתך.כל הכבוד.
        26/4/09 20:20:

      אביה

      אמיר ממשיך לחיות בזיכרון שלכם.

      עשיתם מחווה גדולה למשפחה. למרות שאין ניחומים,במקרה הזה.

      יהי זכרו ברוך.

        26/4/09 20:15:

      מיוחד ומרגש !!!!
        26/4/09 20:11:


      חבל על דאבדין...

       

      יהי זכרו ברוך!

        26/4/09 20:02:


      זוכרת את תחילת חברותנו כאן לפני שנה

      זה היה אחד הפוסטים הראשונים שקראתי

      התרגשתי עד דמעות

      וכן גם היום עצוב מרגש ונוגע בנימים החבויים ביותר!

        26/4/09 20:00:
      * מרגש יהי זכר הנופלים ברוך המשך שבוע נפלא
        26/4/09 19:59:


      סיפור מרגש הבאת.

      הלב בכאב

      ומתוך הכאב

      צומחת תקווה חדשה.

       

        26/4/09 19:58:

      לאביה

      אינני מוכשר כמוך לכתוב ואין ליבי גדול כליבך עד כדי כך להתרגש ולהזדהות.

      דמעה זלגה מעיני לקרוא הזדהות משפחתך עם האבדן והמעשה האצילי לקרוא לילדכם בשם גיבור שתרם חייו למען המדינה הזאת כדי שנחייה בה אנחנו בני העם היהודי בשלוה ובטחון .

      מרכין ראש לזכר הגיבור וכל אותם שבזכותם אני כאן !

      תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים !

      שלמה 

        26/4/09 19:57:

      אוף איתך

      אוףףףף

        26/4/09 19:42:


      עשית לי צמרמורת בכל הגוף

       

      והרגשתי את הדמעות בעיניים

       

      סיפור מרגש ועצוב

       

      וננצור את כולם את יפי הבלורית והתואר

       

      ולא נשכח אותם לעולם 

       

        26/4/09 19:39:


      מרגש ומרטיט לב

      ככל שהזמן חולף לו הכאב גדל

      מלים לא מקהות את הכאב

      ובכל זאת

      במותם ציוו לנו את החיים

      יהי זכרו ברוך

      ת.נ.צ.ב.ה

        26/4/09 19:37:

      קראתי את הסיפור הכל כך מרגש

      דמעות עמדו בעייני

      תבורכו

      *

        26/4/09 19:37:


      מרגש עד דמעות

       

       

        26/4/09 19:35:

      המילים נתקעו לי....

      עוד סיפור מיוחד על

      לוחם...שנפל...

      מלח הארץ..

      אשרך שקראת לבנך על שמו..

      הצלחת להזיל דמעה מעיני..

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אביה אחת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין