כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    0

    לחם עבודה: מחשבים בידיעות

    89 תגובות   יום שישי , 3/8/07, 16:01
     

    במערכת המסרים הפנימית של ידיעות הועבר אתמול מסר לקוני ממנו עלה שכתב המחשבים הוותיק של העיתון, דודי גולדמן, יכתוב מעתה על מדע בלבד, ואילו רועי שלומי ויובל דרור יכתבו על טכנולוגיה ואינטרנט.


    תחקיר מעמיק של V Underground העלה ששלומי יכתוב בעיקר על השוטף, כלומר ידיעות שוטפות לחדשות, כלכלה וכן הלאה, ואילו דרור יופקד על כתיבת טורים, פרשנויות, ניתוחים וכיו"ב.

    שב"ש וברכות.

     

    עדקון (עדכון ותיקון), שבת, 14:24 -
    בניגוד לכתוב לעיל, לא תהיה חלוקה בין שוטף לפרשנות בין שלומי ודרור, ושניהם יכסו את התחומים מכל הצדדים, ישטפו ויפרשנו וינתחו.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (88)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/12/10 13:37:

      לא משנה מי כותב, רק שיהיה בעל ידע מעמיק במחשבים ניידים, מחשבים נייחים, רשת האינטרנט וכל שאר מה שחשוב בתחום הזה. נראה לי שיובל דרור זה הבחור שמופיע מדי פעם בטלוויזיה - הוא בטוח יודע על מה הוא מדבר.

        8/8/07 12:12:

       

      מקור: ביקשה, קיבלה 

       

      איך שהו הכשרון של ה"זקן הכלוא שלא באשמתו בגופה של נערת זוהר."  נוגע בדיון

      למעלה.

       

      (פרוייקט שורשים חיפוש אחר שותפות וקירות שנוצרים בתפיסה העצמית שלנו)

        8/8/07 11:24:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-04 05:43:27

       

      נועה

       

      1

      הבעיה שלי היא הבחירה המודעת והמכוונת בעיסוק האובססיבי בפרטי הנשי האישי והשטותי - והטריגר היה, במקרה זה, המדור של דנה ספקטור מאתמול. אני לא רוצה שיפטרו אותה, אני לא מעוניין להרביץ לאף אחד, אלה הקביעות שלך (משום מה).

       

      2

      זה נכון שיש יותר אנשים ששמעו על השם דנה ספקטור מאשר את השם ארנסט המינגוויי. איכשהו, זה לא מוסיף להם נקודות זכות אצלי. אבל אולי זה רק אצלי

       

      3

      אני לא חושב שצריך לכתוב על קוביזם ואקזיסטנציאליזם כל יום, אבל אני בהחלט חושב שעולם התכנים יכול להיות מלא וגדוש בהרבה יותר ממה שדנה ספקטור, ליהיא לפיד וקארין ארד מבטאות

       

       בהקשר זה אני יכולה לספר לך שכמעט בכל פעם שהציעו לי לכתוב במתכונת קבועה, דווקא לחצו מאוד לכיוון הזה של כתיבה "נשית" שבעיני לא הייתה יותר מפקאצית טיפוסית. דווקא בגלל זה וויתרתי על פלטפורמות שונות, אמנם פחות "חשובות" או נחשבות מזו של ספקטור, אבל נוכחתי לגלות שהמרדף הזה אחרי כתיבה נשית שבלונית חי ובועט בקרב עורכים רבים.

       

      את ספקטור אני דווקא מסמפטת רוב הזמן, בלי קשר לטור האחרון, שלצערי לא עניין אותי במידה המצדיקה קריאה. 

        6/8/07 13:54:

      כן,

       

      זה עצוב עד משעשע עד כמה מתקשים אנשים רבים להכיר כי "אנושי" זה גברי ונשי. החברה של העתיד אינה גברית או נשית היא פשוט חכמה ורגישה יותר. הטעות נובעת בחלקה מהתנע המהפכני של תנועות השיחרור של המאות הקודמות. לפיהן לעולם לא נהייה חופשיים רק אחרי שנגביל את ציר הרשע. וחלק מהחשיבה הפמניסטית התגלגל לזהות את הגבריות לציר הרשע.

       

      אותם המטיפים מציגים את אחת הפרשנויות הסוציו-היסטורית של התפתחות חברת האדם כתהליך מתמשך של ניצול האשה חושבים שזאת אמת היסטורית. כל ביקורת מוסברת ככניעה לכוחות הרשע - חשיבה גברית.

      כשהם/ן חושבים שזאת האמת אזי הצעדים לריסון (למעשה פגיעה) של גברים שחיים היום מתקבלים כהכרחיים מתוך מחשבה שזה ימנע תופעות שהיו בעבר. והם/ן לא יעצרו עד שיפתחו שפה חדשה בה לא תהיה הבחנה בין זכר ונקבה.

       

      לצערי הבורות והטעות הפרשנית מגיע לא פעם לחוקים שלנו והופכת מרעיון פילוסופי לעוול ממש. או כמו בדוגמה כאן נסיונות לסילוק כותבים גדולים רק משום שהם גברים.  

       

      תרבות גבוהה היא תרבות שמחוברת לגבריות ולנשיות של ההוויה האנושית. יש מקום לכולם/ן.

       

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-06 12:52:49

      Quote: נרי בר-און 2007-08-06 12:12:21

       הדרת הגבריות מתוך השיח הפמניסטי הוא אחד מהגורמים ליצירת עוול במציאות המתהווה.

      נרי בר-און היקר

      אתה צודק לחלוטין. הרי אם היית חותם בשם "נריה בר-און" והתואר היה "בוגר החוג ללימודי מגדר", דבריך היו נופלים על אזניים קשובות יותר

      כבר מזמן גיליתי שלא ה"מה" הוא שחשוב אלא ה"מי". לא מה נאמר אלא מי אמר את מה שנאמר

      את אותם דברים בדיוק ששטחתי כאן והותקפתי עליהם נמרצות אמרו אחר כך בניסוחים אחרים נשים אחרות

      היותך גבר מחשיד אותך מיד בהטייה. לא רק הדרת הגברים מהשיח הפמיניסטי עושה נזק לנשים אלא גם ההתנכרות לכל מי שאינו מסכים איתי אוטומטית ובאופן מלא (כולל נשים). מצער, אבל נשים לרוב אינן פועלות בצורה נכונה למען האינטרסים שלהן וזה מתבטא באופן ההצבעה שלהן בכנסת ובדרך שבה הן עורכות עיתוני נשים רוויי מסרים שוביניסטים

        6/8/07 12:52:

       

      Quote: נרי בר-און 2007-08-06 12:12:21

       הדרת הגבריות מתוך השיח הפמניסטי הוא אחד מהגורמים ליצירת עוול במציאות המתהווה.

       

      נרי בר-און היקר

       

      אתה צודק לחלוטין. הרי אם היית חותם בשם "נריה בר-און" והתואר היה "בוגר החוג ללימודי מגדר", דבריך היו נופלים על אזניים קשובות יותר

       

      כבר מזמן גיליתי שלא ה"מה" הוא שחשוב אלא ה"מי". לא מה נאמר אלא מי אמר את מה שנאמר

       

      את אותם דברים בדיוק ששטחתי כאן והותקפתי עליהם נמרצות אמרו אחר כך בניסוחים אחרים נשים אחרות

       

      היותך גבר מחשיד אותך מיד בהטייה. לא רק הדרת הגברים מהשיח הפמיניסטי עושה נזק לנשים אלא גם ההתנכרות לכל מי שאינו מסכים איתי אוטומטית ובאופן מלא (כולל נשים). מצער, אבל נשים לרוב אינן פועלות בצורה נכונה למען האינטרסים שלהן וזה מתבטא באופן ההצבעה שלהן בכנסת ובדרך שבה הן עורכות עיתוני נשים רוויי מסרים שוביניסטים

       

       

       

        6/8/07 12:12:

      חנה היקרה,

       

      אני בטוח שלא מבין אותך ולכן חושב שיש קושי בסיסי בדברים שאת כותבת. אני מקווה שאנשים (גברים ונשים) ירחיבו דעת מתוך הדיון ביננו. אני מאמין שגם אם דברנו מפורשים כשגויים על ידי האדם האחר (את/אני) אנחנו מעוניינים ליצור דיון מעמיק. 

       

       

      תודה על ההזמנה ללמוד לימודי ג'נדר; (תוכלי למצוא את שמי ברשימת התודות לתרגום של אנדריאה דבורקין "משגל") אולי חוסר ההסכמה ביננו מסתיר ממך שאני בקי בתחום. העובדה שאני מגיע למסקנות שונות ממך לפעמים לא אומרת שהאמת שאת מפרשת  היא השתקפות של המציאות וקצת ענווה לא תזיק לכל פרשן. זהו הכשל ה"פרשני" שאני מוצא בגישה שאני מגלה בדברים שאת כותבת - את לא מבחינה בין פירוש לאמת, וגם לא מבינה את הכח היוצר בשפה הוא הכח הפרשני ולא הכח הלוגי. (הכח הלוגי מוכיח ומברר גורמים ראשוניים, הכח הפרשני מייצר תמונות אלטרנטיביות שיכול להתקיים)

       

      הגישה הפרשנית שאת מציעה היא לא רק מיושנת אלה גם מסרסת לחלוטין את הקריאה שלך עצמך: למשל הפוסט הזה שפה בקפה שמנפח את בעיה טכנית של שימוש בזכר שגם קריאות כמו "די כבר עם השטויות האלה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" אינן משנות את הפירוש שלך. הזכר בעברית אינו גילוי של תוכנית גברית לניצול נשים - הקורא/ת יכול ועושה את הפעולה הפרשנית ומזהה את עצמו/ה בטקסט. יוזמות כאלה (כמו של מירב מיכאלי למשל) יש להן ערך פרשני יחסי מפתח אבל אינם חשיפה של יחסי כוחות המקיימים היום בין גברים ונשים. זה בריא וטוב שגם נשים יכירו בחלק הגברי של אישיותן.

       

      כולנו גברים ונשים מנסים למצוא את הפירוש יוצר המציאות שישפר את יכולת שיתוף הפעולה והעשייה שלנו. דבר הדורש גמישות בקריאה של דברי האחר/ת.

       

      אני חושב שעל אף שאני פונה אליך אישית, אני כותב כאן כי את לא לבד ופגשתי כבר נשים רבות הפועלות מתוך העמדה הפראדוקסלית שתארתי כאן. ולצערי לא פעם יוצרות פעולה רעה במציאות מתוך כוונה טובה. (למשל לטעון שכותבים גברים זכו בתהילה בגלל גבריותם ולא בגלל תוכן כתיבתם)

       

      כמובן יכול להיות שאני טועה, כמו שאת טועה בלהבין את הדברים שאני כותב. ההנחה ששנינו חיים במציאות אחת, השפה והפירוש הם אחד הערוצים המשמעותיים המחברים ביננו. הרי ששנינו מתייחסים לאותה מציאות ושואפים לתמוך בתהליך התמרה למציאות מאוזנת ובריאה יותר. המציאות אינה נמצאת בדברי או בדבריך, היא מתגלה מתוך הדיון וחדי העין יזכו לראותה.

       

      עד כאן אני בעיקר פוגש כשלים בגישה שלך כפי שהיא באה לידי ביטוי בטקסט שאת כותבת. אני בטוח שכוונתך טובה, אני לא בטוח שאת מבינה כי הסטירות הפנימיות (פירוש/שפה יוצרת מציאות) מובנות לך.

       

      אם את טוענת ש"שפה יוצרת מציאות"

      ואת מפרשת שימוש בלשון "זכר" כיצירת מציאות של הגמוניה גברית אבל טוענת שמקור לפירוש הוא חשיפה של המקורות אותם הבין הקורא את המקור. אבל גם כותבת :"הגיע הזמן לרתום את הכוונה לשינויים חברתיים ולא לתקוע סיכה דקה וקטנה בתהליכים, באמצעות השפה. כי שפה מעצבת תודעה, תודעה מנסחת מחשבה ומחשבה מייצרת מציאות. "

       

      מצד אחד אי אפשר ליצור מציאות אלה רק לחשוף אותה.

      מצד שני קריאה לפירוש "מכוון" כדי לעצב תודעה.

       

      הפראדוקס הזה מלווה את הדברים שאת כותבת. והרושם שלי שאת לא רק שלא מבינה אותו ולא מכירה בו, אלה את מאמינה שאת חושפת אמת אובייקטיבית ויוצרת תודעה המשרתת את האנושות. 

       

      אני מזמין אותך לחקור עוד על הפילוסופיה של השפה והמשמעות הפירוש בחיינו כגורם המעצב את המציאות שלנו. את כותבת בעוצמה אך הביסוס התאורטי שלך לא ניכר. מספר משפטים בויקיפדיה על דעת אחד בתחום הפרשנות אינו מצביע על ביסוס רב.

       

        

      התודעה היא של כולנו, המציאות היא של כולנו. אנחנו צריכים ליצור יחד. הדרת הגבריות מתוך השיח הפמניסטי הוא אחד מהגורמים ליצירת עוול במציאות המתהווה.

       

       

        6/8/07 07:22:

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-08-05 22:02:09

       

       

      אדם הנוטל על עצמו את משימת כתיבת הטור האישי בעיתון פומבי, כופה על עצמו את חשיפתו לציבור. הוא זוכה בליטופים ובסופרלטיבים והוא זוכה גם בעגבניות הרקובות.

      לא רוצה בכך? יתכבד ויישב בביתו, ולא ייחשף לאותו "ציבור" קוראים

       

      כתיבה רעה מבזה את כותביה וברגע שהם בחרו להעמיד עצמם תחת אור הזרקורים העניקו הללו מנדט לצרכנים להביע את דעתם

       

      ואת זאת אני עושה כאן. מביע את דעתי הנחושה והברורה שנתמכת ונסמכת על נסיון מקצועי והשכלה רשמית ודעתי זו היא חד משמעית: יש כותבים נפלאים על אופנה (עמית שהם ב"הארץ"! ללקק את האצבעות) ויש כותבים איומים ונוראים שלא הייתי מאפשר להם לפרסם גם בעיתון של המתנ"ס בקיראון

       

      אין לי שום חפץ בפוליטיקלי קורקט. והאם חריפותי הביקורתית מעידה עלי? כמובן שכן. אין בי שאיפה לסלחנות ואני לא אשלים עם בינוניות, כי עייפתי עד מאוד מהתעללות פומבית בקורא העברי ובשפה העברית ובכותבי-טורים ועורכי מדורים הרואים לעצמם למטרה להמשיך ולהשמיד תאי-מוח טובים של קוראים תמימים

        5/8/07 22:02:

       

      צטט: velvet 2007-08-05 21:42:11

       

       

      תורת הפרשנות (הרמנויטיקה)

      מכל מלמדותי הישכלתי. אז הלכתי (ברגל) לויקיפדיה ומצאתי שאבי ההרמנויטיקה גרס כי "מטרת כל פרשנות שהיא הינה לשחזר את החוויה של הכותב". זה מגדיר לי את תשובתי לנרי ואליך - כאן, נראה לי על פניו שמטרת הפרשנות היא לשחזר את החווייה של הקורא מחייך

        5/8/07 21:57:

       

      צטט: velvet 2007-08-05 21:42:11

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-08-05 19:32:56

      היחידה שיכולה לפרש את דברי היא אני. זה יהיה נחמד אם תציג כמה סימני שאלה מאחורי הפרשנויות המגמתיות הללו.

      סליחה שאני מתפרצת (רק הערב קראתי את כל תגובות היום), אבל באמירה הזו, חנה, את שומטת את הקרקע מתורת הפרשנות (הרמנויטיקה) לדורותיה. להפך, האדם היחיד שלא יכול לפרשן את עצמו הוא הכותב/דובר/יוצר.

      בעניין המאוד ספציפי הזה אני מוכנה להסתכן ולשמוט את הקרקע מתורת הפרשנות, שכן יש כאן לופ אינסופי בו גם אם אומר את ההיפך - עדיין אני אהיה מי שאמרה שהבנות נגד הבנים והבנות טובות והבנים רעים. לתחושתי, הדברים שאני אומרת משמשים רק עילה להצגת אג'נדה אובססיבית של מלחמת המינים. זאת הפרשנות שלי, לפחות קורץ

        5/8/07 21:42:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-08-05 19:32:56

      היחידה שיכולה לפרש את דברי היא אני. זה יהיה נחמד אם תציג כמה סימני שאלה מאחורי הפרשנויות המגמתיות הללו.

      סליחה שאני מתפרצת (רק הערב קראתי את כל תגובות היום), אבל באמירה הזו, חנה, את שומטת את הקרקע מתורת הפרשנות (הרמנויטיקה) לדורותיה. להפך, האדם היחיד שלא יכול לפרשן את עצמו הוא הכותב/דובר/יוצר.

        5/8/07 19:32:

       

      צטט: נרי בר-און 2007-08-05 18:32:33

      אני לא יודע איזה תילי-תילים של תפיסות שלי.

       

      אני בסך הכל מבקר את הטענה כי "היסטוריה החברתית-מגדרית" שאת מציגה היא תפיסה אובייקטיבית.

       

      ישנם עוד דרכים להבין את היחסים בין גברים ונשים -

       

      לקטלג "איכותי" ו"לא איכותי" ולקרוא לכתיבה פופוליסטית גברית "איכותי", לעומת כתיבה פופוליסטית נשית, שנמצאת תחת "לא איכותי".

       

       אני חושב שאין איש מהמגיבים שיסכים לתחושה הסובייקטיבית שאת חושפת כאן. ובעז הביא דוגמאות של איכות (גם נשית).

       

        

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-08-05 18:13:53

      נרי, אתה חוזר ועושה זאת שוב: מתייחס לדברי ואז ממציא עליהם תילי-תילים של תפיסות יסוד שלך. מה שכתוב זה מה שיש. גם בקריאה חוזרת של דברי - אין בהם את מה שאתה מייחס להם. הניסיון לפרשם באופן שמתעלם מההיסטוריה החברתית-מגדרית והופך אותה לסוג של תפיסה סובייקטיבית לכאורה שלי, לא יצלח.

      נרי, אני מנסה להבין מדוע כ"כ חשוב לך לעשות מניפולציות על כל מילה שכתבתי על מנת להוכיח שאני רק בעד נשים ורק נגד גברים. ובכן, מאחר ואין לכך בסיס, אני מחזירה אותך לדברים שכתבתי כפשוטם. גם סימסטר בלימודי מגדר לא יזיק לאיזון התפיסות שאתה מציג כאן. בכל אופן, היחידה שיכולה לפרש את דברי היא אני. זה יהיה נחמד אם תציג כמה סימני שאלה מאחורי הפרשנויות המגמתיות הללו. כפי שאמרתי לך בעבר - אני מתרשמת שאתה באמת ובתמים רואה את המציאות כמאבק בין נשים לגברים. ובכן, news - זה לא ככה. פמיניסטיות (גם רדיקליות, כמוני) רואות אפשרות לטפח אג'נדה מגדרית נשית שאינה מתייחסת לזו הגברית כיריבה, וזה גם לגיטימי, אפעס.

        5/8/07 19:14:
      ועוד משהו, לביקורת יש ערך כשהיא קונקרטית. מה שאתם עושים, זו הבעת דיעה סובייקטיבית מאוד - במקרה הטוב. אין לזה שום קשר מגדרי, זה סתם סר-טעם ומתעמר. ויש תמיד את האופציה לדפדף הלאה - העיתון צריך לרצות קהל רחב מאוד ומרובה טעמים. יש אייטמים עבורכם ויש אייטמים עבור קוראים אחרים.
        5/8/07 19:11:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-05 18:58:48

       

       

      יש נשים שכותבות רע. כן. מה לעשות? למרות שהן נשים, ונשים בדרך כלל יותר חכמות מגברים, הן דווקא לא מוכיחות את זה. ליהיא לפיד או איריס קול הן דוגמאות קלאסיות לכתיבה נשית מחורבנת

      וחנה, עובדת היותן נשים לא מעניקה להן חסינות מפני ביקורת קטלנית. צדקה טוויסטר.  ההגדרה תת-רמה עושה עמן חסד.  

       

      ו

      עובדת היות המבקרת אישה או היותך גבר, אינה רלוונטית לביקורת הקטלנית שיש לי על שימוש במינוחים כמו "תת רמה" או "עלוב". אני באמת ובתמים חושבת שהשימוש במינוחים כאלה משקפת את המבקר/ת ולא את איכות המבוקר/ת. בתעכלס, לא מדובר על רוצח/ת סדרתי אלא על כותב/ת או מתראיינ/ת. ויש בן/בת אדם מאחורי הרשימה בעיתון. אפשר לבקר, אני לא חושבת שזה ראוי לבזות. וזה מה ששניכם עושים בשתי הזדמנויות שונות (החשיפה של נועה רוטמן מחד והטורים - שמעולם לא קראתי - של איריס קול). יש גם הבדל בין הפרטי (מה שאתה אומר בשקט לחברים שלך) לבין ביזוי פומבי.

        5/8/07 18:58:

       

       

      צטט: twister 2007-08-05 16:27:31

       

       

      למה את מוסף "סגנון" חותמת איריס קול (כן, נזכרתי בשם שלה סוף סוף) האישה שתת-רמה זה מחמאה בשבילה וזה עוד לפני שהבעתי את דעתי על הבגדים שהיא מצטלמת איתם?

      תנוח דעתך, גם אם היא היתה גבר הייתי מייחסת לה (לו) תת-רמה. לא מדובר ב"צורך" (תודה, אגב) אלא בדעה אישית שלי. זכותך לא להסכים איתה, אבל ככה אני חושבת.

       

       

       

      יש נשים שכותבות רע. כן. מה לעשות? למרות שהן נשים, ונשים בדרך כלל יותר חכמות מגברים, הן דווקא לא מוכיחות את זה. ליהיא לפיד או איריס קול הן דוגמאות קלאסיות לכתיבה נשית מחורבנת

      וחנה, עובדת היותן נשים לא מעניקה להן חסינות מפני ביקורת קטלנית. צדקה טוויסטר.  ההגדרה תת-רמה עושה עמן חסד.  

       

      ו

        5/8/07 18:36:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-08-05 16:56:28

       

      צטט: twister 2007-08-05 16:27:31

       

       

      למה את מוסף "סגנון" חותמת איריס קול (כן, נזכרתי בשם שלה סוף סוף) האישה שתת-רמה זה מחמאה בשבילה וזה עוד לפני שהבעתי את דעתי על הבגדים שהיא מצטלמת איתם?

      גם אני לא מרגישה שצוחקים עלי, בדומה לאריאלה. תקראי את חנוך מרמרי בעמוד אחר. דלגי על מה שלא מתאים לך (אני אישית מדלגת על 90% מהטקסטים). אני כן חשה עצב כשאני קוראת התבטאויות כאלו על איריס קול (כמשל). אני אמנם לא מהקהל שלה, אבל זו אשה שבנתה קריירה ראויה להערכה על חשיפה רגשית של מאזינים ועל ה"אישי". ההתבטאות של "תת רמה" מחוברת להתבטאות של בועז שהגבתי עליה. מאין הצורך להתנשא, להתעמר ולבטל את האחר/ת?

       

      תנוח דעתך, גם אם היא היתה גבר הייתי מייחסת לה (לו) תת-רמה. לא מדובר ב"צורך" (תודה, אגב) אלא בדעה אישית שלי. זכותך לא להסכים איתה, אבל ככה אני חושבת.

        5/8/07 18:32:

      אני לא יודע איזה תילי-תילים של תפיסות שלי.

       

      אני בסך הכל מבקר את הטענה כי "היסטוריה החברתית-מגדרית" שאת מציגה היא תפיסה אובייקטיבית.

       

      ישנם עוד דרכים להבין את היחסים בין גברים ונשים -

       

      לקטלג "איכותי" ו"לא איכותי" ולקרוא לכתיבה פופוליסטית גברית "איכותי", לעומת כתיבה פופוליסטית נשית, שנמצאת תחת "לא איכותי".

       

       אני חושב שאין איש מהמגיבים שיסכים לתחושה הסובייקטיבית שאת חושפת כאן. ובעז הביא דוגמאות של איכות (גם נשית).

       

        

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-08-05 18:13:53

      נרי, אתה חוזר ועושה זאת שוב: מתייחס לדברי ואז ממציא עליהם תילי-תילים של תפיסות יסוד שלך. מה שכתוב זה מה שיש. גם בקריאה חוזרת של דברי - אין בהם את מה שאתה מייחס להם. הניסיון לפרשם באופן שמתעלם מההיסטוריה החברתית-מגדרית והופך אותה לסוג של תפיסה סובייקטיבית לכאורה שלי, לא יצלח.

        5/8/07 18:13:
      נרי, אתה חוזר ועושה זאת שוב: מתייחס לדברי ואז ממציא עליהם תילי-תילים של תפיסות יסוד שלך. מה שכתוב זה מה שיש. גם בקריאה חוזרת של דברי - אין בהם את מה שאתה מייחס להם. הניסיון לפרשם באופן שמתעלם מההיסטוריה החברתית-מגדרית והופך אותה לסוג של תפיסה סובייקטיבית לכאורה שלי, לא יצלח.
        5/8/07 17:39:

      חנה

       

      את צודקת ב100% אני מתאר את הרושם שמתקבל ולא את הכוונה המקורית. כמו שהרושם שהתקבל מבעז על אף הבהרתו " נכון מאוד. זה בדיוק מה שכתבתי ולזה בדיוק כיוונתי " לא משנה את הרושם שהוא הותיר עליכן.

       

      לגופו של עניין הרושם מתקבל אצלי כאשר מצד אחד טוענים ש"כי גברים שולטים במרחב הציבורי ונשים באישי. כ"א מהמינים - זה יתרונו וזו גם נכותו." ולצד "הן רשימת הגברים שנתת והן רשימת הנשים, פאתטיים בעיני באותה מידה - מקובעים ב"תפקיד" המגדרי שלהם עד גועל, עם הילה של חשיבות עצמית מוגזמת של "בעלי הבית" על תא הכלא המחמיר הזה. "

       

      אני מזדהה עם הטקסט הזה מאוד. חוץ מהגועל. אני חושב שראוי ובריא שנכיר בג'נדר כחלק מהמציאות ולא כהסבר חוצה היסטוריה להסבר מדוע נשים נוטות לפרטים וגברים לעקרונות כלליים. 

       

       ואז פתאום זה צץ:

       

      'המינגוויי הגבר, כתב על האישי ולכן זה נתפס כ"חושב" יותר מכותבות איכותיות בנות זמנו, שנאלצו להסתתר תחת שמות ספרותיים גבריים כדי להחשב ל"איכות". אנחנו מותנים, גם בשיפוט הלכאורה אובייקטיבי שלנו.'

       

       

      פתאום מופיע מהקבלה של חלוקת תפקידים ההסבר מדוע המינגוויי נחשב יותר - כי הוא גבר! זה הכל. אין בו איכות אמיתית.

       

      וזאת הסיבה לרושם שקיבלתי. מוזמנת להתעלם או להסביר שהציטוטים כולם מהדיון שלמעלה הוצאו מהקשרם, או התעלמו מדברים אחרים שאמרת. אחרי הכל זאת אינה אמת .... רק ההתרשמות שלי. ושפה כידוע יוצרת מציאות.

       

      את מוזמנת גם לחזור לטענות הראשוניות, להוציא את הגועל ולהסכים כי גברים ונשים הם האנשים של העתיד וראוי שיפעלו יחד כדי לייצב יחסים פוריים בין זכר, נקבה וכל המינים שבין הקצוות הללו למען ילדנו. (כך שפמניזם בלי "גבריות" היא סוג נוסף של שובניזם המנסה לרמוס את האחר).

       

        

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-08-05 16:19:34

      צטט: נרי בר-און 2007-08-05 12:15:00

      הרושם שמתקבל מדבריה של חנה ושלך הוא שיש להלל כתיבת אישה בגלל שזה נשי כי כך נשתחרר מהכתיבה הגברית.


      נרי,

      אני חוזרת על מה שכבר אמרתי בעבר: אין שום אג'נדה נסתרת בדברי - מה שכתוב זה מה שיש. כל הפרשנויות הללו, שאין להן שום קשר ולו מקרי לדברי, הן שלך בלבד.

      חנה.

        5/8/07 16:56:

       

      צטט: twister 2007-08-05 16:27:31

       

       

      למה את מוסף "סגנון" חותמת איריס קול (כן, נזכרתי בשם שלה סוף סוף) האישה שתת-רמה זה מחמאה בשבילה וזה עוד לפני שהבעתי את דעתי על הבגדים שהיא מצטלמת איתם?

      גם אני לא מרגישה שצוחקים עלי, בדומה לאריאלה. תקראי את חנוך מרמרי בעמוד אחר. דלגי על מה שלא מתאים לך (אני אישית מדלגת על 90% מהטקסטים). אני כן חשה עצב כשאני קוראת התבטאויות כאלו על איריס קול (כמשל). אני אמנם לא מהקהל שלה, אבל זו אשה שבנתה קריירה ראויה להערכה על חשיפה רגשית של מאזינים ועל ה"אישי". ההתבטאות של "תת רמה" מחוברת להתבטאות של בועז שהגבתי עליה. מאין הצורך להתנשא, להתעמר ולבטל את האחר/ת?

        5/8/07 16:41:

       

      צטט: twister 2007-08-05 16:27:31

       

      צטט: ariela.raviv 2007-08-05 15:47:00

       

      לא, זה לא מה שבועז אמר, בועז אמר שנשים מתעסקות בכתיבה שלהן בשטויות, לעומת גברים שכותבים על נושאים ברומו של, והוא גם כרך את כל כותבות הטורים בכריכה אחת, למרות שהכתיבה שלהן מאוד מאוד שונה. לקרוא למה שהוא כתב "פרגון" זו התממות.

      הדוגמה הכי מובהקת לעיוורון הזה הוא באמת הטור של יקיר אלקריב, שאני נורא אוהבת. גבר שכותב על האבהות שלו לא צריך להתנצל, ואף אחד לא כותב עליו שבחצי השנה האחרונה (שזה יוצא ממש במקרה אחרי החזרה מחופשת הלידה) הטורים שלו משעממים.

       

       

      כן, בועז יגיד שלזה בדיוק הוא התכוון ואת תמשיכי לשכנע אותו שלא.

      אז יופי.

      מצחיק אותי שאת מייחסת לי "היתממות" בשעה שלפחות 90% מהמגיבות פה (ואני מחמיאה בכוונה) לא עצרו לקרוא בסבלנות לפני שהתנפלו. אז אולי אני תמימה אבל רוב המגיבות שהגיבו לבועז לוקות בעיוורון מגמתי קל. ותסלחי לי, אבל גם טורים של גברים על אבהות ולקחת את הילדה לרופא שיניים (כמו שמתפלקים לקשוע מידי פעם, ולעוד כמה) משעממים אותי בטירוף. מה לעשות; גם לצפות ממני שאני אהנה מטור על הריון ויום כיף עם הילדים רק בגלל שאני אישה זה אידיוטי ופרימיטיבי. למה את מוסף "סגנון" חותמת איריס קול (כן, נזכרתי בשם שלה סוף סוף) האישה שתת-רמה זה מחמאה בשבילה וזה עוד לפני שהבעתי את דעתי על הבגדים שהיא מצטלמת איתם? למה לא מגיע לי חנוך מרמרי בעמוד האחרון? כי אני אישה? כי המוסף מקוטלג תחת "סגנון ופנאי ואיכות חיים"? 

      את לא מרגישה לפעמים שצוחקים עליך? 

       

      אני לא מרגישה שצוחקים עליי, כי אני לא מרגישה שכופים עליי לקרוא את הטורים של קול, או לפיד, או ארד. כשמישהו יכריח אותי לקרוא אותן, אז אני אתעצבן.

      אז אותך ואת בועז הנושאים האלה משעממים, לגיטימי, אבל כאן נכנס לתמונה הטעם האישי. יש נושאים שאותך לא מעניינים, בסדר, אבל זה לא הופך את הנושאים האלה לנחותים. אותי לא מעניין כדורגל, או כל ספורט אחר עלי אדמות, ועדיין לא מפריע לי שיש מוסף ספורט יומי.

        5/8/07 16:35:

      כרגיל, נדמה לי שאנחנו "מתווכחים מי יותר צודק?" ולא למשל "מהם היחסים הבריאים לג'נדר במציאות בה אנחנו נמצאים?" 

       

      מן הסתם זהו נושא דיון נחות בו לא אנחנו נמנעים מהמתדיינים מלחזור בהם ולתקן את עמדתם כי אנחנו רוצים לנצח. כך גם ההקשבה אובדת כי יש לנו מה להגיד לצד השני, ולא אכפת לנו למה שהו התכוון.

      כמובן שזו דוגמה נוספת לאפיין גברי, שנמצא אצל נשים רבות. ואולי ראוי שננקה אותו מקירבנו.

       

       נדמה לי שכולנו שואפים לדיונים גבוהים מזה ולא תמיד מתעסקים בשאלות הניצחיות של חנוך לוין  "ספורט בבוקר או בערב?".

       

       

      צטט: ariela.raviv 2007-08-05 15:47:00

      לא, זה לא מה שבועז אמר, בועז אמר שנשים מתעסקות בכתיבה שלהן בשטויות, לעומת גברים שכותבים על נושאים ברומו של, והוא גם כרך את כל כותבות הטורים בכריכה אחת, למרות שהכתיבה שלהן מאוד מאוד שונה. לקרוא למה שהוא כתב "פרגון" זו התממות.

      צטט: sleepy strange 2007-08-05 14:27:22

      בא בועז, ואומר- 'הרי אתן לא פחותות מאיתנו, אתן לא מוכשרות פחות, לא חכמות פחות ולא מתוחכמות פחות מאיתנו הגברים וברוב המקרים אתן הרבה יותר- אז למה אתן מסכימות להיתקע במשבצת הזו, כל אחת מכן, שנים על גבי שנים, שוב ושוב, בכל עיתון, תחת כל עץ ועורך רענן?'

      ומה עושות המגיבות? - מתנפלות עליו. אתן רציניות, תגידו?

       נכון מאוד. זה בדיוק מה שכתבתי ולזה בדיוק כיוונתי

        5/8/07 16:27:

       

      צטט: ariela.raviv 2007-08-05 15:47:00

       

      לא, זה לא מה שבועז אמר, בועז אמר שנשים מתעסקות בכתיבה שלהן בשטויות, לעומת גברים שכותבים על נושאים ברומו של, והוא גם כרך את כל כותבות הטורים בכריכה אחת, למרות שהכתיבה שלהן מאוד מאוד שונה. לקרוא למה שהוא כתב "פרגון" זו התממות.

      הדוגמה הכי מובהקת לעיוורון הזה הוא באמת הטור של יקיר אלקריב, שאני נורא אוהבת. גבר שכותב על האבהות שלו לא צריך להתנצל, ואף אחד לא כותב עליו שבחצי השנה האחרונה (שזה יוצא ממש במקרה אחרי החזרה מחופשת הלידה) הטורים שלו משעממים.

       

       

      כן, בועז יגיד שלזה בדיוק הוא התכוון ואת תמשיכי לשכנע אותו שלא.

      אז יופי.

      מצחיק אותי שאת מייחסת לי "היתממות" בשעה שלפחות 90% מהמגיבות פה (ואני מחמיאה בכוונה) לא עצרו לקרוא בסבלנות לפני שהתנפלו. אז אולי אני תמימה אבל רוב המגיבות שהגיבו לבועז לוקות בעיוורון מגמתי קל. ותסלחי לי, אבל גם טורים של גברים על אבהות ולקחת את הילדה לרופא שיניים (כמו שמתפלקים לקשוע מידי פעם, ולעוד כמה) משעממים אותי בטירוף. מה לעשות; גם לצפות ממני שאני אהנה מטור על הריון ויום כיף עם הילדים רק בגלל שאני אישה זה אידיוטי ופרימיטיבי. למה את מוסף "סגנון" חותמת איריס קול (כן, נזכרתי בשם שלה סוף סוף) האישה שתת-רמה זה מחמאה בשבילה וזה עוד לפני שהבעתי את דעתי על הבגדים שהיא מצטלמת איתם? למה לא מגיע לי חנוך מרמרי בעמוד האחרון? כי אני אישה? כי המוסף מקוטלג תחת "סגנון ופנאי ואיכות חיים"? 

      את לא מרגישה לפעמים שצוחקים עליך? 

       

        5/8/07 16:19:

       

      צטט: נרי בר-און 2007-08-05 12:15:00

      הרושם שמתקבל מדבריה של חנה ושלך הוא שיש להלל כתיבת אישה בגלל שזה נשי כי כך נשתחרר מהכתיבה הגברית.


      נרי,

      אני חוזרת על מה שכבר אמרתי בעבר: אין שום אג'נדה נסתרת בדברי - מה שכתוב זה מה שיש. כל הפרשנויות הללו, שאין להן שום קשר ולו מקרי לדברי, הן שלך בלבד.

      חנה.

        5/8/07 15:47:

       

      צטט: twister 2007-08-05 14:20:11

       

      צטט: ariela.raviv 2007-08-05 13:30:11

       

      כנראה באמת יצאתי לא מובנת, אני לא חושבת שיש להלל כתיבה נשית או גברית בגלל שהן כאלה, אני רוצה כתיבה טובה, וכתיבה טובה יכולה להיות על כל נושא שבעולם.

      הדיון כאן, איך שאני הבנתי אותו, היה סביב השאלה האם נושאים נשיים הם נחותים מעצם נשיותם, וזו טענה שלא מקובלת עליי.

       

      לא, זה לא היה הדיון.

      זה היה מה שיצא מהדיון- כי לפעמים אנשים באים מראש עם עצבים כ"כ מובנים שהם לא מסוגלים לקרוא את מה שבאמת נטען, הם קוראים את מה שהם רוצים לקרוא. מצאתי כאן כמה מגיבות שטענו כל מיני דברים נגד בועז שלא נכללו מראש בטוקבק הראשון שלו שפתח את הדיון, ולמרות זאת השיבו באש.

      נושאים נשיים אינם נחותים מעצם נשיותם. גם לא מקובל עלי הקיטלוג "נושא נשי". מה זה נושא נשי, הריון? מחזור? ליפסטיק? גם גבר יכול לכתוב טור על ליפסטיק והריון שיהיה משעשע/ עמוק/ פילוסופי/ סתמי והגבריות שלו לא תעשה שום דבר חוץ מלהביא נקודת מבט שונה לעניין.

      אין נושא נשי, אין גם נושא גברי. אף אחד לא דרש מספקטור, ננר, גב' לפיד, צוק והקולגות שלהן האוחזות בטורים -להתעמק בהמינגווי כדי להרשים אותנו הקוראים, או כדי להצדיק את קיומן. השאלה היתה למה מגוון הנושאים המטופלים ע"י הנשים הכותבות לא פורץ מעולם את המעגל המובן מאליו, הצפוי, החוזר על עצמו. מי אשם, הכותבות או העורכים? הקהל הקורא והדורש או העורך שבטוח שהוא יודע מה רוצה הקהל לקרוא?

      והשאלה החשובה יותר היא למה מתנפלים על גבר שבא לפרגן והציב שאלה שנועדה לפקוח עיניים; בא בועז, ואומר- 'הרי אתן לא פחותות מאיתנו, אתן לא מוכשרות פחות, לא חכמות פחות ולא מתוחכמות פחות מאיתנו הגברים וברוב המקרים אתן הרבה יותר- אז למה אתן מסכימות להיתקע במשבצת הזו, כל אחת מכן, שנים על גבי שנים, שוב ושוב, בכל עיתון, תחת כל עץ ועורך רענן?'

      ומה עושות המגיבות? - מתנפלות עליו. אתן רציניות, תגידו?

       

       

      לא, זה לא מה שבועז אמר, בועז אמר שנשים מתעסקות בכתיבה שלהן בשטויות, לעומת גברים שכותבים על נושאים ברומו של, והוא גם כרך את כל כותבות הטורים בכריכה אחת, למרות שהכתיבה שלהן מאוד מאוד שונה. לקרוא למה שהוא כתב "פרגון" זו התממות.

      הדוגמה הכי מובהקת לעיוורון הזה הוא באמת הטור של יקיר אלקריב, שאני נורא אוהבת. גבר שכותב על האבהות שלו לא צריך להתנצל, ואף אחד לא כותב עליו שבחצי השנה האחרונה (שזה יוצא ממש במקרה אחרי החזרה מחופשת הלידה) הטורים שלו משעממים.

       

        5/8/07 15:44:

       

      Quote: למה'לה 2007-08-05 12:31:53

       

      אעדיף תמיד להיתקע על אי בודד עם מבחר מטוריה של ספקטור, ובלבד שלא אצטרך לקרוא מלה אחת ממכתמיו הבלתי נסבלים של יאיר לפיד

       

       זה נכון, אבל למה ללכת אל האפשרות הגרועה ביותר?

       

        5/8/07 14:27:

       

      Quote: twister 2007-08-05 14:20:11

       

      צטט: ariela.raviv 2007-08-05 13:30:11

      בא בועז, ואומר- 'הרי אתן לא פחותות מאיתנו, אתן לא מוכשרות פחות, לא חכמות פחות ולא מתוחכמות פחות מאיתנו הגברים וברוב המקרים אתן הרבה יותר- אז למה אתן מסכימות להיתקע במשבצת הזו, כל אחת מכן, שנים על גבי שנים, שוב ושוב, בכל עיתון, תחת כל עץ ועורך רענן?'

      ומה עושות המגיבות? - מתנפלות עליו. אתן רציניות, תגידו?

       

       

         

       נכון מאוד. זה בדיוק מה שכתבתי ולזה בדיוק כיוונתי

        5/8/07 14:20:

       

      צטט: ariela.raviv 2007-08-05 13:30:11

       

      כנראה באמת יצאתי לא מובנת, אני לא חושבת שיש להלל כתיבה נשית או גברית בגלל שהן כאלה, אני רוצה כתיבה טובה, וכתיבה טובה יכולה להיות על כל נושא שבעולם.

      הדיון כאן, איך שאני הבנתי אותו, היה סביב השאלה האם נושאים נשיים הם נחותים מעצם נשיותם, וזו טענה שלא מקובלת עליי.

       

      לא, זה לא היה הדיון.

      זה היה מה שיצא מהדיון- כי לפעמים אנשים באים מראש עם עצבים כ"כ מובנים שהם לא מסוגלים לקרוא את מה שבאמת נטען, הם קוראים את מה שהם רוצים לקרוא. מצאתי כאן כמה מגיבות שטענו כל מיני דברים נגד בועז שלא נכללו מראש בטוקבק הראשון שלו שפתח את הדיון, ולמרות זאת השיבו באש.

      נושאים נשיים אינם נחותים מעצם נשיותם. גם לא מקובל עלי הקיטלוג "נושא נשי". מה זה נושא נשי, הריון? מחזור? ליפסטיק? גם גבר יכול לכתוב טור על ליפסטיק והריון שיהיה משעשע/ עמוק/ פילוסופי/ סתמי והגבריות שלו לא תעשה שום דבר חוץ מלהביא נקודת מבט שונה לעניין.

      אין נושא נשי, אין גם נושא גברי. אף אחד לא דרש מספקטור, ננר, גב' לפיד, צוק והקולגות שלהן האוחזות בטורים -להתעמק בהמינגווי כדי להרשים אותנו הקוראים, או כדי להצדיק את קיומן. השאלה היתה למה מגוון הנושאים המטופלים ע"י הנשים הכותבות לא פורץ מעולם את המעגל המובן מאליו, הצפוי, החוזר על עצמו. מי אשם, הכותבות או העורכים? הקהל הקורא והדורש או העורך שבטוח שהוא יודע מה רוצה הקהל לקרוא?

      והשאלה החשובה יותר היא למה מתנפלים על גבר שבא לפרגן והציב שאלה שנועדה לפקוח עיניים; בא בועז, ואומר- 'הרי אתן לא פחותות מאיתנו, אתן לא מוכשרות פחות, לא חכמות פחות ולא מתוחכמות פחות מאיתנו הגברים וברוב המקרים אתן הרבה יותר- אז למה אתן מסכימות להיתקע במשבצת הזו, כל אחת מכן, שנים על גבי שנים, שוב ושוב, בכל עיתון, תחת כל עץ ועורך רענן?'

      ומה עושות המגיבות? - מתנפלות עליו. אתן רציניות, תגידו?

       

       

        5/8/07 13:30:

       

      צטט: נרי בר-און 2007-08-05 12:15:00

      אריאלה היקרה

       

      אני חושבת שאת לא מבינה את מקור המצוקה.

      הרושם שמתקבל מדבריה של חנה ושלך הוא שיש להלל כתיבת אישה בגלל שזה נשי כי כך נשתחרר מהכתיבה הגברית.

       

      מה שגרוע יותר הוא שדווקא גישה כזו יוצרת הנמכה של השפה הנשית כאילו היא ה"אנטי-טזה" של הכתיבה הגברית. (זהו מפגם שמגביל כל הפליה מתקנת )

       

      זה מגיע עד המשפט החלול של "שפה יוצרת תודעה" שמהדהד כאן ומופיע בדיון על שפה בקפה ומנסה לטעון כי השפה הגברית אונסת ומסלקת את הביטוי הנשי.

       

      אני חושבת שאתן בונות מלחמת ג'נדר על גבי פירוש לקוי של הטקסטים והמניעים התרבותיים לקרוא ולהתחבר לקוראות. ברדידות של הביקורת על הכתיבה הגברית, כאילו יש משהו שלילי בכתיבה גברית או משהו שלילי בכתיבה נשית.

       

      יש אנשים שמתחברים לטקסטים ויש אנשים שלא מתחברים לטקסטים. יש טקסטים איכותיים ויש טקסטים רדודים ומניפולטיביים. תמצאי נשים וגברים הכותבים ברמות שונות. אבל איכות נוגעת באנושי - הזכרי והנקבי ואם לא תלמדו להכיר ולכבד את זה תמשיכו לגרום חוסר נחת ותגובות כמו שקיבלתן כאן.

       

      ומסתבר שלצד הגברת הראשונה... יש נשים התוקפות כל דבר שהוא גברי מפני שהוא גברי וחולמות על הגמוניה נשית שתסרס ותסלק את ההגמוניה הגברית המדומה של זמננו- והשד יודע למה הכוונה כי הן רק מכחישות וטוענות שלא הבינו אותן כי החשיבה הגברית משבשת כל אחת.

       

      אני את עצמי יודעת, השאלה אם אתן מוכנות להתמודד עם הגברים בעולם או שאתן רוצות עולם עם גברי מחמד ורדרדים שחולמים על תינוקות תיקים ונעלים שלא יכתבו בלי רשות מאמא!

      צטט: ariela.raviv 2007-08-04 21:46:35

      צטט: sleepy strange 2007-08-04 20:53:50

       1

      נורא קל לתקוע את ה"ההתנשאות" הזה בכל מקום שנוח לכן להאשים אותי, במקום להתמודד עם הסוגיה עצמה.

       2

      אני לא מתנשא מעל נשים, אבל אני חושב שדנה ספקטור הרבה יותר מוכשרת מכפי שהכישרון הזה בא לידי ביטוי בטורים שלה בחצי השנה האחרונה. 

      אני לא מתנשא מעל ערבים, ואני לא סובל את הטורים של סייד קשוע. אני יכול לא לאהוב משהו, וגם לנמק את זה, מבלי שיאשימו אותי במונח הדבילי הזה, "התנשאות".

      4

      דבורית ציינה כאן במפורש מה נשים רוצות לראות על שערים של עיתוני נשים. הן רוצות לראות "נשים יפות ורזות". דנה ספקטור, אשה יפה ללא ספק, היתה יכולה להרים את הכפפה הנגדית ולתת קונטרה מהמקום שלה לתפיסה העקומה הזאת. היא בוחרת שלא לעשות זאת

      1. אבל מה הסוגייה עצמה? שדנה לא כותבת טוב, או שדנה כותבת לדעתך שטויות?

      2. בחצי השנה האחרונה? יכול להיות שמשהו בכתיבה שלה השתנה בחצי השנה האחרונה כי היא עברה חוויה שדי משנה את החיים ואת הפרופורציות לחיים? ואולי אתה חוטא כאן במשוואה לפיה כוסית שכותבת על סקס ויחסים=מגניב. אישה שכותבת על מה שעובר עליה בעקבות האמהות=פשטידה?

      3. לא ראיתי אותך מתנשא על סייד, זכותך לא לאהוב אותו, זה בסדר.

      4. קונטרה למה? לזה שגם גברים ונשים רוצים לראות נשים על השער? למה צריך לתת לזה קונטרה?

       

      כנראה באמת יצאתי לא מובנת, אני לא חושבת שיש להלל כתיבה נשית או גברית בגלל שהן כאלה, אני רוצה כתיבה טובה, וכתיבה טובה יכולה להיות על כל נושא שבעולם.

      הדיון כאן, איך שאני הבנתי אותו, היה סביב השאלה האם נושאים נשיים הם נחותים מעצם נשיותם, וזו טענה שלא מקובלת עליי.

        5/8/07 12:31:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-03 22:17:10

      לא. גברים לא חוששים לדבר על עצמם. כל הגברים שסביבי לא חוששים כלל לדבר על עצמם, ובצורה חושפנית מאוד.  וגם בלוגרים לא חוששים לדבר על עצמם, אבל הם גם נותנים לך עוד ערך מוסף. עוד ראיה מעניינת על משהו שלא חשבת עליו. איזשהו צוהר למשהו אינטלקטואלי. משהו מאלף ומחכים.

       

      שני דברים מוזרים לי במדור של דנה ספקטור בחצי השנה האחרונה.

      האחד, שאין בו שום הומור. אני קורא ונשאר המום: זה יכול להיות שהיא כותבת את זה ברצינות ? זה הרי כל-כך לא מצחיק. אז בעלך חושב שהבגד ים מכוער. נו, אז מה? היא מתארת את עצמה כנקבה היסטרית המסתגרת באמבטיה, רק מפני שבעלה חושב שבגד הים שלה לא מחמיא לה.

       

      וזה אמור להצחיק, אבל זה אפילו לא מעלה חיוך. זה עגום. 40 שנות פמיניזם, ובסוף - מה? גם התחתנת עם בעל שחושב שביקיני זה "זנותי" וגם את לוקחת ללב כל שטות שהוא אומר על בגד הים שלך, ומסתגרת בוכיה באמבטיה, ושופכת על זה אלף מלים?

       

      טורים אישיים של גברים: רון מיברג, בני ציפר, ב. מיכאל.

      טורים אישיים של נשים:  דנה ספקטור, קארין ארד, ליהיא לפיד.

       

      על מה אלה כותבים, על מה הן כותבות.

       

      עצוב.

       

      מעולם לא הבנתי מה העולם מוצא בטוריה של דנה ספקטור. בעיני הם חסרי עניין, הומור או מעוף. מצד שני, אעדיף תמיד להיתקע על אי בודד עם מבחר מטוריה של ספקטור, ובלבד שלא אצטרך לקרוא מלה אחת ממכתמיו הבלתי נסבלים של יאיר לפיד. עדיף הביקיני.

      ולשאלה אם זה מצב עצוב או לא: כן ולא. עצוב - כי העורכים והמו"לים מאלצים נשים מוכשרות שרוצות לכתוב להיתקע בנישת ההגיגים הנשיים-הפרטיים, בתואנה שזה מה שהעם רוצה. ערך מוסף  ואינטלקט כבר יש לנו בטורים של הגברים, לא צריך עוד אחד....

      למה זה לא עצוב? כי ההנחה שלך היא שעניינים פרטיים,רגשיים ופרוזאיים אינם בהכרח פחות חשובים או מעניינים מסוגיות פילוסופיות, ספרותיות או פוליטיות. לכולם יש מקום, וכולם יכולים להיות מעניינים ומחכימים - או משעממים ומטופשים - באותה מידה. הבעיה עם הטור של ספקטור אינה העובדה שהיא כותבת על הביקיני; היא העובדה זה לא מספיק מעניין. אני בטוחה שאפשר לכתוב על הזוטות הסתמיות ביותר בצורה מרתקת ומעוררת השראה.

        5/8/07 12:18:

      הבהרה: איני חושבת את וירג'יניה וולף הגברת הראשונה...  תוקפת "כל דבר שהוא גברי מפני שהוא גברי" בניגוד לנשים אחדות שהתבטאו כאן. הבאתי אותה כדוגמה מפוארת של המין האנושי.

       

      יום טוב

       

       

        5/8/07 12:15:

      אריאלה היקרה

       

      אני חושבת שאת לא מבינה את מקור המצוקה.

      הרושם שמתקבל מדבריה של חנה ושלך הוא שיש להלל כתיבת אישה בגלל שזה נשי כי כך נשתחרר מהכתיבה הגברית.

       

      מה שגרוע יותר הוא שדווקא גישה כזו יוצרת הנמכה של השפה הנשית כאילו היא ה"אנטי-טזה" של הכתיבה הגברית. (זהו מפגם שמגביל כל הפליה מתקנת )

       

      זה מגיע עד המשפט החלול של "שפה יוצרת תודעה" שמהדהד כאן ומופיע בדיון על שפה בקפה ומנסה לטעון כי השפה הגברית אונסת ומסלקת את הביטוי הנשי.

       

      אני חושבת שאתן בונות מלחמת ג'נדר על גבי פירוש לקוי של הטקסטים והמניעים התרבותיים לקרוא ולהתחבר לקוראות. ברדידות של הביקורת על הכתיבה הגברית, כאילו יש משהו שלילי בכתיבה גברית או משהו שלילי בכתיבה נשית.

       

      יש אנשים שמתחברים לטקסטים ויש אנשים שלא מתחברים לטקסטים. יש טקסטים איכותיים ויש טקסטים רדודים ומניפולטיביים. תמצאי נשים וגברים הכותבים ברמות שונות. אבל איכות נוגעת באנושי - הזכרי והנקבי ואם לא תלמדו להכיר ולכבד את זה תמשיכו לגרום חוסר נחת ותגובות כמו שקיבלתן כאן.

       

      ומסתבר שלצד הגברת הראשונה... יש נשים התוקפות כל דבר שהוא גברי מפני שהוא גברי וחולמות על הגמוניה נשית שתסרס ותסלק את ההגמוניה הגברית המדומה של זמננו- והשד יודע למה הכוונה כי הן רק מכחישות וטוענות שלא הבינו אותן כי החשיבה הגברית משבשת כל אחת.

       

      אני את עצמי יודעת, השאלה אם אתן מוכנות להתמודד עם הגברים בעולם או שאתן רוצות עולם עם גברי מחמד ורדרדים שחולמים על תינוקות תיקים ונעלים שלא יכתבו בלי רשות מאמא!

      צטט: ariela.raviv 2007-08-04 21:46:35

      צטט: sleepy strange 2007-08-04 20:53:50

       1

      נורא קל לתקוע את ה"ההתנשאות" הזה בכל מקום שנוח לכן להאשים אותי, במקום להתמודד עם הסוגיה עצמה.

       2

      אני לא מתנשא מעל נשים, אבל אני חושב שדנה ספקטור הרבה יותר מוכשרת מכפי שהכישרון הזה בא לידי ביטוי בטורים שלה בחצי השנה האחרונה. 

      אני לא מתנשא מעל ערבים, ואני לא סובל את הטורים של סייד קשוע. אני יכול לא לאהוב משהו, וגם לנמק את זה, מבלי שיאשימו אותי במונח הדבילי הזה, "התנשאות".

      4

      דבורית ציינה כאן במפורש מה נשים רוצות לראות על שערים של עיתוני נשים. הן רוצות לראות "נשים יפות ורזות". דנה ספקטור, אשה יפה ללא ספק, היתה יכולה להרים את הכפפה הנגדית ולתת קונטרה מהמקום שלה לתפיסה העקומה הזאת. היא בוחרת שלא לעשות זאת

      1. אבל מה הסוגייה עצמה? שדנה לא כותבת טוב, או שדנה כותבת לדעתך שטויות?

      2. בחצי השנה האחרונה? יכול להיות שמשהו בכתיבה שלה השתנה בחצי השנה האחרונה כי היא עברה חוויה שדי משנה את החיים ואת הפרופורציות לחיים? ואולי אתה חוטא כאן במשוואה לפיה כוסית שכותבת על סקס ויחסים=מגניב. אישה שכותבת על מה שעובר עליה בעקבות האמהות=פשטידה?

      3. לא ראיתי אותך מתנשא על סייד, זכותך לא לאהוב אותו, זה בסדר.

      4. קונטרה למה? לזה שגם גברים ונשים רוצים לראות נשים על השער? למה צריך לתת לזה קונטרה?

       

        4/8/07 21:46:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-04 20:53:50

       1

      נורא קל לתקוע את ה"ההתנשאות" הזה בכל מקום שנוח לכן להאשים אותי, במקום להתמודד עם הסוגיה עצמה.

       

       2

      אני לא מתנשא מעל נשים, אבל אני חושב שדנה ספקטור הרבה יותר מוכשרת מכפי שהכישרון הזה בא לידי ביטוי בטורים שלה בחצי השנה האחרונה. 

       

      אני לא מתנשא מעל ערבים, ואני לא סובל את הטורים של סייד קשוע. אני יכול לא לאהוב משהו, וגם לנמק את זה, מבלי שיאשימו אותי במונח הדבילי הזה, "התנשאות".

       

      4

      דבורית ציינה כאן במפורש מה נשים רוצות לראות על שערים של עיתוני נשים. הן רוצות לראות "נשים יפות ורזות". דנה ספקטור, אשה יפה ללא ספק, היתה יכולה להרים את הכפפה הנגדית ולתת קונטרה מהמקום שלה לתפיסה העקומה הזאת. היא בוחרת שלא לעשות זאת

      1. אבל מה הסוגייה עצמה? שדנה לא כותבת טוב, או שדנה כותבת לדעתך שטויות?

       

      2. בחצי השנה האחרונה? יכול להיות שמשהו בכתיבה שלה השתנה בחצי השנה האחרונה כי היא עברה חוויה שדי משנה את החיים ואת הפרופורציות לחיים? ואולי אתה חוטא כאן במשוואה לפיה כוסית שכותבת על סקס ויחסים=מגניב. אישה שכותבת על מה שעובר עליה בעקבות האמהות=פשטידה?

       

      3. לא ראיתי אותך מתנשא על סייד, זכותך לא לאהוב אותו, זה בסדר.

       

      4. קונטרה למה? לזה שגם גברים ונשים רוצים לראות נשים על השער? למה צריך לתת לזה קונטרה?

        4/8/07 20:53:

       1

      נורא קל לתקוע את ה"ההתנשאות" הזה בכל מקום שנוח לכן להאשים אותי, במקום להתמודד עם הסוגיה עצמה.

       

       2

      אני לא מתנשא מעל נשים, אבל אני חושב שדנה ספקטור הרבה יותר מוכשרת מכפי שהכישרון הזה בא לידי ביטוי בטורים שלה בחצי השנה האחרונה. 

       

      אני לא מתנשא מעל ערבים, ואני לא סובל את הטורים של סייד קשוע. אני יכול לא לאהוב משהו, וגם לנמק את זה, מבלי שיאשימו אותי במונח הדבילי הזה, "התנשאות".

       

      4

      דבורית ציינה כאן במפורש מה נשים רוצות לראות על שערים של עיתוני נשים. הן רוצות לראות "נשים יפות ורזות". דנה ספקטור, אשה יפה ללא ספק, היתה יכולה להרים את הכפפה הנגדית ולתת קונטרה מהמקום שלה לתפיסה העקומה הזאת. היא בוחרת שלא לעשות זאת

        4/8/07 17:07:

       

      צטט: ariela.raviv 2007-08-04 15:28:59

       

      זה כבר לא אמור לקרות לי, אבל כל פעם אני מופתעת מחדש מהחלוקה הברורה לפיה כל נושא שהוא "נשי" מובהק חייב להיות גם נמוך.

      מה שאישי הוא נשי ומה שנשי הוא נמוך. מיתוג: כשרואים נשי, רואים אישי-נמוך, כשיש אישי-גברי או נשי-לא-אישי: העין לא רואה את זה בכלל כי זה לא בתבנית. זה מה שניסיתי להסביר גם לבועז. שהדיעה האובייקטיבית שהוא מציג היא הכוון תרבותי. לא כי אין לו דיעה חו"ח, אלא כי הוא לא נתן על כך את הדעת עד כה. זה המצב אצל רוב בני האדם.

        4/8/07 17:03:

       

      צטט: velvet 2007-08-04 08:52:31

      השארתי לבד את הפוסט והנה אני חוזרת לאחד הדיונים המרתקים שנערכו בתגובות בזמן האחרון.

      מַיי סֵנְטִימֶנְטְס אֶקְסֵקְטְּלִי.....הלכתי לבילויי השבת שלי וחזרתי וראיתי שהדיון הולך ומעמיק לו :)
        4/8/07 16:59:

       

      צטט: פרנצ'סקה טוטי 2007-08-04 13:07:06

       

      בדיוק בשביל נשים שרוצות יותר מזה המציאו את "דה מרקר וומן" ו"ליידי גלובס".

       

      ואגב, כמו שכתבתי פה לפני כמה שבועות, אני ממש מתקשה להתלהב מספקטור. או מלפיד. אבל בין שניהם, הוא הרבה יותר מוכשר.

      בתור מי שכתבה תקופה מסויימת לליידי גלובס וקוראת בו עד עצם היום הזה, אני יכולה להעיד ממקור ראשון שאין הבדל מהותי בין ליידי גלובס ללאישה.

        4/8/07 15:52:

       

      צטט: ariela.raviv 2007-08-04 15:28:59

       

      זה כבר לא אמור לקרות לי, אבל כל פעם אני מופתעת מחדש מהחלוקה הברורה לפיה כל נושא שהוא "נשי" מובהק חייב להיות גם נמוך.

       

      זה משגע אותי גם. ובכלל, ממתי רגשות זה דבר נמוך? 90 אחוז מהחיים שלנו אנחנו עוסקים באיך אנחנו מרגישים. לא, כי באמת, תסבירו לי- איך זה יכול להיות שהרומאנים הגדולים במאה ה-20, יצירות מופת שנכתבו על ידי גברים, עוסקים גם הם בנושא הנמוך, המתועב, חסר העניין הזה שנקרא... רגשות?

       

      ואולי כל העליהום הזה נוצר כי גברים לא מבינים בבסיס שלהם את הצורך "לדבר על זה". מבחינתם שנשמור את זה בפנים, רצוי באמבטיה. יותר מעניין לדעת כמה יצא צ'לסי-ארסנל.

      והמשוואה הזו (גברים=כדורגל) מטומטמת ומגוחכת בדיוק כמו משוואת נשים=רגשות=זיוני מוח=חזייה חדשה=שטויות.

        4/8/07 15:28:

       

      צטט: noa.ost 2007-08-04 12:48:06

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-04 05:43:27

       

      נועה

       

      1

      הבעיה שלי היא הבחירה המודעת והמכוונת בעיסוק האובססיבי בפרטי הנשי האישי והשטותי  -

       למה בעיניך זה שטותי? אני מניחה שאם היא הייתה עוסקת בהשפעה היומיומית המכרעת שיש לאיום האיראני על התא המשפחתי המצומצם שלה היית יושב לקרוא אותה, פעור פה מרוב התפעלות.

      ההתנשאות הזאת פשוט לא נתפסת בעיניי. למה הדברים האלה שטותיים? אתה מתעקש לראות הכל דרך הפריזמה הצרה (והקצרצרה) של בגד-הים שעליו כתבה דנה, בעוד עיניך מסרבות להביט בנמשל. יש כאן אמירה על חיים, ועל זוגיות, ועל חיי נישואין בפרט, ותסלח לי אם אגיד לך שנשבר לי התחת מאנשים שלעולם לא יגיעו לקרסוליה של ספקטור מבחינת כתיבה או חשיבה (הבחורה הזו מבריקה), לא מבינים חצי מהדברים שהיא כותבת (כן, תתפלא, יש דברים בין השורות גם מחוץ לספרים של המינגוויי) ומעיזים לקרוא לזה שטויות ובזבוז מרחב תקשורתי.

       

      2

      זה נכון שיש יותר אנשים ששמעו על השם דנה ספקטור מאשר את השם ארנסט המינגוויי. איכשהו, זה לא מוסיף להם נקודות זכות אצלי. אבל אולי זה רק אצלי

      אז קדימה, חנך אותנו. תתחיל להריץ פוסטים על המינגווי ושאר ירקות- אם כל כך חשובה לך המודעות אליו (סתם אני נטפלת אליו, מצידי תריץ גם את דוסטויבסקי) יאללה, יותר מדי אנשים לא מכירים את "הזקן והים" או "איים בזרם". אולי תספר לכולנו מה אנחנו מפסידים? לא ייתכן שהעם יקרא ויהנה מדנה ספקטור בעוד שיש אלפי סיפורים על שכרות, ציד ואלימות מסתובבים על הפלנטה.

      קדימה, תרים את הכפפה. מי יודע, אולי תצליח להפוך את כולנו לתרבותיים יותר, לפי טעמך.

       

      3

      אני לא חושב שצריך לכתוב על קוביזם ואקזיסטנציאליזם כל יום, אבל אני בהחלט חושב שעולם התכנים יכול להיות מלא וגדוש בהרבה יותר ממה שדנה ספקטור, ליהיא לפיד וקארין ארד מבטאות .

       עצם ההשוואה הזו ביניהן לא מוסיפה לך נקודות. כמה שטחיות בהשוואה אחת. אתה מסתכל עליהן וכל מה שאתה רואה זה נשים. כאלה שכותבות על החיים. משעמם, נכון? דיבורים של בנות, נכון? אם אתה לא מסוגל למצוא את ההבדלים ביניהן (בסגנון, בהשקפה ואפילו בדילמות שהן בוחרות לכתוב עליהן) הייתי ממליצה לך ללכת לבדיקת ראיה. או סתם לצאת לחופש. יכולת האבחנה שלך מידרדרת.

       

       

       

      זה כבר לא אמור לקרות לי, אבל כל פעם אני מופתעת מחדש מהחלוקה הברורה לפיה כל נושא שהוא "נשי" מובהק חייב להיות גם נמוך.

        4/8/07 15:03:

       

      צטט: פיג'מת פסים 2007-08-04 14:39:40

      לדבר על נשיות ואהבה בבלוג  שאין בו ממש רגשות? דבורית הרי לא מדברת על הדברים האלה בכלל.  זה בסדר, דבורית, בעידן של חשיפות יתר וכל מיני דברים שמדברים על אהבה, זה מרענן, שיש מישהי ששומרת את חייה לעצמה. בחיי, זה פרש.

      תודה, למעשה הכל בגלל שאין לי רגשות.

        4/8/07 14:46:

      ואגב, תגידו, אם לליהיא לפיד היו קוראים נניח ליהיא כהן, מישהו היה קורא את הטור שלה? כלומר, היא קיבלה טור בגלל שהיא אישתו של? כי אין דרך להסביר את גבב השטויות העלובות שמוציאות שם רע לכתיבה נשית ולאג'נדה נשית מידי שבוע, מתכונים ועלבונות קטנים ומשהו על הילדים שגדלים ועל ההיא שהתגרשהועל זאת שלא מוצאת חתן ועל הציצי שנפל ועל איך להרים אותו ועל הילדה שכבר יוצאת לבד והחזק שגם כן יוצא לבד או עם חברים למסעות בקובה בעיקבות המינגווי בשעה שאת יושבת בבית ועושה מקסימום מסע בעיקבות החזיה התומכת שראיתי בדיזינגוף 

      כמו אודטה, רק בלי הכישרון והפילפול ושימחת החיים

      כמו דנה ספקטור, רק בלי הכישרון

       כמו קארין ארד רק בלי הסקס אפיל

       

      מה זה? מה זה?

        4/8/07 14:39:

      לדבר על נשיות ואהבה בבלוג  שאין בו ממש רגשות? דבורית הרי לא מדברת על הדברים האלה בכלל.  זה בסדר, דבורית, בעידן של חשיפות יתר וכל מיני דברים שמדברים על אהבה, זה מרענן, שיש מישהי ששומרת את חייה לעצמה. בחיי, זה פרש.

       

        4/8/07 14:33:

       

      צטט: twister 2007-08-04 11:51:58


      נראה לי שקצת פיספספתם בלהט היצרים; אף אחד לא שואל למה ספקטור לא כותבת כמו המינגוויי. עד כמה שזכור לי, להמינגוויי אין טור בעיתון ישראלי.

       

      זה לא האישיו פה. תחזרו להתחלה, הכיוון שלכם התפספס קצת.

      טוויסטר, אני ממש מזועזעת ממך! ממתי דיונים באינטרנט נצמדים לנושא הראשוני לאורך זמן?

        4/8/07 13:07:

       

      צטט: לינוי בר גפן 2007-08-04 12:20:10

      נדמה לי שצריך להפריד בין מגזינים "נשיים" לכתיבה של נשים בעיתונים כלליים (כמו 7 ימים). במגזינים נשיים חלק ניכר מהטקסטים הוא גם תוצר של היענות למפרסמים שמממנים את העיתון - קל יותר לפרסם מודעה על המייקאפ החדש של רבלון ליד כתבה שעוסקת ב"כך תיראי יפה יותר ביולי 2007" (שלפחות פיסקה אחת בתוכה תתהה: "ואת המייקאפ החדש של רבלון כבר ניסית?"). "כתבות העזר" האלה הן פריטה על מיתרי חוסר הבטחון הנשי, שנועדה לסייע למכור את כל התצרוכת הזאת, בין אם כהחלטה עריכתית מודעת ובין אם כי הצטבר אצל העורכת סטוק צבעי מלחמ שנשלחו משלושים יחצ"נים.

       

      בדיוק בשביל נשים שרוצות יותר מזה המציאו את "דה מרקר וומן" ו"ליידי גלובס".

       

      ואגב, כמו שכתבתי פה לפני כמה שבועות, אני ממש מתקשה להתלהב מספקטור. או מלפיד. אבל בין שניהם, הוא הרבה יותר מוכשר.

        4/8/07 12:48:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-04 05:43:27

       

      נועה

       

      1

      הבעיה שלי היא הבחירה המודעת והמכוונת בעיסוק האובססיבי בפרטי הנשי האישי והשטותי  -

       למה בעיניך זה שטותי? אני מניחה שאם היא הייתה עוסקת בהשפעה היומיומית המכרעת שיש לאיום האיראני על התא המשפחתי המצומצם שלה היית יושב לקרוא אותה, פעור פה מרוב התפעלות.

      ההתנשאות הזאת פשוט לא נתפסת בעיניי. למה הדברים האלה שטותיים? אתה מתעקש לראות הכל דרך הפריזמה הצרה (והקצרצרה) של בגד-הים שעליו כתבה דנה, בעוד עיניך מסרבות להביט בנמשל. יש כאן אמירה על חיים, ועל זוגיות, ועל חיי נישואין בפרט, ותסלח לי אם אגיד לך שנשבר לי התחת מאנשים שלעולם לא יגיעו לקרסוליה של ספקטור מבחינת כתיבה או חשיבה (הבחורה הזו מבריקה), לא מבינים חצי מהדברים שהיא כותבת (כן, תתפלא, יש דברים בין השורות גם מחוץ לספרים של המינגוויי) ומעיזים לקרוא לזה שטויות ובזבוז מרחב תקשורתי.

       

      2

      זה נכון שיש יותר אנשים ששמעו על השם דנה ספקטור מאשר את השם ארנסט המינגוויי. איכשהו, זה לא מוסיף להם נקודות זכות אצלי. אבל אולי זה רק אצלי

      אז קדימה, חנך אותנו. תתחיל להריץ פוסטים על המינגווי ושאר ירקות- אם כל כך חשובה לך המודעות אליו (סתם אני נטפלת אליו, מצידי תריץ גם את דוסטויבסקי) יאללה, יותר מדי אנשים לא מכירים את "הזקן והים" או "איים בזרם". אולי תספר לכולנו מה אנחנו מפסידים? לא ייתכן שהעם יקרא ויהנה מדנה ספקטור בעוד שיש אלפי סיפורים על שכרות, ציד ואלימות מסתובבים על הפלנטה.

      קדימה, תרים את הכפפה. מי יודע, אולי תצליח להפוך את כולנו לתרבותיים יותר, לפי טעמך.

       

      3

      אני לא חושב שצריך לכתוב על קוביזם ואקזיסטנציאליזם כל יום, אבל אני בהחלט חושב שעולם התכנים יכול להיות מלא וגדוש בהרבה יותר ממה שדנה ספקטור, ליהיא לפיד וקארין ארד מבטאות .

       עצם ההשוואה הזו ביניהן לא מוסיפה לך נקודות. כמה שטחיות בהשוואה אחת. אתה מסתכל עליהן וכל מה שאתה רואה זה נשים. כאלה שכותבות על החיים. משעמם, נכון? דיבורים של בנות, נכון? אם אתה לא מסוגל למצוא את ההבדלים ביניהן (בסגנון, בהשקפה ואפילו בדילמות שהן בוחרות לכתוב עליהן) הייתי ממליצה לך ללכת לבדיקת ראיה. או סתם לצאת לחופש. יכולת האבחנה שלך מידרדרת.

       

       

       

        4/8/07 12:20:
      נדמה לי שצריך להפריד בין מגזינים "נשיים" לכתיבה של נשים בעיתונים כלליים (כמו 7 ימים). במגזינים נשיים חלק ניכר מהטקסטים הוא גם תוצר של היענות למפרסמים שמממנים את העיתון - קל יותר לפרסם מודעה על המייקאפ החדש של רבלון ליד כתבה שעוסקת ב"כך תיראי יפה יותר ביולי 2007" (שלפחות פיסקה אחת בתוכה תתהה: "ואת המייקאפ החדש של רבלון כבר ניסית?"). "כתבות העזר" האלה הן פריטה על מיתרי חוסר הבטחון הנשי, שנועדה לסייע למכור את כל התצרוכת הזאת, בין אם כהחלטה עריכתית מודעת ובין אם כי הצטבר אצל העורכת סטוק צבעי מלחמ שנשלחו משלושים יחצ"נים. וכן, נשים רוצות לראות נשים יפות על השער, כמו שגברים רוצים על השער של "בלייזר" מרצדס 2008 ולא פיאט פונטו 87 (יסלחו לי אלוהים וסטיינם על ההשוואה), גם גברים רוצים על השער את ג'סיקה אלבה בביקיני ולא את הילארי קלינטון בחליפה. אנשים אוהבים לראות דברים יפים, זה לא יחודי לנשים. הבעיה היא שמושגי היופי האלה מתאכזרים לנשים במיוחד, ומה לעשות שלא לכולן יש מרץ או מודעות להילחם בהם ללא הרף. לפעמים את סתם רוצה למצוא חן לפי הפרמטרים המקובלים, נבזיים ככל שיהיו, וביקיני הוא אחד מהם. נשים אולי מרגישות חופשיות יותר לקטר על האישי בפומבי, הן גם מקבלות לכך עידוד במערכת, אבל אל תדאג לרוחב ידיעותיהן - באקדמיה הן רוב.
        4/8/07 12:02:

       

      הדבר הכי יפה בעיני בכתיבה של דנה ספקטור (ולא הייתי בהכרח משווה אליה את האחרות) הוא הדרך הכנה שבה היא מתארת איך עניינים פעוטים לכאורה יכולים לערער אותה. (גם אני מוצאת שזה פחות ופחות מצחיק, בעיקר כי זה נהיה יותר ויותר עצוב). כל מיני אישיוז נשיים כאלה, שעדיף להדחיק, כי זה נורא לא ברומו של עולם להתעסק בהם. ניואנסים ממש קטנטנים שמטלטלים זוגיות, משפחה, אהבה, ביטחון עצמי, אושר.

      יש דברים יותר משמעותיים מזה? מה? קלאסיקות ספרותיות? דילמות פוליטיות? תיאוריות כלכליות? יש נושא יותר רלוונטי לעמוד האחרון של המוסף הכי נקרא במדינה?

       

      אני לא כל כך מתחברת לצורך לעשות את האבחנה המגדרית הזאת על סוגי כתיבה, ועוד פחות מתחברת להתעקשות לתייג אותם לפי רמת איכות. תקרא מה שמעניין אותך. ההתנשאות הזאת היא בדיוק הסיבה שכל הכותבות האלה כל כך מצליחות (ולא כולן טובות). כי נעים לפעמים (ולא רק לנשים) להודות כמה הדברים הכי טפשיים הם בעצם מאוד חשובים. וחוץ מזה, תמיד אפשר לקרוא גם המינגוויי. 

        4/8/07 11:51:


      נראה לי שקצת פיספספתם בלהט היצרים; אף אחד לא שואל למה ספקטור לא כותבת כמו המינגוויי. עד כמה שזכור לי, להמינגוויי אין טור בעיתון ישראלי.

       

      זה לא האישיו פה. תחזרו להתחלה, הכיוון שלכם התפספס קצת.

        4/8/07 10:15:

       

      אריאלה רביב כתבה "אני מסכימה שהכתיבה הנשית יותר סגורה, או יותר סוגרת את עצמה בגטו של נושאים מאוד מצומצמים, אבל השאלה למה זה קורה היא כבר לדיון אחר"... נו, זה בדיוק מה שכתבתי, והתנפלתן עלי בחמת זעם. הכתיבה הנשית אכן מצומצמת.

       

       

      ואגב: אני לא סובל את הטורים של יאיר לפיד וחומק בקביעות מאלה של סייד קשוע. גברים גברים, אבל בלתי נסבלים, לטעמי

        4/8/07 10:08:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-04 05:30:15

       

      אריאלה רביב כתבה: "למה הכתיבה של איזה אימפוטנט שפחד פחד מוות מנשים והתחביב שלו היה לנסוע לטבוח בחיות חפות מפשע באפריקה יותר איכותית  מהביקיני של ספקטור?..."

      הוא נגיד את זה ככה: למה הכתיבה של איזה אימפוטנט שפחד פחד מוות מנשים והתחביב שלו היה לנסוע לטבוח בחיות חפות מפשע באפריקה יותר איכותית בעיניך מהביקיני של ספקטור?

       

      שאלת מדוע הכתיבה של המינגוויי טובה יותר מזו של דנה ספקטור, והתשובה היא; מאותה סיבה שג'ון לנון איכותי יותר מנינט טייב. בדיוק מאותה סיבה.

       

      בועז, זאת לא סיבה, זה לזרוק שמות של יוצרים גבוהים ונמוכים ולנסות לסגור עניין. אני לא מפקפקת לרגע בקיומו של מדרג איכותי, באמת, פוסט מודרניזם, יחסיות והכול שווה מאוד לא מקובלים עליי, אבל, וזה אבל חשוב, אני לא חושבת שמה שמשפיע על האיכות זה הנושא, אלא האופן שבו יוצר טוב יכול לטפל בכל נושא, בין אם זה יהיה ציד (המינגווי) משפחת גברים שמאוהבים כולם באותה פרחה (האחים קרמזוב) או ספר שלם שעוסק באיך כואב הכוס (המצלמה שאמא קנתה לי).

      לא מקובל עליי שסייד קשוע יכול לכתוב שהוא שבר רגל כי הוא נורא התרגש מזה שמישהי התחילה איתו וזה סבבה ומגניב, וגפי אמיר לא סבבה ומגניבה כי היא כותבת על האמהות, והנה, יקיר אלקריב כותב על האהבות שלו, ופתאום הנושא שוב נהיה מגניב.

      כמו שדבורית ציינה, השבוע היה דוגמה מעולה לזה: לפיד הקדיש את המדור לניצני קרחתו, וזה לא עצבן אותך בכלל.

      אני מסכימה שהכתיבה הנשית יותר סגורה, או יותר סוגרת את עצמה בגטו של נושאים מאוד מצומצמים, אבל השאלה למה זה קורה היא כבר לדיון אחר.

       

       

        4/8/07 10:05:

      ועוד משהו: נשים צריכות להתאמץ ולהשקיע יותר.  ממש כמו שיהודים היו צריכים להיות מעולים במיוחד, כדי להצליח ולבלוט בחברה אנטישמית - ממש כך הנשים צריכות היום לרוץ הרבה יותר מהר מגברים, ולהיות יותר עמוקות ומוצלחות, כדי להגיע לצמרת.

      ומסיבה זו עוד יותר מעצבן לפגוש מדורים אישיים שכל התוכן שבהם רק מחזק את הסטיגמה שיש להרבה גברים, ממילא, על "כתיבה נשית". ולכן נשים כמו נטע קובלנץ או נעמה כרמי ראויות לשבחים מיוחדים - על תרומתן לתפיסת האשה לא רק דרך הביקיני שלהן, והדיאטה שלהן, אלא האינטלקט שלהן

        4/8/07 10:01:

      אישית, ואולי זה רק אני, אישית אני מעדיף מאמר רע על המיגוויי מאשר טור אישי מבריק על נינט טייב.

       

      הסיבה היא שכל עיסוק בהמינגוויי יכול לגרום למישהו לנסות ולקרוא סיפור או ספר של המינגוויי.  לכן גם מאמר רע על ארנסט המינגוויי הגדול הוא חיובי בהרבה ועשוי לתרום בדרך כלשהי להשכלתו של אדם, מאשר כל מאמר

      מבריק ושנון על נינט טייב

       

        4/8/07 09:57:

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-08-04 09:12:05

      בוא נלך לאומנים ידועים. מי שמע על גב' כריסטו? ועל רעייתו המוכשרת של רודין (היא קצת יותר ידועה כי הציגה בתערוכות אחרי מותו)?.

      בועז, חפש את האישה.

       

      לא נתחיל עם זה, נכון?  99% מהממציאים, הסופרים והמוזיקאים הגדולים בעולם היו גברים. היו לכך סיבות כאלה ואחרות.

       

      אני לא טוען שזה טוב. אלה רק העובדות שהיו נכונות אז. כיום יש אפשרות לנשים לבחור אם להיות מוצלחות ומצליחות, או להתחתן עם אחד מוצלח ומצליח ולהגדיר את עצמן לפי נקודת המבט שלו על הביקיני שלהן

       

      אני מקווה שהבנות שלי תהיינה גדולות ומוצלחות כמו דוריס לסינג וסלמה לגרלף. אישית, אני מנסה להרחיק אותן ממצעד האיוולת של טורים נשיים

      אישיים בזבלונים היומיים והשבועיים

        4/8/07 09:53:

       

      Quote: velvet 2007-08-04 08:52:31

      באשר לשערי עיתוני הנשים, זה נכון, וצודקים כל המתלוננים. אבל, וזה חשוב, סיפרה לי פעם עורכת עיתון שכזה שבסקר שנערך התברר שזה גם מה שהקוראות רוצות לראות על השער: יפהפיות צעירות ויפות ורזות.

      דבורית שרגל: "סיפרה לי פעם עורכת עיתון שכזה שבסקר שנערך התברר שזה גם מה שהקוראות רוצות לראות על השער: יפהפיות צעירות ויפות ורזות..."

      ועל כך נאמר: איי רסט מיי קייס.

        4/8/07 09:12:

      ולגבי הכתיבה של ה"עמוקים" עצמם, זה נושא לדיון אחר. מעניין וחשוב לכשעצמו. לא כל הנוצץ זהב. הידעת למשל שברכט, שגמעתי בנעורי והיה נתבך חשוב בבניית תפיסת העולם שלי, לא כתב את רוב יצירותיו בעצמו? הידעת שכתבו אותן נשים שהוא נטש (אחת, כשהפך למליונר בזכות כתביה עליהם הוא חתום, חלתה בשחפת והוא סירב לחלצה ממוסקווה ולממן לה טיפול רפואי)?

      בוא נלך לאומנים ידועים. מי שמע על גב' כריסטו? ועל רעייתו המוכשרת של רודין (היא קצת יותר ידועה כי הציגה בתערוכות אחרי מותו)?.

      בועז, חפש את האישה.

        4/8/07 09:08:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-04 05:30:15

       

      אריאלה רביב כתבה: "למה הכתיבה של איזה אימפוטנט שפחד פחד מוות מנשים והתחביב שלו היה לנסוע לטבוח בחיות חפות מפשע באפריקה יותר איכותית  מהביקיני של ספקטור?..."

      הוא נגיד את זה ככה: למה הכתיבה של איזה אימפוטנט שפחד פחד מוות מנשים והתחביב שלו היה לנסוע לטבוח בחיות חפות מפשע באפריקה יותר איכותית בעיניך מהביקיני של ספקטור?

       

      שאלת מדוע הכתיבה של המינגוויי טובה יותר מזו של דנה ספקטור, והתשובה היא; מאותה סיבה שג'ון לנון איכותי יותר מנינט טייב. בדיוק מאותה סיבה.

       

      אפשר בקלות לכתוב רע ונמוך על המינגווי ולנתח ניתוח מבריק, מעניין ומעמיק את תופעת נינט, בוא לא ניתמם, בועז.

        4/8/07 09:06:

       

      צטט: velvet 2007-08-04 08:56:56

      חנה, נכנסתי לעמוד הראשי של אימגו ושל העוקץ ומה אני רואה? שהרוב המכריע של כותבי המאמרים הם גברים! מה זה???

      את לא רוצה לדרוך לי על יבלות, נכן? זה הממב בכל המדיה - המודפסת והדיגיטלית. יאמר לזכותם שכל מאמר שאני שולחת (שלי ושאינו שלי - כשאני נתקלת במאמרים טובים אני מבקשת אישור מהכותבת ושולחת) - מתקבל. עוד יאמר לזכותם שיש להם ימים טובים - שרוב המאמרים האחרונים הם של נשים. לעוקץ יש אגו - הם דורשים זכות ראשונים (הם וווינט). יע"ז זה האתר של ספורטא ויונה, שניים שפועלים על אמת לטיוב העולם. עוד משהו שאני נתקלת בו - נשים שיש להן מה לומר ולא אומרות את זה: "שאני אכתוב???".

        4/8/07 08:56:
      חנה, נכנסתי לעמוד הראשי של אימגו ושל העוקץ ומה אני רואה? שהרוב המכריע של כותבי המאמרים הם גברים! מה זה???
        4/8/07 08:52:

      השארתי לבד את הפוסט והנה אני חוזרת לאחד הדיונים המרתקים שנערכו בתגובות בזמן האחרון.

      מה שהצחיק אותי זה הדבר הבא: כמה פעמים יאירק'ה שלנו כתב על המינגוויי (ועל אִגרוף, בועז? הפואטיקה של האגרוף? אגרוף זה גם נושא נשגב?) וכמה על שאר עניינים הנוגעים בחייו האישיים? מישהו קרא את המדור שלו השבוע? הוא כותב על הקרחת שלו, כן כן, טרוד מאוד בסוגיית עיגול השלושה שקל שהצטמח לו בירכתי הראש, ובנסיונותיו הפאתטיים בהסתגרו באמבטיה (!!) לתקן את המצב השערורייתי בעזרת סידור השיער ושני טון ג'ל.

      בקיצור, שכח היאירק'ה את המינגוויי ועבר לעיסוק במרחב האישי.
      באשר להומור של ספקטור, הוא קיים שם (את מדור הביקיני שעורר את חמתו של בועז לא קראתי עוד), תמיד, והיא דווקא כן  בנאדם למודע לעצמו עד מאוד.
      באשר לשערי עיתוני הנשים, זה נכון, וצודקים כל המתלוננים. אבל, וזה חשוב, סיפרה לי פעם עורכת עיתון שכזה שבסקר שנערך התברר שזה גם מה שהקוראות רוצות לראות על השער: יפהפיות צעירות ויפות ורזות.

        4/8/07 05:43:

       

      נועה

       

      1

      הבעיה שלי היא הבחירה המודעת והמכוונת בעיסוק האובססיבי בפרטי הנשי האישי והשטותי  - והטריגר היה, במקרה זה, המדור של דנה ספקטור מאתמול.  אני לא רוצה שיפטרו אותה,  אני לא מעוניין להרביץ לאף אחד, אלה הקביעות שלך (משום מה). 

       

      2

      זה נכון שיש יותר אנשים ששמעו על השם דנה ספקטור מאשר את השם ארנסט המינגוויי. איכשהו, זה לא מוסיף להם נקודות זכות אצלי. אבל אולי זה רק אצלי

       

      3

      אני לא חושב שצריך לכתוב על קוביזם ואקזיסטנציאליזם כל יום, אבל אני בהחלט חושב שעולם התכנים יכול להיות מלא וגדוש בהרבה יותר ממה שדנה ספקטור, ליהיא לפיד וקארין ארד מבטאות

       

        4/8/07 05:30:

       

      אריאלה רביב כתבה: "למה הכתיבה של איזה אימפוטנט שפחד פחד מוות מנשים והתחביב שלו היה לנסוע לטבוח בחיות חפות מפשע באפריקה יותר איכותית  מהביקיני של ספקטור?..."

      הוא נגיד את זה ככה: למה הכתיבה של איזה אימפוטנט שפחד פחד מוות מנשים והתחביב שלו היה לנסוע לטבוח בחיות חפות מפשע באפריקה יותר איכותית בעיניך מהביקיני של ספקטור?

       

      שאלת מדוע הכתיבה של המינגוויי טובה יותר מזו של דנה ספקטור, והתשובה היא; מאותה סיבה שג'ון לנון איכותי יותר מנינט טייב. בדיוק מאותה סיבה.

       

        4/8/07 02:56:

       

      צטט: ariela.raviv 2007-08-04 01:20:40

       

      נגיד את זה ככה: למה הכתיבה של איזה אימפוטנט שפחד פחד מוות מנשים והתחביב שלו היה לנסוע לטבוח בחיות חפות מפשע באפריקה יותר איכותית בעיניך מהביקיני של ספקטור? כי איכשהו אפריקה, מלחמות, ציד, אגרוף, כל זה נורא גברי ונשגב. אישה בביקיני בוכה באמבטיה? לא, זה בטוח שטויות.

      לולא נשים היו טיפה, קצת פחות, נמדדות על פי הביקיני שלהן (ובועז, עם כל הכבוד, אתה אחד המריירים הגדולים, הנה, אני אגיד "אנאלי" וישר יעמוד לך) הן היו אולי מתעסקות בדברים חשובים יותר, כמו מלחמות, ציד,  והמשמעות העמוקה נורא של לגרור דג לאורך ספר שלם תוך כדי זה שהכרישים נוגסים בו.

       

       

      סוף סוף מישהו פה מדבר בהיגיון, ולא מפתיע אותי שזו אריאלה החכמה, היא ולא שרף.

       

      סליחה שאני מפריעה לכם באמצע המסיבה, אבל- בחייאת רב-רבאק.

      המינגווי, טולסטוי, באך...

      אם הייתם כותבים את זה ברצינות בכל מקום מחוץ לבועת הקפה הייתם מזמן מקבלים שפריץ צונן של "פחחח" לפנים.

      אין לי ספק שלרוב האנשים בעולם הדבר היחיד שמוכר מהמינגווי זה השורה ההיא מהשיר של מאיר אריאל. כן, ברור שכולנו כל היום יושבים במיזוג עם הפייפ וחוקרים בקדחתנות את השפעתה של התנועה הקוביסטית על האמנות העכשווית והאם ניתן ליצור ספרות בת-קיימא בעידון הפוסט-סמנטי של המישור הקבלתי של האחר.

      וברור שדנה ספקטור מבזבזת פלטפורמה תקשורתית, זה כל מה שהיא עושה, מזמן היו צריכים לפטר אותה, ולתת למישהו שיודע את העבודה לכתוב במקומה.

      מישהו כזה...נו...שמתעסק בדברים החשובים. ציד! דגים! סיגארים! קובאניות לוהטות שמתמסרות תמורת כמה מטבעות מתחת לשמי הכוכבים הקריביים! מוות! שכול! התאבדות!

       

      בואו נחליף את ספקטור, יש לה שני אשכים פחות ממה שמקובל.

       

      ואדון סטריינג'ר- אני לא מבינה בדיוק מה הבעיה שלך. אני קוראת בקביעות את גב' נטע קובלנץ הספרנית הדיליטנטית, וגם את כוהן האצטומכה הגדול (כפי שכינה אותו דנקנר) רון מייברג, ובשניהם נהנית עד הגג. אבל תאמין או לא- אני קוראת את ספקטור באדיקות כבר שנים, ושומו שמיים: אני חושבת שהיא מעולה!

      קדימה, תחטיף לי את השמאלית הידועה שלך. תעשה לי סנוקרת שתשכיב אותי על הזירה. אה, רק במילים אתה יודע להכאיב? חבל. חשבתי שאתה שונה.

       

      נ.ב: אריאלה, תתביישי לך, זה לא סתם דג, זו טונה! בטח בעולם הגברי יש לזה משמעות עמוקה שאנחנו לא יכולות לראות, כי אנחנו עסוקות מדי בלבכות באמבטיה בביקיני.

        4/8/07 01:20:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-03 23:21:41

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-08-03 23:16:40

      החלק השני של העניין, הוא לקטלג "איכותי" ו"לא איכותי" ולקרוא לכתיבה פופוליסטית גברית "איכותי", לעומת כתיבה פופוליסטית נשית, שנמצאת תחת "לא איכותי".

      דנה ספקטור כותבת כמו אחרון הפופוליסטים, רק על סמלי נשיות במקום על סמלי-הגמוניה וגבריות.

       

      יש שני חלקים לדיון הזה - בדיון על האיכות ככלל, אנחנו מסכימים (ואת דעתי על כתיבתה של ספקטור הבעתי, בעדינות). הדיון האמיתי מורכב יותר.

      נאמר זאת ככה, בלי פוסט מודרניזם מיופייף: כתיבה על אוסף הסיפורים החדש של המינגוויי הוא לבטח יותר איכותי, בכל פרמטר אפשרי, מכתיבה על בעלך שחושב שבגד הים שלך נראה עלייך זנותי, ואת רצה בוכיה לאמבטיה. ממש כמו שהסרטים של אינגמר ברגמן, גם הרעים שבהם, יותר טובים בכל זמן נתון מכל תכנית שהיא בערוץ 2 או ערוץ 10, לא משנה איזו תכנית זאת. ממש כמו שברור לחלוטין שיוהאן סבסטיאן באך ומיילס דייויס כתבו מוזיקה יותר מורכבת מהשירים של קרן פלס

      הוא נגיד את זה ככה: למה הכתיבה של איזה אימפוטנט שפחד פחד מוות מנשים והתחביב שלו היה לנסוע לטבוח בחיות חפות מפשע באפריקה יותר איכותית בעיניך מהביקיני של ספקטור? כי איכשהו אפריקה, מלחמות, ציד, אגרוף, כל זה נורא גברי ונשגב. אישה בביקיני בוכה באמבטיה? לא, זה בטוח שטויות.

      לולא נשים היו טיפה, קצת פחות, נמדדות על פי הביקיני שלהן (ובועז, עם כל הכבוד, אתה אחד המריירים הגדולים, הנה, אני אגיד "אנאלי" וישר יעמוד לך) הן היו אולי מתעסקות בדברים חשובים יותר, כמו מלחמות, ציד,  והמשמעות העמוקה נורא של לגרור דג לאורך ספר שלם תוך כדי זה שהכרישים נוגסים בו.

       

        4/8/07 00:51:

      תהרגו אותי, אני לא מבינה מה הבעיה שלכם עם "כתיבה אישית". סייד קשוע כותב אישי, וזה נפלא. יהונתן גפן כותב אישי, וזה גרוע. גם יאיר לפיד כותב אישי המון פעמים, והולך לו די טוב (יש לו הומור והוא יודע לכתוב, מה תעשו לי?).

      פתאום כולכם נהייתם צרכני המינגווי, אלק.

      הכי כיף זה טקסטים אישיים. מכאן - על איכותם - אפשר להתווכח עוד 100 שנה.

        4/8/07 00:43:

       

      צטט: twister 2007-08-04 00:40:47

       

      אבל חנה, מה שכתבת מוכיח בדיוק את מה שבועז טוען;

      ...לא מונחים בסלסלות העיתונים בבתי הקפה האינטלקטואלים (ועם קוראינו המשובחים הסליחה) יותר בתל אביב וצליל שמם לא מוכר לרוב האנשים בארץ.

      ואחד הבלוגים הפופולריים הוא....

       

       

       

        4/8/07 00:40:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-08-04 00:16:24

       

      בעז, אני מזמינה אותך להחשף למניפה רחבה יותר של כתיבה נשית. אני משוכנעת שאתה באמת רואה את מה שאתה מספר כאן, אולם זו פרספקטיבה שלך בלבד. ולו רק למען הספק - אני מזמינה אותך להרחיב את היריעה. אני קוראת אובססיבית, ועד היום לא מצאתי שיש יותר כתיבה גברית איכותית מאשר נשית איכותית. להיפך - מסיבות מגדריות שונות שקשורות לתעסוקה ותקרות זכוכית, צפה הרבה יותר כתיבת-זבל גברית מאשר נשית. כי אילו שעוברות את המסננים צריכות להיות מלכתחילה טובות וחזקות יותר.

      לך למגזין אימגו, לעוקץ, לגדה השמאלית, לקואליציית נשים לשלום, לפרלמנט נשים, לאתר הדרך למעלה, ל- nfc, למדורי דיעות, לבלוגים, ואני מזמינה אותך גם למאות הרשימות שלי ברשת (בערך בכל הכתובות שכיוונתי אותך אליהן, ובעוד כמה). הליפגלוס קופץ לך לעיניים, הוא לא שם על באמת. הוא הסטריאוטיפ שגורם בסופו של דבר לפחות נשים להצליח לעבור את המסננות שלך.

       

      אבל חנה, מה שכתבת מוכיח בדיוק את מה שבועז טוען;

      בסופו של דבר, המגזינים שמככבים על מדפי העיתונים הם המגזינים שמנציחים את הדילמות הנשיות השטחיות ביותר. בכל קיוסק וסופרמרקט, וגם ברשתות הספרים, תמצאי בפרונט את 'לאשה', 'עולם האשה', 'את' ודומיהם. לא תמצאי עיתונים שמזכירים את הערוצים האינטרנטיים שדיברת עליהם. העובדה היא שאלה לא יוצאים לאור בהיקפים משמעותיים, לא מתחרים ב"בלייזר", לא מונחים בסלסלות העיתונים בבתי הקפה האיטלוקטואלים יותר בתל אביב וצליל שמם לא מוכר לרוב האנשים בארץ.

      ואחד הבלוגים הפופולריים הוא זה של אליזרין, ילדונת חמודה, סקסית, פרובוקטיבית ושובבה שבסופו של עניין נמרחה עם ביקיני וגלידה זולגת על איזו מכונית וגם דיגמנה את עצמה לדעת.

       

       

        4/8/07 00:19:
      ועוד משהו לגבי ההתייחסות לעיתוני נשים. לא כולם הופכים אותי למאושרת, אבל תוכן-wise, רובם המכריע יותר תוכניים ממגזינים של גברים ולוקים באותו פופוליזם פתטי בדיוק. לולא היו הבלייזרים של העולם הזה, אולי הייתי מקבלת את הביקורת על נחיתות עיתוני הנשים בקלות יתרה. אבל מאז בול (שדבורית קישרה כאן לראיון על יוצרו) ועד בלייזר, נכתבו הרבה מדי מילים מכדי להיתעלם מקיומן.
        4/8/07 00:16:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-03 23:52:26

      מדברים על קהל יעד, קהל יעד...אני מבין למה יש נשים חשופות על השער של "בלייזר", אבל מדוע - למען השם - יש נשים חשופות על השער של "לאשה", "עולם האשה", "זמנים מודרנים" ו"סגנון" - מגזינים ועיתונים שמיועדים לנשים, ונשים עורכות אותם, ושלל הנושאים בהם נע בין "כך תציתי מחדש את האש בנישואייך", "בגדי הים החדשים" ו"ירוק הוא השחור החדש", "יעל בר זוהר נצפתה פה  בעוד רוני סופרסטאר ונינט נצפו שם" ומדור בישול

      בעז, אני מזמינה אותך להחשף למניפה רחבה יותר של כתיבה נשית. אני משוכנעת שאתה באמת רואה את מה שאתה מספר כאן, אולם זו פרספקטיבה שלך בלבד. ולו רק למען הספק - אני מזמינה אותך להרחיב את היריעה. אני קוראת אובססיבית, ועד היום לא מצאתי שיש יותר כתיבה גברית איכותית מאשר נשית איכותית. להיפך - מסיבות מגדריות שונות שקשורות לתעסוקה ותקרות זכוכית, צפה הרבה יותר כתיבת-זבל גברית מאשר נשית. כי אילו שעוברות את המסננים צריכות להיות מלכתחילה טובות וחזקות יותר.

      לך למגזין אימגו, לעוקץ, לגדה השמאלית, לקואליציית נשים לשלום, לפרלמנט נשים, לאתר הדרך למעלה, ל- nfc, למדורי דיעות, לבלוגים, ואני מזמינה אותך גם למאות הרשימות שלי ברשת (בערך בכל הכתובות שכיוונתי אותך אליהן, ובעוד כמה). הליפגלוס קופץ לך לעיניים, הוא לא שם על באמת. הוא הסטריאוטיפ שגורם בסופו של דבר לפחות נשים להצליח לעבור את המסננות שלך.

        3/8/07 23:52:

      מדברים על קהל יעד, קהל יעד...אני מבין למה יש נשים חשופות על השער של "בלייזר", אבל מדוע - למען השם - יש נשים חשופות על השער של "לאשה", "עולם האשה", "זמנים מודרנים" ו"סגנון" - מגזינים ועיתונים שמיועדים לנשים, ונשים עורכות אותם, ושלל הנושאים בהם נע בין "כך תציתי מחדש את האש בנישואייך", "בגדי הים החדשים" ו"ירוק הוא השחור החדש", "יעל בר זוהר נצפתה פה  בעוד רוני סופרסטאר ונינט נצפו שם" ומדור בישול

        3/8/07 23:48:

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-08-03 23:39:27

       

       

      בועז, תהיה ער לחלוקה הזו של מה חשוב ומה לא, שאתה עורך כאן, ולכך שיש לה שורשים תרבותיים בין אם נרצה ובין אם לא. המינגוויי הגבר, כתב על האישי ולכן זה נתפס כ"חושב" יותר מכותבות איכותיות בנות זמנו, שנאלצו להסתתר תחת שמות ספרותיים גבריים כדי להחשב ל"איכות". אנחנו מותנים, גם בשיפוט הלכאורה אובייקטיבי שלנו.

      שוב, יש כאן שני נושאים - תרבות מושטחת שהיתה קיימת מאז ומתמיד, ומניע מגדרי שגורם לנו ליחס יותר ממנה לנשים. נקודת המוצא שלך היתה רדידות נשית מול עומק גברי. רק במחשבה שניה שלפת את רשימת הכותבות האיכותיות לדעתך. למה?

       

      רשימת הנשים הכותבות שעוסקות בנושאים חשובים היא מצומצמת. לצערי. כן, לצערי. הספרנית הירושלמית או ד"ר נעמה כרמי או אורית קמיר, דבורית שרגל, סתיו שפיר, תימורה לסינגר  הן מיעוט בתוך הרבה מאוד בררה. ואני מעוניין לשמוע את הצד הנשי בנוגע להמון נושאים, אבל איכשהו

      בסוף זה נגמר עם הביקיני והליפגלוס ומה בעלי אמר על זה

        3/8/07 23:39:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-03 23:21:41

       

      נאמר זאת ככה, בלי פוסט מודרניזם מיופייף: כתיבה על אוסף הסיפורים החדש של המינגוויי הוא לבטח יותר איכותי, בכל פרמטר אפשרי, מכתיבה על בעלך שחושב שבגד הים שלך נראה עלייך זנותי, ואת רצה בוכיה לאמבטיה. ממש כמו שהסרטים של אינגמר ברגמן, גם הרעים שבהם, יותר טובים בכל זמן נתון מכל תכנית שהיא בערוץ 2 או ערוץ 10, לא משנה איזו תכנית זאת. ממש כמו שברור לחלוטין שיוהאן סבסטיאן באך ומיילס דייויס כתבו מוזיקה יותר מורכבת מהשירים של קרן פלס

      בועז, זה ממש לא נכון. שיהיה לי דולר על כל פיסת זבל גרפומאני שקראתי על נושאים חשובים, נושאים שברומו של עולם. מאוד חשוב לי להעביר מסר אחד - תהיה ער לחלוקה הזו של מה חשוב ומה לא, שאתה עורך כאן, ולכך שיש לה שורשים תרבותיים בין אם נרצה ובין אם לא. המינגוויי הגבר, כתב על האישי ולכן זה נתפס כ"חושב" יותר מכותבות איכותיות בנות זמנו, שנאלצו להסתתר תחת שמות ספרותיים גבריים כדי להחשב ל"איכות". אנחנו מותנים, גם בשיפוט הלכאורה אובייקטיבי שלנו.

      שוב, יש כאן שני נושאים - תרבות מושטחת שהיתה קיימת מאז ומתמיד, ומניע מגדרי שגורם לנו ליחס יותר ממנה לנשים. נקודת המוצא שלך היתה רדידות נשית מול עומק גברי. רק במחשבה שניה שלפת את רשימת הכותבות האיכותיות לדעתך. למה?

        3/8/07 23:21:

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-08-03 23:16:40

      החלק השני של העניין, הוא לקטלג "איכותי" ו"לא איכותי" ולקרוא לכתיבה פופוליסטית גברית "איכותי", לעומת כתיבה פופוליסטית נשית, שנמצאת תחת "לא איכותי".

      דנה ספקטור כותבת כמו אחרון הפופוליסטים, רק על סמלי נשיות במקום על סמלי-הגמוניה וגבריות.

       

      יש שני חלקים לדיון הזה - בדיון על האיכות ככלל, אנחנו מסכימים (ואת דעתי על כתיבתה של ספקטור הבעתי, בעדינות). הדיון האמיתי מורכב יותר.

      נאמר זאת ככה, בלי פוסט מודרניזם מיופייף: כתיבה על אוסף הסיפורים החדש של המינגוויי הוא לבטח יותר איכותי, בכל פרמטר אפשרי, מכתיבה על בעלך שחושב שבגד הים שלך נראה עלייך זנותי, ואת רצה בוכיה לאמבטיה. ממש כמו שהסרטים של אינגמר ברגמן, גם הרעים שבהם, יותר טובים בכל זמן נתון מכל תכנית שהיא בערוץ 2 או ערוץ 10, לא משנה איזו תכנית זאת. ממש כמו שברור לחלוטין שיוהאן סבסטיאן באך ומיילס דייויס כתבו מוזיקה יותר מורכבת מהשירים של קרן פלס

        3/8/07 23:18:

       

      Quote: michal_he 2007-08-03 23:13:44

       

      אני לא חושבת שזה סותר. אפשר לכאוב מהרבה דברים. זה יכול להאמר גם על טקסטים אחרים וגם על המצוקה הנוכחית שלה. וזה לא העניין של הביקיני, זה המקומות שהיא מגיעה אליהם מתוך מצוקה  שאין  לזלזל בה

      ברור שלנשים יש הרבה מה לתרום בעולם העיתונות המקומית מעבר למה שקורה להן עם עצמן, אין על כך ויכוח.

       

      אבל יש ויכוח. יש ויכוח רציני, אפילו. גפי אמיר ודנה ספקטור היו מצחיקות, כותבות מחוננות בתקופת הזוהר של עיתון תל אביב, הן המציאו שפה ועסקו

      בנושאים מגוונים.   הבחירה היא אך ורק שלהן, והן אלה שבוחרות לעסוק

      במצוקה האיומה של בגד ים שלא נראה עלייך כפי שהוא נראה על נערה

      בת חמש-עשרה, במקום על הספר החדש של הסופרת האמריקאית

      א. מ. הומס, נניח

        3/8/07 23:16:

      החלק השני של העניין, הוא לקטלג "איכותי" ו"לא איכותי" ולקרוא לכתיבה פופוליסטית גברית "איכותי", לעומת כתיבה פופוליסטית נשית, שנמצאת תחת "לא איכותי".

      דנה ספקטור כותבת כמו אחרון הפופוליסטים, רק על סמלי נשיות במקום על סמלי-הגמוניה וגבריות.

       

      יש שני חלקים לדיון הזה - בדיון על האיכות ככלל, אנחנו מסכימים (ואת דעתי על כתיבתה של ספקטור הבעתי, בעדינות). הדיון האמיתי מורכב יותר.

        3/8/07 23:13:

       

      צטט: twister 2007-08-03 22:58:53

       

      אני אוהבת את דנה ספקטור (והיא יודעת את זה),

      אבל אני מסכימה עם בועז, לחלוטין, בנוגע לאיכויות הטורים בעיתונות הארצית.

       

      יש טורים קבועים שאני קוראת: אהוד אשרי, חנוך מרמרי, אוחובסקי, בני ציפר, דורון רוזנבלום, יאיר לפיד (כשיש לי כוח), יונתן גפן (כשהוא לא כותב על הבן שלו), יואל מרקוס, סייד קשוע ועוד.

      גם הטור החדש של יהלי סובול ב"העיר" נראה מבטיח.

      לחלוטין אין מה להשוות; אי אפשר בכלל למצוא קו מקשר בין נרי ליבנה, שירי צוק, ליהיא לפיד, אורנה ננר, קארין ארד, ההיא שכותבת טור בעמוד האחרון של "סגנון" (ברח לי השם, אבל מדובר בתת-רמה אמיתית) ודומותיהן. אני אומרת "דומותיהן" כי לצערי כן יש קו מקשר בין אלה, והוא לא מלהיב, לא מאתגר, לא פורץ את גבולות הממוצע והמקטר.

       

      אז נכון, לנשים יש עולם פנימי אחר מזה של גברים ולא כולנו מתיישבים לאספרסו עם חבר וישר שוקעים לשיחה עמוקה על המינגוויי כמו יאירק'ה, אבל יש תחושה עמוקה של זילזול בקוראות, מה גם שה"שיחת נשים" זה טריק שאבד עליו הכלח כבר מזמן וגם בזמנו, הוא לא היה מתוחכם מידי.

       

      אני אוהבת את דנה ספקטור, אבל לא התחשק לי לצלוח את הטור שלה היום, דילגתי פה ושם. זה קורה, זה לא משהו דרמטי. זה לגיטימי להתבאס מההערה של בן-זוגן לגבי ביקיני/ ליפסטיק חדש/ נעליים נוצצות מידי או השד יודע מה, אבל להגדיר את זה "מתוך מקום אמיתי של כאב" כמו שטענה כאן למעלה המגיבה michal_he זה קצת מופרך. עם כל הכבוד, לנשים יש הרבה מה לתת בעולם העיתונות המקומי והן טובות בדיוק כמו הגברים שכותבים בו- אבל איכשהו הן לא מראות את זה, ו'ממקום אמיתי של כאב' זה משהו שהייתי מצפה שיאמר על טקסטים אחרים לחלוטין.

       

       

       

      אני לא חושבת שזה סותר. אפשר לכאוב מהרבה דברים. זה יכול להאמר גם על טקסטים אחרים וגם על המצוקה הנוכחית שלה. וזה לא העניין של הביקיני, זה המקומות שהיא מגיעה אליהם מתוך מצוקה שאין לזלזל בה.

      ברור שלנשים יש הרבה מה לתרום בעולם העיתונות המקומית מעבר למה שקורה להן עם עצמן, אין על כך ויכוח.

        3/8/07 23:11:

      לא איכפת לי מיגדרי, נשי גברי. איכפת לי  מאיכות. נשים מקבלות לידיים לערוך מוספי נשים ומגזינים לנשים ומקבלות טורים לידיים ופותחות בלוגים, ובתשעים אחוז מהמקרים הן מתעסקות בליפ גלוס, בביקיני ובחבר / הבעל, שאמר ככה ולא אמר ככה, והחברה שאמרה לה "שמנת", והיא אמרה אוי אוי אוי, וזה עצוב עצוב עצוב. קחו לידיים את "לאשה" שערך צבי אלגת פעם וקחו את "את" שערך טומי לפיד פעם, ותראו שזה פשוט ניטשה לעומת הרמה של העיתונים האלה היום.

       

        3/8/07 23:00:

      רוצים כתיבה נשית משובחת? קחו

       

      נטע קובלנץ, הגדולה מכולן, רשימות של ספרנית ירושלמית

      http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=132846

       

      תימורה לסינגר. דתיה, אשה, רוקרית. מבריקה

      http://www.notes.co.il/timora/32689.asp

       

      נעמה כרמי. ד"ר לפילוסופיה. אשה רצינית

      http://www.notes.co.il/carmi/

       

      וגם ריקי כהן, דבורית שרגל, סתיו שפיר ועוד כמה, שכותבות הרבה,

       אבל ה-ר-ב-ה יותר טוב מדנה ספקטור שפשוט נהנית מהפלטפורמה הטובה ביותר בתקשורת הישראלית ומבזבזת את עמודים טובים על הבלים.

       

       

        3/8/07 22:58:

       

      אני אוהבת את דנה ספקטור (והיא יודעת את זה),

      אבל אני מסכימה עם בועז, לחלוטין, בנוגע לאיכויות הטורים בעיתונות הארצית.

       

      יש טורים קבועים שאני קוראת: אהוד אשרי, חנוך מרמרי, אוחובסקי, בני ציפר, דורון רוזנבלום, יאיר לפיד (כשיש לי כוח), יונתן גפן (כשהוא לא כותב על הבן שלו), יואל מרקוס, סייד קשוע ועוד.

      גם הטור החדש של יהלי סובול ב"העיר" נראה מבטיח.

      לחלוטין אין מה להשוות; אי אפשר בכלל למצוא קו מקשר בין נרי ליבנה, שירי צוק, ליהיא לפיד, אורנה ננר, קארין ארד, ההיא שכותבת טור בעמוד האחרון של "סגנון" (ברח לי השם, אבל מדובר בתת-רמה אמיתית) ודומותיהן. אני אומרת "דומותיהן" כי לצערי כן יש קו מקשר בין אלה, והוא לא מלהיב, לא מאתגר, לא פורץ את גבולות הממוצע והמקטר.

       

      אז נכון, לנשים יש עולם פנימי אחר מזה של גברים ולא כולנו מתיישבים לאספרסו עם חבר וישר שוקעים לשיחה עמוקה על המינגוויי כמו יאירק'ה, אבל יש תחושה עמוקה של זילזול בקוראות, מה גם שה"שיחת נשים" זה טריק שאבד עליו הכלח כבר מזמן וגם בזמנו, הוא לא היה מתוחכם מידי.

       

      אני אוהבת את דנה ספקטור, אבל לא התחשק לי לצלוח את הטור שלה היום, דילגתי פה ושם. זה קורה, זה לא משהו דרמטי. זה לגיטימי להתבאס מההערה של בן-זוגן לגבי ביקיני/ ליפסטיק חדש/ נעליים נוצצות מידי או השד יודע מה, אבל להגדיר את זה "מתוך מקום אמיתי של כאב" כמו שטענה כאן למעלה המגיבה michal_he זה קצת מופרך. עם כל הכבוד, לנשים יש הרבה מה לתת בעולם העיתונות המקומי והן טובות בדיוק כמו הגברים שכותבים בו- אבל איכשהו הן לא מראות את זה, ו'ממקום אמיתי של כאב' זה משהו שהייתי מצפה שיאמר על טקסטים אחרים לחלוטין.

       

       

       

        3/8/07 22:58:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-03 22:17:10

      לא. גברים לא חוששים לדבר על עצמם. כל הגברים שסביבי לא חוששים כלל לדבר על עצמם, ובצורה חושפנית מאוד.  וגם בלוגרים לא חוששים לדבר על עצמם, אבל הם גם נותנים לך עוד ערך מוסף. עוד ראיה מעניינת על משהו שלא חשבת עליו. איזשהו צוהר למשהו אינטלקטואלי. משהו מאלף ומחכים.

       

      שני דברים מוזרים לי במדור של דנה ספקטור בחצי השנה האחרונה.

      האחד, שאין בו שום הומור. אני קורא ונשאר המום: זה יכול להיות שהיא כותבת את זה ברצינות ? זה הרי כל-כך לא מצחיק. אז בעלך חושב שהבגד ים מכוער. נו, אז מה? היא מתארת את עצמה כנקבה היסטרית המסתגרת באמבטיה, רק מפני שבעלה חושב שבגד הים שלה לא מחמיא לה.

       

      וזה אמור להצחיק, אבל זה אפילו לא מעלה חיוך. זה עגום. 40 שנות פמיניזם, ובסוף - מה? גם התחתנת עם בעל שחושב שביקיני זה "זנותי" וגם את לוקחת ללב כל שטות שהוא אומר על בגד הים שלך, ומסתגרת בוכיה באמבטיה, ושופכת על זה אלף מלים?

       

      טורים אישיים של גברים: רון מיברג, בני ציפר, ב. מיכאל.

      טורים אישיים של נשים:  דנה ספקטור, קארין ארד, ליהיא לפיד.

       

      על מה אלה כותבים, על מה הן כותבות.

       

      עצוב.

       

      עניתי לך. לא בצחוק ולא בהתחכמות. זה ביטוי לסדר החברתי וצריך להדאיג את כולנו.

      אגב, אולי אני לבד אבל מעולם לא התעלפתי מהטורים של דנה ספקטור ודומותיה. אני רוצה לקרוא גברים שכותבים יותר על האישי ונשים שכותבות יותר על הפוליטי. הם רשימת הגברים שנתת טהן רשימת הנשים, פאתטיים בעיני באותה מידה - מקובעים ב"תפקיד" המגדרי שלהם עד גועל, עם הילה של חשיבות עצמית מוגזמת של "בעלי הבית" על תא הכלא המחמיר הזה.

        3/8/07 22:17:

      לא. גברים לא חוששים לדבר על עצמם. כל הגברים שסביבי לא חוששים כלל לדבר על עצמם, ובצורה חושפנית מאוד.  וגם בלוגרים לא חוששים לדבר על עצמם, אבל הם גם נותנים לך עוד ערך מוסף. עוד ראיה מעניינת על משהו שלא חשבת עליו. איזשהו צוהר למשהו אינטלקטואלי. משהו מאלף ומחכים.

       

      שני דברים מוזרים לי במדור של דנה ספקטור בחצי השנה האחרונה.

      האחד, שאין בו שום הומור. אני קורא ונשאר המום: זה יכול להיות שהיא כותבת את זה ברצינות ? זה הרי כל-כך לא מצחיק. אז בעלך חושב שהבגד ים מכוער. נו, אז מה? היא מתארת את עצמה כנקבה היסטרית המסתגרת באמבטיה, רק מפני שבעלה חושב שבגד הים שלה לא מחמיא לה.

       

      וזה אמור להצחיק, אבל זה אפילו לא מעלה חיוך. זה עגום. 40 שנות פמיניזם, ובסוף - מה? גם התחתנת עם בעל שחושב שביקיני זה "זנותי" וגם את לוקחת ללב כל שטות שהוא אומר על בגד הים שלך, ומסתגרת בוכיה באמבטיה, ושופכת על זה אלף מלים?

       

      טורים אישיים של גברים: רון מיברג, בני ציפר, ב. מיכאל.

      טורים אישיים של נשים:  דנה ספקטור, קארין ארד, ליהיא לפיד.

       

      על מה אלה כותבים, על מה הן כותבות.

       

      עצוב.

       

        3/8/07 22:11:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-03 21:06:30

      קראתי בתמיהה את הטור של דנה ספקטור. היא נראית לי בחורה עם ראש על הכתפיים, בסך הכל, אז איך זה שהיא מוכנה להיות מוגדרת לפי זה-מה-שבעלי-חשב-על-הביקיני-שלי ?

       

      1

      שאלתי את עצמי, למי, לעזאזל היא כותבת את זה? מי קהל היעד?

       

       2

      תהיתי איך זה שגברים בטורים האישיים שלהם כותבים על המינגוויי ואיגרוף (לפיד), על מותו של ברגמן (נסים דיין), על יריד הספרים בוולס (יהונתן גפן), על מהדורות החדשות המעוותות בטלוויזיה הישראלית (בני ציפר) - ונשים כותבות על גופן, על הבגד ים שלהן, על הדיאטה שלהן ועל מה שהבעל חושב על הבגד ים שלהן?

       

       

      קהל היעד הוא נשים וגברים שרוצים לדעת מה נשים חושבות.

       

      היא כותבת את זה כי היא רוצה לשתף, רוצה שיזדהו איתה,  לדעת שהיא לא לבד ושהקוראות שלה ידעו שהן לא היחידות שחוות את זה. וגם שהקוראים שלה ידעו מה אנחנו רוצות לשמוע ומה לא.

        3/8/07 22:01:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-03 21:06:30

      תהיתי איך זה שגברים בטורים האישיים שלהם כותבים על המינגוויי ואיגרוף (לפיד), על מותו של ברגמן (נסים דיין), על יריד הספרים בוולס (יהונתן גפן), על מהדורות החדשות המעוותות בטלוויזיה הישראלית (בני ציפר) - ונשים כותבות על גופן, על הבגד ים שלהן, על הדיאטה שלהן ועל מה שהבעל חושב על הבגד ים שלהן?

       

       

      כי גברים שולטים במרחב הציבורי ונשים באישי. כ"א מהמינים - זה יתרונו וזו גם נכותו.

        3/8/07 21:17:

      הסיבה די פשוטה. גברים חוששים לדבר על עצמם. נשים עסוקות רק בעצמן. מגניב נעם.

      (סיפרו לי ומטוב לב אני משתף )

        3/8/07 21:06:

      קראתי בתמיהה את הטור של דנה ספקטור. היא נראית לי בחורה עם ראש על הכתפיים, בסך הכל, אז איך זה שהיא מוכנה להיות מוגדרת לפי זה-מה-שבעלי-חשב-על-הביקיני-שלי ?

       

      1

      שאלתי את עצמי, למי, לעזאזל היא כותבת את זה? מי קהל היעד?

       

       2

      תהיתי איך זה שגברים בטורים האישיים שלהם כותבים על המינגוויי ואיגרוף (לפיד), על מותו של ברגמן (נסים דיין), על יריד הספרים בוולס (יהונתן גפן), על מהדורות החדשות המעוותות בטלוויזיה הישראלית (בני ציפר) - ונשים כותבות על גופן, על הבגד ים שלהן, על הדיאטה שלהן ועל מה שהבעל חושב על הבגד ים שלהן?

       

       

        3/8/07 20:06:

      טרום אצבעות ב':

      7 ימים: הספקטורית כתבה טור מעולה כמו שלא כתבה מאז חזרה לכתוב אחרי הלידה.

      סוף סוף זה קרה. היא הצליחה לכתוב שוב מהמקום האישי של הכאב והעלבון.

      היה שווה לחכות.

       

       

        3/8/07 16:44:

      טרום אצבעות, ועדיין בגבולות ידיעות: אני מבקשת פרשנות לפרשנות ההזויה של גפי אמיר לקריסת הגשר במיסיסיפי (חדשות, עמ' 4). קשה לי להאמין שדבר כזה הגיע לדפוס בכלל. הכיצד קרה זה?

        3/8/07 16:23:

       

       

       

      מה היינו עושים בלי האינפורמציה הזו...

        3/8/07 16:16:
      חשוב.