היו לי שני חברים מאד יקרים

אריק ניצן-נפל היום הראשון למלחמת יום כיפור בתעלת סואץ

אבשלום חנוך-נהרג בתאונת צלילה בעת שירותו בשייטת 13.

כל אחד מהם אישיות חמה לבבית מעשירה מצחיקה שהוסיפה לכולנו ותרמה המון,המון.

בעבודה משותפת בשדה,במסיבות,במדורות,בטיולים במשחקים,במפגשים יום-יומיים ושאר פעילויות.

את השיר כתב מאיר אחרי נפילתו של בן- משק אחר ממשמרות,איציק ברזילי,אחרי מלחמת ששת הימים.

כל פעם ביום הזה,עולה לי בראש השיר הזה.

כל פעם שאני שומע את השיר,אריק ואבשי,וגם איציק שאותו לא כל כך הכרתי,דמותם עולה וצפה בזיכרוני,כאילו הם כאן איתנו.

זה הדלקת הנר שלי.

יהי זכרם ברוך