חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
קנטטה לטמטום
הנה הנה הנה הכתבה השלמה- כפי שהופיעה ב-NRG - אחותי הקטנה מצאה לי פתאום.
אחד הדברים הכי מטומטמים שעשיתי בימי חיי, או למה שלא אתן לו ב'מת את הבכורה - ובכן הדבר הכי מטומטם שעשיתי בימי חיי הוא להכניס את האקס שלי לקפה דה מרקר. ואם האקס המיתולוגי שלי יושב כל יום ומגרד ת'ביצים בבית קפה במתחם בזל, שהתרופה לכך היא פשוט להדיר את רגליי משם - וזאת אני עושה ובהצלחה רבה, שעל כן לא נתקלתי בבנאדם שנים ולא שמעתי ממנו ואנ'לא יודעת מה קורה איתו ואם הוא חי או חלילה נאסף אל אבותיו היוקרתיים - הרי האקס המדובר זורח ופורח ומהבהב מול הפרצוף שלי יומיום, למרות שפיזית הוא נמצא 3000 ק"מ ממני. והעובדה המצערת הזאת, שבעידן האינטרנט אי אפשר לשים איקס על האקס, היא נושא הכתבה שלי, זהירות, אקס מהבהב, המתפרסמת בגיליון את שיצא היום לחנויות. הנה פסקה:.....אחרי שנפרדנו, לא היה לי מנוח. האקס פרח ברשת והוצף בחיזורי נשים בכל הגילאים כאילו היה זה הגבר הראשון שנתקלו בו מעודן. פלא הבריאה. התגובות ל'יצירות' שפרסם היו כולן בנוסח - קסם שאתה, ריגשת, יקירי (יקירי? יקירי???), מהמם אחד, יפה אצלך, אתה כותב נפלא, מצלם שחבל"ז, מדהים, עצום, אדיר, נשגב וכביר! לא היתה לי אפילו הנחת הרגעית מהידיעה שהבנאדם מתאבל על לכתי, בודד וגלמוד - אף לא לשנייה! מיה איל, המדריכה הגאונה שלי במכונכושר, אמרה לי כשרק סיפרתי לה על הנושא - שיואו, כמה שזה נכון ומבאס! נשים אחרות סיפרו לי לא רק על באסה כי אם על כאב וסבל ויגון קודר. אני, כרגיל, ניסיתי לכתוב הכי מצחיק שיכולתי על הכי כואב שהרגשתי.
מירי דוידוביץ, הצלמת, שאלה אותי - למה בעצם חשוב לי לגרד את הפצע. אמרתי לה שבעיניי, אם זה רק מצחיק, אין לזה ערך. אם אלו רק דאחקות וסבבה, זה כלום, שטויות. הקטע הוא, מעבר לצחוקים, כמה באמת סבל היה ויש מאחורי המילים האלה - לא שלי בלבד. אלא כמה אנשים פגועים נמצאים מאחורי האייקונים המהבהבים האלה. אנשים שרומסים, גם אם בבלי דעת, ופעמים רבות עם דעת, בנקמנות, ברשעות, זה את זה. בבחינת - גם לי גם לך לא יהיה. אנשים ממורמרים, כעוסים, שונאים (לא סיפור אהבה).
אנשים שלא מרפים. לא מניחים. אקסים שממשיכים לבעת זה את זה. לעקוב. כפראפראזה על הגששים - אקסי עליו השלום בא אליי בחלום. רק שהחלום הזה הוא מוחשי. הוא חלום בלהה מרושת חובק-כל. והאובססיות שלנו מזינות אותו. השילוש הקדוש של ערגה-כיסופים-כימהון. התיקון - אותו מונח ניו-אייג'י-קבלי-חרטאי שכולם מדברים עליו. הרצון לחיות מחדש את חיינו, רק שהפעם טוב יותר. ומי טוב יותר לעשות איתו את התיקון מאשר האקס? אבל היכן שאין קלקול אין גם תיקון. מוטב לו לאדם להאמין שאינו מקולקל. הוא שלם ובריא ואחד ויפה וברור ונהיר וטוב ושמח, וגם אם קצת מטורלל, עדיף מטורלל אחד מאשר folie à deux שזה אומר שיגעון בשניים - שאחד מדביק את השני בפסיכיותו כי רבה. ועדיף באמת אחד כמוני, לבד, שאוהב את עצמו מכל הלב. בתמונה: הגופייה הוורודה. ציור של תמרה דה למפיקה, ציירת אר-דקו פולנייה-אמריקנית (1898-1980)
|
תגובות (150)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על הפורמט השלם. נהניתי לקרוא.
ושוב נחזור על הסיום:
אבל היכן שאין קלקול אין גם תיקון. מוטב לו לאדם להאמין שאינו מקולקל. הוא שלם ובריא ואחד ויפה וברור ונהיר וטוב ושמח, וגם אם קצת מטורלל, עדיף מטורלל אחד מאשר folie à deux שזה אומר שיגעון בשניים - שאחד מדביק את השני בפסיכיותו כי רבה. ועדיף באמת אחד כמוני, לבד, שאוהב את עצמו מכל הלב.
למי שלא הבין...
גם אני זוכרת טוב מדי, ויותר מכל - את מה שהכי כואב.
הלוואי שהיינו יכולות ללכת לרופא ולהגדיר לו: מפה עד פה - לעשות delete
אין לאן לברוח. מדויק.
והכי אין לאן לברוח מעצמנו. מהסקרנות, מהרגישויות. והנורא מכל הוא הטיפול העצמי שאנחנו מבצעים במו ידנו. הסבל הזה. הרי יכולנו לחסום. לא להכנס לאתרים מסויימים. להעלם מאיפה שיש רעל זכרוני. להפסיק לרצות לדעת. והרי מה שלא יודעים לא כואב.
ייסורים וטוב להם....
תודה.
כתבה מקסימה (סליחה על השימוש במילה). נהניתי לקרוא. מעניינת, מצחיקה, לא פלצנית וכתובה פשוט נהדר.
יפה, הפרסום ב-NRG, מקווה שגם משלמים לך על הפרסום.
רק בגלל זה אין לי אקסיות.
לא מיתולוגיות ולא א-מיתולוגיות...
מקסימום מתייק במגירה תחת X-Files ונועל...
מן הרעות החולות של הרשת החברתית. ברגע שלקחת סיכון, הימרת, הכרת והתחברת עם מי מחבריה, גורלך נגזר ואת נדונה כעת לראותו מהבהב ולדעת שגם הוא רואה אותך מהבהבת. עוקב/עוקבת אחרי התגובות שלו/שלך. מנסה לפענח את המשמעות של הפלירטוט קל/עדין/מרומז או בוטה. מנסה לפענח דרך הפוסטים שלו/שלה מה הלך הרוח, עד כמה הוא עסוק בך וכו' וכו'. כמה שעות יקרות יורדות לטימיון באופן הזה. כמה חבל.
מסקנה: פעם הבאה לחשוב פעמיים לפני...(רצוי אפילו שלוש).
1. אני באמת אודה לך על זה.
2. אצלי זה טיק עצבני.
לפחות אני לא אקרא לו לעולם "יקירי"אם אתקל בו...
עכשיו את מהבהבת קצת יותר.
בכיינות פאר-אקסלאנס.
מה קרה, זרקו אותך ?
לא נורא קומי בבוקר ותתחילי מחדש
למיא - קודם, כל את כוכבת! ואת זה כבר יצא לי למסור לך בהזדמנות קודמת. אך עיקר שכחתי להוסיף: שאני רץ לקנות גיליון של 'את'. (והפעם האחרונה שרכשתי גליון של 'את' הייתה בגיל 15 לערך, וזה היה בכלל 'לאשה', וגם זה היה רק בגלל התמונות ההן בעמוד 105...)
לא יודעת.... אני מעדיפה להתחפר בהבהובים מאשר בחוסר וודאות.
(אצלי אולי מתחרט מי שהביא אותי לכאן, אבל מסיבות אחרות)
לגמריייי!
הוירטואליה הזו הכי לא וירטואלית!
שמח שפתחת את הנושא...
:-)
למה טמטום, את רוצה להגיד שצירפת אותם לדה מרקר בשלב של האחרי, מן ניסיון לעבור לידידות ??
אם כך או אחרת, אני מבין את הבאסה, אבל כל קושי אמור להצמיח,
אז מכיוון שהמרחב של המדיה הזו ווירטואלי, אולי הגיע הזמן למדיה המבוססת על רשתות וירטואליות פרטיות כאלו, שיהיו נגישים רק למרחב האנשים שאנו רוצים,
להיפטר מחבר יהיה פשוט כמו למחוק את המספר מהסלולרי, ואפילו יהיה יתרון נוסף,
אפשר יהיה לוותר על החבר בלי לוותר על החברים של החבר....
אני מקבל את דעתך.
וברוח דברים אלו אולי בכל זאת איזו מחמאה על העכביש שלי?את יודעעת כמה השקעתי בו בפוטושופ?
וכל זאת תחת החשש הכבד שיעלימו לי אותו כי אינו עונה לדרישות של קפה (הצלמית הברירת מחדלית או תמונה ברורה של פרצופי המבויש).
אף אחד לא יחשיב לך את זה כניסיון להתחיל איתי...
אני מה-זה חושבה שהבהרת את הנקודה שלך.... אתה כל כך כל כך תקוע... אני מאוד מאוד אוהבת מחמאות, וגם כתבתי פוסט על מחמאות, וגרסתי שאנשים לא נותנים מספיק. אך יש הבדל בין חנופה למחמאות. אתה יודע מה ההבדל? שלהחמיא זה מה שמגיע. יענו - בנאדם כותב מצחיק, ואומרים לו הצחקתני - זו מחמאה. אבל יקירי, מחמל נפשי, משוש לבי, אתה מדאים, כביר, אדיר - אלה התחנפויות ריקות, ואם יורשה לי - דביליות ומביכות. אותי באופן לגמרי אישי הן מביכות. ויש כאן גם העניין של הג'נדר. לדעתי כשגבר כותב לאשה יפה שהיא יפה זה לא מביך, ולעומת זאת כשאשה כותבת לגבר אתה חתיך זה כן מביך. למה? כי אני אולד פאשן וחושבת שלחיזור יש כיוון אחד בלבד. אני יודעת שאני בדעת מיעוט - ע"ע הפוסט המצוין של פיבי אבל בניגוד לאנשים שאין להם דעה כלל, לי יש וזוהי דעתי.
אני מצטער שהשתמשתי בתגובתך בשביל להביע את הסתייגותי מתכונת הגיבן-שלא-רואה-את-גיבנתו של הכותבת המוכשרת הזאת.
תקשיב בחור צעיר, אותי זה ממש לא מעניין מה היא אוהבת או לא.
אני מבטא את מה שאני מבין ורואה.
כשתגדל תבין גם מה כתוב בין המילים...ולמשמעות מעבר להם...
מציע לך לא לקפוץ בראש מתוך ביטחון שאתה עצמך מבין...
אבל אם זו דרכך לשאת חן בעיני הגברת אז אני נסוג מדבריי...:)
יש אנשים שלא מבינים.
הרי בעלת הבלוג הצהירה אמור וחזור כי אין היא סובלת חנופה!(עד עכשיו זה לא הפריע לה,אז לפחות החל מהפוסט הזה,אתם יודעים נו,שיראה כאילו היא גם עומדת לפחות מאחורי חלק מהצהרותיה).
את עיסה רוחשת של יופי, חוכמה ובטחון עצמי רב,
עם רטינות של מקופחת בכל הנוגע להתיחסות אינטימית
קרובה. :)
את נהדרת.
זה כמו פרידות בגיל בי"ס תיכון.
נפרדים - ולמחרת נפגשים שוב בכיתה.
מה הכוונה רבים???
90% מהאוכלוסיה היו מחזיקים פסלון על המדף?
כאילו - דא?
הם לא קוראים כרטיסים, חלקם הגדול גם לא קורא את מה שאת כותבת. אבל מאוד חשוב להם לאסוף הרבה חברים ברשימה, למה<? אלוהים יודע. {בנינו נראה לי שגם הוא לא ממש יודע, במיוחד איך יצאו לו כאלה}.
אצלי כתוב שאני לא עונה לכאלה ששולחים הודעות ללא מסר אישי, ועדיין מקבלת כל יום הצעות ללא מסר אישי.
הבוקר קבלתי בקשה לחברות ללא תוכן אישי ומיד אחריה לינק לפוסט של אותו מבקש, אינסוף לחוצפה.כמובן שמחקתי את שתי ההודעות מבלי אפילו לבקר בכרטיסו של השולח.
שלא תחשבי שאת לבד..אבל לא זוכר למה, זה גדול..לו דווקא הייתי עונה- כשתזכר תודיע לי.
שימי לב, ואל - למרות שכתבתי בכרטיסי שאני לא מקבלת חברים חדשים, אני הרי זוכה כל יום לעשרים הצעות חברות. זה עוד מילא - מי טורח לקרוא כרטיסים?
אבל הנה ההצעה האחרונה שקיבלתי:
שלום רב, אשמח להוסיפך לרשימת החברים שלי באתר. תודה!
לא זוכר למה
במידה וברצונך לאשר את בקשת החברות, לחץ כאן.
אחת משבע - זה כמו בסרטן השד.
עזבי אותך מכל מה שהכרת - הוא..לא השקיע. הנשים השקיעו.
זה עבד מספיק זמן - אבל אז הכל התפוצץ. לא נעים.
על זה נאמר - לא נעים לא נורא!
עכשיו עלי למהר ולשלם את שובר ההוצל"פ שלי - על סך 100 ש"ח. אחרת יהיו לי צרות מאוד לא נעימות.
אלה הם החיים אנו עושים הרבה מעשה טימטום. רק השאלה האם זה הטמטום היחיד שעשית. אם כן אז לא נורא ואם לא נורא ונורא.
מוטב לו לאדם להאמין שאינו מקולקל. הוא שלם ובריא ואחד ויפה וברור ונהיר וטוב ושמח, וגם אם קצת מטורלל, עדיף מטורל.
מסכימה. מאוד מסכימה. ומחייכת, גם.
לא שאני מצליחה לאהוב את עצמי עד כדי כך, אבל שואפת. זה גם משהו.
והפעם לא קניתי את. המפלצת הקודמת עוד רובצת מלוא כובדה.
צודק? מה עניין צדק לכאן? הבאתי את המקרה התיאורטי שאחד הצדדים מאס באחר ולא רוצה בו יותר - אז הוא גם מתכוון להתנות מעכשיו את התנהגותו של הנעזב - בבחינת הרצחת וגם ירשת? קרוב אצל עצמו? ב'מת...ונניח שלא מאס באחר - נניח כמו המקרה של אלת האש - שהיתה אחת משבע כפי שהיא מעידה - גם אז אסורה עליה הכתיבה? בחייך, כמובן שכל מקרה לגופו. אבל הקוזאק הנגזל לנצח יזעק.
פה יש לך אפילו עילה להגשת תלונה על נוכלות, או לפחות למחיקת הכרטיס שלו ואזהרה ממנו.
זו רמאות לשמה.
אחת משבע. וואו. חייבת לומר שזה שובר כל שיא שאפילו אני חשבתי שהכרתי.
מילא האון שצריך להוכיח, אבל גם רמת ההשקעה. כמה השקעה הוא צריך להשקיע בשביל לתפעל שבע במקביל
ועוד לגרום לכל אחת להרגיש שהיא האחת, ועוד שכל אחת לא תדע שיש אחרות (שזה כנראה לא עבד לו אני מניחה...)
לדעתי זו משרה מלאה פלוס פלוס.
לא לא נכון מיא!
הנה במו ידיך את הורסת את הבסיס לכל טיעונייך כנגד העוולה הבלוגוספרית הזו שהצבעת עליה.כנגד הנקמנות והרמיסה שציינת.
למה לא אמור לפגוע בנוטש? הצד שלא יזם את הפרידה הוא אוטומטית הצד הצודק? הוא הצד שרק נקודת מבטו לגיטימית? אותו נעזב לא קרוב אצל עצמו?
לא לא נכון מיא!
אוי...
(כתבי מייל לליאת z. אני בטוחה שהיא תטפל בכך)
...שלא לדבר על הבדייה שמאחורי הדמות
כשאת יודעת שהאיש נוכל עם תעודות, שאינו מציג עצמו בשמו האמיתי
מספר סיפורים קורעי לב-
וכל הפתיות ברשת כותבות לו שירי הלל וניחומים.
מרגישה ממש מטופשת שלא חושפת אותו לאור יום וקבל עם ועידה
או לפחות מדווחת להנהלת ה"קפה" שבחרה אותו כאחד המומחים
של אחת הקהילות (כמה מגוחך...), שנוכלותו לא "תפיל" תמימות נוספות.
איזה מזל, שאני לא X, וגם לא מיתולוגי.
גדול.... אין כמו היכרות בלתי אמצעית. מה שנקרא דע את האויב. לי לא היה הכבוד. הספיק לי להיעלב ברשת מרמת התחליפים. אני בכלל טובה מאוד בהיעלבוית. פעם כל אידיוט יכול היה להעליב אותי ולכן גם כל אידיוט ניסה והצליח. ביליתי תקופה יפה מהקריירה האינטרנטית שלי כשק חבטות לאידיוטים. אני כבר לא שם, תודה לאל (הפסיכיאטר שלי, ברוך הוא וברוך שמו).
אחת משבע זה טוב, לא? זה מספר מזל. את רואה? זה הכל בגלל שלא עקבת אחריו... אחרת היית קולטת בדיוק מה הולך שמה מרוב הריגשת וחיששת ופשפשת וקשקשת.
ובקשר לשני - איך ויתרת על שירת הכימהון הנפלאה?
אשר לנשות-הריגשת, ניסינו לרמוז להן, זוכרת? זה לא עזר. הן בשלהן וזוכות לשיתוף פעולה נלהב.
בקיצור - צמררת, יקירתי. אני כולי צמרמורת. אולי זה מפני שעבדתי משמונה בבוקר וגמרתי ספר וכתבה ואני כבר לא יודעת איך קוראים לי, לילדיי ולחתוליי. זו נקמתי המתוחכמת בחגי ישראל. אני עובדת עד לאובדן חושים. אמנם גם ישבתי בבתי קפה עם כל חבריי אבל בין לבין היתה לי תפוקה מרשימה. אני מרגישה שאני הולכת להתעלף ועל הפרק יציאה נוספת לבילוי. כאן תהיה קבורתי. לילה טוב!
השדיים של זאתי בתמונה נראים נורא סילקוניים כאלה.
אם אכתוב כל מה שאני חושבת על זה, יצא לי יותר ארוך מהפוסט שלך. זה לא ממש נעים.
אני סובלת מכל מיני שריטות אחרות שקשורות לאובססיביות- אבל מעקב אחרי האקס הוא לא אחד מהם - נגמר אז נגמר, מעיפה אותו מרשימת החברים ובזה תם ונשלם.
אני לא כלכך נוהגת לצאת עם גברים מהקפה - הספיקו לי השניים.{עם אחד הייתי אחת משבע והשני..טוב הוא לא ממש נחשב, זיון סתמי}
חנפנות נשית זה בעעעע - חנפנות בכלל זה דוחה.
אבל ההתרפסות של נשים על תמונות של גברים באתר - זה משו יוצא מגדר הרגיל.
אני ממש לא נגד להתחיל עם גבר שמוצא חן בעיניי, אבל אעשה זאת בפרטי.
היקירי והיקרתי זו תופעה רחבה מאוד. כבר אי אפשר לדעת מתי את באמת יקירה. {אולי רק במקרים שהאנשים האלה הם גם חברים שלך בחיים}
ויש את הפוסטמות שחייבות להגיב, גם כשאין להן מה לומר - וזה יוצא תמיד ריק ודבילי להפליא. - יש אחת שמתהדרת באליפות.{כולם יקרים שלה, במיוחד גברים}
הזן המחפש - מוצא כל גבר חדש שנכנס לקפה, דקה אחרי זה הוא כבר יקירי..אוי הטמטום.
קניתי את - רק בגללך. הרי אני לא קוראת עיתונים כאלה..היה מצורף מוסף גורמה עם מתכונים לא רעים בכלל.
עצמאות כחול לבן!
מיא, תמשיכי לכתוב, לשבור ולפרסם.
באמת, נעשה קשה, העניין הזה, וחוץ מהשרוטים יש גם הרבה זילזול.
אני לא רואה את האקס שלי מהבהב, אבל יודעת שהוא קורא אנונימי, ובכ"ז כותבת, ובונה בעיקר על האטימות שלו, כך שהוא לא באמת יכול להבין...
את המאהבות שלו, דווקא הכרתי כשהיינו נשואים...
אצלי זה דווקא בסדר אשתי הקודמת בקפה ואפילו הצעתי לה חברות (היא הסכימה)
בכלל מאז שנפרדנו היחסים ביננו השתפרו ומשתפרים, את הסדר האחרון חגגנו אצלה עם הבן המשותף,
עם אשתי הנוכחית ובננו.
היה טעים
שוב אני מודיעה בפעם המיליון ושתיים שעם האקס הפרטי שלי הסתדרתי. המקרה ההוא שייך להיסטוריה. ויש לי חירות לכתוב כל אשר על רוחי. על הנושא הזה בחרתי לכתוב בעיתון כי כל כך הרבה נשים וגברים מזדהים איתו וסבלו ממנו. כי ההווה כל כך שונה מהעבר בעניין הזה. כי כל כך קשה להמשיך קדימה כשהעבר רודף אותנו ולא מרפה.
אגב, אני גם מודיעה לכל בני הזוג שלי, הנוכחיים, שכתיבה היא המהות והמקצוע שלי, ולא סתם איזה תחביב, ושיקחו בחשבון שמתישהו אני עשויה לכתוב כל מה שבא לי. בלי פרטים מזהים כמובן, אבל כן לכתוב על החוויות שלי איתם. אלה החיים שלי. אלה חומרי הכתיבה שלי.
ועוד משהו - למה אתה בטוח שיש כאן סימטריה. בפרידה עצמה הרי אין סימטריה. בפגיעה ממנה אין סימטריה, וכך גם באופן שבו כל צד תופש את זכותו לפרסם או לא לפרסם פרטים מחייו. הרי בוא ניקח את המקרה התיאורטי שצד אחד עוזב את הצד השני כי מאס בו. במקרה כזה אין מניעה כביכול שהצד הנעזב יפרסם את עלילותיו הרומנטיות, נכון? זה הרי לא אמור לפגוע בנוטש.
ולגבי עניין החנפנות - יקירי - זה עוד פן שהוא כבר סגנון אישי שמאוס עליי במיוחד.
מרת עשת הנכבדה.
שאלת טמבל-יכול להיות שבמומך את פוסלת וטחו עיניך מראות?
ולא רק הציטוט שהבאתי,
אלא גם כל הדיווחים האחרים שלך מדי פעם על בן זוג חדש בחייך.
מה יגידו האקסים? אני מקווה שעטם מושחזת כמו זו שלך.
באוירת החג
"ע צ מ א ו ת"
וכולהההה דון ז'ואן וירטואלי תחשבו על זה בנות
מדברת באופן כללי על גברברי הרשת המחוזרים
אז שיהבהבו להם כמה שהם רוצים אם זה מחזק להם את האגו
או עוזר להם לחזק את האגו הנחלש :)
ואתן בדיוק יודעות לאיזו אגו אני מתכוונת
אז מי אנחנו שנפריע לו? שיהבהב שיהבהב
הב הב הב הב
חג שמייח לכולם
הדגל הזה
דווקא נישא או שמא אומר עומד ב(ג)און !
.
חג שמייח לכולן נו טוב גם לכולם
גאון אתה, גאון. איך לא חשבתי על זה. הולכת לרכוש אקדח במכולת הקרובה לביתי. בעצם היה לי פעם איזה מתנחל בא-בימים שהיה לו. אולי אבקש ממנו בהשאלה. בעצם הוא כבר יפחד לתת לי משו כי הוא השאיר אצלי את השעון שלו בשווי כמה תלפים ומעולם לא קיבל אותו חזרה.
ובקשר להפקת האופנה - היא מקסימה. אין עליך בתחתונים ובלי (הבנתי שהפכת לאהוב הנשים בקפה).
וגם -
באותו "את" מדובר- יש הפקה של הלבשה תחתונה שלי - שכנים...
הנה קחי טיפ -חינם (טוב , כמעט חינם , תמורת כוכבים , כמו ישראקרד רק בלי הקומקום החשמלי) -
הפתרון האולטימטיבי הוא כדור ברקה . אקס מת הוא אקס שהפסיק להבהב . לא צריך לפחד להסתובב ב-בזל, לא צריך לפגוש נשים אחרות שקוראות לו יקירי וגם אפשר להמציא עליו סיפורים נוראיים (כשזרקתי אותו הוא בכה שבועיים),לעשות לו דה-הומניזציה (שמעתי שהוא היכה את אשתו הראשונה) ולקבל המון אמפטיה מהסביבה (+מגרש ב-רמת אביב החדשה שהוא הוריש לך בצוואה שהזדרזת לזייף)
***
עוד שוביניסט דגול, ינוח על משכבו בשלום
הן, הנחושות שבבנות, לא איכפת להן מכרס והרס. פועות וגועות מול כל גבר המהלך עדיין בכוחות עצמו וטרם מרטיב את מכנסיו. וגם אני היו לי תקופות שהייתי כה נואשת, עד שחמדתי את ההומלסים הנאים-יותר מבין ההומלסים שהיו זרוקים לפתח ביתי הנטוע בציר מרכזי של עירנו, ותהיתי מדוע ייגרע חלקי, שאת בקבוק הוודקה אוהבים המה יותר מאשר את צדודיתי המצודדת.
צאי ולמדי שגבר הוא מצרך יקר המציאות בימינו, שעל כן ראוי לכתוב לו שירים מנוקדים, לפארו ולהללו, לקשור לו כתרי 'ריגשת' לרוב, ואף 'צמררת', כפי שהערת בשום שכל. ואנחנו הרי מדברים על אותה ברייה שגם אם תכתבי לו פתק למכולת בן שבעה פריטים, חזקה עליה שתביא במקרה הטוב רק ארבעה מהם באמתלא כלשהי, לא כל שכן תהגה פתק כזה בעצמה וביוזמתה.
ויכולתי להגג כאן עוד על גברים אבל אני מתביישת מהקומץ הטוב שהיו לי. למרות שבעלי לשעבר בפירוש נתן לי את ברכת הדרך וציווה עליי לגומזם גומז כיוון שהם בלתי נסבלים לדעתו בעת האחרונה בהתנהגותם עם נשים והוא אף התרה בילדינו שיתלהם על עץ גבוה באם יוציאו המילה כ----ת מפיהם או כיוצא באלה חידושי לשון או בכלל יתנהגו כלפי בנות בכל דרך שעלולה להיחשב לא אבירית.
יקירתי, לפעמים יקירתי זה באמת יקירתי.
(הומאז' לאדם ברוך)
תודה! אני אחגוג בכיף. אחגוג את היהירות הבלתי נסבלת של המדינה הזאתי, שלא משנה כמה ילך ויידרדר בה המצב, היא תמיד למצא את הבוכטות לשפוך על החגיגות ועל הפירוטכניקה במקום ב'מת להקדיש קצת לנזקקים, זתומרת ל-30 השרים המסכנים שאין להם מה לאכול.
אז אני באופן אישי הולכת לחגוג היום במיטה ולא לבד, עם עקבים גבוהים, הסרט שאני כמעט הכי אוהבת של אלמודובר (הראשון הוא פרח הסוד שלי), את עצמאותי מהדיפרסיה. ובבניין ציון ננוחם.
אובססיה אהובתי....
ואלה שהיו עוברות (לא אני) ליד הבית לראות אם יש אור בחלון? ובחלון של המשרד? אללה יסתור
אני מטורפת צנועה יחסית.
אני בטוחה שיותר עקבו אחריי מאשר אני עקבתי
יאכס, איזה תאור מזעזע, מזל שאני פטורה לפחות מחלק מהצרות. טוב, זה אולי כי מראש בחרתי בני זוג, לימים אבות,
לגמרי חנונים. :))
חכם אחד - כי כבר עברו עשר שנים!
חוצמזה: תפקידכם לפרנס, תפקידנו להיות מתוסכלות. אנחנו כבר נמצא ממה.
בעלי לשעבר, אב ילדיי, מצא את בת זוגו הנוכחית ארבעה חודשים אחרי גירושינו לפני ארבע שנים. היא נהדרת, מקסימה וחכמה (באמת) ואני מפרגנת לה מאוד. קודם כל נפרדנו בלי ריב ונשארנו חברים טובים ואין בלבי עליו. שנית, הוא בחר אשה מוצלחת מאוד המשמשת גם מעין אם חורגת לילדיי כשהם שם. ואז אני לא בסרטים שהיא איזו פרחה מהגיהנום. זה משהו אחר. אבל אני ואחרות דיברו על אקסים שהקשר נגמר בצורה לא יפה, ומתחת לאף שלך לא מתחילה מערכת יחסים יציבה אחת עם אשה סולידית אחת - אלא פלירטוטים עם כל הפרחות האפשריות בחנחוניהן הבלתי נסבלים. זה מקרה אחר לגמרי. את היית רוצה לראות את גרושך מביא (לפי התכתבויותיו בקפה) כל יום לישון אצלו, למשל, אשה אחרת? איזו השפעה היתה לכך על בתך - לאביה הפרפר היוקרתי, שגילה לאחר גירושיו את החופש הנפלא ואת שוק הבשר והחל לצאת עם בחורות בגיל שיכלו להיות בנותיו או נכדותיו או ווטאבר? ואני לא מדברת מהבחינה המוסרית אלא מהבחינה החיידקית אפילו!
לי זכורים הימים שהיינו מתקשרות לאקס ומנתקות. כאילו אם הוא לא בבית, סימן שהוא חוגג, ואם הוא עונה - לא יכולה להיות באותו רגע ממש מישהי ש...לו.
דימיוננו לוקח אותנו למחוזות מוזרים, עם ובלי הבהובים, כשמדובר באקס הנחשק.
אושר ונחת זה נפלא, אבל חרא של כתיבה תצא מזה...
בעצם כשאת כותבת על זה, גם אני הבחנתי בכמה מלכות וירטואליה כאלה.
צודקת, הזמן הוא קריטי. וגם, אם הוא אבא של הבת שלך, ככל שיתאהב יותר מהר, או לפחות איזו בת זוג שתעסיק אותו, כך
יהיה פחות לחץ, כאב והתפרצויות לקיומו של בן זוג שלך.
אקסים בעבר אבל אבות בהווה, יכולים להיות מאוד לחוצים שהבת שלהם מתחילה להעריץ ולצטט את בן הזוג שלך.
זה לא רק בפוסט הזה. בכלל בבלוג שלי עונות לי בעיקר נשים. זה בלוג פמיניסטי וגברים לא תמיד מוצאים כאן את עצמם, מה גם שמהחנפנים הסדרתיים, כמו שהסברתי למעלה, פשוט נפטרתי. אני מאוד אוהבת נשים. נשים תמיד הבינו אותי ואהבו אותי, וכיף לי לנהל איתן דיאלוג. הגברים תמיד חושבים שאני איתם במלחמה, למרות שתמיד היו לי גברים טובים שפינקו אותי ונשאו אותי על כפיים. בשנים האחרונות איש אינו נושא אותי על כפיים ואני קצת בהלם מזה. היחסים בעולם הדייטים שאני רואה סביבי החלו לשאת אופי של מאבק כוחות ולא של שיתוף פעולה ואני מתקשה לשחק את המשחק. לכן התחלתי פשוט לכתוב נגד הכללים ולשבור את הכלים. בינתיים התחלתי לכתוב בעיתון. נראה.
כן. לא הייתי אומרת רשעות, אלא ציניות והרבה בוז לקהי–הרגש שלא מצליחים להבין את מעמקי הנפש של האנשים שהם מתעסקים איתם - אוחזים בסחלב עדין כאילו הוא שק של תפוחי אדמה ומטיחים ורומסים ודורכים. ונכון שכל החוויות הרעות וכל הכאבים לא הלכו לאיבוד, אלא היוו ומהווים מצע ליצירה, ואפילו הומוריסטית, וזה כמובן הרווח הנקי שלי.
יש לי מישהו עכשיו, ולא קל לי איתו, כי הוא מאוד מאוד שתלטן. וכל דבר פוגע שהוא אומר או עושה אני מיד תוקעת בו מבט שובב כי אני יודעת יפה שהדבר ייכתב - באבוה ייכתב. ואני שמחה שיש לי האפיק הזה. אחרת באמת הייתי משתגעת.
סיפור מאוד מוכר, הסיפור שלך. כל אחת כאבה בווריאציה אחרת. גמני מכירה את הסכין.
הם לא הכירו והם לא יכירו כי רמת האטימות שלהם אחרת לגמרי
יש לי מן תחושה שהתפרצתי למסיבת נשים
ועכשיו אני עומד כמו דביל ולא יודע איך לצאת מזה
אז מיה ככה...
אנחנו מתפלשים באותה ביצה
למרות שיש כאן קליקות וחברים משותפים
ויש חברים של חברים
וכדי להפיץ שמועה כאן באתר צריך לספר לחבר סוד ולהשביע אותו לא לספר
אז לפעמים אנו חשופים ורגישים ונעלבים ומעליבים
וצריך לקחת את זה בקלילות
אגב האקסית שלי
היא אקס פי
ואני ויסטה
ואומר לה
אלטה לה ויסטה
(אני עוד אחזור לקרוא את התגובות כאן)
עכשיו תקחי את הדגל וצאי למעגלי החוגגים
חג שמח
השאלה היא הזמן שעבר מאז הפרידה וכמה זה היה עוד טרי
זה יפה מצדך לכתוב לי שאני יכולה לכתוב על זוטות ובכל מקרה תקרא.
לגבי הקנאה - זו לא ממש קנאה. יותר כמו כאבי פנטום. העניין הוא שהשכחה היא רופא נהדר, וכאן אין שיכחה.
הבעיה היא כשאתה מספיק טיפש כדי לתת לזה להתרחש באמת...
הכי קטעים זה באמת שאת רואה את הטמבליות הכי גדולות שולחות אליו טלפיים. מה לעשות. זה העולם. אני אתרכז בחלקה הקטנה שלי. הבנים שלי למשל, שמחוזרים בטירוף, בחיים ולא בווירטואליה, כבר הודיעו לי שאין מצב שהם ייצאו עם סתומות. וזה הכי חשוב, לא?
תודה רבה (אולי פרח כרובית)! איתי, האמת, יצר פיתום קשר הבחור הראשון שהייתי איתו מאז גירושיי. הוא גילה את בלוגי והיו קטעים.
הנשים אשמות. הן פאתטיות ומפגרות ברמות קשות. בא לי לפוצץ להן את הצורה ולהגיד לכל המתחנפות המגעילות האלה: אתן יורות לעצמכן ולנו ברגל והמצב הזה כבר בלתי הפיך. כל יצור עם כרומוזום Y חושב שהוא מתת אלוה לאנושות בכלל ולמין הנשי בפרט. לא משנה מה יעשה או איך יתנהג - הוא מסודר. מוקף בעדת מעריצות מתבטלות ופועות הללויה. די, מבאס אותי לדבר על זה. האדם הספציפי באמת לא מעניין אותי. זו פשוט תופעה מחרידה.
תודה
חסימה היא לא התרופה לכל - כפי שאפילו אני, החוסמת הסדרתית, נוכחתי, לצערי.
הפאסון די עבר מהעולם, כך התרשמתי. אפילו אלה שמזייפים פאסון שוכחים ממנו אחרי שנייה ונותנים לך להוריד את הזבל.
והרי יש יכולת לשמור על הכל מאחורי הקלעים במייל, ולעומת זאת להחצין הכל - בתגובות. אז למה אקסים לא עושהם זה עם זה חסד ומפנימים? למה לצעוק, למה? למה לנפנף בראש חוצות? למה לרייר על כל פקצה ולמה להרטיב מכל פקץ? (בכללי אני מדברת, לא על המקרה שלי) למה הרשעות הנוראית הזאת? ואם אין רשעות - מאיפה באה האטימות הזוועתית?
נכון שזה קטעים? מילא אצלי שאני מסודרת. אבל למה הבלגניסטים לא מאבדים את הכפייתיות שלהם?
לי זה עלה יותר.
איפה רוני באמת?
אני שם לב שכמעט כל התגובות כאן, חוץ משלוש, הן של נשים. זה מעין שיח פנים-נשי. אולי לגברים אין יכולת להבין אלפי שנים של קיפוח ודיכוי נשי. לא יודע.
מה שאני כן יודע הוא, שאם אכתוב על חברה שהיתה לי לפני איזה עשר שנים, לפני שהכרתי את אשתי, ועל הפרידה שלנו, בחיים לא אוכל לכתוב מנקודה כזו, שכולן (וגם רנסום) האירו כאן: כאילו היא בנקודה שבין לבין, היא כאן והיא לא כאן. אולי אוכל, אבל לא תתלווה לזה הארומה הנשית, שמבטאת תסכול בעוצמה כזו ובייחודיות כזו.
I rest your case. או משהו כזה. נדמה לי.
זאת המילה שגם אני חיפשתי כשדיברנו על ביטויים קאפיים כאלה (מתגובות בקפה דה מארקר).
בררר, למחוק מהמילון!
לגבי התוכן -אני בהחלט בעד להביט לעתיד ולא לנבור בעבר ,באופן כללי.
אני לא חושבת שמצבי דיכאון או בכלל מצבים קשים הם בהכרח המהות.
גם מצב של אושר או נחת יכול להיות מהות.
וניתן לשאוף אליהם וליצור מתוכם אם הם קורים.
באמת!
אני הכרתי מספר נשים שכאן גברים מתחילים איתן כאילו הן מנימום גאונות הדור או מלכות היופי אבל במציאות הן אינן פותחות את הפה, משעמות ו(סליחה) מכוערות. התמונה שלהן כאן מציאותית אבל ממש ממש מחמיאה להן- והן מתפלאות מדוע כל פעם שפוגשים אותן אנשים אומרים שהן ממש לא דומות לתמונה שלהם.
העולם הוירטואלי מענק להן ביטחון עצמי שאין להן במציאות וזה גם מאשר להן "להתחיל" עם גברים להיות יותר בוטות.
אני מסתייגת מהדו פרצופיות השינוי הטוטאלי בין שני העולמות, אבל זה לא מעצבן אותי. ברור לי שכאן יש מימוש של פנטזיה.
מעניין
בד'כ פוסטים נשיים יהנו בעיקר מתגובות גבריות
וכאן בעיקר נשים
(-:
כנראה שנגעת אצל הגברברים בנקודה כואבת
חחחחח
אולי כולנו קרציות שכאלה?
ופעם, כשנורא התלהבו מטקסט שכתבתי בדם, ממש בדם, הבנתי שזה עסקה לא רעה הכאבים האלה כשהם מניעים יצירה
זה תופס גם לגביך, לא? במיוחד שאת מצליחה להשחיז ולדקור ברשעות כה נפלאה
כן, מסתבר, אצלי דווקא הפוך, נכנסתי לפה אחרי פרידה כואבת סתם בגלל המלצה של חברה על איזה בלוגר, טוב נכתוב - אינספייר, כשנכנסתי גיליתי בת דודה שלי בקהילת ספרים, נרשמתי כדי לשלוח לה אהלן, המאניאקית עד היום לא ענתה לי, אבל בזה נטפל בחתונה הבאה
בקיצור, מילאתי פרטים, העליתי תכנים ולאחר כמה ימים גיליתי שהאקס שלי שעוד דימם לי בלב מגיב בהתלהבות לכל מיני בנות צעירות להפליא ויפות עד כאב באופן שלא השאיר ספק לגבי טיב הקשר, הסכין שמעולם לא יצא לי מהלב עשה כמה סיבובים תוך חידוד שיניים, נכנסתי לבלוג שלו שהפעיל מאות מעריצות מתחנפות ומתלבבות, טוב, אודה על האמת.. הוא באמת מצחיק ויפה ומוכשר ואינטליגנט לאללה, וחצי סלב לשעבר, וצעיר, ורק לא שומר על חברויות עם אקסיות שזה עבורי חסרון גדול שהיה עלי לקחת בחשבון בהתחלה כי אני חברה של כל האקסים שלי שלא נקברו, מה שמחזיר אותנו ליום הזכרון, אבל השנה קצת קשה לי עם המת שלי ועשינו הסכם שבי"ח עם אמא דוחה את האבל לכמה ימים, אז סיירתי בבלוג של האקס שמיחזר חומרים בהיסטריה בלי להפיק שום דבר חדש והצלחתי לשמור על כל הידיים ולא להגיב.. אמממה הוא ראה שביקרתי, ביקר אצלי, ראיתי גמני וכתבתי לו כמה עצוב האף מילה הזה, ישר התנפח שאני מאשימה, ואני כולה התעצבתי על עצמי.. הרי הייתי הראשונה שלא השאירה מילה.. נזכרתי כמה רע לתפארת היה אבל הסכין המשיך להסתובב כמו הייתי שווארמה, מאז לא מבקרת אותו, ובכלל שומרת חברים וירטואלים פה ובדידות זוהרת בשאר המקומות, חוץ מהתקפות תקופתיות ומיותרות של הזויים פה אני נהנית משקט נפלא
ולמען הסר ספק אני נהנית מהכתיבה שלך מאד, קראתי ב'את' כל מילה, גם בזה, גם בקודם
אני כנראה הגעתי מז'אנר אחר, לא רק שהכנסתי אותו לקפה, הלכתי אליו הביתה, בחרתי תמונות, כיכבתי אותו בשבועות הראשונים בטירוף, שיתפוס תאוצה ופירגנתי ופירגנתי. עכשיו, מה זה אומר, כשאין קנאה לאקס? לא יודעת, צריכה לחשוב על זה.
תחשבי על הקפה, מעין מתווך רגשי (שלא היה פעם בנמצא) בין מה שלעולם היה נסתר וגורם קנאה בכל הקשור לאקס, לבין הידוע המוחצן והנראה שמחירו הרגשי לפחות, נתון וידוע ואינו מועצם מפחדים או מתקוות.
ותשאלי את עצמך, מה עדיף.
חוץ מזה מה אכפת לנו אנחנו, נוברי המלים הבועטות. מצדי, תכתבי על צעדת הויברטורים ה- 3 בגלבוע המזרחי, וגם אקרא בשקיקה.
(נראה לי שאבחר לי ספר יוניסקס, שמחזיק "את" מעט יותר מעודכן מ- 2002. אחרת אקבץ נדבות פרומו מהבלוג שלך, פוי)
*****
אני חושב שהנטייה שלנו היא לחשוב שמדובר כאן בהתהפכות המצב. אם בעולם האמיתי היתה פרידה - וזהו זה, כאן לעולם אין באמת פרידה.
אולם, נדמה לי שזו תהיה החמצת הנקודה, והנקודה היא שלא מדובר כאן ממעבר מהעולם האמיתי לעולם הוירטואלי, אלא שאין באמת עולם וירטואלי, וכאן אנו לכודים בין רגעים, בין עולמות.
זאת אומרת שכל העניין הוא, שמדובר במשו שהוא בין לבין, מצד אחד - גם וגם, ומצד שני - לא זה ולא זה.
זה כאילו משאיר את הכל האפשרויות פתוחות, תוך ידיעה שהסיכוי שהם יתרחשו כמעט אפסי, גם משום שהם התרחשו כבר...
יכול להיות שכל זה גורם להרבה ציניות, גם בגלל השחיקה הגדולה שיוצר הקשר האינסופי הזה, המלכודת בין הרגעים, בין האפשרויות.
זה יוצר אולי ספרה של המתנה, שבה את/ה מחכה למשו שיקרה, שיצילו אותך...
מן נפילה שכזו, שבו לא יודעים אם הגענו לקרקעית או שמא אנחנו עדיין נופלים...
גמני כתבתי על זה פעם, שכל פעם שהוא מהבהב אני משתגעת עם מי הוא מדבר ומי מתעסקת איתו ו ... המחשבות רצות ולא מרפות.
ובעניין ה-יקירי/יקירתי. אני אחת מאלה שמשתמשות במילה הזו, ומתכוונת אליה. יש לי המון חברים וירטואלים פה בקפה, והם באמת יקרים לי. עם הרבה מהחברים אני גם מתכתבת פה ושם במייל, ושולחת מיליון נשיקות בפרהסיה ... מי שלא מכיר אותי, יכול לחשוב שזה זול, אבל מי שמכיר אותי יודע שזה מהלב ומאוד אמיתי. וגם מאוד וירטואלי.
אז להפסיק עם זה ולכתוב בצורה קרה? זו לא אני.
וגם בתגובה הנוכחית רציתי לפנות אלייך יקירתי, כי במידה מסויימת את באמת יקרה לי ... אבל קצת "פחדתי".
בעצם, מה שרציתי להגיד, שדברים שרואים מכאן לא רואים משם ... ולא כל הנוצץ זהב.
זהו עוד משהו
בסוף נשחק איקס מיקס דריקס
:)
יש אחד שלא מצאתי עד היום ברשת וזה קטע בהחלט מדהים ולא הגיוני.
נדמה לי שהוא עדיין חי אבל אם הוא אינו כאן ואינו שם או בשום מקום, אולי הוא סתם הפך לעציץ, חננה משעממת?
לי את דווקא נראית חתיכת פרח עסיסי ויפה
שלא תכעסי מיא
אבל הנשים אשמות רצות כאן ברשת אחרי כל גברבר
וחוץ מזה אפשר לקבל את הניק שלו מי יודע אם זה לא מאלו שאני מגיבה להם
בענייני שירה ופרוזה וצילום?
:)
וואללה אקס מהבהב מבלי שאפשר לשים עליו איקס
אקס איקס
חחחח מדליק
.
שטוטית
טוב שלי אין בעיות שכאלה עם אקסים מהבהבים:)
יש לי רק דבר אחד להגיד:
כ ו כ ב (ת)
לא מבין מה קשה כ"כ לחסום - אין פשוט מזה ברשת.
defriend him my dear
my dear = יקירי ?? או שמא הבין תרבותיות משנה את הפרשנות...
כי זה לא באמת מרגיש אותו דבר.
למה האחרונה? אני גם עומדת על כךשאחוזר, בכל תוקף.
ולא עוד, אלא שאחוזר עם פאסון וסטייל.
הרבה פאסון.
אני חושבת שזה פוסט כל כך אמיתי..מהחיים הבלתי נסבלים שהמדיום הזה הכניס לחיים שלנו.
הוא הביא אופציות, חשיפה,ועוד הרבה, אבל אחד הדברים הכי קשים לאנשים שנפרדים זה לראות אותם אונליין.
אני חושבת שזה נגד הטבע האנושי, וזה צד לא מטופל, ושמאוד קשה להתגבר. גם אם אני חזקה בעולם, הידיעה, התמונה, האנשים סביב, הידיעה שתוך חמש דקות יש לו דיאלוג עם מישהי שמפיגה את הריק הזה של אחרי...זה קשה.
בתקופות כאלו עדיף לא להיות, להתחבר לחברים קרובים, לכל מה שלא יהבהב ויאמר.."היי אני פה ויקירותיי חולות עליי..שימי לב"
זו עוד אחת מתופעות של הקלות הבלתי נסבלת של הקיום.
ואני לא צינית.
רק רגע, את צוחקת, נכון?
מעניין, למרות שאני פזורת דעת, הכפייתיות שלי מאוד ממוקדת
אכן יש הרבה דברים מסוכנים באינטרנט לנשים ולילדים.
יש גם הרבה נשים נשואות המחפשות באינטרנט אקשן.
החשיפה והשקיפות. תמיד יש מי שינצל זאת.
רות כפרת עוונות - את יודעת מה קרה לי כשחסמתי? הבערתי את חמתם של מטורללי כל העולם התאחדו!
אבל לשחרר באמת שחררתי. מזמן. פשוט זה נראה לי נושא מתאים לעיתון, כי באמת הוא עורר הזדהות של נשים רבות - סיפרו לי שם שכולן במערכת התנפלו על הכתבה לקןראה עוד בטרם ירדה הדפוסה ורוו ממנה נחת. הפוסט עצבצב אך הכתבה מצחיקה ביותר, ובה מפורטות עלילות האקס ועלילותיי אחרי הפרידה, כולל הקרבות שניהלנו. הסוף טוב ומאוד מפויס. אני פשוט רוצה שאנשים יקנו את, אז אני לא מגלה.
שתיהן נפלאות.
כלומר שלושתן:
תמרה
מיא
והפיטמה
צטט מיא "שו האדה יקירי? מה זה הטמטום הזה לבנאדם זר? אין גבול לחנפנות ולהתלקקות?
ואם אין גבול - אי אפשר במייל האישי?
חייבים בתגובות לפוסטים ולתמונות כדי שכולם יראו וייראו?
לעולם לא אבין זאת. ועוד מנשים לגברים. האם רק אני נשארתי הדינוזאורית"
מיא
את מי שאני לא רוצה לראות אני חוסמת
לכל אחד מאיתנו יש זכות לחיים מלאים
גם אם אנחנו באופן אישי לא רוצים בהם כחלק מהחיים המלאים שלנו.
לפעמים גם לי מתפלק יקירי את הולכת להתפלץ- אני יודעת, כי לפעמים אני
מוצאת לנכון להדביק את האייקון של הנשיקות
אז מה זה אומר עלי ?
שאני לקקנית? אני מתחנפת ? שיש לי נימוסיים אנגליים ובעצם לא יודעים מה אני חושבת באמת ?
כל הרשום מעלה יהיה הכללות
והכללות מטבען מחמיצות את הפרט
מיא שחררי לכי אל שחר חדש
ואני אגיד לפני כולם ומ'כפת לי מה את חושבת- אני אוהבת'ותך
למה ?
זה כבר לפוסט אחר
קסומה שאת, ריגשת!
אבל כוכבים אני נותנת לכל מי שמבקש ממני -
יש לי אפילו מישהו שאני נותנת לו כוכב כל יום קבוע כי הוא ביקש. באמא'שלי
הכי כיף לאנשים שהם כל כך מפוזרים, עד שהם שוכחים איפה שמו את הכפייתיות שלהם
ופטמות.
כן, הרבה יותר טוב
כנראה שזה מספיק כואב.
כשאתה קורא לי יקירתי זה בגלל שאני יקרה לך וגם אתה יקר לי כי דיברנו ויש בינינו יחסים של חברות ומותר לך. אתה אחד האנשים היותר אמיתיים בפאקינג קפה-צביעות הזה ויותר יקרים ללבי. ואתה אחד האנשים היחידים שמבינים אותי ואני אותך ועברנו בערך אותם דברים ואתה נפגע לא פחות ממני ההבדל בינינו שאתה סובלני הרבה יותר ממני.
את קולטת שכאילו את יודעת מתי הבנאדם חזר מהעבודה, הלך לישון, קם בבוקר? עד לאיזו דרגה של אינטימיות את מגיעה איתו? זה מזעזע.
ובאמת, הממת אותי בהתרגשותך. חשבתי שרק טרגדיות איומות מרגשות אותך. אבל כן. ראיתי גם בתחום הזה טרגדיות. גרועות משלי. אנשים שהתחרפנו יותר ממני. כן, כן. זה בדרך כלל קורה בזוגות של צד אחד רגיש והאחר אטום כקיר איטונג משובח.
מיא,
גמני לא סובלת את הצביעות וגרוע מכך, מצאתי את עצמי נופלת לתוך הפח הזה מספר פעמים.
(דווקא הילדים העירו לי: "איך את יכולה לתת כוכב לכאלה שטויות?" אמרו לי פעמיים או שלוש.)
מאידך, המסך הזה מאפשר סוג של תעוזה, סוג של בטחון, לאלה שלוקים בחוסר בטחון. לפעמים ולא מעט, זה בא מטוב ועושה טוב.
(אבל הכי מביך - כשאומרים לי שאוהבים אותי. מה, הם מכירים אותי בכלל???)
ורזה. שכחת רזה
אין שכחתי את צימררת. שכחתי גם בכתבה באת. טוב, אכניס לכתבות הבאות.
מכל עבר....
לא, זה באמת לא אחד. זה עידן כזה. עידן הסובלים. עידן המסטיק.
כן, לגמרי
וכל הנשמות הטובות שמביאות את הרומן לידיעתך...
אקס-נשוס
אקס-ליבריס (רק ברמת החותמת)
בקיצור עינוי סיני למהדרין.
גם אם ההגיון מנסה להתנגד, הדחף לעקוב אחרי ההתבזות הוא עצום.
למה, באמת?
איך העולם הווירטואלי הפך לעולם הצביעות? אותי באופן אישי (גם) זה מעצבן מאוד.
רק על התמונה של תמרה האלוהית אפשר לעשות דוקטורט תגובתי. אחח...אחח...איזה תמונה מעמידה. איזה תחרה מעודנת, זנותית,אירופאית, בשביס זינגרית. איזה אף פולני. איזה עיניים שואתיות.
איזה בת זונה של כתיבה יש לך. (יותר טוף ככה?)
מענין שביומים האחרונים זה הקטע השלישי שאני קוראת בנושא
טל הבר ב'מעריב', עוד מישהי לא זוכרת מי ב'את' החדש נדמה לי והנה.. את פה, מה קרה? רפלקסית אקסים מהבהבת בו-זמנית כזו?
להחמיא לך אישית על הכתבה זו בפרט ועל האומץ והכנות בכלל .זו לא התחנפנות במיוחד שלא מבקשים מאחורי זה תמורה ,לא בצורה ישירה וגם לא בעקיפה .אבל את וותיקה בקפה ,ויודעת יותר טוב ממני מה היא שפת הקפה. אם נשמע לך מהתגובות שלי שלא מתקמצן במחמאות,ריח התחנפנות ,תגידי לי !
ואת בטח יודעת שטעיתי כמוך בהזמנת האיקסית שלי לקפה.וראיתי המחמאות שקבלה על תמונותיה בעיקר .וממש לא הפריע לי שהיא מקבלת מחמאות ,כי רק מי שהכיר אותה מקרוב כמוני ,יודע על הסכנה שבכך .הפריע לי יותר ההבהוב שלה בקפה.וחשבתי אפילו לעזוב הקפה בגללה .אבל תודה לאל היא אט אט נעלמה ומחקתי אותה מרשימת החברים שלי .ולא מעניין אותי מה עושה בקפה או בחיים.
ובאמת תודה לקפה בכלל. ולחברים שלי כולל אותך. שעזרו לי לדעת שהיא היוצאת מכלל הבנות ,ולא אני .תמיד פקפקתי בדרך שלי .
בחיים שמתי איקס חודשי ותמיד חזרתי למחוק אותו .אבל שהגיעה לפה שמתי איקס גדול ועוד לא נמחק ,ולא אמחק .
ותקראי לזה מה שאת רוצה .אבל תודה על נושא הכתבה המאוד מעניין וחשוב .
כתבת על הדבר שהכי מעסיק אותי. אתרים כמו הקפה מתנהלים כך שקשרים בין אישיים, גם כאלו שנגמרו וגם כאלו שעדיין בחיים, מקבלים היבטים חדשים. נוצרת מעמסה רגשית לא פשוטה. האפשרות לדעת מה אדם אחר עושה ברגע זה ממש (מחובר?) עם מי הוא מתקשר ואיך. ובעיקר העמימות האדירה שנלווית לכל זה. כבר כמה זמן שאני ממש צדה פוסטים שעוסקים בזה. זה מעסיק אותי מאוד, הייתי כותבת על זה דוקטורט.
הפוסט שלך ריגש אותי מאוד (הנה משהו שאף פעם לא כתבתי כאן).
don't get mad, get even
קסם שאת, ריגשת, יקירתי, מהממת אחת, יפה אצלך, את כותבת נפלא, מצלמת שחבל"ז, מדהימה, עצומה, אדירה, נשגבת וכבירה!
מאיוש היקרה.
הרבה פעמים אנחנו עושים, או לא עושים, דברים מתוך טוב-לב ונדיבות שבאופי ולאחר מכן מסתבר לנו, שירינו לעצמנו ברגל, שהתנהגנו בניגוד לאינטרסים שלנו. אבל מי יכול לצפות את העתיד להתרחש במדויק? ואם זה באופיינו ולא נתנהג בהתאם הרי שנסבול בגלל המצפון שלנו ורגשי אשם. בסך הכל, זה קטע של לימוד בחיים ורחוק מאוד מלהיות מטופש. ואגב. אולי למקרא הבלוגים שלך כאן, המהבהב חסר הבהוב לחלוטין (פרט לקטע של הב, הב, הב..)..
סליחה שאני כותבת זאת אבל את בחורה מתוקה עם הרבה נדיבות שבאופי ועל כך אוכל להעיד אישית וגם הפרגונים שלך כאן לאחרים ולאחרות.
את הטמטום האמיתי אני רואה בתגובות לבלוגים שהם, איך לאמר בנוסח חצי הכוס המלאה, יש בהם קצת אינטליגנציה וקצת עניין - דגש על קצת - שבאות בנוסח הזה: מצמרר, צימררת אותי, חזק, מרגש, אין מילים. העדר פועה ואין רועה פרט לעין רואה.
טוב, אלך לי לדרכי, בהצלחה בקיטורייך
ואולי צריך לדעת לשים הכל מאחור ולהמשיך הלאה?
פחות להיות עסוקים במה שעובר עליו, שיהבהב, אז מה?
זה בסדר אם לא אענה לכל אחת ואחד בנפרד, נכון?
ובכן אני חושבת שמי שכותבים בשביל היקירי/יקירתי מקבלים את זה. אני נפנפתי ממגיביי מוקדם מאוד את המתחנפים הסדרתיים באמצעות תגובות קרות עד התעלמות, ובאמת הם לא פה. התוצאה היא רוב משמעותי למגיבות הנשים, וטוב לי ככה. שו האדה יקירי? מה זה הטמטום הזה לבנאדם זר? אין גבול לחנפנות ולהתלקקות? ואם אין גבול - אי אפשר במייל האישי? חייבים בתגובות לפוסטים ולתמונות כדי שכולם יראו וייראו? לעולם לא אבין זאת. ועוד מנשים לגברים. האם רק אני נשארתי הדינוזאורית המאובנת הבודדה שסבורה עדיין שגברים הם האמורים לחזר אחר נשים ולא ההיפך וחוזרת על כך שוב ושוב כתקליט ישן, חורק ומעאפן? לא בכדי פנו אליי מהתוכנית 'הנרגנות' ביס, אחרי שקראו גם שם את בלוגי המאמם. רק מה, החליטו שהם רוצים רק סלביות, אז אני עוד לא בטלוויזיה. חבל, כי בקיטורים אני מס' 1 בארץ.
ולמה את ממשיכה להתפלש בזה? בטוח שגם אליך מתחנפים, ומריירים על התמונות, ומגיבים, וקוראים לך "יקירתי", יקירתי.
אוי מיא, כן, כן .
את חשה בהזדהות ?
על אף שחלק לא קטן מהמשפחה שלי מהבהבים לי כאן מול הפרצוף, למזלינו לכל אחד חיים משלו. לגבי שאר חלקי החיים, בעיקר אם שורה בהם אהבה ורגשות נילווים, לעניות דעתי זה לא כשר, ממש כבשר עגל לחלב אימו בשביל חובשי כיפות ושביסים. על כן מן הראוי שלא מערבבין...
אז תני סימן, או לפחות קריאת כיוון שנדע לא להבהב לו בחזרה
(כמובן שמבחינתי האישית זה לא רלוונטי).
"אנשים שלא מרפים. לא מניחים. אקסים שממשיכים לבעת זה את זה. לעקוב."
.... נשמע לי מוכר
ראשונה!!!1111111
זו אני כמובן. בגלל שהתעוררתי בחמש וחצי וירדתי למכולת וקניתי "את" וקראתי כבר אז את הכתבה. מעולה.
כמובן שיכולה להזדהות עם כל מילה שכתבת שם. בהומור, אך בכאב (גם אני - גם את)
העינוי הוירטואלי הזה שבמסגרתו אקס לא מתפייד מחייך אלא ממשיך להבהב לו בתמונה
וכמובן ניתוח הטקסטים של היחסים המתפתחים ברשת
שרק עין חדה ומיומנת ברשת יכולה להבחין במסגרתו בין פלירטוט שנשאר במלים ובין רומן מתפתח.
הנחמה היחידה שיש הוא שסביר להניח שכאמור זה הדדי, וגם הוא גולש בבלוג שלך להציץ ולפענח את התגובות ולמצוא
סאב טקסטים הולמים שם. מפה לשם זה קצת מזכיר את הפרסומת לשימוש בקונדום "החבר של החברה של החבר של החברה
וכן הלאה והלאה". כולנו קיבוץ אחד גדול.
מצד שני נקודה למחשבה: אקס מיתולוגי עוצמתו דווקא בהיעלמותו, ככל שהשנים נוקפות דמותו הופכת משובחת ומיתולוגית אף יותר
דבר כזה לא יכול לקרות לאקס המרפרש ברשת סביב היממה ולא מתפוגג מחיינו.
נו, מה יהיה עכשיו?
בכל מקום יש זכרונות
בכל מקום יש מלאכים ואנשים רעים
ברשת נשים מרשות לעצמן להיות יותר פרובקטיביות ומחמיאות מאשר בחיים האמיתיים
כמה פעמים יצא לך לכתוב למשהו על תמונה בינונית- "מדהימה", "כישרון"
זה לא אומר שבחיים האמיתיים הייתי רוצה שיצלם אותי (חלק מאוד כשרוניים ושם יש סייג)
ישנן נשים כאן שגם בשל תמונה (פרופיל) יפה מקבלות מאות תגובות וכוכבים, הערות מדהימות. האם הן מאושרות יותר בחיים?
האם זה אומר שהן לא כואבות?
אני חושבת שיש הבדל ענק בין העולם הוירטואלי למציאותי. זה לא אומר כלום!
ולגבי הנשמות הטהורות- אני אישית חוסמת אותם (וגם יצא לי למחוק עד היום שתי תגובות שהיו רעות)
חייכי, אישה יפה (ראיתי תמונות) מצחיקה עם פה (מקלדת) גדול
המון בהצלחה במסע שלך!