פרופיל
לבי במזרח ואני בסוף מערב
פוליטיקה, תרבות, חברה וממשל בישראל, ומדי פעם גם איזו הבלחה אישית.
הפרובוקטור הגדול
אפשר להגיד הרבה דברים על נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד. הוא מפתח נשק גרעיני, הוא עושה שרירים מול ארה"ב והוא מוקיע את ישראל מעל כל במה אפשרית בפרסית צחה; ואם כל זה לא מספיק, הוא גם החזיר את הצבע ללחייהם של מכחישי שואה כמו דיוויד אירווינג או רובר פוריסון, שבימים כתיקונם מנסים לקצר שליש על התנהגות טובה בתא כלא אוסטרי או להצליח לקנות את הבאגט היומי בלי שיזהו אותם. אי אפשר להעלות על הדעת שילוב יותר דוחה מזה, לפחות בכל מה שקשור לחיך הישראלי המצוי. ואכן, כלי התקשורת שלנו, כמנהגם בקודש, מקפידים לחשוף אותנו לכל סאונד בייט שמגיע מכיוון בית הכיסא של ארמון הנשיאות בטהרן, ולקטלג אותו תחת המותג המוכר לכולנו בשם "האיום האיראני".
בעודם מדווחים על כל שיעול של הנשיא האיראני התמהוני, כלי התקשורת עושים כמיטב יכולתם כדי ליצור את הרושם של קטסטרופה הממשמשת ובאה, ובכך ממלאים תפקיד כפול. מצד אחד, הם מספקים לנו, הישראלים את פרצופו של "האויב". כבר דובר רבות על כך שמסיבות היסטוריות ותרבותיות כאחד, אנחנו משתכנעים בקלות רק כשעומדת מולנו דמות של רשע אחד ויחיד, שיכול להיקרא, בהתאם לקונטקסט הכרונולוגי, "המן", "הצורר","הסורי", "האיראני", "נסראללה" וכד'. כך קל יותר להגיע לציבור, ולא צריך להיכנס להסברים סוציולוגיים ופוליטיים מעיקים, שממילא לא מוכרים עיתונים ותפוזינות. המחיר שכולנו משלמים על כך הוא כבד, אבל על כך בפעם אחרת.
מצד שני, וזה קצת יותר חשוב, כלי התקשורת מחזירים את ההד מאסטרטגיית הבחירות של נשיא איראן,שעומד לפני בחירות שיתקיימו בעוד חודש וחצי. בישראל נוהגים לזלזל בבחירות שנערכות בעולם הלא מערבי, וכל שכן המוסלמי; אחמדינג'אד, מן הסתם, לוקח את הבחירות האלו ברצינות, וכמנהיג פופוליסטי הפונה בעיקר לשכבות החלשות בחברה האיראנית, רטוריקה אנטי-ציונית, גאווה לאומית (תכנית הגרעין נחשבת ככזו) וקריצה לכיוון הדת הם המסרים שלו.
את הצהרותיו של אחמדינג'אד בשבועות האחרונים אין לקחת כתוכניות להשמדת ישראל המוכרזות ביום השואה, או כמו מזימה שטנית להחרבתה ביום העצמאות, כמו שפלוני יכול היה להבין מתגובותיהם של פוליטיקאים ישראלים. כמו כל פוליטיקאי אחר, אחמדינג'אד מנהל עכשיו את קמפיין הבחירות שלו, והוא עושה את זה (באופן מקובל, אגב) גם בנאומים בפורומים בינלאומיים.
אז בואו נחגוג בשמחה את יום העצמאות. ואחמדינג'אד? נראה אותו ב12 ביוני.
|
תגיות
תגובות אחרונות
-
תנועת כמוך
בתגובה על על תווים ותושבים- עיריית ת"א וכללי הצדק הטבעי
-
שיטת השקשוקה
בתגובה על שקרנים רודפי כבוד
-
ערסאל
בתגובה על על פרשת ניסו שחם כסימפטום*
-
DoronMashiach
בתגובה על תודה לך, מר כלכלה
-
אמישמונה
בתגובה על דווקא ביבי יביא הסכם (ולמה שוב רימו אותנו)
-
הלנה ויטמן
בתגובה על כשפייסבוק מחליט שאתה לא אמיתי
-
Mosheshy
בתגובה על בחן את עצמך: פעיל שלום או רדיקל איסלאמי?
-
doron.hirsch
בתגובה על על מלחמות שוורים ותקינות פוליטית
-
המופאס
בתגובה על הנאום שביבי לא נשא
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אבי מה יהיה איתך אביתמיד אני אוחז בראשי נדהם לנוכח צרות המוחין של פעילי השמאל , הנאחזים בכל עילה , על מנת לנפנף באותו פיתרון הבלים שלהם.
אני שמח לבשר לך כי ה"איום" האיראני נוצר לפני 8 או 9 שנים ובעוד 8 או 9 שנים סביר להניח שאיש לא ייזכור אותו.
לעומת הזאת , הסכסוך שלנו עם שכנינו הוא עניין שגם הנכדים שלנו (אם יהיו) , לא יזכו לראות בפיתרונו.
אז די לך.
פרשה מוזרה וחולנית -אנרכיסטים אוכלים ....אפר גופות !!!
http://cafe.themarker.com/view.php?t=998156
מסכים איתך בהרבה דברים...
לגבי "מחיקת ישראל", מדובר בדמגוגיה שמשרתת היטב גם את האיאתוללות וגם את הימין ואת הפופוליסטים בארץ- אבל היא עדיין רחוקה מהמציאות. בתקופה שאחמדינג'אד עוד התעסק במס' קווי הביוב בטהראן, אמרו שסדאם חסיין מתכנן למחוק אותנו. ולפניו היה את אסד המאיים, שעמד לכבוש מחדש את הרמה בכל רגע. ולפניו את נאצר... נראה שאם אין לנו ממי לפחד, העסק פשוט לא הולך כמו שצריך. אם תתעורר החברה שהישראלית בוקר אחד ותסתכל במראה, היא תראה את בעלת בריתה הקרובה ביותר של ארה"ב (יחד עם אנגליה וסעודיה), שמחזיקה בנשק אטומי, ביולוגי וכימי, עם אחד משלושת הצבאות המתקדמים ביותר בעולם ועם רשת בריתות איזורית מרשימה וסולידית.
אבל אז, אולי חלקנו נתחיל לשאול את עצמנו שאלות קשות. נראה שבינתיים אנחנו ממשיכים להעדיף את ההיסטריה והפראנויה על פני השכל הישר, לפחות בכל מה שקשור בפוליטיקה. אולי זו גם אחת הסיבות לזלזול שלנו בפוליטיקאים?
תודה. אני מסכים איתך.
נראה שככל שהשואה מתרחקת מאיתנו, כך אנחנו מתעקשים עוד יותר להיאחז בה. כך תחושת הקורבן ששולטת בשיח הציבורי מעכבת אותנו (כחברה וכמדינה) מלקיחת אחריות אמיתית על מעשינו.
אולי אנחנו פרנואידים שרודפים אחריהם. ברור שהתגובה השואתית המתלהמת של הפוליטיקאים הלא מפותחים שלנו (ריבלין למשל) היא טפשית ומסוכנת. היא יוצרת אנלוגיה שקרית לתקופת השואה ומייצרת הלך רוח הנותן לגיטימציה להפצצת הכורים באירן (שתהיה אפוקליפטית מבחינתנו). מצד שני, שליטי אירן מדברים על מחיקת ישראל - גם לפני הבחירות - ועוד מעט יש להם אמצעים לעשות זאת. מה עושים? מגיעים להסכם מהר ככל האפשר עם הפלשיתנאים. רק הסכם כזה וצמיחתה של מדינה פלשתינאית, ייקח מהאירנים את העילה. זהו כמובן פתרון בעייתי ביותר. מה עושים עם הפלשיתנאים של עזה? גם עם אלה של הגדה קשה להגיע להסדר. ובכל הסדר תמיד יהיו בעיות שיאפשרו לאירנים להתערב. כיוון דומה הוא לקבל את קווי המתאר של ההצעה הערבית (סעיף הפליטים הוא בעייתי אך אולי ניתן לפתרון). האיום האירני נוגע גם למדינות ערב - מצרים, סעודיה, ירדן, הנסיכויות - ופותח אפשרויות חדשות. כך או כך המצב נאחס.
יורם
כתבת יפה ונכון.
חבל שהשואה הפכה להיות תירוץ לחיים לאומיים בחרדה. לא עבור זה אנחנו יושבים פה היום...
אם כבר נכנסנו לעובי הקורה, איראן היא לא מדינה טוטאליטרית. אפשר להגדיר אותה בתור סוג מאוד מסוים של מדינה אוטוריטרית, ויש הבדל גדול בין שני המושגים.
לגבי טענותיך על הבחירות שם: לא בכדי ללמד סנגוריה על האיראנים ולא מדובר בהשוואות, איראן לא מאפשרת למפלגות המתנגדות לחוקתה המוסלמית של המדינה להתמודד- לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא מקבילות לכך במדינות אחרות ואפילו דמוקרטיות, שפוסלות מפלגות שמתנגדות לחוקיה הדתיים או האתניים של המדינה. וזה רמז מספיק עבה.
לגבי עוצמתה של ישראל, איש מלבדך לא מטיל בכך ספק. תחושת הקורבן (ביחוד אחרי יום השואה) אמנם מספקת תירוץ ולעיתים אף צידוק, אבל בתור מדיניות היא תלושה מהמציאות. אין מדינה אחת במזה"ת שרוצה או מסוגלת להתמודד עם ישראל צבאית. הסכמי אוסלו לא שינו דבר בהקשר זה (ואף יותר מזה: השלום עם ירדן, שהגיע בעקבות הסכמי אוסלו, תרם לחיזוק מעמדה של ישראל באזור).
ולגבי המשפט האחרון שלי, הכוונה היתה שיכולתה של ישראל להחזיק כביכול בנשק גרעיני מובטחת בזכות תמיכתה של ארה"ב. ביום שתמיכה זו תיפסק, ישראל תהיה בדיוק במצבה של איראן כיום, ואף גרוע מזה.
זה שיש ריבוי מפלגות ומתמודדים לא הופך את המדינה ללא טוטאליטרית. יהיה מי שיהיה שינצח זה עדיין לא יהיה דמוקרטיה או פלורליזם מכיוון ש:
1. הכוח האמיתי בשלטון נתון בידי כוהני הדת שיכולים להכשיל די בקלות החלטות פרלמנט שלא מוצאות חן בעיניהם.
2. ריבוי המועמדים לא מעיד על הבחירה מכיוון שאי אפשר להקים באירן מפלגה שלא תגדול במשטר איסלאמי, כך שאם יהיה מתמודד אחד או מאה זה לא ישנה באמת.
אני סבור שאתה מגזים בעוצמתה של ישראל ובתמיכה שלה היא זוכה מארה"ב. לדעתי ישראל היא אחת המדינות החלשות ביותר במזה"ת ומאז חתימת הסכם אוסלו מצבה רק מדרדר.
לא הבנתי מה התכוונת במשפט האחרון.
איראן היא עדיין לא מדינה טוטאליטרית, עד כמה שהדבר לא נעים לנו. אמנם היא רחוקה מלהיות דמוקרטיה כמו שאנחנו מבינים את המושג, אבל הניצחון של אחמדינג'אד בבחירות רחוק מלהיות מובטח, והוא תלוי בקולות שהוא מסוגל לגייס.
לגבי הרטוריקה והמעשים, חמאס וחיזבאללה לא מהווים סכנה קיומית לישראל; גם לא חיזוק מעמדה של איראן כמעצמה איזורית.
זה אמנם ישנה את מאזן הכוחות הצבאי לרעה מבחינת ישראל, אבל ישראל לא תאבד את הבכורה שלה באיזור:
עיקר כוח ההרתעה שלה נובע מהתמיכה האמריקנית ממנה היא נהנית, ולא מהפצצה בה היא כביכול מחזיקה.
זאת ועוד: ביום שלא תהיה תמיכה אמריקנית, גם לא תהיה פצצה.
זה נכון.
עם זאת, כשאחמדינג'אד מטיל ספק אם השואה קרתה או לא,
זה לא גורם לדעת הקהל במערב לקחת את הכחשות השואה ברצינות.
זה כן גורם לה לא לקחת ברצינות את אחמדינג'אד.
אתה צודק.
אין ספק שהנשיא האיראני פוזל בעיקר לתשואות אצלו בבית ובשביל זה הוא עורך הצגות מתוקשרות.
אבל חשוב לציין שהכחשתהשואה אינ ה נחלתם של כמה תימהונים מנודים , אלא תעשיה מתוחכמת ומקיפה הכוללת עיתונים ספרים ופעילות רשת עניפה.
שם הקוד שלה הוא "רוויזיוניזם" והיא נתמכת על ידי הערבים והאירנים בסכומים של עשרות מיליוני דולארים בשנה.
לדוגמא הפורום הרוויזיוניסטי בחזית הסופה:
http://www.stormfront.org/forum/forumdisplay.php?f=36
והנה גם רשימת מאמרים באתר האנטישמי "צופה היהודים"
http://www.jewwatch.com/jew-worldconspiracies-restitution-issues.html