זה רק אני?
פוסטים אחרונים
- בחן את עצמך: האם אתה אינטלקטואל? 20/3/13
- טיפים: איך לכתוב מעניין על נושא משעמם 25/1/13
- הלכות בחירות 22/1/13
- מתכון לתוכן גורמה 15/12/12
- מופע: וישב על הספה - גיבורי התנ"ך על ספת הפסיכולוג 18/10/12
- סרטון סאטירי ליום העצמאות 23/4/12
ארכיון
מה קרה לילד? יומן מירוץ
23.4.2009, 10:20, סנפורד קולב ושות', עורכי דין ועורכי פטנטים, תל אביב תזזזזזז. שוב הנייד מזמזם לי תזכורת. מה הפעם? "לכתוב חקירה נגדית לדיון במחוזי שבוע הבא". אוף. אני מצרף את המטלה לרשימת המטלות הבלתי נגמרת ומציץ מהחלון לשדרות שאול המלך. תל אביב מתנהלת לה כשגרה. אוף. שגרה. תזזזזז. מה הפעם? עוד תזכורת? "מחר – ריצת 10 ק"מ במרתון תל אביב". חיוך גדול מתלבש על הפנים. אני חוזר בדמיוני ששה חודשים אחורה. חבר טוב מציע לי להתחיל לרוץ איתו. לרוץ? אני? הילד שבבית הספר היו בוחרים אחרון למשחקי הכדור? הנער שהתחמק בישיבה התיכונית מלרוץ 2000 בבגרות? האיש שנמנע מללכת לחוף הים מאז שחבר כינה אותו "מסה אינסופית"? לא. אין מצב. 24.4.2009, 07:10, נקודת הזינוק, מרתון תל אביב לא יאומן, אבל אני כאן. טוב, לא בדיוק אני. אני – אבל פחות עשרים קילו, ועם כמה מאות קילומטרים של ריצות אימונים מאחורי. הגוף כבר חם מההליכה בת שני הקילומטרים ממקום החניה המאולתר אי שם בדרום תל אביב. האדרנלין מציף את הגוף. אני מסתכל על מספר הרץ שעל החזה שלי ומחייך. מי היה מאמין? 24.4.2009, 07:42, שדרות רוטשילד, תל אביב בנייני הבאוהוס עוטפים אותי מכל כיוון. אני שוטף את העיניים בנוף העירוני הכל כך מוכר לי, ואז זה מכה בי. מימיני עומדת לה הישיבה התיכונית שלי. בר אילן. הפתח הרחב נראה לי לרגע כפה שנפער בתימהון. העיניים שלי ננעצות כאילו מעצמן בנקודת הזינוק של מסלול ה 2000 התיכוני. המסלול שמסמל עבורי את תמצית רגעי האימה התיכוניים. את הנער שהיה נכון לכל אתגר אינטלקטואלי, אך התחמק מכל אתגר פיזי. לו רק היה הדבר אפשרי, הייתי רוצה לפגוש, ולו רק לרגע, את אותו נער. רק כדי להגיד לו שהכל בסוף יהיה בסדר. שכמעט כל מטרה שיציב לעצמו הוא יוכל להשיג, אם ירצה מספיק. אפילו לרוץ. לרוץ 2000, לרוץ 10000. המספר הזה נתקע לי פתאום במרכז הראש, ומחזיר אותי למציאות. אני באמצע מירוץ. יאללה - רוץ. רוץ. תמחה את הדמעות שבעיניים ורוץ. 24.4.2009, 07:55, אלנבי פינת שינקין, תל אביב איזה חמודים. כיתה שלמה של ילדים עומדת בצד הדרך ומושיטה יד לרצים כדי להחליק "כיף". מה העיניים האלה בדיוק אומרות? הערכה? הערצה? יש מצב שהם לא היו בוחרים אותי אחרון למשחק? אוי, אילו רק יכולתי לחזור קצת אחורה בזמן וללחוש על אוזנו של הילד שהייתי, שאולי אם יידחף קצת יותר, אם לא יפחד כל כך לנסות, אולי כבר לא יבחרו אותו אחרון. אחד הילדים מחליט פתאום להצטרף לרצים, סוג של פייסר לחמש שניות, שמחזיר אותי למציאות. יאללה - רוץ. רוץ. תמחה את הדמעות שבעיניים ורוץ. 24.4.2009, 08:12, טיילת חוף הים, תל אביב זהו. המקטע האחרון, ועוד אפילו יש לי כח להגביר את הקצב. איזה כיף. איזו בריזה מהים. חוף הים. הרבה זכרונות, לא כולם מרנינים. מסה אינסופית קראתם לי? אז מה? יודעים מה? כבר ממש לא אכפת לי איך תקראו לי. מה שחשוב זה איך שאני קורא לעצמי. ובסוף המרוץ היום אני אקרא לעצמי אצן. נו, טוב, אצן חובב. אולי חובב ריצה בעצם. לא משנה איך. אני זה שמגדיר מי אני. לא אף אחד אחר. איזו הקלה. יאללה - רוץ. רוץ. תמחה את הדמעות שבעיניים ורוץ. 24.4.2009, קו הסיום, מרתון תל אביב קו הסיום מזרים בי פרץ אדרנלין מחודש, ולתדהמתי אני עוד מסוגל לתת ספרינט נחמד. אני מסיים את המרוץ, אני לא אחרון, עוד יש לי אוויר לנשימה, ואני אפילו שמונה דקות מתחת לזמן שהקצבתי לעצמי. בסוף עוד באמת אהיה אצן. אולי אצן חובב. חובב ריצה בעצם. 26.4.2009, 09:12, סנפורד קולב ושות', עורכי דין ועורכי פטנטים, תל אביב תזזזזז. הנייד מציק לי עם איזה הסכם שאני צריך לנסח בדחיפות. אני מציץ החוצה מהחלון. תל אביב חזרה לשגרה, ואני יחד איתה. אני מציץ בשעון ורואה שעוד יש לי 2 דקות לגנוב באינטרנט יחד עם הקפה לפני שהיום מתחיל. אני גולש ללוח האירועים ב"שוונג" ומחפש את המרוץ הבא. |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קטע יפהפה