כלום
סערות-סופות מוחיות
פוסטים אחרונים
- ושוב אתה 8/6/16
- ושוב אתה 8/6/16
- אם - רודיארד קיפלינג - לגזור ולשמור 18/12/15
- התאהבתי 5/11/15
- האמנם 28/10/15
- עיתונות ומה שבינה 5/10/15
ארכיון
ELGAR-CELLO CONCERTO 1ST MOV. JACQUELINE DU PRE.
חקרתי את הלא-נודע חתמתי על מגזין בשם "לעולם לא אדע" רציתי לדעת היום מה עוד לא נברא כי אז כבר לא אהיה.
שוטטתי יחפה בין טוב לרע סטיתי מן הדרך הראשית בקשתי את נפשי להתחבר לרוח במקום בו השדים לא רוצים לישון
רציתי להשחית אנרגיות לטעות ולא ללמוד מהעבר התחמקתי מהרפתקאות זמניות היו לי הוכחות ליהדותי והכרזתי שאני כשמשון כוחי בשיערי
שרתי בקול שהכל כבר נגמר יצקתי רעיונות שוללי אדם או גבול או שמיים
מצאתי עצמי מתחבטת בשאלות קיומיות בוחנת אם מי שבכל המעשים נוהגים לפי הדרך – הם הדרך על אבן בשביל חיכיתי ללאו דזה
עכשיו בין תך לתפר
גיליתי שהקנאה יצאה לי מהתלתלים הירוקים והגובה הרג אותי
למרות הציניות איש אחד הדליק נר לזכרי |
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שהנר ידלוק לעד:)
*
}{שטוטית
הסוף מרשים, מטלטל משהו.
אהבתי את נועזות הכתיבה ואת הרגישות המתקיימת בה.
כתיבה יפה ונוגה..
בקשתי את נפשי להתחבר לרוח
במקום בו השדים לא רוצים לישון
בתוספת של ז'קלין דפרה הבלתי נשכחת בניצוחו של בעלה, שילוב מרגש
תודה ו*
לאה
נהדרת את, אין ספק שעשית דרך,... את הדרך.
תודה לכולכם.
ריגשתם אותי עד מאוד.
לעיתים - רק אחרי שחוזרים משם
יודעים שהיינו שם.
ואז הדברים נראים כמו חלום.
תודה לכם, חברים.
מירה
מרגש, נוגע ללב וחזק.
*
מירה יקרה,
כתיבתך הרגישה העבירה היטב את המסר העוצמתי.
תודה לך.
למירה
חזק מאד
מי האיש שידליק נר לזיכרך?
למה?
חג שמח
רון
:-)
* בין עצב לעצב..
בין עצב לשמחה..
קו דק מפריד ביניהם....
*רפאלה
היום המבולבל הזה
הקודח במילים
זכרונות שאינם מניחים
לעיתים אין אנו יודעים מה טיבו של הרגש
רק יושבים וכואבים
תחושה נעלמת.
לבד
השכול הוא כמו שמיכה שחונקת אותנו בזכרונות כואבים
עוצמתי עד מאוד!!
תודה לך על ששיתפת אותנו.
רחל
מירה יקרה,
הנסיון והלמידה מהדרך ובחזרה.
הבנתי ממך שעשית איזו כיברת דרך.
גם אני מאוד הייתי רוצה להמנות
"על מגזין בשם "לעולם לא אדע"
לא רוצה להכין את עצמי מראש
ולחיות כשאני כבר יודעת מה עומד לקרות.
וכמובן שלכל צד, יש הנגדי לו!
היתי רוצה במקרים מסוימים לדעת מראש
ולהתכונן היטב. יש מקרים שממש לא מתאים לי
לקבל הפתעות. מוותרת עליהן מראש.
כתבת כ"כ רגיש ועוצמתי שבשילוב עם המוסיקה (כבדה)
העבירה מסר רציני.
אוף אמא (ותנועה של כף יד ישרה על המצח באלכסון)
איך את כותבת??
(ילדים של משוררים גאים בהורים שלהם?
אפשר לשלב את זה עם הגאווה בכוסות שאת מכינה??)
מי לא.
אבל בשביל אחד שזוכר שווה לסטות (ולחזור).
או שלא הבנתי כלום.
יפות לך האמירות האישיות.
שהקנאה יצאה לי מהתלתלים הירוקים והגובה הרג אותי
הי
שרתי בכל
ש...
אבל נצפה וזה לילמוד
מהעבר,אם אבנתי נכון
נשיקה
לא הכל פתוח לפני ומובן..לא חשוב
עצמת המילים ביחד עם המוסיקה, חודרים
(וגם העצב על ז'קלין דה פרה)
מירה
היום כששני העצובים הקרובים זה לזה...
מחלחלים עמוק בלב...
וההבנה...הולכת ומתרחקת...
המילים נגמרות...הדמעות מציפות...
הטקסט שלך...חזק ומטלטל...רגיש ונוקב.
הדס
תודה מכל הלב
מירה
תודה שוקי.
ידעתי שתבין.
מירה
הנר שלא ידעך...
שוקי