אין ספק שהנושא מורכב, ומכיל יותר מסממן התנהגות זה או אחר.

אולם, אני מסכימה שצריך לשנות משהו ולהתחיל בקטן. ולכן - לקום למורה, לא לקרא לו בשמו הפרטי, ללבוש תלבושת אחידה, עם כללי לבוש ברורים (בלי כפכפים, בלי חולצות בטן וכו') - זו התחלה טובה.

לדעתי מי שצריך ליזום את השינוי הזה הוא בית הספר. לכנס את ההורים בתחילת השנה ולהסביר מה עומד מאחורי ההחלטות האלה, כדי לזכות לשיתוף פעולה מצידם. אולי גם ליצור דיון שיתן להורים במה להציע עוד דברים ולרתום כך את הבית לחינוך נכון יותר.

מרב הרצון לתת לילד, להעניק לו חופש, והנאה, שכחנו את הדבר החשוב ביותר שכל ילד צריך - גבולות.  

היי, כמו שאומרים..או אולי מוטב זיו היקר, שלום

בבית הספר שבו יש לי הכבוד לעבוד דווקא מתקיים נוהל שכזה,

לקום כשמורה, אגב,  לא רק מורה, אלא כל מבוגר שהוא, ניצב בפתח.

בהתחלה נרעשתי מהרעיון, נראה לי מוגזם, פטרוני, מתנשא, כמעט משפיל..

היו כמה הורים שהרימו גבה והתמרמרו.

נראה לי שנבהלתי מהמחשבה שזה נורא מחייב (את המורה).

כי, בסופו של דבר, מה שקובע את האוירה הרצינית, את היחס המכבד למורה ואת

המשמעת וההערכה למקצוע - זאת דמות המורה.

מה הוא/היא עושה שניה אחרי שהתלמידים מתיישבים.

גם כשמחלקים פרסי אוסקר, לא כל אחד זוכה לזה שהקהל יקום על רגליו לכבודו...

אז מה? :)

 

גבולות! זה כל הסיפור!

זיו שלום,

אני אמא ל3 יש לי בן גדול בן כמעט 20 בת 18 ובת 6 ילדי הגדולים מאוד מחונכים ובחינוכם אני חושבת שהצלחתי מאוד.

הבעיה שלי היא ילדתי הקטנה שלא מספיק מחונכת ועושה לנו חיים קשים... ובעלי לא יודע לחנך ולכן אני צריכה לעשות את כל העבודה לבד. הבעיה היא שלא נתנו לילדה גבולות מהרגע שהיא נולדה ולכן עכשיו מאוד קשה לשנות את אופיה.

מה לדעתך אני צריכה לעשות? מה להגיד לבעלי שיעזור?

זיו יקירי!

הנושא שהעלית כל כך נכון ולמרות היותו זקן בן 61

עדין רלוונטי

ימי התום תמו ואנו חיים בעידן האינטרנט הכל מהיר כאן ועכשיו ואם אפשר

אתמול והכי חשוב שיהיה רווחי

הכל מתחיל בבית

היחד בבית הספר הוא אספקלריה להוויה הביתית

וטוב נעשה שנתחיל לעשות בביתנו אנו את מה שאנחנו חושבים שבית הספר צריך לעשות

 

אין משמעות לכך שהתלמיד קורא למורה בשמו הפרטי

כל עוד התלמיד מכבד את המורה והמורה מכבד את התלמיד.

מורה שידע לשים את הגבול הנכון ביחסיו עם תלמידיו

יזכה להערכה וכבוד הן מתלמידיו והן מהסובבים קרי הורים ומורים.

בדיוק על נושא זה נסבה שיחתי עם בתי שהיא מורה ומחנכת (גם בעלה)

ושניהם זוכים לכבוד רב ואהבה רבה מתלמידיהם.

אנו עדם לתופעות רבות של תלמידים שמקבלים חינוך טוב בבית

ואינם מתייחסים בכבוד למוריהם.

לדעתי - היחס שהמורה מקבל ברוב המקרים תלוי רק בו.

 

אני מסכים לכל מילה שלך פרט לנוכך שיש צדדדים לכאן ולכאן האם לקרוא א ולא לקרוא למורה בשמו הפרטי,להערכתי אין בכך נזק אם נצליח לקיים את השאר. ומבלי והכנס לווכוח האם רמת המורים או התלמידים הביאו לכך,קודם הביצה או קודם התרנגולת אסכם ואומר- שום דבר אינו מובן מאליו, יש לעמול כדי להגיע לתוצאה ולהודות על כל דבר שקורה למי שמגיעה לו התודה.

בבית ספר חוגים בחיפה, בו למדתי מאז שהגעתי ארצה בגיל 10 עד הבגרות, קראנו למורה בשמו הפרטי, רחל, מורדכי (למי שהיה לימים פרופ' מרדכי זר-כבוד) ולא אנחנו ולא המורים ראו בזה פחיתות כבוד.

מורה צריך להרויח את דרך הארץ על ידי האישיות שלו וביחוד על ידי הידע שלו. אם המורים ידעו יותר - גם בפדגוגיה - לא יצטרכו גינוני כבוד כדי שיכבדו אותם.

מה שמדאיג אותי שכל כך הרבה מורים הם די בורים. כמובן שיש גם הרבה מאד מורים בעלי ידע וגם ידע כיצד ללמד, אבל מדאיג אותי שאין מספיק כאלה.

לילה טוב

דני

 

נושא חשוב תודה שהעלת דיויד *