יש לי להגיד משו
פוסטים אחרונים
- ריח של חדש 8/10/13
- אין מעבר 7/9/13
- טעם של נייר 2/8/13
- אלוהים 25/6/13
- היה שלום ותודה על המילים 10/6/13
- זוכר הכל 7/4/13
יום עצמאות ב-4 זיכרונות
ובבוקר ההוא רוח עצב נחה על הכל חולצות לבנות כיד המכחול. תלמידים-תלמידים חיילים-חיילים מקרופונים זקופים אל שמיים פתוחים.
בשעה שהרוח חמה וזורמת חודרת כל וריד ונחיר מביאה עמה קיץ של מאי, כמו אומרת: "האזינו, הצפירה עוד תזכיר".
משפילים ראשיהם רבבות אנשים מניחים לדממת האלחוט לדבר. מליוני פרצופים, שמות ופרחים מבקשים ש"יזכור" יאזכר.
בשעה שהרוח חמה וזורמת מביאה את חומו של סיוון, מתקבצות אמהות אל שוליים של דרך מותירות הן לשכול עוד סימן.
השירים עצובים השמש יוקדת ושוב פעם הכל כמו בשנה שעברה. אצבעות תלמידים מנכשות עשב-דשא על כר חצר ירוקה.
"תם הטקס" אומר המורה התורן וחותם בשירת ההמנון. אנשים אז חוזרים שוב הביתה, בשקט חוזרים אל עצב יגון.
****************
שרוכים לבנים משחקים לידי רוח החולצות הכחולות סופגות הכל דומם, צעירי השומרים מתייצבים שוב מול רוח וקוראים הם "יזכור" לזכרם.
לזכרם של אורי וגידי ושי שנפל ואיציק ואבי ו… עוד חלל.
על מסך בד לבן אז רצים פרצופים פנים ושמות, ילדים כגדולים.
השומר הצעיר עוד קורא מן הדף מבטו מושפל ללא הניד עפעף.
שמש שוקעת, המיית ענפים הדגל מורד בינתיים. שמחה מתערבבת בבכי תמרורים- צועק וזועק לשמיים.
***************
ובערב ההוא עת כל עם ישראל רוקד ושמח על במות עם הליל, הלכתי עם אבא לשמוח לבד רק שנינו, אני והוא יד ביד.
הקצף, הצבע, האור בעיניים "הבט", כך אבי – "זיקוקים בשמיים". פני ילד נישאות לפתע אל-על אישונים נפערים מול צבעי החלל
ירוק ואדום עם סגול וצהוב שוב כמו ילד קטן ומרגיש כל-כך טוב, על כתפיו של אבי נושק לגבהים מסיבות-מסיבות, פרצופים מחייכים, צפצפות, תירס חם, שרשרת זוהרת ורוח של מאי שזורמת-זורמת.
אל פנס הרחוב ידידים יתקבצו שטופי אור ושמחה, בקול רם ידברו, ואני יד ביד עם אבי משוטט על כבישים בחולון מתהלך כמהפנט.
זיקוק בשמיים מדליק עננים צווארים נמתחים וראשים נישאים אלוהים אדירים משחק בצבעים עושה את שלו במטה הקסמים.
*********************
ומחר שוב בבוקר, בבוקר מוקדם מברשות מטאטא שוב יבריקו, על כבישים, סמטאות וסתם רחובות עוד עיר שרחובותיה הצחינו.
הצבעים מוטלים חסרי כל על מרצפת נושקים לעמוד החשמל, ורוח חמה עדיין נושבת זה יום חג עד הערב שנגמר-וחבל…
(הטקסט נכתב כשהייתי חייל בן 20. החלטתי להשאיר אותו כפי שנכתב)
©כל הזכויות שמורות לאלעד אקרמן |
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה נעמי :-)
כתבת נפלא כבר אז, אלעד
נעמי
היה לי לעונג
כתיבתך היא משב רוח רענן.
בחיי.
דפי מתוקה,
תודה רבה, כיף לי כשאת כאן.
אלעד יקירי
מילותיך,
בציוריותן הכל כך יחודית
חודרות לנבכי הזכרון,
פורטות על מיתרי הלב
נושאות את הנשמה על כנפי רוח מאי החמה.
*
דפי
תודות לך יקירתי,
נשיקות
מה שנקרא: על תבונה ורגישות.
מקסים :)*
הסמקת אותי...
תודה מתוקה
איזה קסם של ילד
קסם של נער
קסם של חייל
קסם של איש
:)
תודה רבה
מקסים ומרגש
התרגשתי איתך, תודה רבה חלי
לקחת 3 ימים שחוזרים שנה אחרי שנה ופרשת אותם בצורה מדהימה שהצליחה להחזיר אותי אחורה בזמן...
אהבתי וכיכבתי...
תודה רבה שוקי
תור הזהב של ימי התום.
כשהלבן היה לבן
והכחול היה כחול
ואת לובן החולצות
תמכו בכחול כביסה.
שאבת אותי בסערה
לימים בהם ידענו
מהו חור בסוליה.
שוקי
מוזר לקרוא את זה מכזה מרחק של זמן...
תודה רבה לך.
תודה רבה לך
נטעלי,
תודה רבה מאד.
מקסים אקרמן,
כאז כן עתה.
*
ועכשיו
הוא כתוב כל כך יפה.
זה פשוט מקסים אלעד.
אני לא רואה שום בוסר בזה,אגב. למרות שנכתב לפני כמה שנים טובות...